לפניי תביעת לשון הרע שהגישה חברה המנהלת מוסך והבעלים של המוסך, נגד לקוחה של המוסך.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת הינה עסק מורשה מטעם משרד התחבורה לפחחות בבאר שבע (להלן: "התובעת"). המוסך שמפעילה התובעת קיים 45 שנה (להלן: "המוסך").

התובע הינו בעליו של המוסך (להלן: "התובע").

1. הנתבעת הינה תושבת מושב גילת. בעת האירועים נשוא התביעה, הייתה התובעת בת 24, נשואה למר אור שלי (להלן: "בעלה של התובעת"). כמו כן הייתה התובעת בחודשים מתקדמים להריונה. הנתבעת הייתה סטודנטית באותה עת, וגם עבדה 3 ימים בשבוע בבאר שבע, כעוזרת מנכ"ל בעמותת יחד.
2. ביום 16.11.17 (יום חמישי בשבוע), הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים.

התאונה הייתה תאונת שרשרת בין 4 רכבים, כאשר רכב התובעת היה הרכב השלישי בין הרכבים (להלן: "התאונה" / "תאונת הדרכים").

רכבה של התובעת היה מבוטח בחברת ביטוח הפניקס באותה תקופה.

1. אחת מהמכוניות המעורבות בתאונה, טופלה על ידי המוסך, ובמסגרת טיפול זה הוברר למוסך, כי גם רכבה של הנתבעת ניזוק בתאונה. משכך, פנתה גב' שגית אדרי שעבדה במוסך באותם ימים (להלן: "גב' אדרי"), לבעלה של הנתבעת ובהמשך לנתבעת, והציעה להם את שירותי המוסך.
2. התובעת הגיעה למוסך עם רכבה ביום 21.11.17 (יום שלישי בשבוע), ונפתח לה תיק לקוח במוסך. במוסך מולא טופס "הודעה על מקרה ביטוח רכב" של חברת הפניקס, נפתח כרטיס עבודה, צולם רישיון הרכב וכן רישיון הנהיגה של הנתבעת והנתבעת חתמה על "טופס מינוי שמאי" (המסמכים הנ"ל צורפו על ידי התובעים לתיק).
   במהלך שהות רכב התובעת במוסך, נבדק הרכב על ידי שמאי, מר אהרון, כהן ממשרד זקצר שמאים. מר אהרון כהן הכין מסמך "הצעת תיקון", וטרם הוציא חוות דעת מטעמו (הצעת התיקון הוגשה על ידי התובעים לתיק).

במוסך התנהל דין ודברים בין התובע לבין הנתבעת. כמו כן התקיימה שיחה טלפונית בין התובע לבין בעלה של הנתבעת, כאשר בסופו של דבר, רכבה של הנתבעת לא טופל במוסך.
בנוגע לאותו דין ודברים חלוקים הצדדים, וראו בעניין זה הכרעתי בהמשך פסק הדין.

1. באותו יום, פרסמה הנתבעת באתר "באר שבע ביחד" פוסט בעניין הביקור שלה במוסך. התביעה דנן הוגשה בגין פרסום הפוסט המצוטט להלן (להלן: "הפוסט"):

"פוסט אזהרה!!!

ביום שישי הייתי במוסך לאחר תאונה שעברתי והתקשרה אליי ביום ראשון ממוסך אחר שנקרא המבריק – פחחות וצבע לרכב פקידה בשם שגית לשכנע אותי שכדאי לי לטפל אצלם, שעוד רכב בתאונת השרשרת הגיע אליהם, שיביאו לי רכב חלופי ועוד המון המון הבטחות... התייעצתי עם בעלי והחלטנו לבטל את המוסך הראשון וללכת באמת למבריק שנשמעו אמינים... סיכמתי עם שגית, שהיתה באמת מקסימה בטלפון, שירות אדיב, יעיל, מהיר, שאגיע ביום שלישי בבוקר לשים את האוטו אצלם במוסך ולקחת את הרכב החלופי כפי שהובטח לי. אכן הייתי אצלם בבוקר, הגיע השמאי בדק לי את הרכב והיה גם הוא נחמד, שאלו אותי איך אני מרגישה, והיות ואת בהריון ומקווים שהלכת להיבדק. נתנו לי להרגיש תחושת ביטחון, ביתיות, מוסך קטן שמטפל עם כל הלב... אבל אז חלה התפנית... בעל המוסך (חיים אמר) אמר לי "הרכב לא נפגע מכות רציניות, אך העלות הכוללת של כל התיקונים כנראה תצא גבוהה", דיבר על השבתת הרכב, אמר שהשמאי נסע לכתוב הצעת מחיר, והוא עוזר לו עם זה. זה היה נשמע לי קצת חשוד אז התקשרתי לבעלי שביקש לדבר עם בעל המוסך, לא עברה דקה ובעל המוסך קם מהכיסא, מסר לי את הטלפון וצעק לפקידה שלו "תזרקי את התיק שפתחת לה! לא רוצה אותה פה! שתלך למוסך גבי". הסתכלתי המומה, שואל מה קרה? בעלי התקשר אליי ואמר לי ללכת משם, שהמבריק שנשמעו כ"כ אמינים, הם כנראה לא כאלה, ושכל מה שהם רוצים בסופו של דבר זה כסף והמון! אני באמתי לתבוע את הרכב הרביעי שנכנס בי ובסוף יוצא שאני צריכה להוציא מהכיס שלי "עלויות גבוהות"???איזה מין מוסך אתם שמבטיחים מבטיחים ובסוף מעיפים אותי, לא פחות ולא יותר, משפילים ומעיפים אותי מהמוסך! יצאתי ואמרתי להם שאין בעיה שסתם בזבזתי את זמני שם, שאני בסופו של דבר חוזרת עם רכב הרוס לבית במקום לשים אותו במוסך הראשון שבדקתי אצלו, מוסך גבי – שהם הכי טובים שיש!!! ושאני לא סיימתי את הסיפור איתם. חזרתי מהרכב לכיוון המוסך כי שכחתי את התיק שלי, אמרתי לשגית הפקידה שתביא לי בבקשה את התיק שלי, בעל המוסך קם בעצבים כהרגלו "את לא מביאה לה את התיק, תלכי מפה" הסברתי לו שאני בכלל לא מתכוונת לתיק הטיפול שהם פתחו לי, אלא לתיק האישי שלי, וכמובן הזדעזעתי, והושפלתי בפעם המי יודע כמה... יצאתי וחבר של בעל המוסך שהיה שם ציחקק, מה אני אגיד... סיטואציה מאוד מצחיקה. בעל המוסך איים בתביעה על הוצאת דיבה, אז איש יקר אתה מוזמן לתבוע כבר עכשיו, הסיפור אתכם אכן לא נגמר וגם פניתי לחברת הביטוח שלי.. אז האזהרה שלי אליכם היא לעולם, אבל לעולם לא להתקרב למוסך המבריק.

בסיכומי התובעים צוין כי לשון הרע בפרסומים מסומנת באדום (סעיף 15 לסיכומים), כאשר מה שסומן באדום בסיכומים, סומן בציטוט לעיל באמצעות "צביעה". וראו גם מה שצוטט בסעיף 7(א) להלן, אשר אף הוא סומן בסיכומי התובעים באדום.

1. אין חולק כי קבוצת באר שבע ביחד מונה אלפי חברים.
2. לפוסט פורסמו תגובות.

הנתבעת השיבה לחלק מהתגובות שניתנו לפוסט.

• 1. "כשתפחת העבודה שיש לו שם הוא יתחנן שאנשים יתקנו את הרכב אצלו! עכשיו יש לו מספיק עבודה והוא מתפנק..." (ישראל).

"האמת? לפי מה שראיתי עבודה לא כ"כ יש לו...2 רכבים שמחכים לתיקון זה לא ממש עבודה... כנראה גילו לפניי את הפרצוף האמיתי, חבל שלא יידעו את כולם ☺" (הנתבעת).

• 1. "את לא הראשונה שהגיע יחס מזלזל אני לשם אף פעם לא יחזור!!!" (עדן בן סימון).

"בטוחה! הבנתי לפי התגובות והביקורות שם" (הנתבעת).

• 1. "זו לא פעם ראשונה ששמעתי משהו כזה על המוסך הזה. לי הוא נשמע כמו מוסך של שלוכים ורמאים" (שחר שקד).

"הוא אכן כזה לצערי" (הנתבעת).

• 1. "לא מבין את הבעיה. אם הוא היה משבית לך את הרכב בד"כ זו ההצעה המשתלמת ביותר שאת יכולה לקבל. קצת מוזר כל העסק" (רן דהן).

"רן דהן רשמת שלא הבנת מה הבעיה... זה לא הופך את זה למוזר... מציעה שתקרא שום את הפוסט, אולי תבין... לא מעוניינת להשבית את הרכב, ולא מעוניינת להוסיף שקל, חברת הביטוח של הרכב שפגעה בי היא שתשלם על הנזקים" (הנתבעת).

1. לפוסט כאמור היו תגובות, כאשר חלק גדול מהן היו שליליות.
   כך למשל כתבה חנה נשנאז: "טוב ששיתפת. לא נתקרב". כך למשל כתבה ורד יהודה בנימין: "איכס גועל נפש של התנהגות. צריך לשתף את הפוסט. תודה שהזהרת. נדע לא ללכת אליו בחיים". כך למשל הגיב Israel Lancovici "איך הגיעו שם ממכות לרציניות להשבתה של הרכב? מה את קשורה לזה שבעל המוסך רב עם כל העולם ואשתו? מה זה היחס הזה? ככה לא מרווחים לקוחות ככה בדיוק מבריחים אותם. העיקר הוא מוציא הרבה כסף על פרסום".

