ביום 16.1.2018 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפי בקשתו.

המשיבה היא גרושת החייב, ובמסגרת ההליך עתרה לקציבת המזונות שנפסקו לטובת 4 הקטינים וביום 15.10.2018 ניתנה החלטה לקציבת המזונות.

מתחילת ההליך, זנח החייב את חובותיו בהליך, ובכלל זאת לא שילם את צו התשלומים, לא הגיש דוחות כלכליים ולא התייצב לחקירה בפני המנהל המיוחד. כך גם עלה כי החייב אינו משלם את מלוא דמי המזונות לילידיו הקטינים. מכאן, שדין ההליך להתבטל.

קודם לביטול ההליך, עומדת על הפרק בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה.

הבקשה מתייחסת להסכם הגירושין שנחתם בין החייב והמשיבה ביום 4.6.2015 במסגרתו ויתר על זכויותיו בדירה הנמצאת ברחוב מבצע עובדה בבאר שבע (להלן – הדירה).

לעמדת המנהל המיוחד, ההסתבכות הכלכלית של החייב החלה עוד בשנת 2013 ולפיכך בשנת 2015, מועד הסכם הגירושין, היה החייב חדל פירעון.

לפיכך, לטענת המנהל המיוחד, העברת זכויות החייב למשיבה במסגרת הסכם הגירושין מהווה הענקה בטלה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

נוכח האמור, עתר המנהל המיוחד בבקשה לביטול הענקה במסגרתה נתבקש בית המשפט לקבוע כי העברת זכויות החייב (מחצית הזכויות בדירה) למשיבה, בטלה ויש להחזיר הזכויות בדירה למסת הנכסים של החייב.

בהחלטה מיום 9.7.2020 נעתר בית המשפט (כב' השופט אקסלרד) לבקשה וזאת מאחר והמשיבה לא הגיבה לבקשה.

בהמשך, טענה המשיבה בפני המנהל המיוחד כי לא ידעה על הבקשה ולכן לא הגישה תגובה. המנהל המיוחד בהגינותו, המליץ לבחון את הטענות לגופן ולאפשר למשיבה להגיש תגובתה לבקשה. המשיבה פנתה לסיוע המשפטי לקבלת ייצוג ומאוחר יותר הוגשה תגובה מסודרת מטעם המשיבה.

בתגובתה טענה המשיבה כי בני הזוג התגרשו ביום 5.3.2013 וביום 4.6.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכם ממון אגב גירושין, במסגרתו העביר החייב את חלקו בזכויות בדירת המגורים למשיבה. לטענת המשיבה, העברת הזכויות נעשתה בתמורה בת ערך, שכן היא ויתרה במסגרת ההסכם על זכויות אשר שווין גדול יותר מערך מחצית הזכויות בדירה עליהן ויתר החייב.

המשיבה מפנה בתגובתה לכך שערך הדירה באותה עת עמד על סך של 600,000 ₪ וזאת בהתאם לחוות דעת של שמאי שניתנה ביום 3.10.2014 (בהמשך בירור הבקשה הובהר כי הערכת השמאי עמדה על סך של 610,000 ₪ ויש להתאים הנתונים בהתאם). כמו כן, על הדירה רבצה משכנתא ויתרת ההלוואה עמדה על סך של כ- 160,000 ₪. לפיכך, שווי חלקו של החייב בדירה עמד על סך של כ – 225,000 ש"ח.

כך הוסכם כי המשיבה תשלם את יתרת המשכנתא, ובהתאם לכך שילמה המשיבה את תשלומי המשכנתא לרבות את חלקו של החייב. נכון להיום, עדיין קיימת יתרה של המשכנתא, אותה המשיבה עדיין משלמת.

כן הוסכם, כי דמי המזונות יעמדו על סך של 3,200 ₪ בלבד למשך 53 חודשים, וזאת כאשר בפסק המזונות נקבע תשלום מזונות בסך של 4,000 ₪ לחודש. משמע, שהמשיבה ויתרה גם על סכום נוסף המסתכם בסך של 42,400 ₪ מתשלומי המזונות.

