החלטה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי

1. המערער הגיש ערעור לפי סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי במסגרתו ביקש לגרוע מהודעת ההגבלה את כל 11 השיקים אשר סורבו בחשבון. החשבון הוגבל בהודעה מיום 11.1.2018 לתקופה של שנה החל מיום 28.1.18 וזאת בגין 10 שיקים אשר סורבו מיום 12.7.17 ועד ליום 11.1.18.

טענות המבקש מתייחסות לעילת הביטול בסעיף 10 (א) (3) לחוק וטוען כי היה לו יסוד סביר להניח כי לבנק הייתה חובה לפרוע את השיקים מכוח הסכם איתו. בתצהיר נטען כי המערער מנהל את החשבון במסגרת אשראי של 30,000 ₪ ולא תמיד ניצל את כל המסגרת. לשיטתו יש לו שיקים למשמרת מלקוחות ואלו שימשו לתשלום שיקים שהוצגו לפירעון בחשבון. נטען כי הבנק סרב לכבד הפקדות שיבוצעו למחרת הצגת השיקים לפירעון ובכך הפר את הסיכום עם המערער.

בעדותו טען המערער כי כל מטרת פתיחת החשבון הייתה לאפשר לו לפרוע שיקים בחשבון על בסיס שיקים במשמרת של לקוחות. עוד אישר כי הבין לאחר שסורב השיק הראשון כי הבנק לא מוכן לדרך התנהלות מעין זו.

המשיב מפנה להלכה הפסוקה ולדין הקובע כי לשיקים המוצגים לפירעון צריך להיות כיסוי בטרם מועד ההצגה ולא לאחר מכן . נטען כי אם בעבר היו אישורים כאלה או אחרים לחריגה, הדבר היה נתון לשיקול דעתו של הבנק וניתן לפנים משורת הדין תוך שהובהר למערער כי לא מדובר בהסכם מחייב . עוד הבהיר הבנק כי אם אישר שיק בחריגה היה זה על בסיס הפקדות מזומן באותו יום בו הוצג או למחרת ובמקרים חריגים על בסיס שיק שהופקד בחשבון, אולם כל מקרה לגופו ללא חובה להמשיך לעשות כן. עוד הודגש כי שעה שהוגבל חשבונו בבנק אחר, לא ניתן היה להסתמך עוד על הפקדת שיקים לחשבון לצורך כיבוד שיקים בחריגה.

2. ככלל, הגישה הראויה לנושא שיקים ללא כיסוי צריכה להיות מחמירה. הטענה של יצירת הסכם מכללא בהתנהגות היא טענה שכיחה אולם קשה להוכחה מאחר וצריך להוכיח קיומה של חובה מצד הבנק להמשיך ולפרוע שיקים. על הלקוח להראות דפוס התנהגות מתמשך להבדיל מהתנהגות אקראית של הבנק שאין לה חוט מקשר בין פעולה לפעולה.

בעדותו אישר המערער כי ביום 11.7.17 חזר שיק בחשבון והבנק הבהיר לו שלא מקובל עליו כי שיק זה יכובד לאור שיקים במשמרת הצפויים להיפרע. המערער טען כי עמדה זו היא בניגוד לסיכום מראש ולו היה יודע כי הבנק מסרב לנהוג בדרך זו לא היה פותח כלל את החשבון.

