16 פברואר 2020

האם יש ליתן בידי המבקשת סעד הצהרתי הקובע כי המשיבה - התאחדות לכדורגל בישראל - הפרישה לעובדיה, את תשלומי הפנסיה (חלק מעסיק) שלא כדין ?

זו השאלה שהונחה לפתחנו במסגרת סכסוך קיבוצי זה^[1].

רקע עובדתי הדרוש לעניין כעולה מכתבי הטענות ומניהול ההליך

1. המבקשת היא ארגון העובדים היציג בקרב כלל שופטי הכדורגל בארץ.
2. המשיבה (להלן גם: "ההתאחדות") היא עמותה ללא כוונת רווח, שתכליתה הוא ארגון וניהול משחקי כדורגל.
3. עד לשנת 2008 סירב המוסד לביטוח לאומי להכיר בשופטי הכדורגל (להלן גם: "השופטים") כעובדים שכירים. לאור התנגדות זו שילמה ההתאחדות לשופטים בגין פעילותם סכום גלובאלי של החזר הוצאות פר משחק.
4. במקביל להסדרת מעמד השופטים כעובדים בשנת 2008 וחתימת הסכמי עבודה איתם נכנס לתוקפו צו ההרחבה לפנסיה מקיפה במשק (להלן: "צו ההרחבה הפנסיוני").
5. בעוד שבמועד כניסת צו ההרחבה לתוקף שיעורי הפרשות החובה היו נמוכים (1.66% מהשכר כהפרשות מעסיק לגמל ופיצויים) החליטה ההתאחדות באותו המועד לבצע הפרשות לפנסיה בערכים מקסימליים (6% לתגמולים ו – 8.33% לפיצויים).
6. במסגרת הבקשה שהובאה בפנינו, עלינו להכריע בשאלה האם ההתאחדות הפרישה משכר השופטים את חלק המעסיק בהפרשות לפנסיה ובכך כשלה ועברה על הוראות החוק או האם התאימה ההתאחדות את שכר השופטים, באופן לפיו הקטינה את שווי שעת השיפוט אותה עת וממנה 'גזרה' את ההפרשות הפנסיוניות שביצעה.

