לפניי בקשה לגילוי חומר חקירה, אשר הוגשה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982.

המבקש עותר לקבלת חומר הראיות בת"פ (נצ') 30697-11-14 (להלן: "התיק הנוסף" או "התיק האחר").

הועמד לעיוני חומר החקירה נשוא המחלוקת.

נימוקי המבקש:

1. הוגש ע"י המשיבה כתב אישום בתיק הנוסף בגין עבירות רכוש וסחיטה באיומים כלפי אותו מתלונן ואותו עסק.
2. הודעה מטעם המבקש נמצאת בתיק הנוסף דבר המלמד על הקשר בין שני התיקים.
3. רשימת עדי התביעה כמעט חופפת בשני התיקים.
4. בתיק הנוכחי יש 3 נאשמים. לשני הנאשמים האחרים יש את החומר בתיק הנוסף, ולמבקש אין.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מן הנימוקים הבאים:

1. הנאשם בתיק הנוסף הנו "מוחמד ג'בארין" שאינו אחד מן המתלוננים בתיק הנוכחי ואיננו מופיע ברשימת עדי התביעה.
2. בתיק הנוסף הואשם מוחמד ג'בארין בעבירות שבוצעו ביום 25.8.14 ו-27.10.14. בתיק הנוכחי מדובר בעבירות שבוצעו לכאורה מינואר עד מרץ 2014. העבירות בתיק הנוסף החלו כחמישה חודשים אחרי סיום העבירות בתיק הנוכחי.
3. בתיק הנוסף מדובר בעבירות של התפרצויות למשאיות ולמשרד, גניבת רכוש וסחיטה באיומים של המתלוננים כשהנאשם בתיק הנוסף הורשע בסחיטה באיומים ולא בהתפרצויות. אין קשר בין כתב האישום בתיק הנוסף לבין המבקש בתיק זה או לעבירות בהן הואשם בתיק זה.
4. פרט לעובדה שהעבירות בוצעו כלפי אותם אנשים, אותם עסקים, אין קשר בין התיקים. חלק מהעדים משותפים כי מדובר באותם בעלי עסק בשני המקרים.
5. אם יש חוקרים משותפים לשני התיקים או שלסנגור האחר בתיק זה יש את החומר המבוקש, זה לא אומר שהראיות הנן חומר חקירה.
6. בשלב החקירה, עלה חשד לקשר בין האירועים בתיק זה ובתיק הנוסף והמבקש אף נחקר בתיק הנוסף. בשל כך, העבירה המשיבה לב"כ המבקש כל חומר שיש לו קשר כלשהו לתיק הנוכחי, זאת כבר בפברואר 2017 לפני כשנה. החומר שהועבר כולל את הודעות המבקש בתיק האחר וכל הודעה המאזכרת אותו.
7. ב"כ המבקש טען בתגובה לאישום כי העמיס סחורה בהוראת מעסיקיו ובתיק החקירה הודאתו בפני מעסיקיו. בבקשה זו טען טענה שונה לפיה הסחורות לא נגנבו ע"י המבקש אלא ע"י הנאשם בתיק האחר.
8. נטען כי חומר בתיק האחר לא צריך לעבור בשל ספקולציות.

הזכות לעיון בחומר חקירה – עמדת החוק והפסיקה:

1. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 קובע:

"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

1. בהתאם להלכה הפסוקה, אין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת סעיף 74 לחסד"פ לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. המונח "חומר חקירה" כולל גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום. פרשנות מרחיבה זו מתיישבת עם "גישת הרלוונטיות". יחד עם זאת, אין להפליג למרחקים ולכלול במונח זה ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הנדונה הנה רחוקה ושולית (בג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל; רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל).
2. זכות העיון בחומר חקירה תכליתה לאפשר לנאשם לקיים זכותו להליך הוגן ומתן אפשרות לנאשם להביא הגנתו בצורה הטובה ביותר, כשהמבחן המגשים תכלית זו הוא "מבחן הנגיעה של החומר לאישום". כל חומר הנוגע לאישום, בין אם נגיעה ישירה או ודאית ובין אם נגיעה עקיפה, מהווה "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום כנגדו (בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון; בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו; בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל).
3. השאלה אם חומר מסוים נחשב "חומר חקירה", מוכרעת באופן ענייני ונקודתי בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים, על פי טיבו של החומר, נגיעתו לאישום וזיקתו לסוגיות הנדונות בהליך שבמסגרתו הוא מבוקש ומידת התועלת העשויה לצמוח לנאשם מגילויו (בש"פ 8253/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר; בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל).
4. במסגרת בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון קבע כבוד השופט ג'ובראן את אופן יישום זכות העיון כדלהלן:

"זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום נגדו נובעת מזכותו למשפט הוגן וכוללת את הזכות לעתור לקבלת חומר שלא הועבר לידיו. לנאשם זכות לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינו (ראו למשל: בש"פ 3823/06 ממן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.6.2006)) ומכוחה של זכות זו, מצווה בית המשפט "לדקדק עם התביעה ולהרחיב יריעתו של "חומר חקירה" באופן שהגנתו של הנאשם לא תתקפח" (בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686 (1996)).

10. ואולם, כמו כל זכות אחרת, גם הזכות לעיין בחומר החקירה אינה זכות מוחלטת, והיא אינה חלה על כל חומר באשר הוא. המבחן שנקבע לעניין זה בפסיקה הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום, במסגרתו נדרש "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625, 632 (2000); ראו גם: בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו ([פורסם בנבו], 13.08.2009)). לא כל השערה ספקולטיבית עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר כ"חומר חקירה", ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסוים יימצא חומר שעשוי להועיל להגנת הנאשם, כדי להכניס את החומר בגדרי הגדרה זו (ראו בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 382 (2000)).

11. במסגרת הבדיקה האם חומר מסוים ייחשב כחומר חקירה, יש לקחת בחשבון מכלול שיקולים הקשורים בחומר הנדון. כך, למשל, יש לבחון את זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, וכן יש לבחון את האפשרות הסבירה כי תהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם (ראו: בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, בפסקה 6 ([פורסם בנבו], 29.05.2003) (להלן: פרשת התצ"ר)). במסגרת זו, חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם היא שאלה מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו "חומר חקירה" במובהק. כפי שנקבע, "בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי 'אין חקר לתבונת סנגור' ...הוא שובה לב אך גם תבונת הסנגור נשענת בדרך כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים" (שם, בפסקה 7).

12. אכן, בשל מעמדה הרם של הזכות למשפט הוגן, בית משפט זה נוקט גישה מרחיבה בהגדרת המונח "חומר חקירה" כאשר הוא נדרש לבחון רלוונטיות של מסמכים מבוקשים (ראו: בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 378 (2005)). יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך כי "...הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך ... לא תתרום להגנת הנאשם" (ראו: פרשת התצ"ר)".

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, ולאחר שעיינתי בתיק האחר, הגעתי למסקנה כי החומר המבוקש רלבנטי להגנת המבקש. קיימת אפשרות סבירה שהחומר הנ"ל עשוי לסייע להגנת המבקש שכן הנו בעל זיקה למבקשולאישום.
2. כנגד המבקש ושניים נוספים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של גניבה בידי עובד, קשירת קשר לפשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

לפי עובדות כתב האישום, בשנת 2014 ועד 25.3.14, עבד הנאשם בחברת א.י. אדיר בע"מ שהנה עסק לממכר חומרי בניין בבעלות יורם כהן ויעקב כהן (להלן: "העסק").

עובר לתחילת שנת 2014 עד לפיטורי המבקש ביום 25.3.14, ובפרט בתאריכים:3.2.14, 21.2.14, 24.2.14, 14.3.14, 18.3.14 – פעלו הנאשמים למימוש הקשר, בדרך הבאה: לפנות בוקר קיימו קשר טלפוני ונפגשו בעסק. המבקש הגיע ברכבו והנאשם 2 נהג במשאית הרשומה ע"ש נאשם 3. המבקש היה מעמיס על המשאית סחורות וחומרי בניין בשווי עשרות אלפי שקלים, והנאשם 2 הסיע את המשאית עם הסחורות הגנובות מן המקום. כך גנבו הנאשמים סחורות וחומרי בניין במאות אלפי שקלים.

1. בתיק האחר הואשם מוחמד ג'בארין בכתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. בחלק הכללי צוין כי גבריאל ביטון, המתלונן, הנו אחד השותפים ומנהל של חברת "בית המשאבה בע"מ" ושל חברת א.י. אדיר בע"מ. צוין כי הנאשם מוחמד ג'בארין הכיר חלק מעובדי אותן חברות.