עוד טוענת המשיבה, כי אם דירת המגורים לא היתה נשארת למשיבה, היה החייב נדרש לשלם גם דמי מדור בסכומים של אלפי שקלים. להערכתה, היא ויתרה על סך של כ- 145,000 ₪, שכן בפסק הדין למזונות נקבע כי תשלום מחצית המשכנתא הינו על חשבון המדור.

לפי חישובי המשיבה בתגובתה, היא ויתרה על סכומים שונים המסתכמים לסך של כ- 334,000 ₪, סכום גבוה בהרבה מערך זכויות החייב בדירה, שכאמור עמד על סך של כ- 225,000 ₪.

המנהל המיוחד בתשובה לתגובת המשיבה מפנה לנתונים ביחס לשווי הנכס (לפי חוות דעת שמאי שהוגשה לתיק בית המשפט לענייני משפחה במועד גיבוש הסכם הגירושין) וליתרת המשכנתא על הנכס ולעמדתו, ויתור המשיבה בנושאים שהוזכרו בהסכם, אינו מגיע לשווי זכויות החייב.

בכלל זאת טען המנהל המיוחד, כי המשיבה קיבל דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי (אשר הגיש תביעת חוב בגין מזונות) והדבר מאיין את טענתה לקבלת דמי מזונות מופחתים מהחייב.

כמו כן, טען המנהל המיוחד כי המשיבה הפחיתה סכומים שונים בכפל, כגון הפחתה בגין תשלומי משכנתא.

לפיכך, המשיבה נדרשה להשלים תגובתה תוך התייחסות לנושאים עליהם עמד המנהל המיוחד בתשובה. בכלל זאת, נדרשה המשיבה לפרט את גובה דמי המזונות שקיבלה מהמל"ל (בגינם נוצרה תביעת החוב של המל"ל בתיק) והיחס לדמי המזונות המקוריים (לפי פסק המזונות) והמופחתים (לפי הסכם הממון). נתונים אלו רלבנטיים גם לויתור הנטען על הפרשים (סעיף 6 להסכם הממון). כן נתבקשה המשיבה להתייחס לשאלה האם היה קיים חוב מזונות בתיק ההוצל"פ (סעיף 5 להסכם הממון).

המשיבה הגישה השלמה לתגובתה לה צורפו דוחות בגין התשלומים ששולמו לה בגין המזונות מהביטוח הלאומי בשנים הרלבנטיות. כן הובהר כי במועד חתימת הסכם הממון, כבר הצטבר חוב מזונות שעמד בתיק ההוצל"פ על סך של כ- 60,000 ₪.

הנה כי כן, לצורך הכרעה בבקשה לביטול הענקה יש לבחון את טענות המשיבה, לפיהן במסגרת הסכם הממון אגב הגירושין ניתנה תמורה עבור קבלת מחצית זכויות החייב בדירה ובכלל זאת בויתור על חוב מזונות והפחתת דמי המזונות השוטפים וכן בויתור על תשלומי מדור.

יצוין, כי גם החייב במסגרת תצהיר ההסתבכות שנמסר בתמיכה לבקשה למתן צו כינוס, טען כי העביר זכויותיו בדירה למשיבה בתמורה, ובכלל זאת בהפחתת דמי המזונות.

לעניין ערך זכויות החייב שהועברו למשיבה, אין מחלוקת לגבי שווי הדירה, וזאת על בסיס חוות דעת של שמאי שהוגשה לצדדים באותה עת. בניכוי המשכנתא באותו מועד, ניתן להעריך את שווי זכויות החייב בדירה בסך של כ- 225,000 ₪.

המשיבה טענה למספר רב של נושאים, אשר לעמדתה מהווים חלק מהתמורה הכוללת שניתנה מצידה עבור קבלת זכויות החייב בדירה.