עיקר טענות המבקשת בהליך

1. לטענת המבקשת הוכח בהליך כי ההתאחדות ערכה ניכוי שכר שלא כדין משכר השופטים (ולא הפחתת שכר כטענתה) והעבירה את התשלומים בהם היא חבה לשלם מכיסה, מכיסו ושכרו של העובד.
2. הוכח בהליך כי חוזה העבודה עליו חתומים השופטים בתחילת כל עונה הינו חוזה אחיד, אשר אינו מאפשר מו"מ על תנאיו. מכאן טוענת המבקשת כי פערי הכוחות בין הצדדים לחוזה העבודה מצדיקים פרשנות המחמירה עם המעסיקה לשם הגנה על העובד וזכויותיו.
3. עוד הוכח בהליך כי חוזה העבודה שנחתם עם השופטים הינו חסר ואינו מפרט את הסכומים המשולמים לעובדים או את עצם ניכוי חלק המעסיק (גמל) משכר העובד.
4. לטענת המבקשת משילוב הוראות סעיפים 10,14, 32 ו – 34 להסכם ניתן ללמוד את הדברים הבאים: 1. ההתאחדות לא הציגה במסגרת ההליך את תעריפי השיפוט העדכניים נכון למועד חתימת ההסכם ומכאן עולה כי ההתאחדות לא עדכנה את השופטים אודות "הפחתת השכר" כטענתה; 2. מעדותו של מר קמר, מנכ"ל ההתאחדות, עלה כי אינו זוכר אם ההתאחדות ערכה שימועים אודות שינוי השכר הצפוי; 3. באף אחד מההסכמים ההתאחדות לא ציינה כי החלק בו היא חבה כמעסיק – 6% בגין תגמולים ו 8.33% בגין פיצוי פיטורים - ינוכו משכר השופטים ועל חשבונם.
5. תעריפי השיפוט שפורסמו הינם סכומי הברוטו טרם ניכוי כלשהוא על ידי המעסיק. כאשר נערכת השוואה בין התעריפים שפורסמו לבין תלושי שכר השופטים החל מיום 1.10.12 עולה כי סכומים אלו לא שולמו בהתאם למפורסם, אלא מהם נוכו תשלומי הפנסיה והתגמולים של המעסיק וזאת על חשבון שכר העובד. כך למשל במקום 300 ₪ לשיפוט במשחק בליגה א' שולם על ידי ההתאחדות 262.5 ₪, לאחר שנוכו 37.5 ₪, המהווים 12.5% לטובת תגמולי פנסיה ופיצויים מעסיק. כך, ההתאחדות לא עדכנה את השופטים כי תעריף השיפוט המוצג בפורטל הוא תעריף שיפוט טרם ניכוי 12.5% לטובת ההפרשות הפנסיוניות המנוכות מהעובד במקום מהמעסיק.
6. עוד טוענת המבקשת כי הוכח כי ההתאחדות פעלה בניגוד לצו ההרחבה הפנסיוני והפרה את זכויותיהם הקוגנטיות של העובדים. צו ההרחבה הפנסיוני קובע באופן ברור כי חלה חובה על כל מעסיק במשק להפריש לפנסיה שיעור מינימלי מסוים משכר העובד. עוד קובע צו ההרחבה הפנסיוני כי ההפרשות תחושבנה לפי שכרו ברוטו של העובד או לפי השכר הממוצע במשק – לפי הנמוך מביניהם. בענייננו, כך טוענת המבקשת, בחרה ההתאחדות להפר את הוראות הצו תחת כסות של "הפחתת שכר" או "הסטת שכר", כטענתה.
7. כך, הוכח במסגרת ההליך, כי במקום תשלום בסך 228 ₪ לשיפוט במשחק בליגה ב' קיבל לצורך הדוג' מר וייספלד סך של 199.42 ₪ (כאשר 12.5% מ 228 ₪ = 199.42) כאשר המבקשת מביאה דוגמאות נוספות בסיכומים מטעמה לכך כי ההתאחדות ניכתה משכר הברוטו של כל תעריף משחק 12.5% אחוזים אותם הפרישה על חשבון העובד כחלק של המעסיק לפנסיה ולפיצויים.
8. עוד טוענת המבקשת כי ההתאחדות מפרישה 12.5% משכר העובד, אך מציגה מצג כאילו היא מפרישה 14.3% ולמעשה ההתאחדות מפרישה את ההפרשות רק מ - 72% משכר העובד ובכך מציגה בפני העובד מצג שווא.
9. עוד טוענת המבקשת בהליך כי יו"ר ההתאחדות לשעבר, מר עופר עיני, הבין את משמעות הדברים האמורה והורה לקיים מפגש בין נציגות העובדים דאז מטעם ההסתדרות הכללית למול נציגי ההתאחדות במטרה לערוך תחשיב אודות הסכומים בהם חבה ההתאחדות בגין הניכויים הפנסיוניים. לטענת המבקשת נערכה בדיקה בנוגע לגובה ההשבה שעל ההתאחדות לבצע. בפגישה שנערכה בנוכחות נציגים מההתאחדות ומההסתדרות הגיעו הצדדים לאומדן ההשבה, אלא שמר קמר לא זכר את תוכנה של אותה השיחה.
10. עוד טוענת המבקשת, כי בניגוד לטענת ההתאחדות לא היה אישור של הממונה על יחסי העבודה לניכוי אותו ביצעה משכר השופטים.
11. בסיכומי התשובה מטעמה חזרה המבקשת על כך כי ההתאחדות לא ביצעה הפרשות בערכים מקסימליים החל משנת 2008 ועמדה על כך כי העד היחיד מטעם ההתאחדות היה עד לא מהימן. המבקשת אף תוהה אשר לטענת ההסתדרות אשר להיותה מוסד ללא כוונת רווח, כאשר לא ברור לה מדוע הדבר מאפשר לה לנהוג שלא בהתאם לדין. אשר לפרשת קפלן טוענת המבקשת כי לאור טיעוניה בהליך הוצע על ידי כבוד נשיאת בית הדין לעבודה כי ההסתדרות תימחק מההליך ותוכל להמשיך לנהל את ההליך הקיבוצי, כאשר נקבע והוסכם כי ההתאחדות לא תטען כי פסק הדין בעניין קפלן יהווה מעשה בית דין לגבי ההליך הקיבוצי.
12. המבקשת מאבחנת בסיכומי התשובה בין פרשות קפלן וסמיניאן להליך המתנהל בפנינו, כאשר בעניין סמיניאן הלה זנח את טענותיו בגין הזכויות הסוציאליות ולא התייחס אליהן בסיכומיו ועל כן נפסק כפי שנפסק בעניינו.
13. עוד הטעימה המבקשת בסיכומי התשובה מטעמה אשר לכך כי ההתאחדות לא הציגה ולו ראיה אחת אשר להיותה "תקציב שנתי סגור ומוגדר מראש", כאשר 'גיגול' פשוט באינטרנט מציג כי ההתאחדות נמצאת במצב של עודף תקציבי, כך שטענת ההתאחדות בדבר סגירת ענף הכדורגל ככל שתתקבל הבקשה הינו בגדר 'איום אוירה'. משכך, טענת ההתאחדות כי לא קיים תקציב עבור הניכויים שביצעה משכר השופטים, תמוהה.
14. המבקשת חוזרת על כך כי הניכויים שנעשו משכר השופטים לא נעשו בהסכמה, כפי שהעיד מר בורנשטיין בעדותו, שכן אין המדובר בהסכמה אמיתית, כי אם ב"הסכמה" שנכפתה על השופטים.
15. עוד טוענת המבקשת כי ההתאחדות מתעלמת בסיכומיה מהצהרתו של מר בורנשטיין, לפיה יום לאחר הפגישה שהתקיימה בעניין, הגיעו הצדדים לאומדן אשר להשבת דמי הפנסיה שנוכו שלא כדין על ידי ההתאחדות. בעניין זה יכלה הייתה ההתאחדות להעיד את חשבת השכר והיא לא עשתה כן, כיוון שזו הייתה מעידה אודות הבדיקה שעשתה ואודות התחשיבים שביצעה עבור מר ברנשטיין ויתר השופטים.
16. המבקשת אף עומדת על כך כי נטל ההוכחה בעניין הפחתת השכר שנעשתה מוטלת על המעסיק הטוען זאת, כאשר מעסיק המפחית שכר ללא הסכמת העובד, נוטל על עצמו את הסיכון כי לא יעמוד בנטל להוכיח כי הייתה הסכמה להפחתת השכר. לזאת יש להוסיף כי הסכומים שפורסמו לציבור השופטים פורסמו כסכום המשולם במלואו טרם הניכוי. בעניין זה עומדת המבקשת על כך כי אף חוזי העבודה, שהוגשו על ידי ההתאחדות במסגרת הדיון, הוגשו ללא תעריפי השיפוט, כאשר ההתאחדות בחרה ביודעין שלא לצרף את תעריפי השיפוט לציבור השופטים בעת החתימה על החוזים ולא הוכח אחרת במסגרת ניהול ההליך.

