בפניי תביעה בה תובע התובע את הנתבעת בגין נזק שנגרם למשאיתו, כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ביום 27 בספטמבר 2017 (להלן - "התאונה").

הנתבעת הגישה הודעת צד ג', נגד חברת הביטוח שביטחה את רכבה במועדים הרלוונטיים לתאונה.

עובדות

עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן:

ביום 27 בספטמבר 2017 נהגה הנתבעת במכוניתה בשדרות ההגנה בחיפה.

באותה עת עמדה משאית הנהוגה ע"י התובע במפרץ תחנת אוטובוס הנמצאת בימין לדרך, כאשר התובע יושב במשאית.

הנתבעת סטתה ימינה מכיוון נסיעתה ופגעה במוקד האחורי של המשאית.

בעקבות התאונה הוגש נגד הנתבעת כתב אישום, וביום 9 ביולי 2018 הורשעה הנתבעת עפ"י הודאתה בעבירות של התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לגוף, סטייה מנתיב הנסיעה ונהיגה בקלות ראש, כולן עבירות לפי פקודת התעבורה, תשכ"א – 1961. באותו יום ניתן גזר הדין בו נדונה לתשלום 1,200 ₪ וכן 45 ימי פסילה בפועל.

צד ג' דחתה את תביעת התובע, שכן לטענתה במועד התאונה רשיונה של הנתבעת לא היה בתוקף, ולכן לא היה לה כיסוי ביטוחי.

השאלה העומדת לדיון

מכיון שהטענות אותן מעלה הנתבעת בכתב ההגנה לעניין עצם האחריות לתאונה הן אותן טענות שהועלו במסגרת כתב האישום, ולאור הודאתה בהליך שם, הרי שאין מחלוקת לעניין אחריותה של הנתבעת לתאונה, והשאלה היחידה העומדת לדיון בפניי היא השאלה האם בעת התאונה היה לנתבעת רשיון נהיגה בתוקף, ובהתאם – האם היה לה כיסוי ביטוחי.

ומכאן השאלה, מי צריך לשאת בנזקיו של התובע, ככל שיוכחו, האם הנתבעת או שמא צד ג'.

טענות הצדדים

הנתבעת טוענת, כי במועד התאונה היה רשיונה בתוקף, משום שמילאה אחר הוראות משרד התחבורה ונרשמה לקורס נהיגה נכונה אשר נקבע לחודש אוקטובר 2017. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בשימוע שנערך בתחנת המשטרה לאחר התאונה, הוחזר לה רישיונה ללא כל הגבלה.

צד ג' טוענת, כי רשיונה של הנתבעת נפסל בהתאם לשיטת הניקוד, לאור עבירות תאונה רבות שצברה הנתבעת. לכן, ומכיון שבמועד התאונה לא היה הרשיון בתוקף, הרי יש ליתן תוקף לתניה בפוליסה, המשחררת את חברת הביטוח מחובתה כאשר נוהג ברכב אדם בלי רשיון.

