1. לפניי בקשה לביטול החלטה של בית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית והמועצה הדתית בירושלים (כב' הדיינים הרב מיכאל שינמן, הרב משה שור והרב ירון כהן) מיום 3.12.2017 (להלן: "ההחלטה") שניתנה כהבהרה לפסק הבוררות שניתן על ידי אותו בית דין ביום 26.6.2017 (להלן: "פסק הבוררות").

רקע והליכים קודמים:

2. בתאריך 19.8.2012 הלווה המבקש, מר חנוך עוקשי (להלן: "המבקש") למשיב, מר פנחס לוי (להלן: "המשיב") סך של 100,000 ₪ כנגד התחייבות של המשיב להחזיר את הסכום הנ"ל בתוספת ריבית מוסכמת בסך 26,000 ₪ עד ליום 19.8.2013. לצורך הבטחת ההחזר משכה אשת המשיב המחאה על סך 126,000 ₪ לטובת המבקש.

3. המשיב הפר את התחייבותו ולא פרע את ההלוואה במועד. ההמחאה הוגשה לצורך פירעון, אך הבנק לא כיבד אותה ולכן פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 03-23842-13-4. במסגרת תיק ההוצאה לפועל הוטל עיקול על דירתו של המשיב.

4. לאחר הגשת השיק לביצוע נחתם שטר הלוואה חדש בין המבקש ואשת המשיב, לפיו יצבור החוב ריבית שנתית בגובה 12% ובנוסף, ימשכן המשיב את דירתו לטובת פירעון החוב. לטענת המשיב, הוסכם בין הצדדים כי לאחר החתימה על הסכם ההלוואה הנ"ל יסגור המבקש את תיק ההוצאה לפועל, אך המבקש לא עמד בהתחייבותו זו בטענה כי במידה וההלוואה לא תיפרע לא יצטרך המבקש לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש. בין לבין טוען המשיב כי הוא העביר למבקש סך של 20,000 ₪ שלא במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

5. בשנת 2017 פנה המשיב למבקש וביקש הסכמתו להסרת העיקול והמשכנתא מהדירה כנגד הפקדת סכום החוב בנאמנות אצל בא כוח המבקש עו"ד יהודה ריסקין. המבקש הסכים והסיר את העיקול ואת המשכנתא ובעקבות כך הופקד סך של 196,975 ₪ בנאמנות אצל עו"ד יהודה ריסקין.

6. במקביל, נפתח בשנת 2016 בין הצדדים הליך בוררות בבית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית והמועצה הדתית ירושלים. כאמור לעיל, ביום 26.6.2017 הוציא בית הדין תחת ידו פסק בוררות שקבע כי חובו של המשיב כלפי המבקש עומד על 100,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 23,190 ₪, ובסך הכול 123,190 ₪. המשיב הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות וביום 16.10.2017 הורה בית משפט זה על אישור פסק הבוררות (הפ"ב 27600-07-17).

7. לאחר מתן פסק הבוררות פנה המבקש לבית הדין בבקשה להבהיר את פסק הבוררות. בטיעוניו בפניי טען המבקש כי פניה זו נעשתה מתוך טעות שלו. מכל מקום, בהחלטה מיום 6.11.2017 קבע בית הדין כי פסק הבוררות בעינו עומד וכי התיק סגור.

8. גם המשיב פנה לבית הדין למתן הבהרה לפסק הבוררות. בהחלטה מיום 3.12.2017 קבע בית הדין כי חובו של המשיב כלפי המבקש עומד על 123,190 ₪ וכי כל סכום שמעבר לכך, "אף אם הושלש בידי נאמן כלשהו, יוחזר למי שהשלישו". החלטה זו ניתנה מבלי שהתבקשה תגובת המבקש.

טענות המבקש בתמצית:

9. המבקש טוען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. לטענת המבקש, לאחר שניתן פסק בוררות, הבורר סיים את מלאכתו ואינו מוסמך לשנות את הפסק, להוסיף עליו או להבהיר אותו, וכן מנוע הבורר ממתן הוראות הנוגעות לביצועו. בנוסף, עותר המבקש לביטול פסק הבוררות עצמו.