עיקר טענות המשיבה בהליך

1. המשיבה מבהירה כי הבקשה יוצאת נגד אופן ביצוע התשלומים הפנסיוניים של השופטים מזה יותר מעשר שנים ולפני שההסתדרות הייתה בעלת מעמד כלשהוא בקרב שופטי הכדורגל המועסקים בהתאחדות.
2. המשיבה חוזרת על כך כי בשנת 2008, כאשר הוסדר מעמד השופטים כעובדיה ועם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הפנסיוני החלה לבצע הפרשות לפנסיה בערכים מקסימליים (14.33% חלק מעסיק כולל פיצויים). לטענת המשיבה, מדובר היה בהטבה משמעותית לשופטים הן בהיבט המס, הן בהיבט החיסכון הפנסיוני והן בהיבט הביטחון הסוציאלי.
3. מאחר שההתאחדות הינה מוסד ללא כוונת רווח, הפועל לפי תקציב שנתי סגור הנסמך בעיקר על מקורות חיצוניים, השינוי האמור התבצע ללא ייקור עלויות שכר השופטים. שכר השיפוט הותאם, עוד בשנת 2008, כך שהתשלום פר משחק, בתוספת ההפרשות הסוציאליות, יהיה בשווי תעריף השיפוט, כפי שהיה לפני ההכרה במעמד השופטים כעובדים.
4. ההתאחדות הוכיחה בהליך כי עלות העסקת השופטים לפני 2008 ואחריה הייתה שקולה כמעט לחלוטין ומי שהרוויח מהמהלך היו השופטים, שמצבם הוטב עקב השינוי.
5. לטענת ההתאחדות, אין דין האוסר על מעסיק לשנות את מודל ההשתכרות של עובדיו, כל עוד משולמות זכויותיהם הקוגנטיות והדברים נעשים בשקיפות ובתום לב. בענייננו, טוענת המשיבה, הפחתת תעריף שיפוט נעשתה בשקיפות מלאה, תוך שהדבר השתקף היטב בשכר השופטים החל משנת 2008 ואילך.
6. בעניין זה טוענת ההתאחדות כי התנהגות הצדדים ליחסי עבודה, בפרט כאשר העובד לא נוקט צעדים בעת שינוי תנאי העבודה, מהווה הסכמה לשינוי תנאי העסקה. כך שבהליך שלפנינו, בניגוד להתנהלות הצדדים משך שנים, מגיעה המבקשת ובאצטלה של "סכסוך קיבוצי" מנסה לקעקע תנאי עבודה שהושרשו בהתאחדות מזה שנים.
7. לטענת ההתאחדות^[2], הראיה היחידה עליה מסתמכת המבקשת בהליך היא הודעת מסרון שנשלחה בתחילת עונת המשחקים 2014-2015 בה נכתבו תעריפי השיפוט פר משחק בערכי ברוטו, לפני הפחתת העלות הפנסיונית.
8. ההתאחדות מפנה לפסק הדין שניתן בעניינו של השופט לשעבר טל קפלן (ע"ע 23505-12-17, ע"ע 4664-01-18, להלן: "פרשת קפלן") במסגרתו התקבל במלואו ערעור ההתאחדות כנגד פסק דינו של בית הדין האיזורי. ההסתדרות הלאומית הצטרפה להליך ונטלה בו חלק, אולם ביקשה לבסוף להימחק מההליך.

