בפני מונחים כתבי טענות הצדדים במסדרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 12.3.18 כיוון שהמבקשים לא הגישו בקשת רשות להגן לכתב התביעה. מעיון בכל כתבי הטענות בבקשות עולה כי התביעה הוגשה על סך של 233,087 ₪ נגד משיב 1 וסך של 42,569 ₪ נגד משיבה 2 בגין פתיחת חשבון לקבלת אשראי, הלוואות ומשיכות יתר.

להלן עיקרי טענות המבקשים:

1. המבקשים טוענים כי התנהל מו"מ בין המבקשים למשיב, כאשר המבקשים שהם הדיוט בהליכים משפטיים היו סבורים שבמידה והמו"מ לא יצלח הם יוכלו לפנות לבית המשפט ולבקש הארכה להגשת בקשת רשות להגן.
2. לדברי המבקשים, המשיב הפסיק את מסגרת האשראי ומסגרת החובה של המבקש 1 בחוסר תום לב, תוך שהוא מתנה את המשך הפעילות והעמדת הלוואה חדשה שתיפרס לתשלומים של כלל יתרת החובה בהעמדת ערב.
3. המבקש 1 פנה למשיב בבקשה לפריסת כלל החוב וזאת לאור קושי תזרימי אולם המשיב לא נאות לאשר למבקש 1 הלוואה ללא ערב, בניגוד להסכמים בעבר.
4. לדברי מבקש 1, בזמן שהמבקש היה מצוי בתשלומים בגין הלוואה הראשונה ובטרם סיים לפרוע את ההלוואה הראשונה, נתן המשיב הלוואה נוספת למבקש 1, לאחר שהמשיב נתן את ההלוואה הראשונה, המשיב נתן הלוואה נוספת למבקש 1 בסכום כפול מהלוואה הראשונה.
5. לדברי מבקש 1, להלוואה הראשונה שהינה בסכום מחצית הלוואה השנייה ביקש המשיב לכאורה ערבה ואילו להלוואה השנייה לא נתבקש המבקש 1 להביא ערב.
6. המבקש 1 יציין כי לא זכור לו כי נתבקש להעמיד ערב להלוואה הראשונה.
7. מבקשת 2 טוענת כי אינה זוכרת שהיא חתמה על גבי מסמכי כתב התחייבות להחזרת הלוואה. ולא בכדי החתימה לא אומתה על ידי נציג הבנק כמו כן היא אינה זוכרת שהיא חתמה על ערבות כלשהי שכן היא אינה מסכימה להיות ערבה ולא קיבלה הסבר מספיק בגין ההתחייבות שנטלה על עצמה. כאמור, על המשיבה החובה לגלות בפני הערב את מצב החשבון לגביו הוא חותם על ערבות.
8. המבקשת 2 טוענת כי העובדה שהבנק ציין כי הלוואה הינה לרכישת רכב, הפר הבנק את חובת הגילוי ולכן יש לפטור אותה מערבות זו. עוד טוענת המבקשת, כי עצם העובדה כי מדובר בקרבה משפחתית מוטל על הבנק למלא בדייקנות את חובת הגילוי המוטלת עליו.
9. לדברי המבקשים, המשיב חב חובת זהירות כלפי המבקשים. ביטול המסגרת של מבקש 1 לאחר שמבקשת 2 העבירה לחשבונו סך של 40,000 ₪ ואי גריעתה מערבותה, תוך כדי הסתרת העובדה לכאורה כי הינה ערבה לסך של כ-42,000 ₪ הינה מעשה של המשיב שנטל חירות לעצמו, ללא התראה מראש.
10. לטענת המבקשים התובע הפר את חובת הגילוי, בכך שלא מסר למבקשת 2 במסמך נפרד את כל הפרטים לגבי ההלוואה לה היא לכאורה ערבה. בנוסף, חתימת המבקשת 2 ככל שזו חתימתה לא אומתה כנדרש ע"י נציג הבנק המאשר כי העברה חתמה בפניו על כתב הערבות וכי הוסברו לה וגולו לה כל תנאי ההלוואות.