10. המבקש טוען כי ההחלטה אינה חתומה על ידי הדיינים ולכן אינה יכולה להיחשב כפסק בוררות מחייב ולפיכך, יש לבטלה לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

11. המבקש טוען כי בית הדין כלל לא שמע את טענותיו טרם מתן ההחלטה, הוא לא זומן לדיון, לא הומצא לו עותק הבקשה ולא ניתנה לו זכות להגיב לבקשה. בית הדין אף סירב לאחר מתן ההחלטה למסור לו עותק מהבקשה, מה שמעלה חשש כי כלל לא הוגשה בקשה בכתב, אלא שהכול נעשה במגעים בין המשיב לבית הדין שלא בנוכחות המבקש. מעשים אלה, טוען המבקש, מצדיקים את ביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות.

12. בכל הנוגע לפסק הבוררות, טוען המבקש כי טיפול הבוררים במסגרת ההחלטה מלמד על אפליה ומשוא פנים, שכן בית הדין נהג בחוסר שוויון מוחלט. לטענתו, כאשר פנה בעצמו לבית הדין לאחר מתן פסק הבוררות, סירב בית הדין לדון בפנייתו וקבע כי התיק סגור. אותו דין היה צריך לחול גם על פניית המשיב ואילו בית הדין נהג באופן מפלה, כאשר לא זו בלבד שלא נדחתה על הסף בקשת המבקש, אלא שהיא התקבלה לגופה. לטענת המבקש כאשר מתגלים אפליה ומשוא פנים הרי שהדבר משליך על פסק הבוררות שניתן קודם לכן ויש מקום לבטלו, למרות שחלפו למעלה מ-45 ימים מעת מתן פסק הבוררות.

טענות המשיב בתמצית:

13. המשיב טוען כי מעבר לסכום של 20,000 ₪, קיבל המבקש סך של 123,190 ₪ שהוא הסכום שנפסק בפסק הבוררות. משמע, שהמבקש קיבל בנוסף על סכום קרן ההלוואה תוספת בסך 43,190 ₪. המשיב טוען כי הוא זכאי לקבל מהנאמן את ההפרש בין הסכום שהופקד בידיו לבין הסכום שנפסק בפסק הבוררות, כלומר סך של 73,785 ₪.

14. המשיב טוען כי הוא פנה לנאמן, עו"ד יהודה ריסקין, בבקשה לקיים את פסק הבוררות ולהחזיר את ההפרש, אולם הנאמן סירב למסור למשיב את כספו.

15. המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בתיק 52968-10-17 בבקשה ליתן צו תשלום לנאמן, אולם התיק הועבר לבית משפט השלום בשל היעדר סמכות עניינית. המשיב פנה ללשכת ההוצאה לפועל וטען טענת פרעתי ועתר לסגירת התיק, אך ב"כ המבקש השיב להוצאה לפועל שאין הוראה המחייבת אותו להעביר את הכסף למשיב ועל המשיב להמציא למבקש הוראה מהבורר להחזרת סכום ההפרש. לפיכך, פנה המשיב לבוררים לקבל הבהרה וזו אכן ניתנה בהחלטה מיום 3.12.2017.

16. המשיב טוען כי נודע לו שרשם ההוצאה לפועל דחה את טענות המבקש וביום 7.1.2018 הפחית רשם ההוצאה לפועל את סכום החוב לסכום שנפסק בפסק הבוררות בלבד וכי המבקש אינו זכאי לתקבולים נוספים מתוך כספי הנאמנות. המשיב ציין כי המבקש הגיש ערעור על החלטה זו.

17. לטענת המשיב, בהתאם להסכם הבוררות, בית הדין רשאי לפרש את פסק הבוררות וכן להוסיף או לשנות את פסק הבוררות, על פי שיקול דעתו וזאת ללא כל הגבלה בזמן. בפי המשיב טענה נוספת, על פיה, גם אם קיימת עילת ביטול ביחס להחלטה, הרי שבית המשפט רשאי לדחות את הבקשה, על פי סעיף 26(א) לחוק הבוררות הואיל ולא נגרם למבקש עיוות דין.

18. עוד טוען המשיב, כי ההחלטה עוסקת בעניין טכני, אשר נדרש בשל התנהלות תמוהה של המבקש. מעבר לכן, טוען המשיב, שלא היה צורך בהבהרה זו כלל, שכן פסק הבוררות מדבר בעד עצמו ואינו מותיר כל זכות למבקש להחזיק בסכומים מעבר לסכום שנפסק.