וראו דוגמא לתגובה חיובית: "קודם אגיד שאין כמו המוסך המבריק אנשים חמים ושרות מעולה שעושים טוב את העבודה. שנית כבר נהיה מעצבן שכל יום פותחים את הפייסבוק ורואים באיזה קלות אנשים מלכלכלים ופוגעים בפרנסה של אנשים פשוט עצוב (סיגלתית אוזן – ג'יבלי).

בנוסף לתגובה שנתנו לפוסט, 107 אנשים, סימנו לייק לפוסט (התגובות לפוסט צורפו על ידי התובעים לתיק).

1. הנתבעת תייגה בפרסומה את פרופיל הפייסבוק של התובעת, ובכך הביאה להופעת הפוסט בפיד של כל חברי התובעת בפייסבוק. בנוסף תייגה הנתבעת את בעלה, ובכך הביאה להופעת הפוסט בפיד של כל חברי בעלה בפייסבוק.
2. הנתבעת גם נכנסה לדף הפייסבוק העסקי של התובעת, והוסיפה תגובות שליליות לביקורות שפורסמו שם, כאשר בהמשך מחקה אותן.
3. הפוסט היה "באוויר" בין 18 שעות ליומיים (ראה סעיף 13 לסיכומי התובעים).
   אחיו של התובע, מר בן עמר, האמון על פרסום המוסך, פנה לאתר "באר שבע ביחד", וביקש להסיר את הפוסט. נמסר לו שהוא צריך לרשום תגובה לצורך כך. מר בן עמר רשם לפיכך תגובה במסגרתה רשם בצורה מפורטת את תגובת המוסך לפרסום. לאחר שהתגובה פורסמה באתר, רשם נציג אתר "באר שבע ביחד" באתר כדלקמן: "טוב כיוון שמבעלי המוסך הגיבו כאן ודיווחו על שקרים כביכול מצדך בפוסט אני מחויב להסיר את הפוסט, אנו לא משטרה ולא שופטים ואין לנו אפשרות או סמכות לברר את האמת ולכן מחמת הספק מסירים מכאן כל פוסט שמדווח בו.." (התגובה של מר בן עמר ותגובת נציגי האתר שצוטטה לעיל, צורפו למוצגי התובעים).
4. בסופו של דבר תוקן רכבה של הנתבעת ב"מוסך גבי" בעלות של 15,018 ₪, כאשר הרכב לא הושבת (ראו חשבונית/קבלה של "מוסך גבי", "פארק הרכב גבי", אשר הוגשה כמוצג לתיק).
5. התביעה דנן הוגשה ביום 24.01.18 לפיצוי התובעים בעילת לשון הרע, בסך של 200,000 ₪.
6. טרם הגשת התביעה לא נשלח לנתבעת מכתב התראה, על ידי התובעים או על ידי מי מהם.

טענות הצדדים

1. התובעים טוענים כי הנתבעת פרסמה אודותיהם פרסומים פוגעניים, על לא עוול בכפם. הנתבעים לא נהגו כפי שמתואר בפרסום. סיפור המקרה שסיפרה הנתבעת בפרסום אינו נכון. הנתבעת רשמה את הפוסט בכוונה לפגוע, כנראה תוך דרבון מצד בעלה. הנתבעת ציינה בפרסום שקרים שנועדו להעצים את הפגיעה בתובעים.

יש בתוכן הפרסומים ובמעשים שיוחסו לתובעים, כדי לשימם ללעג ולבוז בעיני כל אדם סביר שנתקל בפרסומים. יש בפרסומים כדי לפגוע בשמם הטוב של התובעים ובמשלח ידם.

1. בפרסומים נטען שהתובעים הם עם אפס תודעת שירות, הם מפירים הבטחות, כאשר כל מה שמעניין אותם זה כסף, הם דורשים עלויות גבוהות, כי אין להם עבודה ולקוחות. בסיום הפוסט כותבת הנתבעת שלעולם לא כדאי להתקרב למוסך.

אין ספק שהפרסומים מהווים לשון הרע.

1. מי שקרא את הפוסט הבין שהתובעים לגמרי לא בסדר. עיון בתגובות לפוסט מלמד את האופן שבו התקבלו הפרסומים אצל הקוראים, כאשר מרבית מהתגובות היו שליליות.
2. הנתבעת לא הוכיחה שהדברים המכפישים שכתבה, הינם אמת.
3. הנתבעת הינה עדה יחידה בתיק ואין מקום להסתפק בעדותה. הנתבעת יכלה לזמן לעדות את בעלה, אך בחרה שלא לעשות כן. בעלה הינו עד רלבנטי ואי זימונו, רובץ לחובתה של הנתבעת.

הנתבעת גם נמנעה מלהעיד נציג מוסמך של מוסך גבי אשר יכול היה להעיד בקשר לעלות התיקונים, ובקשר למה שנמסר לנתבעת על ידי השמאי והתובע.

1. לכך יש להוסיף כי בהינתן שקר במפגיע, או למצער סממנים של שקר, לא ניתן להסתמך על עדותה היחידה של הנתבעת.

הנתבעת הודתה במהלך חקירתה הנגדית כי אין אמת בפרסומה כאילו נדרשה להוצאות גבוהות. הנתבעת הודתה כי לא היתה במוסך גבי לפני שפנתה למוסך התובעת, על אף שהציגה בפוסט כאילו התובעת "גנבה את התאונה", כפי שהעידה גב' שגית אדרי.

בחקירתה הנגדית של הנתבעת נסתרו טענותיה לפיהן התובע צעק עליה, כך גם לגבי טענותיה לפיהן התובע קם בעצבים.

1. טענות הנתבעת בקשר להסדר עם חברת הביטוח הפניקס, לא הועלו נגד התובעים באירוע וגם לא היו חלק מהפרסום. כך או כך, גב' שגית אדרי העידה כי התובעת עובדת עם כל חברות הביטוח בתנאי הסדר, כך שלנתבעת אין זה משנה אם המוסך הוא מוסך הסדר אם לאו. כך או כך גם "מוסך גבי" אינו מוסך הסדר של הפניקס.
2. ההחלטה על הענקת רכב חלופי קשורה בטבורה להחלטה אם הרכב יתוקן. הנתבעת עזבה את המוסך לפני שהתקבלה חוות דעת השמאי וטרם הוחלט לפיכך כי הרכב יתוקן ועל כן, טרם היה ידוע אם זכאית לרכב חלופי. אין ממש בדרישת הנתבעת מהתובעת להבהיר ללקוח פוטנציאלי כי אם רכבה לא יתוקן, אזי לא יינתן לה רכב חלופי. מדובר בדרישה בלתי סבירה וחסרת הגיון.
3. לא ברור מדוע הנתבעת חוזרת וטוענת לעלויות גבוהות של תיקון הרכב שכן בשום מקרה לא הייתה הנתבעת צריכה להוציא כסף מכיסה, והיא אף הודתה בדיון שהיא טעתה בעניין זה.
4. התובע אמר לנתבעת כי הרכב בספק תיקון, כאשר הדברים נאמרו מניסיונו של התובע כהערכה בלבד ולוו בבקשה מהנתבעת להמתין להגעת השמאי, שאין חולק שהוא הפוסק בעניין זה, והנתבעת אף הודתה בכך.
5. הנתבעת לא הוכיחה את הגנת תום הלב לה טענה. גם אם קמה חובה על הנתבעת לפרסם את הפוסט, דבר המוכחש, אזיי, תפוצת הנמענים הטבעית תהיה אלו אשר שוקלים לקבל את שירותי התובעת. בענייננו אולם, בוצעו הפרסומים בקבוצת הענק "באר שבע ביחד", תפוצה זו חורגת משמעותית מתפוצת הנמענים, כלפיהם קמה חובה כזו. הנתבעת יכלה לבצע את הפרסומים בתפוצה ממוקדת יותר, למשל באמצעות פרסום באתרים השונים של התובעת.

מחקירתה הנגדית של הנתבעת עלה כי לא דובר בפרסום שנועד להגן על אינטרס אישי כשר של הנתבעת, אלא בוצע על מנת לפרוק את רגשותיה.

הנתבעת לא הוכיחה כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר ואף הוכח ההיפך. כאמור הפרסומים בוצעו בקבוצת ענק בפייסבוק, שהינה חסרת מיקוד מבחינת נמעני הפרסום הרלבנטיים, על אף שהייתה דרך ממוקדת יותר ופוגענית פחות. כמו כן הנתבעת פרסמה דברים שאינם אמת. הוכח כי הנתבעת לא נקטה באמצעים סבירים להיווכח האם הפרסומים מהווים אמת.

