ביום 22.1.18 הגיש החייב בקשתו לביהמ"ש למתן צו כינוס. ביום 5.2.18 הגיש הכונ"ר תגובתו כי המדובר בהליך שני של החייב כאשר בדו"ח המסכם אשר הוגש בהליך הוקדם הומלץ על ביטול ההליך בעיקר בשל חוב המזונות הגבוה של החייב וכי נושיו בדין רגיל לא היו זכאים לקבל דיבידנד.

ההליך הקודם בוטל בסופו של דבר לאחר שניתנה שהות לחייב על מנת לנסות להחריג את חוב המזונות שנתבע על ידי המל"ל ומשלא הוגשה כל הודעה מטעם החייב, ביהמ"ש בהליך הקודם ביטל את ההליך.

מתגובת הכונ"ר כעת עולה כי בבקשתו הנוכחית של החייב אין כל שינוי נסיבות בין תיק זה לתיק הקודם אשר נוהל. על כן ניתנה החלטה כי על החייב להבהיר מה התועלת בניהול הליך פש"ר זה. החייב הגיש תגובה אך לא טרח להבהיר בה המבוקש - דהיינו מה התועלת בהליך לנוכח החובות בדין קדימה ומה השתנה מההליך הראשון שכעת יש לאפשר לטענת בחייב לנהל הליך בעניינו?

על כן, בהחלטתי מיום 18.2.18 איפשרתי לחייב לנסות להחריג את החובות בדין קדימה למל"ל ולגרושתו או להביא לידי כל הסכמה אחרת אשר תביא תועלת לנושים הרגילים וזאת עד ליום 18.4.18. בהחלטתי ציינתי כי והיה ועד ליום 18.4.18 לא יניח החייב בפני ביהמ"ש את הסכמת המל"ל והגרושה להחרגת חובותיהם ו/או כל הסכמה מועילה אחרת, כי אז אורה על מחיקת הבקשה מהטעם האמור לעיל.

התיק הובא בפניי ולא מצאתי בו כל הודעה מטעם החייב באשר להסכמות כלשהן.

בנסיבות אלו, ובזיקה להתראה שניתנה בהחלטה לעיל, אני מורה על מחיקת בקשתו העיקרית של החייב על כל השלכותיה.

בכל בקשה חדשה למתן צו כינוס יהא על החייב לצרף את תגובות הכונ"ר וכן החלטות ביהמ"ש בהליך זה ובהליך הקודם.

פסק-דין זה ניתן בפועלי כרשם.

ניתן היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.