3. עיון בדוגמאות שפירט המערער ביחס לכיבוד שיקים שהובילו את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי מלמד כי לא ניתן לראות קו מקשר בין מקרים אלו. ביום 15.8.17 אכן נפרעו שני שיקים אשר הובילו את החשבון לחריגה של כ- 6,905 ₪ ממסגרת האשראי והבנק אפשר חריגה זו תוך שביום 17.8.17 בוצעו הפקדות בסך של 5,990 ₪ ולמרות חריגה זו לא סורבו השיקים. ביום 18.8.17 קיבל הבנק שיק בסך 7,500 ₪ אשר הביא את החשבון לחריגה של 8,715 ₪ ממסגרת האשראי וזאת כנגד שיקים דחויים שהופקדו לחשבון ביום 20.8.17 , עם זאת יוער כי שיק זה חזר בגין העדר היסב . עוד מפנה המערער ליום 17.9.2017 ו- 18.9.17 שם נפרעו שני שיקים אשר הביאו את החשבון לחריגה של כ- 8,781 ₪ ממסגרת האשראי, אולם למחרת ישנם זיכויים במזומן של כ- 8,900 ₪ וכן הפקדת שיקים.

4. המשיב הגיש תשובה בצירוף תצהירו של מר רואי מור אשר טען כי לא הייתה כל הבטחה של הבנק לכבד שיקים כאשר החשבון בחריגה ונאמר למערער כי הבנק לא יסתמך על שיק שהופקד ועליו לדאוג כי ביום הפרעון של השיק תהיה יתרה מספקת בחשבון. במקרים בהם הסתמך הבנק לעיתים על שיק שהופקד, היה זה תוך בחינה מדוקדקת של השיקים ובחינה של יכולת ההחזר העתידית.

ביום הדיון התייצב מטעם הבנק מצהיר אחר וב"כ המערער נמנעה מלחקור אותו בטענה כי המערער הגיע להסכמות עם המצהיר וכל עדות מפיו של מצהיר אחר היא עדות מפי השמועה. אין בידי לקבל עמדה זו שעה שהדין לא מחייב את הבנק לצרף תצהיר לתגובתו.

אכן נהוג כי מתייצב לדיון נציג הבנק ועונה לשאלות , ובמקרה הנדון אין בערעור ובתצהיר התומך בו טענה כי אדם מסוים הגיע להסכמות עם המערער. בנסיבות אלו אין ממש בטענה כי לבנק אין גרסה עובדתית נגדית.

על בסיס ממצאים אלו יבחנו להלן הטענות ביחס לשיקים שמבוקש לגרוע.

5. עיון בערעור ובתצהיר התומך בו מלמד , מדובר בטענות כלליות וגורפות, לא מדויקות, תוך שהמערער אינו מדייק בפירוט השיקים שחזרו. לגבי שיק הראשון מיום 12.7.17, אשר סורב, שיק זה הביא את החשבון לחריגה של 29,603 ₪ ממסגרת האשראי. המערער מבקש להסתמך על שיק למשמרת שהופקד ביום 12.7.17 בסך 25,000 ₪. כאשר עומת בחקירתו עם העובדה כי גם שיק זה לא היה מכניס את החשבון למסגרת האשראי, הוסיף טענה כי הפרש של כ- 4,000 ₪ אינו משמעותי ולא דיברו איתו על אפשרות להפקיד מזומן.

אין לקבל טענה זו, וגם לו היה הבנק נסמך על שיק זה, לא הייתה לו חובה לכבד את השיק שמשך המערער. ודאי שלא ניתן לסמוך על שיק נוסף שהופקד בחשבון ביום 16.7.17 וזאת לאור חלוף הזמן מהמועד בו היה צריך לכבד את השיק.

לגבי השיק שסורב ביום 31.8.17 המערער נסמך על הפקדה של שיק נגדי , אולם כפי שהובהר לעיל לבנק לא הייתה חובה להסתמך על שיקים שהופקדו בחשבון.

ביחס לשיק שסורב ביום 27.9.17 בסך 8,200 ₪, שיק זה הוביל את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי בסך של כ- 11,391 ₪ ולכן הסתמכות המערער על הפקדה מיום 28.9.17 בסך של 9,000 ₪ אין בכוחה להעמיד את החשבון בתוך המסגרת ולכן לא היתה על הבנק חובה לכבד שיק זה.