1. הנתבעת הודיעה מבעוד מועד כי בכוונתה לפגוע בתובעים, כאשר בצאתה מהמוסך השמיעה איומים בעניין זה. מכאן, ומהקבוצה בה בחרה הנתבעת לרשום את הפרסומים, ניתן ללמוד על כוונתה של הנתבעת לפגוע בתובעים. הנתבעת לא הסתפקה בכך אלא גם נכנסה לדף הפייסבוק העסקי של התובעת וחיזקה תגובות שליליות שהופיעו שם.
2. פרסומה של הנתבעת פעל את פעולתו הרעה על התובעים. יש לציין כי התובע הוצג בפרסום כמי שמתנהג בצורה פוגענית כלפי לקוחה בהריון, כאשר הוא מסלק אותה מבית העסק ומדבר עליה ואליה באופן מתלהם ובריוני. יש לפסוק פיצוי ראוי לכל אחד מהתובעים, וכן לפסוק שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, ולהורות לנתבעת לכתוב מכתב תיקון והכחשה.
3. הנתבעת טוענת כי פרסום הפוסט וכן התגובה אינם מהווים לשון הרע וכי עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק.
4. הפרסומים נבעו מכך שהנתבעת הושפלה על ידי בעל המוסך ואחיו. בעל המוסך, התובע, ניסה להונות אותה ופעל בניגוד לכללים המצופים מבעל מוסך. הדברים שנכתבו הינם אמת. התובע התעלל בנתבעת נפשית. התנהגותו של התובע הייתה חריגה וקיצונית מהתנהגותו של בעל מוסך סביר. הנתבעת הייתה בחודשים המתקדמים להריונה ובמקום להתחשב במצבה ולנהוג עמה במשנה זהירות, בעל המוסך התעלל בה והשפיל אותה.
5. התובעים שיקרו לנתבעת בכך שפיתו אותה להגיע למוסך, תוך הבטחה שתקבל רכב חלופי, מחירים נמוכים, וכי מדובר במוסך שנמצא בהסדר עם חברת הביטוח בה מבוטח רכבה של הנתבעת.

ההבטחה לרכב חלופי לא קוימה. כמו כן התברר שבניגוד למה שמסרה לנתבעת בטלפון גב' שגית, לפיו המוסך נמצא בהסדר מול חברת הביטוח הפניקס, אינו נכון. הדבר גם עומד בסתירה לפרסומים של המוסך באתר שלו.

התובעים הציגו בפני הנתבעת מצג שווא, כאשר ידעו שאם לא היו מבטיחים לה רכב חלופי, היא לא הייתה באה למוסך.

1. לנתבעת הובטח תיקון במחירים סבירים, אך במוסך מסר לה התובע כי על פניו, אחרי בדיקה ראשונית של הנזק למול עלות הרכב, יתכן והרכב יוכרז כאובדן להלכה, ולפיכך לא יתוקן במוסך. בעל המוסך חרג מסמכותו כאשר החליט כי מדובר ברכב שהוא "אובדן להלכה", בניגוד לכללים המחייבים את המוסכים, ועוד לפני החלטת השמאי. לא הייתה לו כל סמכות לחוות דעה כלשהי על הנזק שנגרם לרכב, כל עוד השמאי לא מסר חוות דעת בכתב. כך או כך, השמאי בעצמו העיד שלא יכול היה להחליט במקום אם מדובר באובדן להלכה, אם לאו, קל וחומר התובע.

בסופו של דבר, אכן הרכב תוקן בעלות של 15,000 ₪ בלבד, ב"מוסך גבי".

1. הוכח שהנתבעת התאכזבה מכך שההבטחה לרכב חלופי לא קוימה. הנתבעת הייתה נסערת אולם הן התובע והן גב' שגית, לא ניסו כלל להרגיע אותה. הנ"ל גם לא ניסו להרגיע אותה כאשר יצאה מפתח המשרד.

הנתבעת גם התאכזבה לגלות שעל אף שסברה שלמוסך יש הסדר עם חברת הפניקס ולפיכך עלות תיקון הרכב תהא נמוכה, יתכן שהרכב יושבת כליל.

בזמן אמת, אף אחד מבעלי המוסך ו/או העובדים במקום הסבירו לנתבעת את נושא העלויות הגבוהות.

1. אחיו של התובע חייך לעבר הנתבעת כשהיא בסערת רגשות והיא הבינה שהוא צוחק על מה שקורה.
2. הנתבעת עזבה את המוסך מאוימת, מושפלת וכעוסה מהחוויות שחוותה במוסך.

בעודה בסערת רגשות, וכשהיא בחודשי הריון מתקדמים, פרסמה הנתבעת את הפוסט וגם הגיבה לתגובות של אחרים.

יתכן שאם התובע היה יותר סבלני כלפי הנתבעת, כל מקרה התביעה היה נמנע מלכתחילה. התובע יצר אוירה אלימה במשרד, כלפי לקוחה הנמצאת בחודשים מתקדמים להריונה.

1. יש לזכור שהתובעת הייתה אז בת 24, בחודשים מתקדמים להריונה, לאחר שחוותה תאונת דרכים, ואז הגיעה למוסך ששיקר לה ביודעין, הבטיח הבטחות ולא עמד בהן, והתעמר בה, בתקופה רגישה בחייה.
2. הפוסט נועד בין היתר, כדי להעביר ביקורת על המוסך ולא רק ביקורת חיובית.
3. הפרסומים הינם אמת ויש בהם ענין ציבורי. הנתבעת הוכיחה שהמוסך מציג מצגי שווא כלפי משתמשים פוטנציאלים, כאשר מדקלם ומתפאר בפני לקוחות פוטנציאליים.
4. לנתבעת עומדת הגנת תום הלב. הפרסום היה הבעת דעה בתום לב (סעיף 11 לכתב ההגנה), הפרסום בוצע לשם הגנה על ענין אישי כשר) סעיף 12 לכתב ההגנה. היחסים בין הנתבעת לבין התובעים הטילו עליה חובה חוקית, מוסרית, חברתית לבצע את הפרסום (סעיף 66 לכתב ההגנה).
5. הנתבעת פרסמה את האמת לרבות היחס הטוב שקיבלה ממזכירת המוסך, הגב' שגית. .
6. אשר על כן דין התביעה להידחות תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעת.

נקודות עיקריות בניהול תיק זה

1. לאחר הגשת כתבי הטענות התקיים קדם משפט במהלכו נשמעו טענות ב"כ הצדדים, וכן נשמעו הצדדים עצמם בקצרה. במהלך קדם המשפט נעשה ניסיון לסיים התיק בפשרה, אך הדבר לא הסתייע.

כמו כן ב"כ התובעים ביקש לפצל את הדיון, כאשר דחיתי את הבקשה שכן סברתי שפיצול הדיון במקרה דנן, אינו דרוש, שכן היריעה העובדתית אינה רחבה, וכאשר גרסת הנתבעת ניתנה בפירוט בכתב ההגנה, וכן במהלך קדם המשפט.

בסיום הדיון קבעתי שעדויות ראשיות ישמעו בעל פה, והוריתי לצדדים להודיע רשימת העדים וכן לצרף מסמכים שרוצים להציג, ככל ואלו לא צורפו לכתבי הטענות.

1. בהמשך הגישו התובעים את רשימת העדים מטעמם שכללה את התובע, גב' שגית אדרי (מזכירה אצל התובעת), מר בני כהן (לקוח), מר בן אמר (אחיו של התובע), מר אהרון כהן (שמאי). כמו כן הגישו מסמכים לתיק – עותק מהפרסום והתגובות וכן תיק לקוחה במוסך. בסופו של דבר, מר בן כהן לא העיד, שכן שהה בחו"ל במועד הדיון.
2. הנתבעת הודיעה כי רק היא תעיד מטעמה. הנתבעת ציינה שאין בכוונתה להגיש מסמכים נוספים, על אלו המצויים בתיק.
3. בתיק התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו העדים, הן עדות ראשית והן עדות נגדית.
   גם במהלך דיון ההוכחות נעשה ניסיון לסיום התיק בפשרה, אולם לצערי הדבר לא הסתייע. בנסיבות אלו ניתנה הוראה לצדדים להגיש סיכומים מטעמם.
4. סיכומי הצדדים הוגשו (הן הסיכומים העיקריים של שני הצדדים והן סיכומי תשובה של שני הצדדים), והם מונחים לפניי.

דיון והכרעה

1. עיון בפרסום מעלה אכן כי נרשמו בו דברים מכפישים כנגד המוסך. כך למשל נרשם בפרסום שהמוסך נשמע אמין אבל הוא כנראה לא כזה. נרשם שהעיפו את הנתבעת מהמוסך, והשפילו אותה. נרשם שבעל המוסך התנהג לנתבעת בתוקפנות. המוסך מוצג בפוסט כמוסך שנתן לנתבעת שירות גרוע. בפרסום יש כדי לפגוע במשלח ידם של התובעים.
2. אין חולק גם שבוצע פרסום כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), שכן הפוסט פורסם בקבוצת פייסבוק "באר שבע ביחד", בה חברים אנשים רבים.
3. כפי שפורט לעיל, הנתבעת טוענת לקיומן של ההגנות הקבועות בחוק – להגנת "אמת דיברתי" ולהגנת "תום לב".
   לצורך דיון בטענות הנתבעת בדבר קיומן של ההגנות במקרה דנן, אפרט להלן את התרחשות האירועים כפי שהוכחה לי מהעדויות ומהמסמכים בתיק.
4. כאמור לעיל, אין חולק שהנתבעת הייתה מעורבת עם רכבה בתאונת דרכים ונגרם לרכבה נזק. שני רכבים שהיו מעורבים בתאונת השרשרת טופלו במוסך התובעים, וכך למדו התובעים אודות התאונה ואודות מעורבות רכב הנתבעת. אין חולק שגב' שגית אדרי צלצלה לבעלה של הנתבעת לאחר התאונה במטרה לגרום לכך שהרכב יגיע למוסך. בעלה של הנתבעת מסר לגב' אדרי את הפלאפון של הנתבעת, ובין השתיים התקיימה שיחה טלפונית.
5. הן מעדות הנתבעת והן מעדותה של גב' אדרי עולה שגב' אדרי עשתה מאמצים כדי להביא את הנתבעת להכניס את הרכב למוסך התובעים. הן מעדות הנתבעת והן מעדותה של גב' אדרי עולה אכן, כי קודם לאותה שיחה, תכננה הנתבעת להכניס את הרכב למוסך אחר - "מוסך גבי".
6. הנתבעת אכן מסרה במהלך עדותה גרסה לא אחידה בשאלה האם טרם הגעתה למוסך התובעים, ביקרה עם רכבה במוסך גבי, או שרק שוחחה איתם בטלפון. אולם, כך או כך, מעדויות שנשמעו אין מחלוקת כי הנתבעת תכננה ללכת למוסך גבי, ולא למוסך הנתבעת ובעקבות פניית גב' אדרי, החליטה ללכת למוסך התובעים.
   גב' אדרי העידה כי הנתבעת סיפרה לה במהלך אותה שיחת טלפון, שהתכוונה ללכת למוסך אחר. ראו עדות הנתבעת בעניין זה: "...אגב בשיחת הטלפון אמרתי לה האם זה לא בעייתי לאחר שדיברתי עם מוסך גבי ואמרה שזה לא נורא כל עוד לא הכנסתי את הרכב לטיפול זה בסדר ואני לא מחוייבת למוסך גבי.." (פרו' עמ' 31 שור' 16 – 17).