נרשם כי "נקשר קשר בין מספר בני אדם (להלן: "הגנבים") לבצע התפרצויות ולגנוב רכוש מהחברות הנ"ל" והנאשם ג'בארין קשר קשר עם הגנבים לסחוט את בעלי החברות לתשלום כסף.

באישום הראשון הואשם בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לפשע.

ביום 25.8.14, בשטח חברת "בית המשאבה בע"מ", התפרצו הגנבים למשאית מערבל בטון וגנבו ממנה שלט רחוק המשמש להפעלת משאבת הבטון, שלט הכבל ומכשיר המכונה "מוח פיקוד" של השלט, מכשירים החיוניים להפעלת המשאית. כתוצאה מהגניבה לא ניתן היה להפעיל את המשאית והחברה נאלצה לרכוש רכיבים חדשים בעלות 80,000 ₪.

ביום 26.8.14 התקשר הנאשם ג'בארין למתלונן ביטון, אמר לו "שהוא חייב כסף לאחד העובדים שלו ושאם הוא רוצה את השלט והאביזרים שנגנבו עליו לשלם כסף".

למחרת ביום 27.8.14 שוב התקשר הנאשם ג'בארין לביטון ודרש ממנו לשלם 20,000 ₪ תמורת הרכוש שנגנב ואמר: "יש לך כסף ואני רוצה כסף ממכם אם לא אני אגנוב שלט ממשאבה אחרת אני אפעיל את כל החיילים שלי וזה יעלה לכם גם בחיים".

באישום השני הואשם הנאשם גבארין בעבירה של סחיטה באיומים.

בלילה שבין 20.9.14 לבין 21.9.14, התפרצו הגנבים למשרד בעסק א.י. אדיר בע"מ, וגנבו מהמשרד כספת שהכילה 90,000 ₪ וכן מארז מחשב מצלמות האבטחה.

בתאריך 24.9.14 ערב ראש השנה, חן אזואלוס, עובד חברת "בית המשאבה בע"מ", החנה משאית של אותה חברה ליד ביתו. בין 24.9.14 לבין 28.9.14, פרצו הגנבים למשאית וגנבו ממנה את ה"מוח" של משאבת הבטון וכן שלט רחוק של משאית אחרת. שווי הרכיבים שנגנבו כ-110,000 ₪ והחברה נאלצה לרכוש רכיבים חדשים במקומם. ביום 2.10.14 התקשר הנאשם לטלפון הנייד של המתלונן ודרש ממנו לשלם לו תוך יומיים 60,000 ₪ שלאחריהם יהא עליו לשלם לנאשם ג'בארין 100,000 ₪, ואם לא יעשה כן לא יפסקו הפריצות והגניבות לעסק ולמשאיות בנוסף, איים הנאשם ג'בארין על המתלונן ושותפיו ברצח, ביקש מהמתלונן להודיע לו תוך מספר ימים היכן יפגשו למסירת הכסף ואמר למתלונן שיודיע לשותפו שלא יועילו אמצעי הגנה ועד שלא ישלם שום דבר לא יפסק והנאשם ישבית להם את העסק. עוד אמר כי אם יקבל את הכסף תהיה למתלונן שנה של שקט ויקבל את השלטים חזרה. הנאשם ג'בארין ציין בשיחה ששותפו של המתלונן חייב למישהו כסף והנאשם "יטפל בזה וימצוץ לו את הדם".

בהמשך לאיומים, ביום 4.10.14 התפרצו גנבים למשרדו של המתלונן בחברה וגנבו שני מכשירי שלט רחוק ששוויים המצטבר 40,000 ₪.

ביום 12.10.14 התקשר הנאשם לטלפון הנייד של המתלונן ודרש ממנו להביא לו לג'נין 100,000 ₪, כשביקש להתייעץ עם שותפו, אמר: "אני נותן לך יומיים שלושה אם לא אין מוח ושלט באחת המשאבות, אני שורף את המשאבות או שם סוכר בסולר ואז הולך לך מנוע".

ביום 14.10.14, 24.10.14 ו-27.10.14 בוצעו שיחות סחיטה ותיאום בהן דרש מהמתלונן 60,000 ₪.

1. אין זהות בין האישום בתיק הנוכחי לבין כתב האישום בתיק האחר, אולם קיים דמיון בין השניים.

התקופה בה בוצעו העבירות נשוא התיק האחר הנה 8/14 – 10/14. התקופה בה בוצעו, לכאורה, העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי הנה תחילת שנת 2014 עד מרץ 2014. המרחק אינו רב יחסית מבחינת לוח זמנים.