לגבי השיק שסורב ביום 31.10.17, שיק זה העמיד את החשבון בחריגה של כ- 18,633 ₪ ממסגרת האשראי והמערער נסמך על הפקדת שיק נגדי בסך של 15,000 ₪ וכן הפקדות מזומנים וזיכוי שהגיע רק ביום 2.11.17.

לא הוכח כי לבנק היתה חובה להסתפק בהפקדות אלו.

לגבי השיק שחזר ביום 27.11.17 בסך 5,000 ₪, בתצהיר נטען כי ביום 28.11.17 הפקיד המערער 50,000 ₪ ולכן הייתה חובה על הבנק לכבד את השיק. בחקירתו שינה המערער גרסתו וטען כי ההפקדה של 50,000 ₪ לא נועדה לכסות שיק זה וניתן אכן לראות כי השיק של ה- 50,000 ₪ חזר והופקד שנית רק ביום 30.11.17.

המערער שינה גרסתו וניסה להסביר כי שיק שהופקד ביום 26.11.7 בסך של 2,000 ₪ נועד לכסות על חריגה זו, ובגלל טעות של הבנק ששיק זה חזר ביום 27.11.18 ללא היסב, לא כובד השיק בסך 5,000 ₪. מדובר בהרחבת חזית וממילא גם לו היה מכובד במועד שיק של 2,000 ₪ עדין החשבון היה בחריגה ממסגרת האשראי.

לגבי השיק שסורב ביום 11.12.17, נסמך המערער על הפקדת שיק ביום 12.12.17 בסך של 11,000 ₪, אולם גם סכום זה היה משאיר את החשבון בחריגה ממסגרת האשראי ובוודאי שלא ניתן להסתמך על שיק נוסף שהופקד לחשבון ביום 15.12.17. באותו מועד הוחזר שיק נוסף על סך 5,000 ₪ והטענות ביחס אליו זהות. כפי שהובהר לעיל, לבנק לא הייתה חובה להסתמך על שיקים נגדיים.

ביום 1.1.18 חזר שיק נוסף ביחס אליו טוען המערער כי נתן הוראת ביטול בשל מחלוקת עסקית. שיק זה העמיד את החשבון בחריגה של כ- 10,568 ₪ ממסגרת האשראי וגם לאחר ביטולו חרג החשבון מהמסגרת ולכן לא הייתה חובה לכבד את השיק.

ממילא אין משמעות לעניין זה מאחר ובהגדרת שיק שסורב בסעיף ההגדרות בחוק עולה כי אין נפקא מינה אם הייתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול. בשעה שלא היה כיסוי לשיקים, הייתה חובה לבנק להחזירם מסיבת אין כיסוי מספיק. לבנק אין אפשרות בדין לכבד בקשה לביטול השיק שלא מסיבת אכ"מ בנסיבות אלו, וודאי אין לו כל אפשרות או עניין ביחסי המערער עם ספקים שלו ולכן לא ניתן להסתמך על טענה של סכסוך עסקי כעילה לגריעת השיקים.

בתאריך 11.1.18 חזרו שני שיקים הכלולים בהודעת ההגבלה בסך של 10,000 ₪ ו- 1,223 ₪ , לעניין שיקים אלו, טוען המערער כי הבנק סירב לכבד גם שיק נוסף של 7,000 ₪, אולם היה עליו לא לחייב את חשבון המערער בכרטיסי האשראי ולא לפרוע הלוואה כדי לא להעמיד את החשבון במצב של הגבלה. לא מצאתי כי תדפיס חשבון הבנק שצירף המערער תומך בטענות אלו. עיון בדפי החשבון שצורפו על ידי הבנק מלמד כי שלושת השיקים שהוצגו לפרעון ביום 10.1.18 הביאו את החשבון לחריגה של כ- 33,000 ₪ ממסגרת האשראי ולא מצאתי חיובים בשיעור זה בגין כרטיסי אשראי או הלוואה. ממילא לבנק אין חובה להחזיר הוראות קבע או חיובים אחרים כדי לכבד שיקים בחשבון ולכן לא הייתה עליו חובה לפרוע שיקים אלו.