19. יש לציין כי מתגובת המשיב עולה כי המבקש הפקיד על דעת עצמו את הכספים שהוחזקו בנאמנות בבית משפט השלום.

20. בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק הבוררות עצמו, טען המשיב כי פסק הבוררות אושר על ידי בית משפט זה ביום 16.10.17 ועל כן לא ניתן להגיש בקשה לביטולו ולאחר אישורו של בית המשפט.

דיון והכרעה:

21. בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק הבוררות, הרי שאין לה כל מקום לאחר שפסק הבוררות קיבל את אישורו של בית המשפט המחוזי בתיק הפ"ב 27600-07-17 ביום 16.10.17. זאת ועוד, גם אם לא היה ניתן אישור לפסק הבוררות, הרי שהבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת בקשת ביטול, בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות ולא הוגשה בקשה להארכת המועד הנ"ל. למעלה מן הצורך אוסיף כי איני סבור שעלה בידי המבקש להראות קיומה של עילת ביטול, ביחס לפסק הבוררות.

22. בכל הנוגע לבקשה לביטול ההחלטה, נתפס המבקש לכלל טעות. עיון בהחלטה מלמד כי אין מדובר בהבהרה של פסק הבוררות ואף אין מדובר בהשלמה של הפסק. החלק בהחלטה אותו תוקף המבקש מופיע בסעיף ג' להחלטה, הקובע כך:

"ג. כל סכום שמעבר לכך [123,190 ₪], אף אם הושלש בידי נאמן כלשהו – יוחזר למי שהשלישו".

בראש ההחלטה הנ"ל נכתב כי מדובר בהבהרה. יחד עם זאת, ברור שאין מדובר בהבהרה של פסק הבוררות אלא בהוראה המכוונת לכספים שהופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד ריסקין. כידוע, עו"ד ריסקין אינו צד בבוררות, אלא בא כוחו של התובע בהליכי הבוררות. הוראה לנאמן, בדבר החזרת כספים המוחזקים על ידו בנאמנות (שלא על פי הוראות הרכב הבוררים), איננה החלטת הבהרה של פסק הבוררות ואף איננה החלטת השלמה של פסק הבוררות. בנסיבות אלה אין מדובר בתיקון או השלמה של פסק הבוררות.

23. לאור האמור, אין מקום לבחון את תקפות ההחלטה במשקפי עילות הביטול של פסק בוררות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות ואף אין מקום להתייחס להחלטה במשקפי סמכויות בורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות לפי סעיף 22 לחוק הבוררות. מדובר בהוראה שאינה מכוונת לבעלי הדין בבוררות וכך יש להתייחס אליה.

24. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם היה ניתן להתייחס להחלטה כאל החלטת השלמה של פסק הבוררות והייתי מקבל את טענות המבקש בדבר התקיימות עילות לביטול "השלמת" פסק הבוררות, בהחלט יתכן כי היה מקום לקבל את טענת המשיב, כי בהיעדר עיוות דין, אין הצדקה לביטול ההחלטה. נראה כי עודף הכספים שהחזיק הנאמן (מעבר לסכום שנפסק בפסק הבוררות) הוחזק לכאורה שלא כדין, בהיעדר החלטה שיפוטית, כגון צו עיקול לטובת המבקש ביחס לעודף הכספים. לא המשיב צריך היה להצביע על הוראה שיפוטית המורה לנאמן להחזיר את עודף הכספים, אלא הנאמן היה צריך להצביע על הוראה שיפוטית, המתירה לו להחזיק בהם. אם נגרם למישהו מהצדדים עיוות דין, הרי שמדובר במשיב שכספו הוחזק לכאורה שלא כדין בידי הנאמן שסירב להחזירם, ולא למבקש אשר קיבל לידיו את מלוא הסכום שנפסק לטובתו בפסק הבוררות.

25. אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. בכל הנוגע לחלק בבקשה המתייחס להחלטה (בקשה לביטול ההחלטה מחמת העילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות), יש מקום למחיקת חלק זה של הבקשה.

26. התוצאה היא כי הבקשה נדחית בחלקה (בכל הנוגע לפסק הבוררות) ונמחקת בחלקה (בכל הנוגע להחלטה).

המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.