עוד מפנה ההתאחדות לפסק הדין שניתן בעניין סמיניאן סע"ש 43793-12-17 מיום 10.10.2018 (ערעור על פסק דין נדחה על ידי בית הדין הארצי, ע"ע 29856-11-18, להלן "פרשת סמיניאן"). לטענת ההתאחדות, קיימים, לפיכך, שני פסקי דין חלוטים של בית הדין הארצי, אשר דוחים בדיוק את טענת המבקשת כפי שהובאה בהליך.

1. המשיבה אף מפנה לכך כי אין כיום מקור כספי לממן את העלות הנובעת מבקשת הצד ולא ברור מי יישא בעלות הדרמטית שמבקשת המבקשת להשית על ההתאחדות. בהקשר זה מציינת ההתאחדות כי ביום 21.7.2019 נחתם הסכם קיבוצי ראשון בין ההתאחדות להסתדרות הלאומית המסדיר את תנאי העסקת שופטי הכדורגל, לרבות בנושא השכר והפנסיה, כך שהמחלוקת בה עוסק תיק זה היא אך לגבי התקופה שקדמה לחתימת ההסכם.
2. ההתאחדות מזכירה כי בתגובה לבקשת הצד הטעימה בדבר אישור הממונה על יחסי העבודה את הסכמי השופטים, כאשר הממונה ואנשיו בחנו מהותית את ההסכמים ולא בצורה פורמאלית בלבד.
3. אשר לטענה בדבר היות הסכם העבודה של השופטים "חוזה אחיד", הרי שמבלי להיכנס לגוף הטענה, המוכחשת על ידי ההתאחדות, מבהירה ההתאחדות כי הגדרת ההסכם ככזה, נפקותה היא בכך כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול/שינוי "תנאי מקפח" המצוי בהם. אלא, שההסתדרות לא מפנה לתנאי מקפח בחוזה העבודה של השופטים, כך שלא ברורה הטענה אשר לקיומו של חוזה אחיד.
4. לעמדת ההתאחדות התאמת השכר בעקבות שינוי מעמדם של השופטים לעובדים והרצון להפריש עבורם הפרשות מקסימליות לגמל ולפיצויים נעשתה כך שתוספת בשיעור 14.33% מתעריף השיפוט המעודכן, תביא לתעריף השיפוט שהיה נהוג לפני שינוי סטטוס השופטים לעובדים.

כך למשל, שופט בליגה ב' קיבל 228 ₪ למשחק לפני המעבר לסטטוס עובד. לאחר ששונה הסטטוס שלו וההתאחדות החלה להפריש לפנסיה עבורו, שכר השיפוט שלו ירד ל 199.42 ₪. תוספת של 14.33% לתעריף החדש (199.42 ₪) תביא אותנו לתעריף שיפוט כמו לפני תחילת ההפרשות (199.42X 1.1433= 228). ההתאחדות מביאה דוגמאות נוספות להדגמת טענתה זו. דברים אלו התיישבו עם עדותו של מר קמר, מנכ"ל ההתאחדות, בהליך.