וראו עדותה של גב' אדרי בעניין זה: . "...היא אמרה שהיא הייתה במוסך גבי ומאיזו סיבה שהיא ציינה בפייסבוק היא אמרה שהיא התרשמה לטובה מהפניה שלי אליה והיא החליטה לבגוד במוסך שלה וללכת למוסך שלנו, הכוונה לא ללכת למוסך הבית.." (הדגשה של – הח"מ), (פרו' עמ' 25 שורות 18 – 25). וראו גם בהמשך: ש. היית מודעת לזה שהייתה במוסך גבי? ת. כן. היא אמרה את זה.." (פרו' עמ' 28 שור' 3 – 4).

1. אין חולק גם שגב' אדרי באותה שיחה, ביקשה להביא לכך שהנתבעת לא תטפל ברכבה אצל "מוסך גבי" אלא במוסך התובעים, ולפיכך פעלה לשבח את מוסך התובעים.

ראה עדותה של גב' אדרי: "..אמרתי לה שאנחנו נתקן את הרכב ונמלא לה את התביעה והיות ויש עוד כלי רכב שמטופלים אצלנו התביעה תיסגר מהר יותר ובצורה טובה יותר. הכוונה יותר מקצועי.." (פרו' עמ' 25 שורות 20 – 22). ובהמשך: "..לשאלת ביהמ"ש איך שכנעתי אותה לעבור ממוסך אחר למוסך שלנו אני משיבה, שאנו עובדים מול כל חברות הביטוח וגם מוסך המבריק בשונה ממוסכים אחרים בהם עבדתי הטיפול שלו מהיר.." (פרו' עמ' 27 שור' 17 – 18). ובהמשך: "....התפארתי אודות המוסך. אם אני מדקלמת את הדיקלומים הבאים, שאצלנו התיקון מהיר יותר משאר המוסכים, וזה התבססתי על הניסיון הקודם שלי, השמאי מגיע באותו יום, החלקים מוזמנים באותו יום בשונה ממוסכים אחרים. גם השתתפות עצמית מופחתת בהתאם לביטוח שיש לו, המוסך סופג לפעמים את ההנמכה, גם אם המוסך לא בהסדר, אנחנו סופגים את זה...(פרו' עמ' 27 שורו' 21 –25).

גב' אדרי העידה כי פעלה לפאר את המוסך וכי היא בעצם "גנבה לקוח" מ – "מוסך גבי": "ש. האם אמרת לה שכל עוד לא הכניסה את הרכב למוסך שום דבר לא סגור?
ת. נכון. זה נקרא לגנוב תאונה. גם לנו גנבו תאונה.." (פרו' עמ' 28 שורו' 12 – 13).

1. אין חולק כי הנתבעת הבהירה לגב' אדרי בשיחה, שחשוב לה לקבל רכב חלופי וגב' אדרי הבטיחה לה שתקבל רכב חלופי.

וראו עדותה של גב' אדרי בעניין זה: "..לשאלת בית המשפט האם אני זוכרת משהו לגבי רכב חלופי, היא שאלה מה לגבי רכב חלופי האם תקבל, אני אמרתי שכל לקוח שלנו מקבל רכב חלופי. יש את זה גם בווטסאפ בינינו, בו תיזכרתי אותה להגיע" (הדגשה שלי – הח"מ) (פרו' עמ' 25 שור' 22 – 24).

וראו עדותה בהמשך: אנחנו גם מבטיחים רכב חלופי מהרגע הראשון.." (פרו' עמ' 27 שורו' 25). וראו גם בהמשך: "...אמרתי לה שכל לקוח שלנו מקבל רכב חלופי..." (פרו' עמ' 27 שור' 31).

וראו עדות הנתבעת: "..ואמרתי לה שחשוב לי הענין של הרכב החלופי היא אמרה לי בודאי שיהיה לי רכב חלופי ואגיע אליהם ואקבל טיפול מיטבי והכל יהיה בסדר, היא פיתתה אותי לבוא למוסך..." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 31 שורות 14 – 16).

העובדה שלנתבעת היה מאוד חשוב לקבל רכב חלופי מהמוסך, עולה גם מתכתובת בין הנתבעת לבין גב' אדרי, יום קודם להגעת הנתבעת עם הרכב למוסך. גב' אדרי תזכרה בהודעות את הנתבעת אודות הגעתה למוסך, וביקשה ממנה לא לשכוח רישיון רכב, תעודות ביטוח וכן רישיון הנהיגה. הנתבעת אישרה הגעתה ואז כתבה: "אין בעיה עם הרכב החלופי נכון? חייבת אחר כך לנסוע לעבודה. וגב' אדרי עונה: "בוודאי. רק להצטייד בכ. אשראי על שמך כן? הנתבעת עונה: "כן וגב' אדרי עונה: אז אין בעיה" "נסיעה טובה" (ההתכתבות צורפה לכתב ההגנה).

1. הוכח כי הנתבעת הייתה באותה עת סטודנטית ועבדה שלוש פעמים בשבוע בבאר שבע. הנתבעת העידה כי קבעה את יום ההגעה למוסך, ביום העבודה שלה בבאר שבע, מתוך מטרה להמשיך אחר כך מהמוסך, ישירות למקום עבודתה, באמצעות הרכב החלופי.

וראו עדותה בעניין זה: "...סיכמנו שאגיע למוסך ביום א'. יום א' זה יום עבודה שלי בבאר שבע וחשוב לי לקבל את הרכב החלופי כי זה הרגליים שלי..." (פרו' עמ' 31 שור' 10 -11).
וראו גם עדותה בהמשך לפיה סיכמה עם המנכ"ל כי תגיע לעבודה כמתוכנן ולכן קבעה להגיע למוסך מוקדם בוקר, ואכן הגיעה למוסך מוקדם, כמתוכנן. וראו עדותה: "..זוכרת בוודאות שאחד המשפטים שלי אליה היו מה קורה עם הרכב החלופי כי התחייבתי למנכ"ל שלי שאני באה לעבודה. הגעתי אליהם על הבוקר. יצאתי בשבע מהבית, כמו שסיכמתי אתם.." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 31 שורות 31 – 33).

יובהר כי היום בו הגיעה הנתבעת למוסך הוא יום ג' בשבוע ולא יום א' (ראה סעיף 5 לעיל), כאשר בהמשך עדותה העידה אכן שהימים בהם עבדה בבאר שבע באותה תקופה היו ימים שלישי וחמישי (פרו' עמ' 36 שרו' 20 – 22) (ראה גם הפוסט עצמו בו רשמה הנתבעת שהגיעה למוסך ביום שלישי).

כך שעולה אכן שעדותה לפיה היא תכננה את יום כניסת הרכב למוסך, כיום בו היא מגיעה לעבודה בבאר שבע – כעדות אמת.

גב' אדרי אישרה בעדותה כי הנתבעת ציינה בפניה שהיא בדרך לעבודה וצריכה רכב חלופי כדי להגיע לעבודה (פרו' עמ' 27 למטה, עמ' 28 למעלה).

1. אין חולק שכאשר הגיעה הנתבעת למוסך, מולאו ראשית טפסים מתאימים בעניין התאונה, והמוסך הזמין שמאי לבדוק את הרכב.
2. השמאי שבדק את הרכב, אשר לפי עדות הנתבעת היה מקצועי ואדיב והתייחס אליה יפה, בדק את הרכב, מילא הצעת מחיר (ההצעה צורפה על ידי התובעים לתיק), ומסר לתובע ולנתבעת כי הוא צריך ללכת למשרד להכין את חוות הדעת.
   הן לפי עדות השמאי והן לפי עדות התובע , השמאי מסר כי הנזק גבולי. כלומר, שבאותו שלב לא היה ברור אם הרכב יתוקן או יושבת.
3. התובע העיד, ועדותו גובתה בעדות השמאי, כי זירז את השמאי להגיע מהר למוסך לבדוק את הרכב, וגם ביקש ממנו לגשת למשרדו להוציא כמה שיותר מהר את חוות דעתו, מאחר והנתבעת הייתה בהיריון, ורצה לתת לה שירות מהיר.
4. בשלב כלשהו, מסר התובע לנתבעת כי סביר שהרכב לא יתוקן והוא יושבת.

לא הוברר האם הדברים נאמרו על ידי התובע לנתבעת, לפני הגעת השמאי או לאחר הגעת השמאי. הן התובע והן הנתבעת, העידו שניהם, במקום אחד כי הדברים נאמרו לפני ביקור השמאי, ובמקום אחר העידו, כי הדברים נאמרו לאחר ביקור השמאי.
ראו למשל עדות הנתבעת במקום אחד: "...אמר לי שלא שווה לי לתקן את הרכב כי העלויות יהיו יותר גבוהות מהתיקון עצמו וכי משתלם לי להשבית אותו.

