מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 25,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי התובעת קיבלה מהנתבעים שירות של עטיפת רכבה הפרטי במדבקות תמורת תשלום סך של 3,200 ₪. העבודה לא צלחה והמדבקות החלו לדהות ולהתקלף.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי אין לתבוע אותו באופן פרטי אלא יש לתבוע את העסק בו עבד שכיר . לגופו של עניין, הכחיש את הטענה וטען כי התובעת עשתה שימוש בחומרי ניקוי לא נכונים . לטענתו חרף זאת הגיע במיוחד לטבריה כדי לבדוק את הנושא . הוא הציע תיקון אך התובעת לא הסכימה.

התובעת הציגה הצעת מחיר לתיקון הליקוי ת/2 ע"ס 3,276 ₪ עבור קילוף, והצעה ת/3 ע"ס 70,20 עבור הדבקה מחדש.

הנתבע הכחיש אחריות לדהיית הצבע וטען כי יש לתבוע את בעלת העסק.

לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן אליו צורפה בעלת העסק ,חזר בו הנתבע מטענת העדר יריבות ואישר כי ככל שיהיה חיוב הרי שהאחריות עליו. בעקבות כך נמחקה נתבעת 2.

הנתבע חזר על הטענה כ היה מוכן לבצע תיקון בשני דלתות חלון ומכסה מנוע לפנים משורת הדין ולא מתוך הכרה באחריות.

הנתבע הפנה לכך שסכום התביעה מוגזם שכן כל העלות של העסקה הייתה 3,200 שח. התובעת טענה כי נגרם לרכב נזק פחחות . הנתבע טען כי לא נגרם נזק לפח של הרכב וכי ניתן לקלף את המדבקות ולהחזיר את הרכב לצבעו המקורי ללא קושי.

ב 14.5.2018 נתתי החלטה לפיה אם התובעת עומדת על הטענה כי נגרם נזק בלתי הפיך לצבעו של הרכב עליה להגיש חוות דעת של מומחה. התובעת הגישה חוות דעת שמאי שמעון עמוס.

על פי חוות הדעת, המדבקות הותקנו בצורה לקויה ותלישתן מלווה בהסרת הצבע של הרכב. הנזקים נצפו בדלת קדמית שמאל וכנף אחורית שמאל אך אין השמאי יודע אם הנזקים קיימם בשאר חלקי הרכב. השמאי העריך את הנזק שראה בסך של בסך 3,679 ₪.

בתגובה לחוות הדעת מטעם התובעת ביקש הנתבע להגיש חוות דעת מטעמו לגבי מקוריות הצבע.

הדיון נדחה על מנת לאפשר לנתבע להביא חוות דעת מטעמו . ברם, הנתבע לא הגיש חוות דעת אלא הגיש בקשה למתן פסק דין בה טען כי פנה למכון בדיקה שסירב לבצע בדיקה של הרכב בטענה כי ניתן לבצע בדיקה אך ורק לרכב נקי ממדבקות . כמו כן טען הנתבע כי משהוצע לתובעת לקבל תיקון בתקופת האחריות והיא סירבה יש לדחות את התביעה. עוד טען כי על התובעת לתבוע את החברה הגרמנית שייצרה את יצרנית המדבקות .

הנתבע חזר והעלה טענה של חוסר סמכות מקומית. הנתבע הציע פיצוי בסך של 1,000 ₪. התובעת הגישה תגובה לבקשת הנתבע בה טענה כי המכון שביצע את הבדיקה קבע כי צבע הרכב מקורי.

לאחר ששמעתי את הטענות ובחנתי את המוצגים, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי.

בטרם אדון בגופו ל עניין אעיר כי הנתבע העלה בכתב ההגנה טענה של חוסר סמכות מקומית אך במהלך הדיון לא הפנה תשומת לב בית המשפט לטענה זו והדיון התנהל לגופו של עניין מבלי שניתנה הדעת לטענה זו. במצב זה אין מקום להעביר את התיק לבית משפט אחר לאחר שנערך דיון לגופו של עניין.

שוכנעתי כי לרכב התובעת נגרם נזק עקב ליקויים בביצוע ההדבקה של המדבקות . לעניין זה אין נפקא מינה אם הליקוי נובע מפגם בפעולת ההדבקה או מפגם במדבקות עצמן. אני דוחה את טענת הנתבע כי על התובעת לתבוע את החברה הגרמנית שייצרה את המדבקות שכן המדבקות לא נרכשו על ידי התובעת אלא סופקו על ידי הנתבע. מה גם שטענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה.

הליקוי במדבקות עולה הן מעדות התובעת , הן מעדות הנתבע והן מחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

הנתבע אישר כי קיים פגם הטעון תיקון ואף הציע לתובעת תיקון חלקי של שני דלתות, חלון ומכסה מנוע. סבור אני כי התובעת הייתה רשאית לדחות הצעה זו שכן טענתה כי נגרם נזק לצבע של הרכב הוכחה בחוות דעת שמאי שלא נסתרה. מכאן שהדבקה חוזרת לא הייתה מחזירה את הצב לקדמותו אלא הייתה משאירה את הרכב עם נזק המתבטא בהתקלפות הצבע ביחד עם המדבקות במקומות שעליהם הצביעה השמאי מטעם התובעת בחוות דעתו.

לתובעת מגיע אפוא החזר הסכום ששילמה לנתבע עבור ההדבקה.

כמו כן מגיע לתובעת עלות התיקון בפח כפי שקבע השמאי.

התובעת אינה זכאית לקבל גם החזר מה ששילמה וגם עלות הדבקה מחדש.

עלות הקילוף על פי הצעת המחיר שהגישה התובעת היא מוגזמת ואינני מאשר אותה.

כמו כן מגיע לתובעת הוצאות משפט הולמות לאור הסחבת ועינוי הדין שגרם הנתבע . במיוחד לא רואיה הייתה הטענה כי יש לתבוע את בעלת העסק , טענה שבעקבותיה הוגש כתב תביעה מ\תוקן ולאחר מכן חזר בו הנתבע מהטענה והסכים כי התביעה תהיה רק נגדו ללמדך כי מלכתחילה הטענה לא הייתה במקומה.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

החזר עלות ההדבקה : 3,200 ₪ פלוס מע"מ ובסה"כ" 3,744 ₪.

עבור קילוף המדבקות תוך שמירה על הצבע שלא יתקלף בחלקים שלא נבדקו על ידי השמאי : 1,500 ₪.

נזקים לפח לפי חוות דעת שמאי 3,679 ₪.

שכ"ט שמאי: 850 ₪.

סה"כ ישלם הנתבע לתובעת 9,773 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בהתחשב מספר הישיבות והתמשכות ההליך בסך של 1,200 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ט, 21 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.