יצוין, כי חלק מהנושאים הנטענים על ידי המשיבה חופפים זה לזה. כך למשל, המשיבה טענה כי היא ויתרה על דמי מדור, הואיל ובפסק המזונות נדרש החייב בתשלום דמי מדור ונקבע כי תשלום חלקו במשכנתא ישמש לכך. כמו כן, טענה המשיבה כי היא שילמה את תשלומי המשכנתא לאחר מועד הסכם הממון וכן משלמת את תשלומי המשכנתא השוטפים. מאחר ונקבע בפסק המזונות כי על החייב להמשיך ולשלם את חלקו במשכנתא, כתשלום דמי מדור, הרי שאין מקום להפחית מחלקו בדירה גם את תשלומי המשכנתא (ששילמה המשיבה במקומו) וגם את דמי המדור שהיה מחויב בהם אלמלא העברת הדירה למשיבה. בהקשר זה יוער, כי בהיבט העקרוני, מעת העברת הזכויות לפי הסכם הממון למשיבה, היא זו שצריכה היתה לשלם את מלוא המשכנתא, בהיותה בעלת הזכויות. מכאן, שהחיוב בתשלומי המדור, שנקבע לפי חלקו של החייב בתשלומי המשכנתא, הוא המרכיב הרלבנטי, ומאחר והחייב לא שילם דמי מדור וכך גם לא שילם את חלקו בתשלומי המשכנתא, הרי שאומנם מדובר בויתור מצד המשיבה המהווה חלק מהתמורה בגין קבלת הזכויות בדירה.

בסעיף 5 להסכם הממון התחייבה המשיבה, כחלק מהסכמת הצדדים להעברת הזכויות בדירה על שמה, לסגור את תיק ההוצל"פ בגין מזונות. ויתור זה מהווה תמורה נוספת מצד המשיבה עבור זכויות החייב בדירה.

בסעיף 6 להסכם הממון, ויתרה המשיבה על זכותה לדרוש מהחייב הפרשים שהצטברו לחובת החייב במוסד ביטוח לאומי. גם ויתור זה מהווה תמורה נוספת מצד המשיבה.

ניתן לראות גם בהסכמת המשיבה להפחתה של גובה דמי המזונות לפרק זמן של 53 חודשים, כויתור נוסף השלוב בקבלת הזכויות בדירה.

הנה כי כן, המשיבה הצליחה להצביע על מספר מרכיבים בעלי ערך כספי ניכר, אשר נכללו במסגרת הויתורים שבאו מצידה, בתמורה לקבלת הזכויות בדירה.

סיכום המרכיבים האמורים אכן מגיע, כפי טענת המשיבה, לסכום כולל שהוא גבוה יותר מערך זכויות החייב בדירה, שהועברו על שמה.

בחינה כוללת של מהלך הדברים מלמדת, כי מדובר היה בסכסוך גירושין אמיתי, אשר במסגרתו נערכה בין הצדדים התחשבנות בנושאים שונים. בכלל זאת, התקבלה חוות דעת של שמאי לצורך הערכת שווי הדירה (ולפיכך הערכת שווי זכויות החייב שיועברו למשיבה). כנגד קבלת הזכויות בדירה, ויתרה המשיבה על מרכיבים כספיים שונים, כגון בקבלת דמי מדור (בתשלום חלקו של החייב במשכנתא), בויתור על חוב דמי מזונות ובהפחתה של דמי המזונות השוטפים לתקופה בת 53 חודשים.

נוכח האמור עולה, כי לא מדובר בהענקה שנעשתה ללא תמורה בת ערך, ומכאן שדין הבקשה לביטול הענקה להידחות.

בהתאם להחלטות שניתנו בהליך, מחדלי החייב הכבדים וחוסר תום לבו ביצירת החובות מצדיקים ביטול ההליך. ההליך טרם בוטל נוכח הצורך בבירור הבקשה לביטול הענקה. עם סיום הבירור של נושא העברת הזכויות למשיבה ועל רקע דחיית הבקשה, אזי ניתן לסיים את ההליך.

אני מורה על ביטול ההליכים בתיק. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; שכרו של בעל התפקיד ישולם בהתאם לכתב המינוי, והכונס הרשמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או תועבר ללשכת ההוצאה לפועל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"ג, 10 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.