ש. זה היה לפני שהשמאי הגיע.
ת. כן..." (פרו' עמ' 32 שורו' 3 – 6).

וראו אולם עדותה במקום אחר: "...לאחר סיום הבדיקה חיים אמר לי שהשמאי כרגע הולך ויכתוב את הדו"ח. זה מה שאמר לי. אמר שהשמאי יכתוב את הדו"ח וכנראה שלא ישתלם לי לתקן.." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 32 שורו' 25 – 26). ראו גם כתב ההגנה שם נרשם קודם שהגיע שמאי, ולאחר מכן בסעיף העוקב, נרשם כי התובע אמר לנתבעת שלא משתלם לה לתקן את הרכב (ראו סעיפים 27, 28 לכתב ההגנה).

וראו עדות התובע : "..אמרתי לנתבעת לפני שהשמאי יגיע שהוא צריך לעשות אומדן תיקון לרכבו להוציא חוות דעת אם הרכב יהיה לתיקון או לאו, כי הכל היה גבולי שמה.." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 7 שורו' 22 – 23).

וראו האמור בסעיף 12 לכתב התביעה שם נרשם כי רק לאחר שהשמאי הגיע, נמסר לתובעת כי ייתכן ומדובר באובדן להלכה.

אני סבורה אולם כי אין לכך חשיבות, האם הדברים נאמרו טרם הגעת השמאי או לאחר הגעת השמאי.

1. הצדדים גם חלוקים האם התובע מסר לנתבעת כי הרכב כנראה יושבת, או שמסר לה שיש סיכוי שהרכב יושבת. כלומר, האם הציג בפניה שהאפשרות היותר מסתברת הינה שהרכב יושבת, או שמסר לה כי באותו שלב לא ידוע אם יושבת אם לאו.

בסעיף 15 לכתב ההגנה נרשם כי התובע אמר לנתבעת שיתכן והרכב יוכרז כאובדן להלכה. התובע חזר על כך גם במהלך חקירתו הנגדית.

הנתבעת העידה אולם כי התובע אמר לה שרוב הסיכויים הרכב יושבת, וראו עדותה: "..הוא באמת ראה אותו מבחוץ כמו שאמר, רוב הסיכויים אמר שלא שווה לי לתקן את הרכב כי העלויות יהיו יותר גבוהות מהתיקון עצמו וכי משתלם לי להשבית אותו.." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 32 שורו' 2 – 3). וראו גם מה שכתבה בפוסט בסמוך ליציאתה מהמוסך: "..אמר לי "הרכב לא נפגע מכות רציניות, אך העלות הכוללת של כל התיקונים כנראה תצא גבוהה", דיבר על השבתת הרכב....".

אני מוצאת לנכון לקבל את גרסתה של הנתבעת בעניין זה, שכן גרסתה של הנתבעת נתמכת בעדותה של גב' אדרי, אשר העידה כדלקמן: "...אחרי השיחה עם בעלה הבהירו לה שכנראה מסתמן שהרכב לא הולך לתיקון ועלות הרכב החלופי לא תהא מהמוסך אלא מחברת הביטוח..." (הדגשה שלי – הח"מ), פרו' עמ' 26 שור' 30 – 31).

כלומר לפי עדות גב' אדרי, אמרה לה שכנראה מסתמן שהרכב לא הולך לתיקון. לא אמרו לה "מקרה גבולי", אמרו לה שהכיוון הוא שיוחלט שהרכב יושבת.

דברים אלו שאמר התובע, נאמרו על אף שהשמאי עצמו לא אמר זאת. השמאי העיד שאמר כי הנזק הוא גבולי וצריך להמתין (פרו' עמ' 20 שור' 14). השמאי העיד כי לא יכול היה לעת האם הרכב אובדן להלכה אם לאו והיה צריך לבדוק את זה במשרד (פרו' עמ' 20 שורוה11 – 12). השמאי גם העיד כי לתובע אין סמכות להגיד האם הרכב הוא לכיוון תיקון או השבתה (פרו' עמ' 21 שורו' 8- 9).

על אף האמור התובע אמר לנתבעת כי הרכב כנראה יושבת.

1. בסופו של דבר, לפי חשבונית שהוצאה על ידי "מוסך גבי" (אשר הוגשה במהלך דיון ההוכחות), עולה כי עליות התיקון לא הביאו להכרזת הרכב כ"אובדן להלכה".
   נכונה עדותו של התובע כי רכיב אחד או שניים יקרים יותר, יכלו לגרום לכך שהרכב יוכרז כאובדן להלכה, אולם, כאמור, בסופו של דבר, הרכב לא הוכרז כאובדן להלכה.
2. הנתבעת העידה כי התאכזבה מכך שמסרו לה שעלויות התיקון גבוהות וצריך להשבית את הרכב, שכן היא באה לתקן את הרכב.
3. אין חולק כי מאחר והייתה אפשרות שהרכב יושבת, המוסך לא מסר לנתבעת מיד רכב חלופי, שכן במקרה של השבתת הרכב, המוסך לא נותן רכב חלופי (במקרה כזה יש אפשרות לקבל רכב חלופי מהביטוח).

ראו עדות התובע: "..נגיד היה מגיע אליי נזק ברכב יקר, אז אוטומטית הייתי יודע שזה תיקון ולא השבתה. זה רלבנטי כי במקרה שהרכב לא היה לתיקון, הייתי נותן לה רכב חליפי עד לקבלת תשובת השמאי. אני כעסק לא יכול לעשות את זה כי אוציא כסף מהתיק. היא הגיע בשמונה בבוקר והייתי נותן לה רכב חלופי, והיתה מתקבלת החלטה רק למחרת שהרכב לא לתיקון והייתי אומר לה תחזירי את הרכב, אז הטווח של הרכב החלופי הוא עלי.." (פרו' עמ' 7 שור' 24 – 28).
הדברים נאמרו לנתבעת, והנתבעת מאוד התרעמה על כך.

ראו עדותה של גב' אדרי: "...היא דיברה על רכב חלופי ואיך היא תחזור. אם השמאי יגיד שזה אובדן להלכה היא תקבל רכב חלופי מחברת הביטוח שלה ולא מהמוסך. היא תקבל רכב חלופי מהמוסך אם הרכב יכנס לתיקון ואם היא לקוחה... אחרי השיחה עם בעלה הבהירו לה שכנראה מסתמן שהרכב לא הולך לתיקון ועלות הרכב החלופי לא תהא מהמוסך אלא מחברת הביטוח...לשאלת בית המשפט ואז היא אמרה רכב חלופי, הבטחתם לי רכב חלופי ואז התלהמה? אני אומרת שכן..." (פרו' עמ' 26 שור' 24 – 34). וראו בהמשך: "..הוא אמר לי שכרגע לא לתת לה רכב חלופי.." (עדותה של גב' אדרי מתייחסת לתובע) (פרו' עמ' 28 שרו' 31 – 32). ראו גם עדות התובע : "..הסברתי לה וגם השמאי שאם הרכב יושבת אין רכב חלופי.
ש. הלאה?

ת. היא התלהמה. לשאלת ביהמ"ש מה זה התלהמה אני משיב בצעקות והרמת ידיים ודפיקות על השולחן שמגיע לה רכב חלופי.." (פרו' עמ' 8 שורו' 18 – 22).

1. הנתבעת הסבירה כי תכננה וציפתה וכך הובטח לה, שתגיע למוסך ותקבל רכב חלופי.
   מהעדויות של הנתבעת ושל גב' אדרי שפורטו לעיל (ראה סעיף 54 לעיל), עולה כי לנתבעת הובטח רכב חלופי.
   לנתבעת לא הוסבר במהלך השיחה עם גב' אדרי, טרם הגעתה למוסך, כי במידה והנזק יהיה גבוה באופן המביא להשבתת הרכב, היא לא תקבל רכב חלופי מהמוסך. להבטחה שניתנה על ידי המוסך, לא נשמעו הסתייגויות. הנתבעת לפיכך מאוד התאכזבה מכך שיתכן ולא תקבל רכב חלופי, על מנת להמשיך ישר מהמוסך למקום עבודתה.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא נמסר לנתבעת טרם הגעתה כי יש גם אפשרות שלא תקבל רכב חלופי. הנתבע השיב על שאלה זו, אולם התשובות שלא לא היו מספקות: "..לשאלת בית המשפט האם אמרו לה שיתכן והרכב יושבת ואז אין רכב חלופי אני עונה שלא אמרנו לה את זה כי אנחנו לא יודעים איזה רכב מגיע ואיזה תאונה יש לו. לשאלת ביהמ"ש אבל בטלפון אפשר לשאול אותה איזה רכב יש לה אני אומר שאני לא יודע איזה רכב יש ואיזה נזק יש. לשאלת ביהמ"ש אם אני לא יודע איזה רכב ואיזה נזק, למה אני לא מיידע שיתכן ויש אופציה של השבתה שלא מזכה ברכב חלופי, אם אני עצמי לא יודע את זה.." (פרו' עמ' 10 שורו' 32 – 36).

1. כלומר, במקום להיות במוסך פרק זמן קצוב, ולהמשיך ליום העבודה שלה עם רכב חלופי, כפי שתכננה. נאלצה הנתבעת להמתין להכרעת השמאי, שכן בינתיים לא נתנו לה רכב חלופי, וגם נמסר לה שכנראה הרכב הולך להשבתה ולפיכך לא תקבל רכב חלופי מהמוסך.