להלן עיקרי טענות המשיב:

1. המבקשים אינם טוענים לפגם במסירת כתב התביעה לכן לא מדובר בביטול פסק דין מחובת הצדק אלא ביטול פסק הדין כפוף לשיקול דעת ביהמ"ש.
2. לטענת המשיב, הנתבעים אינם מציינים איזה מו"מ נוהל, אינם מצרפים אסמכתא בדבר הסכמה להארכת מועד, ועולה מהאמור בתצהירים כי סברתם, כאילו ניהולו של מו"מ מעכב את מועד הגשת בקשת הרשות להתגונן, לא נעשנה על אמירה או התחייבות כלשהי מצד התובע או באי כוחו, אלא על השערתם שלהם בלבד.
3. עוד לטענת המשיב, הנתבעים לא עשו ולו את הצד הנדרש של קבלת אישור מאת מי מטעמו של התובע בדבר מתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן ואף אינם מציינים מתי נסתיים המו"מ.
4. לטענת המשיב, זכותו הלגיטימית, הסבירה וההגיונית מבחינת חישוב סיכונים של התובע להתנות מתן אשראי בהעמדת ערב לאשראי. קל וחומר כאשר מדובר בהלוואה שנועדה לפריסת חוב, דהיינו כאשר מדובר בלקוח שעפ"י דבריו הוא כבר לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו ונדרש להלוואה צורך פריסת חובותיו ומעיד על עצמו כי הינו נתון בקושי תזרימי.
5. לטענת המשיב, סיכויי הגנתו של הנתבע קלושים ואינם מגלים הגנה. הנתבע לא טוען כי אולץ לקחת הלוואות או כי נטל אותן תחת איומים, או בנסיבות של אילוץ או עושק. הנתבע נטל את ההלוואות מרצונו.
6. לטענת המשיב, זכותו לדרוש ערבות להלוואה, אך גם זכותו שלא להעניק אשראי ללא ערבות. לא בכדי שיעור הריבית המוסכם בהלוואה השנייה שניתנה ללא ערבות גבוה יותר משיעור הריבית המוסכם בהלוואה הראשונה שניתנה עם ערבות.
7. לטענת המשיב, משהנתבע טוען כי ההלוואה הראשונה לא ניתנו לו למטרת רכישת רכב וכי האמור בעניין זה במסמך ההלוואה אינו משקף את המטרה שלשמה נטל את ההלוואה, ממילא אין לטענתו כנגד התובע על כי לא דרש שעבוד של הרכב, על מה לעמוד.
8. לטענת המשיב, מבקשת 2 איננה טוענת כי לא חתמה כערבה, איננה טוענת כי חתימתה זויפה, ולמעשה איננה מתייחסת כלל לחתימתה המופיעה על גבי כל אחד מהעמודים של ההלוואה, שלושה במספר.
9. עוד לטענת המשיב, מבקשת 2 אינה מציינת מהם אותם פרטים נדרשים, איננה טוענת כי לא ידעה עבור מה היא חותמת, ואיינה טוענת כי לו ידעה את אותם פרטים, לא הייתה חותמת.
10. עוד לטענת המשיב, מבקשת 2 טוענת כי איננה זוכרת שחתמה כערבה להלוואה, אך אינה מתכחשת לחתימותיה המופיעות על גבי מסמך ההלוואה.

דיון והכרעה:

1. ראשית, המבקשים לא טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה לידיהם. המבקשים גם ידעו על כתב התביעה וניהלו לטענתם מו"מ לגבי תשלומה. משלא נפל פגם במסירה וכן חלה ידיעה לגבי התביעה, הרי שלא חלה חובת ביטול פסק הדין מחמת הצדק. בקשת המבקשים נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
2. באשר לסיבת המחדל להגשת בקשת הרשות להגן, לפניי שתי גרסאות סותרות, לגביי ניהול מו"מ, האחת מצד המבקשים אשר טוענים כי ניהלו מו"מ מול המשיב וחשבו שבמידה שהמו"מ לא יצלח יוכלו להגיש בקשת הארכה לבקשת רשות להגן, מנגד, טוען המשיב כי המבקשים לא מציינים איזה מו"מ נוהל ואינם מצרפים אסמכתא לכך. עוד טוען המשיב, כי המבקשים לא נשענו על אמירה או התחייבות כלשהי מצד המשיב או בא כוחו, אלא על השערתם שלהם בלבד. אמנם המשיב לא הגיש תצהיר בתשובתו, אך אכן עולה מגרסת המבקשים עצמם כי היו סבורים שיוכלו לבקש הארכת מועד בביהמ"ש ואין התייחסות מצדם לשאלה האם ביקשו הארכת מועד מהמשיב. לכן אני קובעת כי לא ביקשו כל ארכה כזו מהמשיב.
3. באשר לסיכויי ההגנה, לגביי חתימתה של מבקשת 2, מבקשת 2 טוענת כי לא זכרה שחתמה על גבי מסמכי כתב ההתחייבות וגם אם כן היא לא קיבלה הסבר מפורט על מה היא חותמת וחתימתה לא אומתה ע"י נציג הבנק, ואילו המשיב טוען כי מבקשת 2 לא מכחישה כי אכן חתמה וצירף לכתב התביעה את חתימתה כערבה להלוואה. אכן המבקשת לא טוענת שחתימתה זויפה או כי לא מדובר בחתימתה וכל טענתה היא כי אינה זוכרת אם חתמה. מעיון בחתימותיה על גבי שלושת עמודי ההלוואה עולה כי מדובר בחתימות דומות מאוד לחתימתה בתצהיר הבקשה. החתימות נמצאות על גבי פירוט ההלוואה, סכומה, תנאיה, שיעורי הריבית שילה, כמות התשלומים ותאריכיהם. כך שטענות המבקשת כי לא קיבלה הסבר לגבי ההלוואה קלושות ונסתרות מהמסמך עצמו.
4. גם סיכויי ההגנה של המבקש 1, אינם גבוהים ובכך הצדק עם המשיב. המבקש מודה בקבלת כל ההלוואות נשוא התביעה ולקיחתן בהתאם לרצונו ולא טוען כי שילם אותן או החזיר אותן.
5. באשר לבחינת סיכויי הגנתם של המבקשים, כבר נפסק כי ביהמ"ש לא יבטל פסק דין רק כדי לשוב ולתת את אותו פסק דין מחדש, (ראו החלטותי בת"א 22562-12-16 קבוצת כרמלטון בע"מ נ' סונגו מיום 3.1.18 , תא"ק 17306-01-16 יאנינה גולצין נ' יוליה לטובה פורסם בתקדין) ו- ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח395 (1954).
6. לאור כל האמור לעיל, נראה שסיכויי ההגנה של המבקשים נמוכים. לכן, במצב דברים זה יבוטל פסק הדין רק בכפוף לתשלום הוצאות והפקדה של חלק מסכום התביעה בתיק ביהמ"ש. המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיב את הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪. המבקש יפקיד בקופת בית המשפט את הסכום של 10,000 ₪ עד ולא יאוחר מיום 29.8.18 והמשיבה תפקיד בקופת ביהמ"ש את הסך של 3,000 ₪ עד ולא יאוחר מיום 29.8.18. כמו כן המבקשים יגישו בקשת רשות להגן לתיק בית המשפט עד לאותו היום, קרי 29.8.18. , מודה בכך ולא טוען כי החזיר או שילם אותן. כל התנאים מצטברים ואם אחד מהם לא יקוים תידחה הבקשה לביטול פסק הדין.
7. המזכירות תביא בפני את התיק לבדיקת ההפקדות והגשת בקשת הרשות להגן ביום 30.8.18. במידה ואחד מהתנאים הנ"ל לא יקוים אדחה את הבקשה לביטול פסק דין שבפני. המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ח, 25 יולי 2018, בהעדר הצדדים.