בשני התיקים מדובר בעבירות רכוש שבוצעו כלפי חברת א.י. אדיר בע"מ.

בתיק הנוכחי מדובר בגניבה בידי עובד החברה בשותפות עם בעלי משאית. בתיק האחר זהות ה"גנבים" אינה ידועה, אך צוין בחלק הכללי באופן מפורש כי לנאשם ג'בארין קשר עם עובדים בחברות מהן נגנב הרכוש.

בתיק האחר מדובר בגניבת כספת ובה 90,000 ש"ח וכן בגניבת חלקי משאיות כגורם מניע לסחיטת מנהלי החברה לשלם תמורת החלקים 60,000-100,000 ₪. בתיק הנוכחי מדובר, לכאורה, בגניבת סחורות וחומרי בניין בשווי של מאות אלפי שקלים.

1. ב"כ המשיבה טען כי הנאשם בתיק האחר הורשע בעבירות של סחיטה באיומים בלא שהורשע בהתפרצויות כי לא הוכח הקשר שלו להתפרצויות, אולם כתב האישום המתוקן מאזכר אנשים שכונו "גנבים", זהותם אינה ידועה אך נטען כי הם קשרו קשר לביצוע התפרצויות וגניבות רכוש מהעסק, כאשר הנאשם ג'בארין קשר עם אותם גנבים קשר לסחוט את הבעלים של העסק לשלם כסף כדי להשיב לידיו את חפצים שנגנבו וכדי למנוע גניבות נוספות.

נטען ע"י ב"כ המשיבה כי פרט לעובדה שהעבירות בוצעו כלפי אותם אנשים, אותם עסקים קשורים, אין קשר בין התיקים, אך אינני רואה עמו עין בעין בנושא זה.

בשני המקרים נטען בכתב האישום לקשר בין הנאשמים לבין עובדי החברה הנפגעת, וזאת בהקשר של ביצוע העבירות. בתיק הנוכחי מדובר בגניבה בידי עובד החברה. בתיק האחר זהות ה"גנבים" לא הוכחה, אך צוין בחלק הכללי באופן מפורש כי לנאשם ג'בארין קשר עם עובדים בחברות מהן נגנב הרכוש. חזקה על המשיבה שלא השחיתה מילותיה לשווא, ואזכור עובדה זו בכתב האישום המתוקן בא להבהיר שקיים קשר בין מי מעובדי החברה לבין המעשה המיוחס לנאשם ג'בארין באותו כתב אישום. מבלי להידרש לתוכן חומר החקירה בתיק האחר, אציין בכלליות כי נחקרו עובדים בחברה חלקם תחת אזהרה.

הצדק עם ב"כ המשיבה כי שיטת הביצוע אינה זהה, אך לא ניתן להתעלם מן הקשר בין עבירת הגניבה שבוצעה בתיק האחר, בנסיבות בהן בוצעה, לבין אירוע הגניבה בתיק הנוכחי.

1. מעיון בשני כתבי האישום, ששה מבין עשרת העדים בכתב האישום הנוכחי – זהים לתיק האחר. המשיבה טענה כי עסקינן במנהלי החברה, אולם הללו העלו חשד נגד המבקש בשני התיקים.
2. המבקש נחקר כחשוד בתיק האחר. התיק נגדו נסגר.

לפי הצהרת ב"כ המשיבה, הודעותיו של המבקש וכל הודעה המאזכרת את שמו, עברו להגנה.

סבורני כי ברגע שסבר הפרקליט המלומד שקיימת זיקה בין האירוע בתיק האחר לבין התיק הנוכחי ולכן מסר חלק מחומר החקירה לסנגור – יש לחשוף בפניו גם את חלקו האחר של החומר, העוסק באותה מטריה, גם אם אינו כולל את שם המבקש, זאת נוכח הזיקה בין החומר לבין המבקש והמעשה.

1. כפי שצוין, ב"כ המשיבה בחר לחשוף חלק מהחומר בתיק האחר בפני הנאשמים בתיק זה. ב"כ המשיבה הסביר מה היו שיקוליו בהעברת החומר מהתיק הנוסף: "...חומר מהתיק הנוסף שיש לו איזה שהוא קשר גם אם שולי לתיק הזה. למשל, כשמתלונן בא לעסק על פריצה מאוגוסט או אוקטובר ואומר שהוא חושד במבקש, העברתי את כל ההודעה, קשר שולי לחלוטין. כשנחקר החשוד שם בסחיטה, שבהמשך הפך לנאשם ומטיחים בו חשדות והוא הכחיש לחלוטין, העברתי גם את זה".

