לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובה שצורפה אני מחליט לדחותה. הזימון נשלח לכתבתו הרשומה של המבקש וחזר בסטטוס "לא נדרש". בנסיבות אלו מתקיימת "חזקת מסירה" וניתן היה לשפוט את המבקש לתשלום הקנס הקבוע לצד העבירה אותה ביצע. אוסיף, כי אין די בתצהיר שצורף כדי לסתור חזקה זו.

יתר על כן, המבקש אף אינו חוסה תחת הסייג השני שעניינו "עיוות דין שייגרם" לו באם פס"ד לא יבוטל. בנימוקי הבקשה מציין המבקש כי עיין בחומר הראיות וקיימים בו קשיים ראייתים אשר יובילו בהכרח לחזרה מאישום או תיקון כתב אישום. כפי שנקבע בפסיקה אין די בטענות כלליות ויש להצביע על חומר ראייתי ממשי שיש בכוחו לשנות את התוצאה. אלו בהתאם לתוכנה של הבקשה אינם בנמצא.

בעניין זה ראו רע"פ 8427/17 - מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, תק-על 2018(1), 12037(25/03/2018) והפסיקה המובאת בו.

"פסיקתו של בית משפט זה, ובעיקר בהחלטות שניתנו בבקשות לרשות ערעור, נדונה לא אחת הטענה לקיומו של עיוות דין, בהקשר לסעיף 130(ח) לחסד"פ. כך, ברע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.2017) נקבע, כי מבקש אשר אינו מנמק את טענתו מדוע ייגרם לו עיוות דין, "זולת טענה כללית שהעלה לפיה הוא כופר במיוחס לו", אינו עומד באמות המידה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר (וראו גם, רע"פ 9175/09 יששכר נ' מדינת ישראל (26.4.2010); עניין עאסלה).

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ח, 07 מאי 2018, בהעדר הצדדים.