1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של העסקה שלא כדין של עובד זר לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2), התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") והעסקת העובד ללא ביטוח רפואי, לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

2. ביום 9.1.19 הורשע הנאשם, לפי הודאתו, בעבירה של העסקה שלא כדין של העובד וללא ביטוח רפואי.

באותו יום נשמעו הטיעונים לעונש.

3. לטענת ב"כ המאשימה, הקנס המקסימאלי בכל אחת מהעבירות שביצע הנאשם במסגרת משלח יד עומד על 115,800 ₪. בהתאם לתיקון 15 לחוק עובדים זרים ולמה שנפסק בע"פ 74/09 מדינת ישראל נ' זיו אלון דור טכנולוגיות (10.5.10) יש קנס מינימום בסך 10,000 ₪ בגין העבירה של העסקה שלא כדין, ולגבי העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי הקנס המנהלי הוא בסך 5,000 ₪. הפסיקה קבעה כי עבירות על חוק עובדים זרים מהוות "מכת מדינה" שמחייבת ענישה כלכלית מרתיעה בפרט כאשר מבוצעת במסגרת משלח יד של הנאשם כמו במקרה שלפנינו.

4. ב"כ המאשימה ביקש שמתחם הענישה ייקבע בין 20% ל-40% מן הקנס המקסימאלי לגבי העבירה של העסקה שלא כדין ולגזור על הנאשם קנס בסך 24,000 ₪, ובסך 5,000 ₪ שהוא הקנס המנהלי בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי.

עוד ביקש ב"כ המאשימה להורות על חתימת התחייבות להימנע מהעבירה במשך 3 שנים, שאם לא כן, יושת על הנאשמים הקנס המקסימאלי הקבוע לעבירה.

5. הנאשם טען, באמצעות חברו מר אפרים שלום, שהוא דאג לזכויות סוציאליות של העובד, וגם לכרטיס טיסה בחזרה לארצו.

הנאשם טען שהוא בעצמו אדם לא בריא, ויש לו בן נכה, הסובל ממחלת ניוון שרירים ומתנייד על כיסא גלגלים. הנאשם סיים הליכי פשיטת רגל לפני שנה, יש לו עסק למסגרות של ציוד חקלאי, מצבו הכלכלי מאוד קשה, והוא חייב סכום משמעותי למוסד לביטוח לאומי.

6. סעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 קובע:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

אמות המידה המסייעות לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה המונהגת; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק העונשין ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, יכולתו של הנאשם להבין את מה שעשה ועוד.

יש לשים לב כי רק השיקולים הקשורים לביצוע העבירה משוקללים בקביעת מתחם הענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב זה. אלה תבואנה במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים בתוך המתחם שהוגדר.

לצורך כך יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין:

"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מפורטות בסעיף 40 יא לחוק העונשין הן למשל:

"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".

ראו הע"ז (ב"ש) 1874-08‏ מדינת ישראל נ' אחים ראני בע"מ, כב' השופט סופר (19.2.14).

7. מתחם הענישה בענייננו

אשר לשיקול הראשון, מדובר בהעסקה של עובד זר אחד במשך מספר חודשים בעסק של הנאשם (מסגריה).

יש להביא בחשבון את הצורך ההרתעתי ואת הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים ללא היתר. במסגרת זו לקחתי בחשבון שהעסקת עובדים זרים שלא כדין הוגדרה בפסיקה כעבירה "חמורה" (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145, 2002).

בנסיבות העניין מתחם ענישה סביר יעמוד לדעתי בין 10,000 ₪ ל-30,000 ₪ ביחס לעבירת ההעסקה שלא כדין, ובין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪ בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי.

8. השיקולים לקביעת העונש הראוי

הנאשם הוא אדם נורמטיבי ללא הרשעות קודמות (יש לו קנס מנהלי משנת 2006) שהבין את משמעות מעשיו וחסך את ניהול ההליך בהודאתו.

יש להביא בחשבון כי הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבור הנאשם.

מצבו הכלכלי של הנאשם הוא קשה. הוא סיים לפני כשנה הליכי פשיטת רגל, ועדיין יש לו חוב למוסד לביטוח לאומי. לנאשם בן בעל מוגבלות, הסובל ממחלת ניוון שרירים, והוא בעצמו סובל ממספר ליקויים רפואיים, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידו.

9. בהתחשב במכלול השיקולים ולאור עיקרון ההלימה, אני גוזרת על הנאשם עונש כדלקמן:

קנס בסך 12,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, ובסך 5,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי. סכומים אלה ישולמו ב-17 תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.3.19 ובכל 1 לחודש אחריו.

הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים במשך שלוש שנים מהיום. אם לא כן, יישא בתשלום קנס בסך 115,800 ₪ בגין כל עבירה.

הנאשם יפנה למזכירות בית הדין על מנת לקבל שוברי תשלום ויחתום על התחייבות כאמור עד ליום 1.3.19.

10. גזר הדין יישלח לב"כ הצדדים בדואר.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 45 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.