הכנת התיק לדיון מגלה כי התביעה, נזק למשקפי ראיה, עקב תאונת דרכים, אינה מגלה עילה.

התובע הגיש את התביעה נגד הנהג הפוגע ובעלת הרכב, המבטחת את נהיגתו בביטוח עצמי.

התביעה נכללת בגדר "נזק גוף" כקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשלה"-1975:

"מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים".

בספרות נקבע במפורש כי נזק גוף כולל גם משקפיים:

"נזק הגוף כולל, אפוא, גם נזקים שהוסבו למכשירי עזר כגון משקפיים, מכשיר שמיעה ואף שיניים תותבות..." (א. ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 365).

מכאן שתרופתו של התובע בגין הנזק למשקפיו בתאונת הדרכים, הינה בתביעת החברה, שביטחה את הרכב בו נהג בביטוח חובה, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) [נוסח חדש], תש"ל-1970, ולא את הנתבעים, שהכירו באחריותם לנזק הרכוש.

התביעה נדחית מחוסר עילה.

הדיון מבוטל.

טעותו של התובע היתה סבירה, ואין מדובר בפרשנות אינטואיטיבית של המונח "נזק גוף". ניתן להבין כי סבר בתום לב כי מדובר בנזק רכוש.

מאחר ועסקינן בבית המשפט לתביעות קטנות, והדיון לא התקיים, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, ותודיע להם טלפונית על ביטול הדיון.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.