הבקשה היא למחיקת כותרת ובצידה בקשה לסילוק על הסף.

בקשה למחיקת כותרת:

לטענת הנתבעת מאחר שאחד הסעדים הנתבעים בכתב התביעה הוא "צו עשה" להשבת כספים בשונה מצו עשה בנוגע לסילוק יד במקרקעין, הריהי אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.

מנגד טוען התובע כי מאחר שמדובר בתביעה על סכום קצוב מכוח התחייבות מכללא שיש עליה ראייה בכתב, הריהי כשירה להתברר בסוג זה של הליך.

יש לדחות עמדת הנתבעת, שעה שאין מניעה להותיר את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר.

אבהיר המסקנה.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי המפרטת את אופי התביעות שיכולות להידון לפי סדר דין מקוצר מסווגת את התביעות לפי עילת התביעה ו/או מהותה ולא לפי ניסוח הסעד המבוקש בה.

מאחר שלא הועלתה כל טענה בעניין זה בבקשה, לכאורה הנתבעת עצמה אינה חולקת שמדובר בתביעה על סכום קצוב מכוח התחייבות מפורשת או מכללא שיש עליה ראייה בכתב – ומכאן שזו מתאימה להליך של סדר דין מקוצר (תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

עיון בכתב התביעה מעלה כי ככל שתתקבל התביעה, עומד התובע על השבה של הסכום הקצוב של 90,000 ₪ וזאת בין היתר על-ידי העברה לידי התובע של כספים המעוכבים בקופת בית המשפט המחוזי ובקופת בית המשפט העליון, שיש להכריע אם התובע או הנתבעת זכאים להם (סע' 17 לכתב התביעה).

הצו המבוקש הוא לא רכיב של התביעה עצמה שאינו מתאים להליך של סדר דין מקוצר או אז כל התביעה אינה מתאימה לסוג כזה של הליך, אלא הוא צו לסעד שהוא למעשה הביטוי האופרטיבי לאופן בו מבקש התובע את השבת הכספים מאת הנתבעת.

לכאורה אף ניתן היה לוותר על אותו סעד להכריע בזכאותו של התובע להשבת כספים מידי הנתבעת ולהציג את פסק הדין לבית המשפט המחוזי לצורך שחרור הכספים המופקדים לטובת מי מהצדדים.

מכל האמור אני מוצא כי התובענה מתאימה להליך של סדר דין מקוצר.

הבקשה למחיקת כותרת נדחית.

בקשה לסילוק על הסף:

לא מצאתי לקבל הטענה כי יש באופן ניסוח סע' 19 ב' ו-ג' כדי לחייב דחייה על הסף. מעבר לכך שלא ברור מקור הטענה כי לבית משפט שלום אין סמכות ליתן צווים נגד המדינה, הרי שכאמור בבקשה למחיקת כותרת, לכאורה על-פי החלטת בית המשפט המחוזי נדרשת הכרעה במחלוקת שבין הצדדים בנוגע להתחשבנות בינם, אשר תכריע מי מהם זכאי לקבל את הכספים המופקדים (החלטה מיום 20/5/17), ובאופן שלכאורה אף לא יידרש צו אלא אך הצגת פסק הדין בתיק לכשיינתן.

מעבר לכך כל טענה אחרת שהועלתה ובכלל זה כי מדובר בתביעה שניסוחה רשלני ממילא אין מקומה להידון בשלב זה אלא במסגרת הדיון בתובענה לגופה בה יתבררו טענותיו של התובע אל מול טענות ההגנה.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

הנתבעת תגיש בקשת רשות להתגונן עד ליום 16/4/18.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו סך של 2,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום. הפגרה באה במניין הימים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ח, 16 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.