1. הנתבע הכיר באירוע תאונת דרכים מיום 9.1.17 כפגיעה בעבודה, וזאת באבחנה של חבלה בצוואר ובכתף שמאל וחזה.

התביעה שלפנינו הינה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בליקויים נוספים להם טוען התובע - חבלה במרפק שמאל וכתף ימין, כתוצאה מהאירוע הנ"ל.

2. בדיון שהתקיים ביום 17.9.18, הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים הנטענים במרפק שמאל ובכתף ימין לבין האירוע מיום 9.1.17, זאת בהתבסס על העובדות המוסכמות הבאות -

א. התובע יליד שנת 1962.

ב. ביום 9.1.17, בשעה 16:00 לערך, היה התובע מעורב בתאונת דרכים בדרך חזרה מעבודתו.

3. בהחלטה מיום 14.11.18 מונה ד"ר ציון עידו כמומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") לשם מתן חוו"ד רפואית בסוגיה שבמחלוקת, ובהתאם לכך הופנתה אליו השאלה הבאה –

האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 9.1.17 הנ"ל לבין הליקויים להם טוען התובע במרפק שמאל ובכתף ימין?

4. בתשובה לשאלות לעיל, השיב המומחה בחוות דעתו מיום 5.12.18 כדלקמן:

"על פי התיעוד הרפואי טרם האירוע 9.1.17, לתובע רישום על כאב כתף ימין 17.1.03 ד"ר עואידה וכן 16.2.08 אורתופד ד"ר אסעד. קיים תיעוד על ליקוי בעצב האולנארי במרפקים יותר משמאל ראה רישום 15.6.11 ד"ר מרואן.

לאחר האירוע מיום 9.1.17, התיעוד אצל רופא המשפחה לליקוי במרפקים מופיע לראשונה 28.4.17 ועל כאב בכתפיים כולל ימין רק 6.12.17. ברפואה יועצת, הרישום הראשון לתלונה במרפק שמאל הינו 9.6.17 ד"ר אסעד ולגבי כתף ימין רק 28.5.18. להדגיש כי לאורך כל התקופה התובע נבדק לתלונותיו בגפיים העליונות תוך השוואה בין ימין ושמאל ועד לרישומים המוזכרים לא היו כל תלונות או ממצאים במרפק שמאל או כתף ימין.

לאור הפער בין מועד האירוע 9.1.17 ועד הופעת תלונות כלשהן במרפק שמאל וכתף ימין כעבור חודשים רבים (מרפק שמאל 5-6.2017, כתף ימין 12.2017 או 6.2018), יש לדחות קשר בין האירוע לליקויים במרפק שמאל ובכתף ימין".

5. הנתבע הודיע לבית הדין כי הוא מסכים עם חוות הדעת וביקש לאמץ אותה.

6. מטעם התובע לא הוגשה כל הודעה.

דיון והכרעה -

7. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים הנוספים מהם על פי הנטען סובל התובע במרפק שמאל ובכתף ימין לבין האירוע.

8. לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי - מונה המומחה הרפואי – ד"ר ציון עידו.

על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).

במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם).

9. בחינת חוות הדעת, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה לא קיים קשר סיבתי בין אירוע תאונת הדרכים שארע לתובע ביום 9.1.17, לליקויים הנטענים במרפק שמאל ובכתף ימין. המומחה ציין בחוות דעתו כי "לאור הפער בין מועד האירוע 9.1.17 ועד הופעת תלונות כלשהן במרפק שמאל וכתף ימין כעבור חודשים רבים (מרפק שמאל 5-6.2017, כתף ימין 12.2017 או 6.2018), יש לדחות קשר בין האירוע לליקויים במרפק שמאל ובכתף ימין".

10. על בסיס כלל האמור לעיל – התביעה נדחית.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ח בשבט תשע"ט (24 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.