בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 01.07.02 כנגד המבקש, בו נדחתה התנגדות המבקש לביצוע שטר חוב בהוצאה לפועל.

ביום 26.06.01 נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש בגין שטר חוב שעשתה חברה בבעלות המבקש, עליו המבקש חתום בערבות אישית.

נטען כי החברה לא עמדה בהתחייבות הכספית מול חברת מירס תקשורת בע"מ וכי בהתאם לתנאי השטר, אשר הוסב למשיבה, נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיבה כנגד החברה והמבקש.

למבקש בוצעה מסירת אזהרה כדין ביום 29.07.01. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השטר בטענת זיוף ובעקבות הבקשה התקיים דיון ביום 13.02.02 בו הוסכם על ידי צדדים כי החתימה על השטר תבדק על ידי מומחה. בית המשפט נתן למבקש מספר הזדמנויות בכדי להיפגש עם מומחה לכתב יד והתריע כי אם המבקש לא ישתף פעולה, התנגדותו תדחה (החלטת יום 29.5.02).

בסופו של דבר, ומשהוכח לבית המשפט כי המבקש לא משתף פעולה עם המומחה, נדחתה התנגדותו.

המבקש טוען כי כלל לא קיבל את ההחלטות בתיק ההתנגדות מכיוון שבא כוחו דאז, עו"ד פיינטוך אורי, הפסיק לייצג אותו, ותוכן ההחלטות לא הובא לידיעתו. לתמיכה בטענה צירף המבקש מכתב בו מציין עו"ד פיינטוך כי הפסיק לייצג את המבקש החל משנת 2000 או בסמוך לכך מכיוון שהמבקש לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות.

המשיבה טוענת בתגובה כי המבקש מסלף את העובדות, ולראיה לכך מצרפת מספר פרוטוקולים מדיונים בהתנגדות בשנת 2002 אשר עו"ד פיינטוך נכח בהם. דוגמא לכך, בדיון ביום 13.02.02 אשר נערך בנוכחות המבקש ובא כוחו, הוחלט להעביר את המחלוקת לבדיקת מומחה. זאת ועוד, עו"ד פינטוך הגיש בקשה לביטול החלטת יום 01.07.02. על כן תמוהה טענה זו של המבקש שכן אם הגיש עו"ד פיינטוך בקשה לביטול החלטת יום 01.07.02 ואף טען כי המבקש נפגש עם המומחה ביום 04.07.02, הכיצד זה יכול המבקש לטעון עתה כי לא היה מיוצג ולא ידע על ההחלטות בעניינו ? בית המשפט אף ביקשה מעו"ד פיינטוך כי המבקש יציג אישור תשלום מהמומחה בכדי לבטל את ההחלטה, דבר אשר ככל הנראה לא התקבל בבית המשפט, ועל כן לא בוטלה ההחלטה. כמו כן, נראה כי עו"ד פיינטוך לא הגיש בקשה להשתחרר מייצוג המבקש.

העולה מכל האמור לעיל הוא כי טענותיו של המבקש כי לא יוצג אינן עולות בקנה אחד עם העובדות העולות מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה. כך, למשל, במכתב, חסר תאריך, מציין עו"ד פיינטוך כי החל משנת 2000 או בסמוך לכך, הוא חדל מלייצג את המבקש. דא עקא שהתצהיר התומך בהתנגדות אומת על ידי עו"ד פיינטוך בשנת 2001 והוא התייצב לדיונים בשנת 2002, ומכאן שיש לדחות את טענת המבקש כי לא היה מיוצג ולא קיבל החלטות.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המבקש קיבל את תוכן ההחלטות בכל המועדים הרלוונטיים והן הובאו לידיעתו. מכאן, שאין חובת ביטול מן הצדק.

המבקש טוען כי בית המשפט יכול לבטל את ההחלטה על פי שיקול דעתו וכי דחיית ההתנגדות נעשתה מבלי שהתברר הטענות לגופו של עניין. בפסיקה נקבע כי ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב"התעלמות מדעת מההליך השיפוטי" שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה (ראו: רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה (פורסם בנבו, 22.04.2015)).

