המשיבה הגישה תביעה על סכום קצוב, על סך כ-13,350 ₪, נגד שני המבקשים.

בתביעה נטען כי המבקשת 2 (להלן: המבקשת) החזיקה בנכס בשטחה של המשיבה וכי המבקש 1 (להלן: המבקש) הוא הבעלים של המבקשת. נטען כי במהלך התקופה נשוא התביעה לא שילמו המבקשים תשלומי חובה וצברו את החוב נשוא התביעה.

המבקשים הגישו התנגדויות שנדונו במאוחד.

המבקשת (בת"ת 26232-01-18) טענה כי החזיקה בנכס בשכירות, כי עזבה את הנכס לפני תום תקופת השכירות (שהיתה במאי 2015) וכי שילמה את המסים לכל תקופת השכירות.

המבקש (בת"ת 69446-01-18) טען טענות דומות.

בדיון שהתקיים ביום 6.5.18 נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. ב"כ המבקשים טען כי נותרה מחלוקת לגבי שיק שלא כובד וכי דין ההתנגדות להתקבל (ודין התביעה להדחות). ב"כ המשיבה טען כי המבקש אישר שלא מסר הודעה על יציאה מהנכס ועל כן כי אין מחלוקת שהחזיק בנכס בתקופה נשוא התביעה ולמעשה – אין מחלוקת באשר לחוב (אותו גם ביקש המבקש להסדיר בפניה למשיבה).

ככלל ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו , או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא יתן לו רשות להתגונן.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם שהובאו בתצהיר ובמקרה כזה עומדת להם הגנה לכאורית – כי שילמו את החובות בגין התקופה שהחזיקו בנכס. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעולה מחקירת המבקש (כי לא נמסרה הודעה על החלפת מחזיק, כי נערכה פניה מאוחרת להסדרת החוב הנטען).

על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם". בפסיקתו של בית משפט העליון נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 10 (2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 3 (2015)); גורן, בעמ' 760-759). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. מפי השופט, כתארו אז, זוסמן). שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיה זו הוא רחב מאד, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בהחלטתה (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון [פורסם בנבו] פסקה 14 (2012)). עם זאת נקבע, כי אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם (גורן, שם). כל ההלכות האמורות הן גם פרי השכל הישר. (רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, ש' רובינשטיין, החלטה מיום 1.2.17).

בעניין שלפנינו, מכל הנימוקים האמורים לעיל, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 2,500 ₪. הערובה תופקד בתוך 30 יום מהיום.

לפיכך ובכפוף לאמור, ניתנת בזה למבקשים רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה.

לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.

המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהפקדת הערובה, עם העתק ישירות למבקשים.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).

המבקשים יגישו השלמת מסמכים מטעמם, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה.

תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשים. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.

תזכורת פנימית למזכירות ליום 15.12.18 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי המשיבה ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.