רקע

בפני תביעת נזיקין שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק פלת"ד"). התובע, יליד 1952, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.3.2016.

בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדי ד"ר ברק חביב שציין בחוות דעתו כי לפי התיעוד הרפואי שהוגש לו, התובע נפגע בעבר בשלוש תאונות שונות שמהן סבל מפגיעות בכתף ומהתאונה דנן לא נותרה לתובע נכות צמיתה מהתאונה.

ביום 27.09.17 שלח התובע שאלות הבהרה למומחה שהשיב לשאלות.

ביום 06.01.20 התקיים דיון קדם משפט בו דנו בטענות הצדדים ובסופו של דבר הצעתי לצדדים כי יגישו תחשיבי נזק על בסיס 5% נכות צמיתה בהסכמה.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק וביום 15.03.20 הצעתי לצדדים הצעה לפשרה. משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט קבעתי את התיק להוכחות.

דיון ההוכחות התקיים בהקלטה ביום 03.12.20 בו נחקר התובע בחקירה נגדית והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

הצדדים חלוקים בענין הנזק.

פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018, שנכנסו לתוקף ביום 1.1.21.

הנכות הרפואית

ב"כ התובע המלומד טוען כי שגה המומחה כשקבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, שכן לתובע נקרע גיד בכתף ימין, דבר ששקול ל10% לפי תקנות המלל.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי המומחה ענה על שאלות ההבהרה ועמד על דעתו, והתובע לא זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו ומשכך לא הוכח כי לתובע נכות צמיתה מהתאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר אחוזי הנכות, עיינתי בחוות הדעת של המומחה ובתיעוד הרפואי, ולאור ההלכה כי בהיעדר סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך וע"א 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח) הגעתי למסקנה שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה תעמוד בשיעור של 0%.

הנכות התפקודית

עדותו של התובע בעניין זה היתה קוהרנטית ואמינה בעיני ונסמכת בתיעוד ופגיעתו היא ממשית.

בדיקת אולטרה סאונד מיום 27.6.16 מצביעה על קרע בעובי מלא בגיד הסופרה ספינלוס בגודל של 1 ס"מ אשר יכולה להוביל למגבלה בטווחי תנועה של הכתף. פגיעותיו משנת 2011 לעומת זאת מתייחסות לכאב כתף שמאל. באולטרה סאונד נמצא קרע של הסופרה ספינטוס. כתף שמאל, לא כתף ימין.

בכתף ימין יש לתובע מגבלה של 110 מעלות לעומת 140 משמאל, 110 משמאל וסיבוב חיצוני של 50 מעלות ואילו בסיבוב פנימי הוא מגיע עד 5 L, לעומת חוליה 12D בכתף שמאל. קיים פער, בין כתף ימין לכתף שמאל.

התובע נעזר באחותו על מנת שתסייע לו בגיהוץ ובכביסה. הוא גם מתקשה בנהיגה באופן עצמאי.

בסעיף 25 לתצהירו פירט התובע את כאבו ונדודי השינה מהם סובל ובעיותיו החברתיות. ב"כ הנתבעת לא חקר אותו כדבעי על כך ואני מאמין לדבריו.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, בכפוף לטעמים שהובאו לעיל, מונחה על ידי הפסיקה, מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מהנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), והנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע והפגיעה בכושר השתכרותו בעקבות התאונה תהה בשיעור 5%.

לעניין הנזק

ב"כ התובע מעריך את נזקי התובע בסך כולל של כ- 485,000 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען כי אם מקבלים את התביעה יש לשלם עבור כאב וסבל בלבד בסכום שנע בין 4,000 ₪ ל5,000 ₪. אך יש לקזז את עלות המומחה ששילמה הנתבעת.

מששקלתי את טענות הצדדים דומני שיש לפסוק סכום גלובלי בגין כל ראשי הנזק, ולא ראיתי לנכון לנכות את שכר המומחה מתשלום הפיצוי, שכן היתה הצדקה למינוי (לדידי המבחן האם להטיל על התובע את הוצאות מינוי מומחה בתיקי פלת"ד איננה נוגעת לשאלה האם בסופו של דבר לא נקבעו אחוזי נכות רפואיים ע"י המומחה, אלא האם המינוי היה ראוי בהסתכלות EX ANTE).

משכך ולאור כל האמור לעיל, הנני קובע שהנתבעת תפצה את התובע בסך של 50,000 ₪.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות משפט וכן את שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­________________________, בהעדר הצדדים.