ראו עדותה של גב' אדרי:
" ש. את מציגה את בעל המוסך כאדם רגיל, אך את מסביר את זה שפתאום הנתבעת החלה לצעוק?

ת. התאכזבה.

ש. תפרטי?

ת. היא היתה משוכנעת שתצא עם רכב חלופי וכשזה לא קרה התגובה שלה היתה אמוציונלית..". (פרו' עמ' 28 שורו' 24 – 28).

1. הנתבעת גם העידה כי ציפתה שהרכב יתוקן, שעלויות התיקון, יהיו נמוכות כאשר בסופו של דבר נמסר לה שכנראה הרכב לא יתוקן ועליות התיקון גבוהות.
   וראו עדות גב' אדרי התומכת בעדות הנתבעת בעניין זה: "...ואז היא אמרה הובטח לי רכב חלופי, איך הגעתם לעלויות כאלה ואז בן עמר נכנס ועוד לקוח נכנס והיא קיללה ויצאה. היא דיברה על עלויות גבוהות ורכב חלופי.." (פרו' עמ' 28 למטה). וראו גם עדות הנתבעת: "..אני בהחלט אמרתי את העניין עם הפייסבוק אבל קודם אמרתי אתם גררתם אותי לפה, בזבזתי יום עבודה, ובאמת לא הלכתי לעבוד בגלל המצב הרוח שהיה לי, אני יוצאת עם רכב מקולקל ובאותו מצב, הייתי יכולה ללכת לגבי ושכנעתם אותי ובכל זאת באתי לפה אז כן התאכזבתי מאוד..." (פרו' עמ' 32 שורו' 29- 32).

וראו גם בהמשך: "...הכעס שלי היה על בעלי, למה הלכנו למבריק היינו נשארים כבר אצל גבי. הייתי מאוכזבת. שבית המשפט שואל על מה אכזבה, אני אומרת שציפיתי שיתקנו לי את האוטו שיתנו לי רכב חלופי. כמו שהבטיחו. לא חשבתי שאצטרך לקחת ימי חופש. אין לי ימי חופש, אני סטודנטית (פרו' עמ' 33 שור' 18 -21).

1. מעדותה של הנתבעת עולה גם שהבינה באותה עת שהעלויות הגבוהות אמורות להיות מושתות עליה, כאשר היום בדיעבד היא יודעת שכך או כך, חברת הביטוח הייתה צריכה לכסות את הנזקים, וראו עדותה: "...לשאלת ביהמ"ש מי אמר לך שאם הרכב מושבת יש לך עלויות גבוהות אני אומרת שממה שהבנתי מחיים שהרכב שלי לא שווה לתיקון ולא שווה לי להוציא עלויות גבוהות. מזה אני מבינה שאני צריכה להוציא עלויות גבוהות. ...זה מה שחיים אמר לי שעלות תיקון הרכב גבוהה מערך הרכב. הוא אמר לי שלא שווה לי אז הבנתי שהעלויות הן עליי. גם בעלי כך הבין.

ש. הוא אמר לך שחברת הביטוח תממן את העלויות?

ת. הוא לא אמר חברת ביטוח.." (פרו' עמ' 34 שורו' 3 – 12) (הדגשה שלי – הח"מ).
הנתבעת העידה שרק בדיעבד הבינה שהעלויות לא עליה: "..היום שאני מבינה ושאני לא אמוציונלית אין ספק שהייתה טעות במחשבה שלי, היום אני מבינה שזה לא היה אמור להיות מכספי.." (פרו' עמ' 40 שור' 7 – 9, וראו גם פרו' עמ' 35 שור' 18).

הנתבעת אולם העידה כי הדברים לא הוסברו לה: "..לא ניתנו לי הסברים מבחינת עלויות, שזה לא יצא מהכיס שלי. כך אני ובעלי פרשנו את זה. למה לא נתנו לי הסברים על הרכב החלופי, למה אמרו לשגית, חכי חכי עם הרכב החלופי, לא ניתנו לי הסברים. שאלתי אותו מה קרה אחרי השיחה עם בעלי, יצאתי בלי הסברים.." (פרו' עמ' 40 שורו' 22 – 24).

1. אין חולק כי בשלב זה הנתבעת התקשרה לבעלה ומסרה לו כי מדברים אתה על השבתה של הרכב. הנתבעת העידה כי בעלה אמר לה שזה מוזר וביקש לדבר עם התובע .
   אין חולק גם כי בשלב זה מסרה הנתבעת את הפלאפון שלה לתובע 2 על מנת שישוחח עם בעלה, והשניים שוחחו בפלאפון.

התובע העיד ועדותו לא נסתרה כי הסביר לבעלה של הנתבעת את מצב הדברים. כמו כן העיד כי בעלה של התובעת צעק עליו ודיבר אליו בתוקפנות. וראו עדותו באשר למה שאמר לו בעלה של הנתבעת: "..אתה תשמע אותי טוב טוב, אני הבאתי לך את הרכב לתיקון, אני מפרנס אותך, ואתה תעשה בדיוק מה שאני אומר לך.." (פרו' עמ' 8 שור' 30 – 31).
התובע הסביר בעדותו כי מה שהבעל אמר במילים אחרות – זה שהוא, התובע, עובד אצלו והוא יעשה מה שאומר לו לעשות (פרו' עמ' 15 שור' 12 – 13). התובע העיד כי הבעל צעק (פרו' עמ' 9 שורה 8).

יצוין כי הוכח באמצעות עדות הנתבעת, שלא נסתרה, כי השיחה בין התובע לבין בעלה של הנתבעת לא הייתה על רמקול, והנתבעת לא שמעה את מלוא השיחה שהתקיימה בין בעלה לבין התובע .

1. התובע העיד שבנקודה זו של השיחה, הוא סיים את השיחה, בעקבות מה שאמר הבעל. ואז לקח את הטלפון ונתן לנתבעת, שתמשיך ותדבר עם בעלה ואמר לה, בנועם לטענתו, שכאשר הם יחליטו מה הם רוצים לעשות, שיעדכנו אותו.
   כמו כן אמר לגב' אדרי לשים את התיק שלהם בצד, עד שיחליטו.
   וראו עדותו: "..אני עונה שברגע שהוא התחיל לצעוק סיימתי את השיחה באותו רגע, הוא לא אמר לי מה הוא רוצה שאעשה, סיימתי את השיחה והעברתי את הטלפון לאשתו. הוא צעק, הזזתי את הטלפון מהאוזן ונתתי את הטלפון לאשתו. אמרתי לה קחי זה בעלך תחליטו מה אתם רוצים לעשות ותעדכנו אותי..." (פרו' עמ' 15 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).

התובע גם העיד כי בד בבד, אמר לפקידה לשים את התיק שלהם בצד, עד שיחליטו.
וראו עדותו: "..אני לקחתי את הטלפון, ניגשתי לנתבעת, הגשתי לה את הטלפון ובנועם אמרתי לה, קחי זה בעלך שתחליטו מה אתם רוצים לעשות, תעדכנו אותי. במקביל הודעתי לפקידה שאת התיק שלהם תניח בצד עד שהם יחליטו מה הם עושים עם הרכב.." (פרו' עמ' 8) (הדגשה שלי – הח"מ).

1. גם הנתבעת העידה שהתובע החזיר לה בשלב כלשהו את הפלאפון שלה.
   הנתבעת אולם העידה כי תוך כדי שהתובע החזיר לה את הטלפון הוא אמר לגב' אדרי: "..שגית אנו לא רוצים אותה פה שתלך למוסך גבי...", וגם אמר לגב' אדרי לזרוק את התיק שלה וכי לא רוצים אותה פה (פרו' עמ' 32 שור' 14 – 15).
   הנתבעת העידה שהתובע לא פנה אליה, ולא הסתכל עליה ונכנס לחדר (פרו' 15 – 16). הנתבעת העידה כי שאלה אותו מה קרה אך הוא לא ענה לה. הנתבעת מתארת בעדותה כי בשלב זה התובע הפך מאדם חביב לאדם תוקפני וראו עדותה: "..פניתי לחיים והסתכלתי עליו המומחה שאלתי מה קרה. לא הבנתי מה היה בשיחה איך אדם חביב הפך להיות הכי הפוך מחביבות. ראיתי בו תוקפנות באותו רגע. הוא לא ענה לי. הוא כביכול נפנף את שאלתי ולא הסתכל עליי.." (פרו' עמ' 32 שורה 15 – 19).

