מונחת לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 22.2.17 בטבריה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 59-400-62 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 48-164-38 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה כמו גם עדת ראייה ניטראלית מטעם התובעת, והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי-כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א. לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקד הנזק ברכב התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו תישא נהגת רכב הנתבעת באחריות בשיעור של 85% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 15%.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,875 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

ניתן בזאת פטור מתשלום מחציתה השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.