1. התובע הגיש תביעה בעקבות שתי החלטות שניתנו בעניינו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

החלטה אחת, מיום 24.4.17 בה הודע, כי תביעתו להכרה בירידה שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה, מוכרת.

החלטה שניה, מיום 18.11.17, בה הודע לו כי תביעתו נדחית מהטעם שחלפו למעלה מ-12 חודשים ממועד ביצוע בדיקת השמיעה ועד להגשת התביעה למל"ל.

2. לאחר הגשת כתבי הגנה, התקיימה ישיבת קד"מ ובסיומה ניתנה החלטתי כדלקמן:

"על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, הפגיעה מסוג ירידה בשמיעה הוכרה על פי הודעה מחודש 4/17.

לאחר מכן, נשלחה הודעה נוספת בחודש 11/17 שבה הנתבע חוזר בו מההכרה. אין כל הסבר מה הביא להחלטה מנובמבר ואין לכך כל התייחסות בכתב ההגנה.

די היה בכך כדי לקבל את התביעה כבר עתה.

יחד עם זאת, משקיים מכתב דחייה לחודש נובמבר, אאפשר לנתבע להגיש תע"צ בה יפרט את הסיבות להוצאת המכתב וככל שהמכתב יצא בעקבות חוות דעת רפואית, יצרף את חוות הדעת.

תע"צ כאמור תוגש עד ליום 15/11/18. בהתאם אמור בה, יקבע המשך ההליך".

3. ביום 27.1.19 הוגשה תעודת עובד ציבור מאת גב' מיכל זנדבנק צוקר, פקידת התביעות כך נאמר:

"בתאריך 24/04/2017 אושרה תביעת התובע להכרה בליקוי שמיעה בלבד, התביעה הוכרה בשל המלצת רופא המל"ל ד"ר אירייבסקי (מומחה שיקום) מתאריך 4/4/2017 .

בתאריך 12/07/2017 התובע הופיע בפני ועדה רפואית דרג ראשון והפוסק ד"ר זורניצקי (מומחה א.א.ג) קבע שישנו שיהוי ברור ואין החמרה בין הבדיקה שהיתה בשיהוי לבין הבדיקה העדכנית ואשר על כן הוא מורה להחזיר התיק לפקיד תביעות שידונו מחדש בהכרה של הפגיעה.

פקיד תביעות קיבל את ההנחיה של הועדה הרפואית ושלח שוב לרופא המל"ל, אשר החליט לשלוח למומחה א.א.ג בלשכה הרפואית של ביטוח לאומי ד"ר יוחנן וייזל.

בתאריך 4/9/2017 קבע שאכן אין היה להכיר בתביעה על דרך ההחמרה שכן לא קיימת כלל החמרה בין בדיקות השמיעה שהציג. לפי חוות דעת זו נדחתה התביעה בתאריך 8/11/2017 ונשלח מכתב דחייה בגין שיהוי.

מדובר בדחייה רפואית בלבד. מצ"ב חוות דעת ד"ר אורייבסקי, מכתב הכרה, פרוטוקול ועדה רפואית, מכתב פנייה לרופא המל"ל , חוות דעת ד"ר יוחנן וייזל לשכה רפואית מל"ל וכן מכתב דחייה".

4. בהחלטתי מיום 4.2.19 הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

התובע הגיש סיכומים ביום 20.2.19. הנתבע הגיש סיכומים רק ביום 6.5.19.

5. לאחר עיון בחומר שבתיק ובסיכומים, להלן פסק הדין.

6. בתיק שבפניי מתעוררת מחלוקת משפטית בשאלה האם רשאי הנתבע לחזור בו מהחלטה שניתנה, המכירה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, זאת לאחר בדיקה מחדש שנערכה ביוזמת רופא הוועדה הרפואית לעררים "שהורה" לנתבע לערוך בדיקה מחדש.

7. בעקבות הבדיקה מחדש שנערכה, נמצא שהתובע אינו עונה על התנאים הנדרשים בסיף 84א לחוק הביטוח לאומי, שכן חלפו למעלה מארבע שנים מאז אובחן הליקוי בשמיעה ועד שהוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי.

8. עיון בסיכומי התובע מעלה כי הוא אינו חולק על קביעה זו. טענתו היחידה היא כי שעה שהתביעה הוכרה, הנתבע אינו רשאי לחזור בו מההכרה.

טענה זו לא ניתן לקבל.

זכויות המבוטחים מול המוסד לביטוח לאומי, נקבעות בחוק. ככל שחלה טעות אצל הנתבע ואושרה תביעה שאינה עומדת בהוראות החוק, זכאי הנתבע לחזור בו ולתקן את הטעות.

9. התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו כתוצאה מתיקון הטעות. זאת למעט עצם הנזק שבשינוי ההחלטה לגביו. מכל מקום, אף אם נגרם נזק ואף אם התובע שינה מצבו לרעה בעקבות ההחלטה, רשאי הוא להגיש נגד הנתבע תביעה נזיקית, לערכאה המוסמכת. בעובדה זו כשלעצמה אין משום חסינות של התובע מתיקון טעות, כפי שנעשתה במקרה הנדון.

10. סוף דבר, החלטת הנתבע שלא להכיר בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה, המשנה החלטה קודמת שהכירה בפגיעה, ניתנה כדין ובהתאם להוראות סעיף 84א לחוק.

התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, 10/5/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.