וראו עדותה: "..פניתי לחיים והסתכלתי עליו המומחה שאלתי מה קרה. לא הבנתי מה היה בשיחה איך אדם חביב הפך להיות הכי הפוך מחביבות. ראיתי בו תוקפנות באותו רגע. הוא לא ענה לי. הוא כביכול נפנף את שאלתי ולא הסתכל עליי.." (פרו' עמ' 32 שורה 15 – 19). וראו דבריה: "..נתתי לבעלי לשוחח עם בעל המוסך. אין לי מושג מה היה בשיחה זה לא היה על רמקול. אני לא נכנסתי לחדר של חיים. עמדתי בפתח הדלת שדיבר עם בעלי.." (פרו' עמ' 32 שור' 11 – 13) (הדגשה שלי – הח"מ).
הנתבעת העידה כי לא הבינה בדיוק מה קורה ומה השתנה ביחס של התובע אליה. הנתבעת העידה שבעל המוסך לא הסביר לה מה קרה ומה השתנה. וראו עדותה בהמשך: "..פניתי לחיים והסתכלתי עליו המומה שאלתי מה קרה. לא הבנתי מה היה בשיחה איך אדם חביב הפך להיות הכי הפוך מחביבות. ראיתי בו תוקפנות באוות רגע. הוא לא ענה לי. הוא כביכול נפנף את שאלתי ולא הסתכל עליי. נכנס לחדר..." (פרו' עמ' 32 שור' 15 – 18). ובהמשך: "...לא יכולתי לשמוע מה הם אומרים. חיים לא צעק והשיחה ביניהם נראתה לגיטמית לחלוטין ובדיוק בגלל זה הייתי מופתעת מהאופן שבו קם והאופן שקם. לשאלת בית המשפט מה היה – הוא קם באדישות והביא לא את הטלפון ואמר לשגית, אנחנו לא רוצים אותה פה, תזרקי את התיק שלה ושתלך למוסך גבי. בגלל זה הייתי מופתעת כי השיחה ביניהם הייתה רגילה. כך היה נראה לי.." (פרו' עמ' 35 למטה, עמ' 36 למעלה).
ש. את תארת מה עבר עלייך התחלת להתעצבן, מה עושה בעל המוסך מנסה להרגיע אותך ולהסביר לך את הבעיה?

ת. לא ניסה להרגיע אותי, לא הסביר לי. כששאלתי אותו מה קרה הוא לא ענה. שאלתי למה רוצה שאלך הוא לא ענה..." (פרו' עמ' 33 שרו' 31 – 34).

וראו עדותה לגבי תחושותיה באותה עת: "..הרגשתי מתוסכלת. הרגשתי כך כי אני לא מבינה בזה. זו תאונה ראשונה בעלי לא אתי..." (פרו' עמ' 34 למעלה).

דברים אלו עליהם העידה עולים בקנה אחת עם אופן השתלשלות העניינים שתוארה בכתב ההגנה (ראה סעיפים 30 – 32 לכתב ההגנה).

עדותה של הנתבעת מקבלת חיזוק ממה שעלה בהמשך עדותו של התובע. וראו עדותו: "..אני רוצה להמשיך, אמרתי לפקידה שתניח את התיק עד שיחליטו. הנתבעת אמרה שחבל שיצאה ממוסך גבי והיא תחזור אליו. אמרתי לה את מוזמנת ללכת למוסך גבי או אחר. אצלי לא מתקנים בכוח. אני מציע את השירות ומי שלא מתאים לו שילך..." (פרו' עמ' 9 שור' 9 – 11). התובע אמר דברים דומים במהלך קדם המשפט שהתקיים בתיק: "...כשהבנתי שהשיחה מתדרדרת החזרתי לנתבעת את הפל', אמר "הייתי צריך ללכת למוסך גבי ובאתי אליך אתה תעשה מה שאני רוצה", ואז אמרתי אם אתם רוצים אתם יכולים ללכת למוסך גבי. בנועם ובשפה יפה ובלי התלהמות ובלי צעקות וניתקתי מגע.." (פרו' עמ' 2 למטה, עמ' 3 למעלה). דברים אלו לא מוצאים ביטויים בתיאור השתלשלות העניינים המפורטת בכתב התביעה.

וראו עדות הנתבעת בעניין זה, העולה בקנה אחד עם העדות הנ"ל של התובע "...כשחיים נתן לי את הטלפון בעלי היה עדיין על הקו. אמרתי לו שהם סתם גררו אותי לפה וסתם הבטיחו....".(פרו' עמ' 33 שור' 18 – 25).

כלומר, בעקבות האכזבה של הנתבעת ובעלה שהחליטו להגיע למוסך התובעים ולא למוסך גבי, אכזבה שהובעה על ידי אחד מהם או שניהם בפני התובע – אמר להם התובע – שהם יכולים ללכת למוסך גבי.

כלומר, עדותו של התובע לפיה, אמר לנתבעת שיחליטו מהם הם רוצים לעשות ואז יעדכנו אותו – אינה מתארת נכונה את מה שהתרחש בין הצדדים, לאחר שיחת הטלפון של התובע עם בעלה של הנתבעת.

קשה לקבל את עדות התובע, לפיה לאחר שבעלה של הנתבעת צעק עליו והתייחס אליו "כאילו הוא עובד אצלו", מסר התובע לנתבעת את הטלפון "בנועם", לטענתו, ואמר לה שיחליטו מה הם רוצים ויעדכנו אותו. יותר סביר שהדברים לא נאמרו אז בנועם. אף אם התובע לא צעק, כמו שרשמה הנתבעת בפוסט, ההתרחשות המתוארת כולה, לא הייתה "נעימה" (הצעקות של הבעל בטלפון, האמירה של הנתבעת שחבלה שהגיעה למוסך התובעים). סביר גם שהמילים "אתם יכולים ללכת למוסך גבי", שהוכח לפני שנאמרו על ידי התובע באותה סיטואציה, לא נאמרו בנועם.

1. גב' אדרי העידה כי התובע אמר לה לשים את תיק התביעה בצד עד שהנתבעת ובעלה יחליטו מה רוצים לעשות (פרו' עמ' 26 שור' 5 – 6). כאשר גב' אדרי נשאלה האם התובע אמר משהו לנתבעת לפני שאמר לה לשים את התיק בצד, ענתה גב' אדרי: "לא שמעתי".

כלומר, גב' אדרי לא שמעה את הדין ודברים בין התובע לבין הנתבעת (שור' 12).
לשאלה שהופנתה אליה בחקירתה הנגדית, השיבה גב' אדרי שהתובע פנה אליה ואמר לה לשים את התיק בצד, הוא אמר את הדברים באופן רגיל, כאשר רגיל אצל התובע זה באופן נחמד.
מוזר בעיני כי גב' אדרי לא שמעה את הדין ודברים בין התובע לבין הנתבעת, שנאמר, בצמידות לפנייה אליה לשים את התיק בצד. יש אולם לזכור כי גב' אדרי עבדה אצל התובעים כשנה והם נותרו לפי עדותה ביחסים טובים (ראה פרו' עמ' 24 שור' 18 – 19), ויתכן כי לא רצתה להרע לתובעים.

1. לאור כל מה שפורט לעיל אני מקבלת את גרסת הנתבעת באשר לאופן השתלשלות העניינים, כאשר גרסתה גם עולה בקנה אחד עם עדות התובע בעצמו, לפיה לאחר שהתובע החליט להפסיק את השיחה עם הבעל שדיבר אליו בתוקפנות, הוא פנה לפקידה ואמרה לה לשים את התיק של התובעת בצד, ואז, או בשל פניה של הנתבעת אליו, או בהמשך לשיחה עם הבעל של הנתבעת , אמר לנתבעת שהיא מוזמנת ללכת למוסך גבי.

כאמור לעיל, גם אם הדברים לא נאמרו בצעקות, ודאי שלא ניתן לקבל את עדות התובע כאילו דיבר באדיבות. עצם המלל עצמו הוא לא נעים, הוא בעצם אומר, כמו שהנתבעת חוותה בחושיה, וראו הכתוב בפוסט, כי התובע "מעיף" אותה מהמוסך. גם התגובה הקשה של הנתבעת באותו שלב - עליה העידו כולם, כפי שיפורט להלן - מלמדת כי הדברים אכן התרחשו כפי שהנתבעת העידה שהתרחשו.

1. בשלב זה, לפי כל העדויות שנשמעו, קמה הנתבעת ופנתה ללכת מהמוסך, כאשר תוך כדי כך, דיברה בגנות המוסך, קיללה, איימה שתתבצע פרסומים נגד המוסך, והייתה בסערת רגשות. השמאי אף הוא העיד שהנתבעת הייתה נסערת (פרו' עמ' 19 שורה 16). השמאי העיד כי הנתבעת אמרה דברים כגון: "שאתם מזמינים אותנו אתם יודעים להבטיח עולמות אבל שאנחנו פה זה כבר שונה.." וכן שמע אותה אומרת: "מבטיחים דברים ולא מקימים" (פרו' עמ' 19 שורות 15 – 19).
   כמו כן באותו שלב אמרה הנתבעת שתפרסם בגנות המוסך בפייסבוק.

אין חולק כי התובע אמר לנתבעת בתגובה, שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה והמוסך יתבע אותה אם תכפיש אותם.

1. בשלב בו הנתבעת הייתה בסערת רגשות נכנס מר בן עמר למוסך (אחיו של התובע ומי שהיה אמון על פרסום המוסך). מר עמר העיד ששאל את הנתבעת מה קרה והנתבעת אמרה לו בכעס: "מה אתה צוחק שתוק שתוק יא מכוער". גם התובע העיד על כך (פרו' עמ' 9 שור' 19), וגם גב' אדרי.
   הנתבעת הכחישה שאמרה את הדברים (פרו' עמ' 33 שורו' 5 – 6), אולם לאור כך שישנן 3 עדויות בעניין זה אני דוחה את הכחשתה של הנתבעת בעניין זה.
   הנתבעת אולם העידה כי: "..אז הוא נכנס בשלב הזה והסתכל עליי במבט מזלזל ובוודאות הוא צחקק לי בפנים הוא אמר לחיים או לשגית מי זו? מה היא רוצה? אליי הוא לא פנה. זה לא נכון מה שאמר..." (פרו' עמ' 33 שורו' 2 – 4). וראו עדותו של מר עמר בעניין זה:
   "ש. אני אומר לך שהלקוחה שלי חייכה את החיוך שלך כהתרסה מה אתה אומר?
   ת. זה כבר לא מתפקידי איך כל אחד מקבל חיוכים. בדרך כלל חיוך זה דבר טוב, אם הוא מפרש את זה כדבר רע זה עניין שלו" (פרו' עמ' 23 שורו' 31 – 32).