1. מוסיפה וטוענת ההתאחדות כי השינוי בשכר השיפוט נעשה בידיעה מלאה של השופטים ובהסכמתם. כל השופטים קיבלו תלושי שכר בהם נרשם תעריף השכר המעודכן פר משחק ולא היה כל ניסיון הטעיה או הסתרה בעניין. גם לפי עדות מר בורנשטיין מטעם ההסתדרות הלאומית, הטענות בנושא עלו לכל המוקדם רק בנובמבר 2015, כשמונה שנים לאחר עדכון השכר, במסגרת התארגנות השופטים בהסתדרות הכללית.
2. בניגוד לטענת ההסתדרות, יו"ר ההתאחדות לשעבר לא הסכים להחזרת כספי הפנסיה לשופטים. אכן התקיימה פגישה במהלך שנת 2016 בה טען מר ברונשטיין כי ההתאחדות פגעה בזכויות הפנסיוניות של השופטים. יו"ר ההתאחדות אמר באותה פגישה כאמירה עקרונית שהוא לא יסכים לפגיעה בזכויות חוקיות של השופטים והורה לקיים בדיקה אשר לטענות מר ברונשטיין. הניסיון לטעון כי הייתה הסכמה להחזרת כספים הינה עיוות של המציאות.
3. עוד טוענת ההתאחדות כי השינוי בשכר השופטים החל בשנת 2008 ובמשך שמונה שנים לפחות לא נשמעה כל טענה בעניין. לפיכך, יש לראות בכך הסכמת צדדים ליחסי עבודה, שהשתקפה בהתנהגות רבת שנים. לטענת ההתאחדות עומדות לה טענות ההשתק והמניעות, לאחר שמשך שנים הסתמכה על המצג לפיו אין כל טענה בנושא.
4. מוסיפה וטוענת ההתאחדות כי בהתאם להלכה לא ניתן לתקוף בסכסוך קיבוצי טענות שמקורן לא בהסכם קיבוצי והן פרי התנהגות הצדדים וכן כי כאשר קיים הסכם קיבוצי אשר הצדדים לא פועלים לפיו, העדר פעולה של הארגון היציג מלמדת על הסכמתו בהתנהגות ומונעת ממנו לנקוט בהליכים בשל כך. הדברים, כך ההתאחדות, נכונים בענייננו בחזקת קל וחומר, כאשר אין מדובר בזכות שמקורה בהסכם קיבוצי כלשהוא, כשבתקופה הרלבנטית השופטים כלל לא היו מאוגדים וכאשר במשך שנים השופטים – כפרט וכקולקטיב – לא טענו להפרת זכויותיהם ולא נקטו צעדים בעניין.

דיון והכרעה

1. לפני שנפרוש את חזית היריעה ונבהיר הכרעתנו נזכיר כי ביום 8.10.2018 התנהל דיון ראשון בהליך, במסגרתו ביקשו הצדדים לנסות להגיע להסכמות, בשים לב לכך כי היו אותה עת במו"מ קיבוצי לקראת חתימת הסכם קיבוצי ראשון. נקודה נוספת שעלתה במסגרת אותו דיון היא ניסיון להגיע להסכמות דיוניות לאור העובדה כי בקשת הצד כללה גם דרישה לתשלום חובות עבר, הנובעים מאי ביצוע הפרשות פנסיוניות כדין כטענת המבקשת בהליך.
2. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות - לא אשר למהות העניין ולא אשר לאופן ניהול ההליך והסכמה בדבר הסעדים שיוכרעו במסגרת בקשת הצד - ניתנה ביום 18.3.2019 החלטת בית הדין אשר לסילוקה על הסף של התביעה הכספית שנכרכה לה בבקשת הצד.
3. במסגרת ההחלטה נמחק סעיף 6.3 מהבקשה (סעד הצהרתי הקובע כי על ההתאחדות להשיב לכל העובדים את הכספים שנוכו משכרם שלא כדין) והכל מהנימוקים שפורטו בהחלטה.
4. לאחר מכן נדחה הדיון בבקשת הצד לבקשת הצדדים, תוך מתן אפשרות לצדדים לחתום על הסכם קיבוצי ראשון ב'אוירה' המתבקשת והמתאימה לכך (ר' בקשה והחלטה מיום 16.7.2019).
5. ביום 7.8.2019 התקיים דיון הוכחות בבקשה. במסגרת הדיון נשמעו חקירותיהם של מר אורן ברנשטיין מטעם המבקשת ושל מר רותם קמר, מטעם המשיבה. המשיבה ויתרה על חקירתו של מר חי לופטון, מנהל חטיבת הגיוס במבקשת.

