1. בקשה מטעם התובע למתן פסק דין נוכח העובדה שהנתבעת לא הגישה תצהירים במועד שנקבע (בקשה מס 5) ומנגד בקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת תצהירים (בקשה מס' 6).

2. עסקינן בתביעה שטרית.

3. לאחר עיון בבקשות ובתגובות מצאתי לדחות את הבקשה למתן פסק דין ולקבל את הבקשה לאורכה להגשת תצהירים מטעם הנתבעת עד למועד הגשתם בפועל (איחור של 14 ימים, שמתוכם חלה פגרת סוכות).

4. קבלת בקשת התובע תביא לסעד דרסטי שהינו למעשה מניעת אפשרות בירור התביעה לגופה ולסגירת דלתות בית המשפט בפני הנתבעת.

5. התנהלות הנתבעת, אשר אמנם גובלת בזלזול בתובע, בבית המשפט ובהוראותיו, יכולה להיתקן על ידי הטלת הוצאות ואין למנוע ממנה ברור טענותיה. יוער כי הנתבעת הגישה בקשתה רק לאחר הגשת הבקשה למתן פסק דין וללא כל אסמכתה התומכת בטענותיה.

6. בשים לב למועד הקבוע להגשת תצהיר מטעם התובע (18.12.18) והמועד הקבוע לקדם משפט, מצאתי כי לא ייגרם לתובע כל נזק שאינו בר פיצוי בקבלת הבקשה למתן ארכה. אשר על כן, ניתנת לנתבעת ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה עד למועד הגשתם בפועל, בכפוף לתשלום הוצאות התובע בסכום כולל של 1,000 ₪, זאת בתוך שבוע מהיום.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.