12 דצמבר 2018

לפני:

כב' השופט אייל אברהמי, נשיא

1. בפני בקשה להמנע מהרשעה של הנאשמת 2 וזאת לאחר שנאשם מס' 1 קיבל על עצמו את האחריות על העסקת עובדת זרה שלא כדין וללא ביטוח רפואי . הבקשה לאי הרשעה נסמכת על הנסיבות האישיות של הנאשמים, שניהם עולים חדשים. בני הזוג עסוקים בעבודתם בהיקף משמעותי. הנאשם מס' 1 איש עסקים שחלק מעסקיו מחוץ לישראל ואילו הנאשמת מס' 2 רופאה בקופ"ח מכבי . לבני הזוג 4 ילדים קטנים. בעת מגוריהם בחו"ל, טרם עלייתם לישראל, כדי לעמוד במטלות שנדרשו לנוכח עבודתם המרובה העסיקו אישה שסייעה במשימות משק הבית וטיפול בילדים (אופר). כמקובל באנגליה שם העסיקו את האופר ,הרבה מהעובדים בתחום זה יש להם חזות זרה – כמו העובדת שהעסיקו בישראל (שלא כדין).

2. נגד הנאשמים , בני זוג, הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות לפי סעיף 2(א)(1)ו(2) ו 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א- 1991 (להלן: החוק). הנאשם 1 , דוד סמואל המלבורגר הורשע על פי הודאתו בכך שבמשך תקופה של כשלוש שנים העסיק בביתו עובדת זרה מהפיליפינים TAMESIS ANGELUTA (להלן: העובדת).

העובדת נכנסה לישראל כדין כדי לעבוד בתחום הסיעוד ואילו הנאשם העסיקה בעבודות משק ביתם ובשמירה על ילדיהם, שלא על פי היתר כדין ובעת שהעובדת שהתה בישראל שלא כדין. לעובדת היה חדר שבו לנה בביתו מעת לעת. הנאשם הורשע אף בכך שהעסיק את העובדת ללא ביטוח רפואי כדין. העבירות בהם הורשע הנאשם הינם כאמור בכתב האישום - סעיף 2(א)(1), 2(א)(2) ו 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים .

3. לטענת ב"כ הנאשמים יש להסתפק במקרה זה בהרשעת הבעל הנאשם מס' 1. יתר על כן הרשעת הנאשמת מס' 2 שהיא רופאה עשויה בעתיד לפגוע בהתקדמותה הואיל והיא עובדת כרופאה בשירות הציבורי והרשעה עשויה להטיל עליה כתם שיפגע בהתקדמותה. יתר על כן בשל היותם עולים חדשים לא הבינו את המנטליות וסברו שניתן להעסיק את העובדת הזרה ,שלה היו אישורי שהייה בישראל כדין (אף שלא היו לה את האישורים הנדרשים, לצורך עבודה במשק ביתם של הנאשמים). מי שטיפל בכל ענייני העסקת העובדת היה הבעל בלבד. הוא זה שסיכם איתה על התשלום, ושילם לה. היסוד הנפשי לעבירה, שהיה לנאשמת מס' 2 היה חסר ולכן נדמה שנכון היה לזכותה ובכל אופן אין מקום להרשיעה.

4. כאמור הבעל הורשע על יסוד הודאתו ונגזר עליו עונש כמפורט בגזר הדין מיום 11.10.18 .

בפני אפוא הבקשה שלא להרשיע את הנאשמת ולשלוח את עניינה לתסקיר. בפנינו נשמעו טיעוני הצדדים הן לענין אי הרשעת הנאשמת 2 והן לענין גזר הדין ,ככל שלא תתקבל הבקשה, כמפורט בפרוטוקול מיום 10.12.18. בטיעונים לעונש העיד גם נאשם מס' 1 .הדיון כעת מתמקד אפוא בנאשמת מס' 2 בלבד.

החלטה

5. לא מצאנו כל ממש בטענות ב"כ הנאשמת מס' 2, ולכן בקשותיו שלא להרשיע את הנאשמת וכך גם לשלוח את עניינה לקצין המבחן נדחות, מהנימוקים שיפורטו לקמן.

6. נציין כי מעדותה של הנאשמת ובעלה עולה כי דווקא הנאשמת 2 היתה זו שנתנה הוראות לעובדת הזרה. ההוראות למעשה היו כיצד לטפל בבית, בילדים והיא היתה, הממונה למעשה על העובדת הזרה. נכון אמנם כי הבעל היה זה שסיכם עימה על המחיר ואף שילם לה ,אך אין בכך כדי לפטור את הנאשמת מאשמה.

לא מצאתי גם ממש בטענה של הנאשמת לפיה הרשעה בהליך שבפנינו תגרום לה פגיעה חמורה. אכן הרשעה תביא לכך שירשם לחובתה רישום פלילי. יחד עם את אין מדובר בעבירה שיש עימה קלון. יתר על כן הסבר לדבר יכול שינתן על ידה ואני מסופק אם דבר זה עשוי לפגוע פגיעה חמורה בשיקומה. ההלכה שנקבעה בענין ע"פ (ארצי) 33112/09/15 מדינת ישראל נגד מרסי זלקינד. נדמה שהמקרה של הנאשמת אינו החריג והיוצא מן הכלל, בו יש להמנע מהרשעה. אכן ברור כי הנאשמת לא תשוב ותעסיק עובד זר שלא כדין ,אך בכך לא סגי. מדובר בשיקולי הרתעת הרבים וסוג העבירה, שמבוצעת בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיבים מחייב הרשעה . אי הרשעתה יפגע לא רק בהרתעה אלא גם בשיקולי השיוויון. לא שוכנעתי כי הנזק הצפוי לנאשמת כתוצאה מהרשעתה הינו כה חמור שיש בו כדי להטות את הכף ולזכותה ולאי הרשעה. בנסיבות אלה אני סבור שיש להרשיע את הנאשמת על יסוד הודאתה.

7. בנסיבות אלה אין כמובן מקום להעביר את הענין לבחינה של קצין מבחן כפי שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 25.7.18.

לנוכח כל האמור לנוכח הודאת הנאשמת 2 תשלח לצדדים הכרעת הדין בנפרד.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ט, (12 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.