6. הטענה הבסיסית של המערער כי החשבון נפתח בהבטחה כי יאפשרו חריגה ממסגרת אשראי כנגד שיקים שייפרעו לזכות החשבון משיקים שהופקדו ממשמרת, לא הוכחה. החשבון נפתח וניתנה בו מסגרת אשראי ביום 15.5.17. כבר ביום 12.7.17 חזר השיק הראשון תוך שהבנק לא מוכן להסתמך על הפקדת שיק בסך 25,000 ₪. על המערער היה להראות כיצד מחה בזמן אמת על הפרה נטענת זו של הסיכום בין הצדדים, אולם התנהגותו מלמדת כי לא מחה אלא המשיך להתנהל בחשבון תוך מאמץ להישאר בתוך מסגרת האשראי.

לבנק שיקול דעת עסקי האם להסתמך על שיקים מעין אלו אשר הזיכוי בגינם הוא זמני עד חלוף 3 ימים מהפקדתם. גם אם שיקים שהופקדו לזכות המערער לא חזרו בעבר, אין בטחון כי שיק שהופקד יכובד ואין חובה על הבנק להסתפק בו כדי לאשר הגדלת מסגרת אשראי. בנסיבות אלו לא הציג המערער טעם מספיק לגריעת השיקים מחשבונו.

7. אשר לטענה כי יש לגרוע חמישה שיקים שמועד פירעונם בין 11.7.17 לבין 26.11.17 "נוכח חלוף השנה", לא ירדתי לסוף דעתו של המערער. ככל הנראה הכוונה כי חלפה יותר משנה מהמועד בו חזרו שיקים אלו ועד לדיון, או ממועד ההתראה, אולם אין רבותא בטענה זו. סעיף 2(א) לחוק קובע כי חשבון יוגבל אם חזרו במהלך 12 חודשים, עשרה שיקים או יותר. לפי תקנה 6(ג) אין זה משנה אם השיקים בגינם נמסרה ההתראה שונים מהשיקים שבגינם הוגבל החשבון, אין הכרח כי סירוב של 10 שיקים יהיה תוך 12 חודשים ממועד ההתראה

8. עולה כי אין יסוד לערעור והמערער לא הוכיח שהייתה חובה על הבנק לכבד את השיקים. מהנסיבות עולה כי המערער מתנהל על חבל דק בניהול עסקו ובאותו מועד של הדיון התקיים בפני דיון דומה ביחס לבנק מזרחי טפחות (עש"א 44155-01-18) גם שם העלה המערער טענות דומות. העובדה כי חזרו למערער שיקים בכמה חשבונות מלמדת על קושי מהותי בניהול עסקו וקשה לקבל טענה של נוהג לכבד שיקים בחריגה מהמסגרת, שעה שהמערער ידע לכל המאוחר ביום 12.7.17 על עמדת הבנק, אולם8 לא הגיע לכל הסדר אחר להגדלת מסגרת האשראי או לשינוי התנהלותו בחשבון.

לאור כל האמור לעיל הבקשה לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים, נדחית.

למרות שמצאתי כי המשיב פעל כדין, תוך שהפעיל שיקול דעת עסקי לגיטימי, לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות. המערער אכן התאמץ לעמוד במסגרת האשראי ולא נסתרה טענתו כי פרע את כל השיקים שהוצגו לפירעון בחשבון. בחלק מהמקרים היו הכנסות סמוך לאחר הצגת השיק לפירעון שלא חייבו את הבנק לכבד אותו, אולם מעידות כי יותר רצון טוב מצד הבנק יכול היה למנוע את הגבלת החשבון.

בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.

הפיקדון יושב לידי ב"כ המערער.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.