בתום הדיון ובהתאם להסכמת הצדדים ניתנה החלטה, לפיה הסעד היחיד שנותר עומד להכרעה בהליך פורט בסעיף 6.4 לבקשת הצד והוא סעד הצהרתי הקובע כי ההתאחדות הפרישה לעובדיה את תשלומי הפנסיה שלא כדין. כן ניתנה החלטה אשר להגשת סיכומים בהליך, ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות, במסגרת יצירת קשרי העבודה הקיבוציים הראשוניים שנרקמו ביניהם ממש באותה העת.

1. משהצדדים לא הגיעו להבנות אשר לבקשה שהוגשה בפנינו, הוגשו סיכומים בבקשה וכעת מתבקשת הכרעתנו.
2. כאן נציין כי בשלב הגשת הסיכומים הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיה בהליך – הודעה על שינוי תעריפי דמי שיפוט וביקורת מיום 6.9.2012. הראיה התקבלה בהחלטה מיום 23.1.2020, כמו גם התייחסותה של ההתאחדות לראיה שהוגשה, כפי שהובאה במסגרת תגובתה לבקשה להוספת ראיה בתום שלב ההוכחות.
3. עד כאן הפרוצדורה וכעת להכרעה.
4. לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בעדויות ובראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה לפיה אין מקום לקבל את הבקשה ולקבוע כי ההתאחדות פעלה שלא כדין באופן ביצוע ההפרשות הפנסיוניות לעובדיה החל משנת 2008. להלן נבהיר טעמנו שעמדו בבסיס ההחלטה.
5. שוכנענו כי שכר השופטים אכן הותאם והופחת כאשר עברו השופטים למעמד של עובדים. מקובלת עלינו טענת ההתאחדות לפיה באותה העת, התאימה את שכר השיפוט כך שהתשלום פר שעת שיפוט, בתוספת ההפרשות הסוציאליות, יהיה בשווי תעריף השיפוט, כפי שהיה לפני ההכרה במעמד השופטים כעובדים.
6. אין לראות באופן שינוי ההתקשרות - אשר השתקף בתלושי שכר השופטים באופן קבוע מאז 2008 - כניכוי חלק מעסיק (גמל+ פיצויים) על חשבון העובדים ומתוך שכרם, אלא כשינוי בסיס השכר אותה עת, כאשר ההפרשות נערכו החל מאותה עת משכר הבסיס החדש.
7. איננו סבורים אף כי היה על המשיבה לערוך שימועים לשופטים עובר לביצוע התאמה זו, שכן מדובר היה ב'הסדרה מאתחלת' במעין 'קו פרשת מים', כאשר החל מאותו מועד שינו השופטים את הסטטוס שלהם והפכו לעובדים. לטעמנו, אם כך, אין המדובר בפגיעה בזכות כלשהיא אלא ביצירת זכות חדשה 'יש מאין' החל מאותו המועד.
8. מדובר היה בשינוי מתכונת ההתקשרות תוך ביצוע הפרשות פנסיוניות ברף המקסימלי, כאשר לפי צו ההרחבה הפנסיוני גובה הפרשות המעסיק (גמל + פיצויים) עמד אותה עת על 1.66 %בלבד. יש ליתן את הדעת גם לכך כי לכל היותר באותה העת ניכוי עלויות מעסיק שלא כדין מתוך שכרם של השופטים, כפי שטוענת בפנינו המבקשת, היו מגיעות ל 1.66% משכר העובדים, שכן אלו היו הפרשות החובה אותה עת, כאשר גובה הפרשות המעסיק לגמל + פיצויים עלו בהדרגה לפי הוראות צו ההרחבה הפנסיוני.
9. משכך, ממילא, אין לקבל את טענת המבקשת כי ההפרשות – כפי שבוצעו – היו כולן בניגוד לדין, שכן גובה ההפרשות חלק מעסיק לפי הדין היה נמוך בהרבה אותה עת. ככל שהיינו קובעים כי מדובר היה בניכוי שכר ולא בהפחתת שכר בהסכמה על בסיסה נגזרו הזכויות הפנסיוניות – עדיין - בקשת המבקשים כפי שהוגשה ונוסחה בפנינו, קרי – קבלת סעד הצהרתי לפיו ההפרשות כולן בוצעו שלא כדין משכרו של העובד – לא הייתה מתקבלת, שכן אותה עת ובזמנים הרלבנטיים לבקשה ועד למועד מסוים – חובת ההפרשות הייתה ברף נמוך הרבה יותר מאלו שהופרשו בפועל. משכך, קביעה כי ניכוי המעסיק היו שלא כדין הייתה יכולה להתקבל ממילא רק בגין החלק בו המעסיק חויב להפריש על חשבונו אותה העת.
10. בהקשר זה נבהיר, כי שעה שקבענו כי שכרם של השופטים שוּנה אותה עת, לא מצאנו כי בכך שההפרשות בהן חויבה ההתאחדות בדין אותה עת בהתאם לצו ההרחבה הפנסיוני (גמל +פיצויים בשיעורים נמוכים ההולכים וגדלים) לא בוצעו על בסיס תעריף השיפוט שהיה בתוקף לפני הפיכת השופטים לעובדים, נעשתה שלא כדין.
11. טענת המבקשת היא כי הלכה למעשה לא נעשתה התאמה של שכר השיפוט כטענת המשיבה, אלא תעריף השיפוט נותר כשהיה וממנו נוכו כל ההפרשות, כולל חלק המעסיק (גמל).