אמנם לטענת המבקש, מדובר בשטר שחתימתו עליו זויפה, אולם בנסיבות הנוכחיות של המקרה הנוכחי, ואף שמדובר בטענת הגנה טובה, מדובר בהתנהלות התואמת את האמירה החוזרת ונשנית בפסיקה בדבר "התעלמות מדעת מההליך השיפוטי שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה". ובמה דברים אמורים ? בית המשפט קיים מספר דיונים בהתנגדות בשנת 2002 ולמבקש ניתנו מספר הזדמנויות להיפגש עם המומחה. לתגובת המשיבה צורפו מסמכים המלמדים כי למבקש היה יומו בבית המשפט, הוא היה מיוצג, הוא הותרה כי אם לא ישתף פעולה תדחה התנגדותו, וגם לאחר ההחלטה שדחתה את התנגדותו (1.7.02) ניתנה לו הזדמנות לתקן את מחדליו כדי להחזיר את התיק למסלול דיוני (החלטות יום 9.7.02 ו – 17.7.02); אך המבקש לא פעל בהתאם להוראות בית המשפט ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו.

המבקש פעל תוך זלזול מופגן בבית המשפט ובדיוני ההתנגדות בשנת 2002. הוא לא הציג שום נימוק סביר מדוע רק בחלוף 16 שנה נזכר לפתע לפנות בבקשה לביטול החלטה, בשעה שהוכח כי הוא ידע על חובו לאורך כל השנים וכי ניתן לו יומו בבית המשפט.

המבקש טוען כי חסרון כיס מנע ממנו כל אפשרות להעמיד ייצוג משפטי ולהתמודד גם עם ההליך דנן וכי חובותיו נאמדים במיליוני שקלים. המבקש לא צירף כל מסמך המראה את מצבו הכלכלי, מלבד תיקי ההוצאה לפועל שיש כנגדו. בנוסף לכך, המשיבה צירפה לתגובתה החלטות שונות שניתנו בתיק ההוצאה לפועל ואף מכתבים מעורכי דינו בחלוף השנים של המבקש אשר מראים כי המבקש היה מיוצג ואף פנה בבקשה להסדיר את חובו. המשיבה צירפה החלטות מלשכת ההוצאה לפועל המלמדות כי המבקש אינו עומד כלל בתשלומים שנקבעו לו בתיק האיחוד וכי ביום 25.04.12 אף פוזר תיק האיחוד עקב אי קיום החלטות.

כל אלו מלמדים כי התנהלות המבקש עולה כדי השלמה עם החוב והודאה בו.

באשר לטענת הזיוף, צירף המבקש חוות דעת של המומחית מלי קדוש הקובעת כי החתימות המיוחסות למבקש אינן אותנטיות. כמו כן קובעת כי קיימת רמת סבירות של 90 אחוז שכתב היד בשטר החוב אינו של המבקש.

המשיבה טוענת כי שטר החוב המקורי הומצא לפני 16 שנה למומחה ובנסיבות בהן לא שולם שכרו על ידי המבקש ,לא הוחזר השטר, וכי לא ידוע כלל ועיקר מה עלה בגורלו של שטר החוב (טענה אשר לא נסתרה על ידי המבקש). בנוסף לכך, גברת קדוש בחוות דעתה כותבת כי בחנה את צילום שטר החוב והשוותה לחתימות מקוריות ומצולמות. בזהירות המתבקשת ייאמר כי ספק עד כמה ניתן לסמוך על מסקנה שאינה מבוססת על בדיקת השטר המקורי, ובנסיבות מקרה זה, התנהלותו של המבקש והשתהותו הרבה והבלתי סבירה מסכלות בחינה אמיתית של הטענה שכן השטר אינו בנמצא. כל אלו מעלים ספק בנוגע ליכולת להבחין בכתב ידו של המבקש על בסיס צילומים ומבלי שנבדק שטר החוב המקורי. זאת ועוד, גברת קדוש אף כותבת בחוות דעתה כי רצוי להעביר את המסמך המקורי לבדיקה, בכדי שניתן יהיה לבחון איפיוני כתב נוספים שלא ניתן לבחון על סמך צילום.

לעניין זהות המשיבה, תנאי השטר התירו את הסבתו לצד שלישי. על כן, לא מצאתי ממש בטענה זו.

לאור כל האמור לעיל, ולאור שאר הטענות שבתגובת המשיבה, אשר לא נסתרו ונתמכו כולן באסמכתאות למכביר – הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ח, 13 מאי 2018, בהעדר הצדדים.