1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, על רקע נזקי רכב שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.05.2016 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 60-246-56 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 61-331-70 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת, בעת שהפרטית נסעה כדין בנתיב נסיעתה בדרך מנחם בגין בתל אביב, משאית אשר הגיחה משמאל סטתה לכיוונו ופגע בפרטית. בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב והתובעת נשאה בעלות תיקון נזקי הרכב ובעלות שכ"ט שמאי הרכב ועתה תובעת שיבוב מהנתבעת.

מנגד, טוענת הנתבעת כי המשאית התקדמה בנסיעתה על פי הוראת שוטר מכוון תנועה שהיה במקום, והייתה זו הפרטית אשר פגעה במשאית. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק והיקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, ובכלל זה: טופסי ההודעה על התאונה מטעם הצדדים (ת/1 ו-נ/1, בהתאמה) ותמונות הנזק לפרטית (ת/2).

בנוסף העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת שישבה לצד הנהג בפרטית.

4. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20% בלבד, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהייתה קוהרנטית, סדורה, ומשכנעת, על פני גרסתם של עדי התובעת שהייתה מתחמקת, מתפתחת, ולא מהימנה עליי.

5.2. מדובר בקטע כביש בעל שלושה נתיבי נסיעה שהתנקזו לנתיב נסיעתה אחד בשל עבודות הרכבת הקלה בתל אביב במקטע שבין רחוב קפלן ורחוב הארבעה בתל אביב על שדרות מנחם בגין.

5.3. שוכנעתי כי שוטר מכוון התנועה הורה לכלי הרכב שבנתיב נסיעתה של המשאית להתקדם ונהג הפרטית התבלבל וסבר כי ההוראה ניתנה לו, או לכל היותר, רצה להתקדם בנסיעתו ולהקדים את המשאית. לא בכדי, נהג הפרטית אמר בעדותו כי שוטר התנועה "עשה עבודה לא טובה" בהכוונה. מכאן, שהבין את הקונפליקט בהתקדמותו בנסיעה לצד התקדמות המשאית בנסיעה.

5.4. יוטעם, כי היכולת של נהג הפרטית להבחין במשאית הייתה גדולה יותר לעומת זאת היכולת של נהג המשאית להבחין בפרטית שהגיחה מימינה הייתה קטנה הרבה יותר, זאת לאור בעיית שדה הראייה הקיימת לנוהג במשאית.

5.5. משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה חל בראש ובראשונה על נהג הפרטית.

5.6. עם זאת, איני פוטר את נהג המשאית מהאחריות לתאונה. סבורני כי נהג המשאית לא נקט בזהירות המתחייבת על פי הנסיבות, ולא נתן דעתו לאפשרות כי רכבים עלולים להידחף מימין בשל התנקזות הנתיבים. היה על נהג המשאית להתקדם באופן איטי ביותר ולוודא "בשבע עיניים" אם אין רכב מימינו, ורק לאחר מכן לוודא. לא שוכנעתי כי נהג המשאית פעל על פי מידת זהירות זו.

5.7. באשר להיקף הנזק הנטען, אומר שהואיל והנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך 2,097 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד – בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.