דיון והכרעה

1. לאחר ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לנתבעת לצורך המצאת אישורים ממשרד התחבורה התומכים בטענתה כי במועד התאונה היה לה רשיון בתוקף, ארכות שהביאו לדחיה במתן פסק הדין, המציאה הנתבעת ביום 19 ביוני 2019 אישור החתום ע"י גב' שפרה ידיד, ס. מנהלת תחום רכב ונהיגה מחוז חיפה והצפון של משרד התחבורה (להלן – "האישור").
2. מהאישור עולה, כי ביום 22 בפברואר 2017 נשלחה לתובעת הודעת זימון לקורס הבסיסי, ונראה כי הודעה זו לא נשלחה בדואר רשום. מכל מקום, הנתבעת טוענת, וטענתה לא נסתרה והיא מקובלת עליי, שהודעה זו לא התקבלה אצלה.
3. ביום 23 באוגוסט 2017 הונפקה הודעת התליה אוטומטית בדואר רשום. הנתבעת מאשרת כי קיבלה הודעה זו ובהתאם פנתה מיד למשרד הרישוי, שהפנה אותה לרשת "עמל" לביצוע הקורס.
4. ביום 24 באוגוסט 2017, יום אחר בלבד לאחר הודעת ההתליה האוטומטית, נכנסה ההתליה האוטומטית לתוקף עקב אי ביצוע קורס.
5. ביום 11 בספטמבר 2017 שילמה הנתבעת עבור הקורס, אשר היה אמור להערך בתאריכים 29-31 לאוקטובר 2017.
6. רק ביום 24 באוקטובר 2017 נדחתה ההתליה עד ליום 30 במרץ 2018. באישור צוין, כי הדחיה היא "לאחר רישום לקורס", שכאמור בוצע כחודש וחצי קודם לכן, וכשבועיים קודם לתאונה.
7. ביום 20 במרץ 2018 התובעת סיימה את הקורס בהצלחה וההתליה בוטלה.
8. מכיון שהסיבה לדחיית ההתליה היא "לאחר רישום לקורס", מקבלת אני את טענת הנתבעת לפיה כשל טכני כלשהו הוא שגרם לכך שמשרד התחבורה לא היה מודע בזמן אמת לכך שנרשמה לקורס. נראה, כי ככל ודבר הרישום לקורס היה מדווח למשרד התחבורה במועד, הייתה ההתליה האוטומטית נדחית כבר בסמוך לאחר ביצוע הרישום. יצוין, כי ההתליה נדחתה טרם תחילת הקורס, כך שאין קשר בין עצם ההשתתפות בפועל בקורס לבין ההתליה, והסיבה לדחיית ההתליה הוא הרישום עצמו.
9. בפסיקה נקבע, כי חבותו של מבטח תפקע רק אם הנהג קיבל הודעה שרשיונו נשלל. באין הודעה לנהג, אין לראות בו כמי שנוהג בעת שלילה (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל פורסם בנבו, 20.6.2007). עוד נקבע, כי אין די בכך שהמבטח יוכיח כי רישיונו של הנהג נפסל, אלא מוטל עליו הנטל להוכיח שהנהג ידע בפועל כי רישיונו הותלה כתנאי לשלילת הכיסוי הביטוחי (ת"א (מרכז) 63182-01-14 פלוני נ' שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (פורסם בנבו, 14.03.2017).
10. צד ג' לא הוכיחה שהנתבעת הייתה מודעת לכך שבפועל רשיונה הותלה. נהפוך הוא. הנתבעת הוכיחה כי פעלה בסמוך לאחר קבלת ההודעה בדואר רשום, נרשמה לקורס במועד סביר לאחר מכן ועשתה כל שנדרש ממנה על מנת למנוע את התליית הרשיון, ולכן יכלה להניח כי ההתליה נדחתה וכי רשיונה תקף.
11. יוזכר, כי מיד לאחר התאונה נבדק רשיונה של הנתבעת ע"י המשטרה והושב לה במקום וכך גם לאחר השימוע. גם מכך יכלה הנתבעת להסיק, גם אם בדיעבד, כי היא אוחזת ברשיון נהיגה בתוקף.
12. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה לא ידעה שרשיונה הותלה, שכן עשתה את כל הנדרש ממנה על מנת שרשיונה לא יותלה.
13. לכן, אני קובעת כי על צד ג' לשאת בנזקי התובע, בהתאם לתנאי הפוליסה לרבות לעניין השתתפות עצמית או כל דרישה אחרת, ואין צד ג' יכולה לטעון כי אין לנתבעת כיסוי ביטוחי בהעדר רשיון בתוקף.

הנזקים

לפי הקבלות שהציג התובע, עומד סך נזקיו על סך של 13,965 ₪ בגין הנזק למשאית, וכן סך של 1,500 עבור שכ"ט שמאי. הוצגה קבלה נוספת בגין "עגלה" בסך של 302.19 ₪, אשר לא הוברר מה הקשר שלה לענייננו ועל כן איני פוסקת בגינה דבר. כן איני פוסקת בגין ההפרש בין הסכומים שלעיל לבין סכום התביעה, שהועמד על סך של 21,615 ₪, שכן לא נטען דבר לעניין הפרש זה וממילא לא הוכח.

סיכום

הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות צד ג', סך של 15,465 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.