להוכחת טענתה מסתמכת היא על הודעה שפורסמה בנוגע לתעריפי השיפוט בשנים 2014-2015, במסגרתה פורסמו לציבור השופטים שכר השיפוט בסכומי ברוטו, טרם ניכוי חלק המעסיק בהפרשות לפנסיה ולפיצויים (נספח ו' לבקשה). עוד מסתמכת המבקשת על הודעה על שינוי תעריפי דמי שיפוט וביקורת מיום 6.9.2012 שצורפה לתיק לאחר דיון ההוכחות.

1. המבקשת עומדת על כך כי מפרסומים אלו עולה כי מפרסומי ההתאחדות עלתה תמונה שונה אשר לשכר השיפוט ומהם ניתן היה ללמוד כי שכר השיפוט לא שונה וכי משכר זה מפרישה ההתאחדות אף את חלק המעסיק בהפרשות הפנסיוניות.
2. בעניין זה העיד מר קמר כך (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-18) –

"ש. ב 2014 פרסמתם תעריפי שיפוט?

ת. פרסמנו, בפורטל של השופטים.

ש. מפנה לנספח ו' לבקשה. זה התעריפים ששולמו עד לחתימת ההסכם הקיבוצי?

ת. למיטב זכרוני, אתה מפנה אותי להודעה שניתנה בטעות ובשל זה מציינים אותה כל הזמן. היא לא משקפת את התמורה שניתנה. אפשר לראות גם לפני ההודעה וגם אחרי. היא הועלתה בטעות על ידי פקידה באיגוד השופטים. תלושי השכר משקפים את המציאות והתמורה גם לפני וגם אחרי 2014, 2015".

1. גם בהמשך עדותו חזר על כך כי אותה הודעה לא שיקפה את שכר השופטים לפי ההסכמים (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-17).
2. בהמשך, כאשר נשאל האם מדובר בהפחתה של 12.5% מתעריף שיפוט של שופט בליגה ב' השיב :

"אתה טועה, אם תיקח את ה199 ₪, שאתה מדבר עליו ותוסיף לו את ה 14.3 מה 199 ₪, תגיע ל 228 ש"ח".