ב"כ המשיבה ריכז בקלסר אדום את החומר שהועבר לסנגור, הכולל: הודעות יורם כהן מיום 21.9.14, 5.10.14 וכן הודעת גבריאל ביטון מיום 3.10.14 והודעות מחמוד ג'בארין מיום 28.10.14, 1.11.14.

שתי הודעות המבקש מאותו תיק לא נמצאות בקובץ שנשלח לסנגור וצורף לעיוני, אך אני מניחה שהועברו אליו נוכח הצהרת ב"כ המשיבה.

לאחר עיון בתיק האחר, שחשיפתו מתבקשת, והשוואת הקיים בו לחומר שהועבר לסנגור מאותו תיק, נראה שקיימים הודעות ומסמכים רבים נוספים בתיק האחר, מעבר לאלו שהועברו לסנגור, המאזכרים את המבקש והחשד שהתעורר נגדו, לרבות לעניין הקשר בינו לבין חשודים אחרים באותה פרשה.

דוגמאות לכך הן הודעות אדהם סינדיאני, רג'א סינדיאני, אחמד ג'בארין, הודעת גבריאל ביטון מיום 29.10.14 (אחרת הועברה), עלי ג'בארין, מוחמד ג'בארין (כל אמרותיו), הודעת מחמוד ג'בארין מיום 6.11.14, 4.11.14 (אחרות הועברו), מזכר מיום 1.11.14 שערך רס"ב גבי דולב אודות תיעוד "ראשית הודאה" של מחמוד ג'ברין בה הוזכר המבקש. מזכר פ"ו דו"ח צפייה מיום 6.11.14 של רס"ב גבי דולב מאזכר את המבקש והקשר בינו לבין הנאשם בתיק האחר. בתיק קיים דו"ח עימות עם המבקש וכן תרגיל חקירה עמו וחיפוש בביתו, שלא הובהר אם הועברו לסנגור.

סביב המסמכים שציינתי בוצעו פעולות חקירה נוספות, אשר אף שהמבקש אינו מאוזכר בהם, הרי שהן קשורות אליו בעקיפין נוכח החשד שעלה ביחס למעורבותו בתיק האחר.

טוען ב"כ המשיבה כי אין קשר ענייני בין התיקים, אך כפי שצוין לעיל קיימים מאפיינים משותפים בין התיקים. אותם מאפיינים משותפים בין האירועים עצמם, כמו גם החשודים העולים מתיק החקירה האחר, הקשר בינם לבין המבקש והקשר בינם לבין בעלי העסק, כל אלה עשויים לסייע בהגנת המבקש בתיק הנוכחי.

בנקודה זו אציין כי לחומר האמור פנים לכאן ולכאן, וביכולתו לסייע גם בידי המשיבה.

1. נטען כי ב"כ הנאשמים 2 ו-3 מחזיק בחומר נשוא התיק האחר בעוד לב"כ הנאשם 1 אין חומר זה. עקרון השוויון מצדיק מתן הזדמנות שווה לכל הנאשמים להביא ראיות בפני בית המשפט ולמצות הגנתם.
2. הרשעת הנאשם בתיק האחר הנה בגדר חומר גלוי, המבקש היה אחד החשודים בתיק האחר, ולא הוצג ע"י המשיבה אינטרס כלשהו שעתיד להיפגע ככל שיימסר החומר המבוקש לעיון ב"כ המבקש.
3. קו ההגנה של המבקש, כפי שהותווה ע"י סנגורו הקודם בתשובה לאישום מיום 28.9.16, הנו כי פעל לפי דרישת אנשי החברה. בדיון בבקשה טען בא כוחו החדש של המבקש כי לא המבקש ביצע את המעשה בפועל, אלא הנאשם בתיק האחר או נאשמים 2 ו-3. שינוי קו ההגנה מחדד את הזיקה בין החומר בתיק האחר לבין המבקש, מבלי שאתעלם מן השינוי בקו ההגנה.

1. בהצטבר השיקולים האמורים, יש להעדיף את זכות המבקש למצות הגנתו ולחשוף את החומר המסייע בידו לעשות כן, בהתקיים זיקה לאישום ולמבקש.

אשר על כן, הנני מקבלת את הבקשה ומורה על העברת העתק חומר החקירה בתיק האחר לב"כ המבקש.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים באמצעות פקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.