לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

ביום 29.2.16 נרשם לחברת "קווים" בע"מ דוח שעניינו אי ציות לחץ. לימים הוסב הדוח ע"ש המבקש. הדוח נשלח למבקש למענו הרשום אך חזר לשולח בציון "לא נדרש". חודשים לאחר מכן פנה המבקש למפנ"א בטענה כי לא קיבל את הדוח. טענתו נדחתה בנימוק כי לא נפל פגם בדיוור המסמך וכי על המבקש לברר מול הדואר מה אירע לדוח שנשלח אליו. המבקש אינו טוען שעשה כן. כך או כך, המשיבה טוענת כי הקנס הנקוב בדוח שולם ביום 24.12.17, כך שיש לראות במבקש כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונשא בעונש.

בבקשה טוען המבקש כי לא קיבל את הדוח שנשלח אליו וכי הוא לא עבר את העבירה המיוחסת לו. המבקש אינו מפרט מדוע, לשיטתו, לא עבר את העבירה ואף אינו מתייחס בבקשתו לסוגיית תשלום הקנס הנקוב בדוח.

דיון והכרעה

שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. העובדה כי הדוח נשלח למבקש וחזר בציון "לא נדרש" אינה מעבירה באופן אוטומטי למבקש את הנטל להוכיח כי לא קיבל את הדוח מסיבות שאינן תלויות בו. תנאי להעברת נטל זה, כפי שקבעה הפסיקה, הוא כי המשיבה תראה תחילה כי דבר הדואר מולא כהלכה ונשלח ליעדו והמבקש אף הוזמן לסור לסניף הדואר על מנת ליטול את הדוח אך נמנע מעשות כן ( השווה: עפת (ת"א) 47331-02-16‏ ‏ אהד דרייפוס נ' מדינת ישראל). המשיבה לא הראתה כי כך היה במקרה זה. בנסיבות אלה, אינני מייחס חשיבות רבה לעובדה שהדוח שולם על ידי המבקש או על ידי מי מטעמו, ככל הנראה במטרה לעצור את מרוץ ריבית הפיגורים ולכך שכפירת המבקש במיוחס לו נעשתה בשפה רפה בלבד, בהיות המבקש לא מיוצג על ידי עו"ד.

הבקשה מתקבלת והמועד להישפט מוארך בקשר לדוח 501108544358.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ח, 29 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.