1. בתגובה לבקשה להוספת ראיה הבהירה ההתאחדות אשר לפרסום תעריפי השיפוט, כי גם אם בהודעות אלו נכתבו תעריפי השיפוט בערכי ברוטו, כולל עלות המעסיק בגין התשלומים הפנסיוניים, אין בכך כדי לבטל את העובדה כי החל משנת 2008 שולמו תעריפי שיפוט לשופטים, עליהם התווספה עלות ההתאחדות בגין הפרשות פנסיוניות, כפי שהדבר השתקף בתלושי שכר השופטים. כך, גם במכתב המנכ"ל מספטמבר 2012 וגם במסרון שנשלח בספטמבר 2014 נכתבו לשופטים תעריפי השכר ברוטו הכוללים את ההפקדות הפנסיוניות, כאשר בתלושי השכר שולמו מידי חודש תעריפי הנטו. הפרסום אינו מייצר לעובדים זכות לקבלת תעריף שכר שונה מזה ששולם להם בפועל במשך שנים רבות.
2. עוד טוענת ההתאחדות כי דווקא מהפרסום משנת 2012 עולה כי חלפו 3 שנים מהמועד בו פורסמה טבלת שכר ללא כל טענה או תביעה עד שהושמעה הטענה לראשונה בנושא, וזאת על אף שתעריפי השיפוט עלו באופן ברור מתלושי השכר של השופטים מידי חודש בחודשו.
3. אנו מסכימים עם טענת ההתאחדות לפיה אין בפרסומים הללו כדי ליצור זכות לעובדים וכי אין בכך כדי לתמוך בטענת המבקשת כאילו השכר לא הופחת, נשאר כשהיה, אלא שהמעסיק ניכה מתוכו את חלקו בהפרשות לפנסיה. אומנם איננו סבורים כי הפרסומים בטעות מקורם, כפי שהעיד מר קמר בפנינו בנוגע לפרסום תעריפי השיפוט משנת 2014, אך גם אם בפרסומים פורסם השכר כולל עלויות מעסיק ובתלושי השכר צוין שכר שיפוט נמוך יותר, משך שנים רבות, שכר השיפוט הוא זה המצוין בתלוש השכר.
4. לא ניתן לקבל את טענת המבקשת לפיה ההתאחדות לא עדכנה את השופטים בדבר שינוי תעריף שכר השיפוט, שעה שאין חולק למעשה, שזה השתקף מידי חודש בחודשו בתלוש השכר החל משנת 2008. פרסום אחד או יותר, המעיד על שעת שיפוט בשווי גבוה יותר מזה המשתלם לשופטים מידי חודש בחודשו, אין בו כדי להקנות זכות או להעיד על שכר שיפוט שונה מזה ששולם בפועל, וכפי שהשתקף אף בתלושים.
5. אף מעדותו של מר ברנשטיין בעדותו בפנינו עלה כי הוא קיבל תלושי שכר באופן סדיר והבין ששכרו הופחת בשנת 2008:

" ש. תלושי שכר מ – 2008 קיבלת חודש בחודשו?

ת. לדעתי כן.

ש. יכולת לראות בתלושים מה מפרישים ומה לא?

ת. ראיתי שהשכר שלי הופחת. לגבי אם החישוב נכון או לא אין לי מושג.

(ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-12).

1. המבקשת אף מסכימה עם העובדה כי השכר ששולם לשופטים היה שונה מתעריפי השיפוט שפורסמו ומכאן שאין חולק כי שכר השיפוט היה שונה בפועל. העובדה כי הפרסום היה פרסום של שכר שיפוט, הכולל הפרשות לגמל ולפיצויים, אינו מעיד על גובה שכר השיפוט, שכן באותה עת בו השכר פורסם יכל כל שופט לפנות לתלוש השכר שלו ולהיווכח כי תעריף שעת השיפוט שפורסמה, עניינה בשכר הכולל את ההפרשות הסוציאליות לגמל ולפיצויים.
2. משכך, שעה שאין מדובר בניכוי משכר העובד, אלא בהתאמת שכרו של העובד, קרי – הפחתת שכר בעת מעבר השופטים לסטטוס של עובדים והפרשה לפנסיה על בסיס השכר המופחת, לא הפרה ההתאחדות את סעיף 25(א)(5) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 שקובע כי –

25 (א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

...

(5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו ל העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם;

כאמור, סברנו כי בענייננו לא דובר בניכוי חלק מעסיק משכר העובד והכל כפי שהובהר לעיל.

סוף דבר

1. בקשת ההסתדרות לקבוע כי ההתאחדות הפרישה שלא כדין את תשלומי הפנסיה – נדחית.
2. כמקובל בהליכים קיבוציים איננו עושים צו להוצאות.
3. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"א שבט תש"פ, (16 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 7.8.2018. ↑

2. הטענה נטענה בסיכומיה וטרם הוגשה הבקשה להוספת ראיה, אליה התייחסה המשיבה בנפרד. ↑