גם מעדות התובע עלה כי כנראה אחיו חייך או צחק או משהו דומה. וראו כיצד תיאר הוא את הדברים שאמרה הנתבעת: "...ואיך שהוא נכנס, היא יצאה עצרה מולו והסתכלה עליו ואמרה לו מה אתה צוחק, תשתוק תשתוק יא מכוער.." (פרו' עמ' 9 שור' 18 – 19). התובע העיד בהמשך כי אחיו לא צחק או חייך (פרו' עמ' 9 שור' 20), אולם דומה שאם לא היה עושה כן, הנתבעת לא הייתה שואלת אותו "מה אתה צוחק" (כל ההדגשות שלי – הח"מ). וראו גם מה שנכתב בפוסט: "...יצאתי וחבר של בעל המוסך שהיה שם ציחקק, מה אני אגיד...סיטואציה מאוד מצחיקה.."

1. לאחר שהנתבעת יצאה בסערה מהמוסך, היא מיד חזרה וביקשה "את התיק שלה".

התובע חשב שהנתבעת מבקשת את תיק התביעה ואמר לגב' שגית לא לתת לנתבעת את התיק. וראו עדות התובע : "היא יצאה לכיוון הרכב שלה ואז חזרה...היא צעקה איפה התיק שלה ואני חשבתי שהיא מדברת על תיק התביעה. אמרתי לשגית שאת התיק הזה לא לתת לה כי זה שייך למשרד. הנתבעת מנגד עברה את השולחנות של הפקידות בריצה והתלהמות וראיתי שהיא ניגשת לתיק האישי שלה..." (פרו' עמ' 9 שורו' 25 – 31).
וראו בהמשך: "..שמעתי שהיא מבקשת את התיק, פניתי לפקידה, לא פניתי אליה לנתבעת, אמרתי לפקידה לא לתת את התיק שלה זה תיק של המוסך..". (פרו' עמ' 16 שור' 9- 10).
וראו עדותה של גב' אדרי:

"..ש. ואז היא חוזרת למשרד, מה קרה באותו רגע?

ת. היא ביקשה את התיק שלה. ממני.

ש. ואז מה?

ת. חיים אמר אל תתני לה את התיק, התיק נשאר אצלנו..." (פרו' עמ' 29 למעלה).
בהמשך כאמור ניגשה הנתבעת ולקחה את התיק האישי שלה, ואז הוברר שהיא בעצם חזרה לקחת את התיק שלה.

1. לפי עדות הנתבעת אשר נתמכה בעדותה של גב' אדרי - באותו רגע נתון, כאשר הנתבעת נכנסה וביקשה את התיק שלה והתובע אמר לגב' אדרי לא לתת לה את התיק, הנתבעת לא יכלה להבין שהתובע מדבר על תיק התביעה. וראו עדותה: "...לשאלת בית המשפט האם יכלה להבין שמדבר על התיק שלה ולא על התיק שלנו אני אומרת שלא. לשאלת בית המשפט זה הכל קרה מהר. התיק מונח על כסא ממול. לשאלת בית המשפט – היא אומרת תיק והוא אומר תיק ואף אחד לא מבין את השני. גם אני לא הבנתי שהיא מדברת על התיק שלה. יש לקוחות שבאים ורוצים את המסמכים, כאילו יש לנו מה להסתיר. לקח לי שבריר שנייה להבין שהיא מדברת על התיק שלה, ואמרתי היא מדברת על התיק שלה...." (פרו' עמ' 29 שורו' 4 – 9).
2. אני מקבלת את עדות הנתבעת לפיה המילים הנ"ל נאמרו בעצבים. מדובר במשפט שהוא כשלעצמו משפט תוקפני, שנאמר על ידי התובע לגבי מישהי, שכרגע יצאה תוך שהיא מקללת את המוסך ומאיימת לפרסם נגד המוסך דיבה. קשה להאמין שהדברים נאמרו ברוגע ובשלווה ובצורה יפה, ועדות הנתבעת ביחד עם היגיון הדברים, מביא אותי לקבוע שהדברים נאמרו אכן על ידי התובע בעצבים.
3. לאחר מכן זיהתה גב' אדרי כי התובעת שכחה במוסך את המסמכים המקוריים שלה – רישיון רכב, רישיון נהיגה וביטוח רכב, והיא ניגשה לנתבעת שישבה ברכבה בחוץ, ונתנה לה את המסמכים.
4. גב' אדרי מעידה כי שמעה את הנתבעת מדברת בטלפון ואומרת שתעשה למוסך שיימינג בפייסבוק.
   הנתבעת העידה שגב' אדרי התנצלה בפניה. גב' אדרי מכחישה עדות זו.

הנתבעת גם העידה שבכתה באוטו (פרו' עמ' 33 שורו' 24 – 25).

1. העובדה שהנתבעת הייתה בסערת רגשות עולה מכך שיצאה כאשר היא משאירה את התיק שלה וגם את המסמכים המקוריים שלה, רישיון נהיגה וכיוצ"ב. בשלב מסוים התובעת הבינה ששכחה את התיק וחזרה לקחת את התיק, אבל השאירה המסמכים המקוריים שלה במוסך, ואז גב' אדרי יצאה להביא לה את המסמכים.
2. מכל האמור לעיל עולה כי עובדת המוסך, גב' אדרי, פיתתה את הנתבעת לתקן את הרכב במוסך התובעים, במקום במוסך אחר אליו התכוונה הנתבעת לקחת את רכבה. גב' אדרי הבטיחה לנתבעת רכב חלופי מבלי שסייגה ההבטחה, גב' אדרי הציגה לפיכך לנתבעת מצג שווא. הנתבעת הסתמכה על הבטחה זו והגיעה למוסך מוקדם בבוקר, באופן שתכננה מיד לאחר מכן לנסוע לעבודתה. במוסך נאמר לנתבעת על ידי התובע שכנראה הרכב יושבת ולא יתוקן, מה שהשמאי בעצמו לא אמר. כן נאמר לה שלפיכך בשלב זה לא ניתן לתת לה רכב חלופי וצריך להמתין לדו"ח השמאי. הנתבעת התאכזבה שכן על סמך ההבטחה שתקבל רכב חלופי תכננה להמשיך מהמוסך ישר לעבודתה והודיעה לבוס שלה שתגיע לעבוד.

עוד נאמר לנתבעת גם שעלויות התיקון הם גבוהות. לנתבעת לא הוסברה עד תום המשמעות של הדברים והיא טעתה לחשוב שאותן עלויות גבוהות יוטלו עליה.

בשלב מסוים התקיימה שיחה לא נעימה בין בעלה של הנתבעת לבין התובע, באמצעות הפלאפון של הנתבעת, כאשר בעלה של הנתבעת דיבר לתובע בתוקפנות וכנראה אף צעק. באותה נקודה החליט התובע לסיים את השיחה עם בעלה של הנתבעת, החזיר לנתבעת את הפלאפון שלה, ודיבר לפקידה שלו, גב' אדרי – מעל הראש של הנתבעת – שתשים את התיק של הנתבעת בצד. התובע לא דיבר עם הנתבעת ולא הסביר לה מה קורה, ולא הסביר לה מה בדיוק היה בשיחה, אשר לא התקיימה על רמקול.

התובע גם אמר לנתבעת בעקבות אמירות שלה או של בעלה, לפיהן היו צריכים ללכת למוסך גבי - שהם יכולים ללכת למוסך גבי.

הנתבעת שאלה את התובע מה קרה? והנתבע לא ענה לה והלך לחדרו, וניתק מגע.
התנהגות התובע הותירה את הנתבעת המומחה כשהיא לא מבינה כיצד השתנתה התנהגותו מהתנהגות חביבה להתנהגות תוקפנית.
הנתבעת הרגישה מושפלת ומרומה – ובצדק לטעמי – ואז קמה בעצבים ובסערת רגשות ויצאה מן המוסך, כשהיא מותירה את התיק האישי שלה וכן מסמכים מקוריים שלה במוסך, והשמיעה קללות לעבר כולם (יצוין כי התביעה כאמור אינה בגין אותם קללות, אלא בגין הפרסום), וכן ציינה שתבצע פרסום בגנות המוסך. התובע ענה לה שאם תבצע פרסום הוא יתבע אותה תביעת דיבה. לאחר מכן חזרה וביקשה את התיק, כאשר התובע וגב' אדרי חשבו בתחילה שהיא מדברת על תיק התביעה, ואז התובע שוב "דיבר מעל ראשה של הנתבעת", ואמר לפקידה לה לא לתת לנתבעת את התיק. התובע לא פנה ולא הסביר את הדברים לנתבעת אלא דיבר לפקידה, בנוכחותה. אז פנתה הנתבעת ולקחה את התיק האישי שלה. לאחר שהלכה ראתה גב' אדרי שהנתבעת שכחה את המסמכים המקוריים שלה והלכה ונתנה לה אותם ברכב. בין לבין נכנס אחיו של התובע למוסך וכנראה חייך לעבר הנתבעת, בין אם חייך אליה לשלום ובין אם חייך אליה במבוכה, פירשה הנתבעת, שהייתה נסערת כאמור, את החיוך שלו, כלגלוג וזלזול בה ופנתה אליו במילים: "מה אתה מחייך, שתוק שתוק יא מכוער" (גם על קללות אלו לא נסובה התביעה).

1. בנסיבות אלו אני קובעת כי הפרסום שביצעה התובעת הינו פרסום אמת.
   בפרסום רשמה הנתבעת בין היתר שהתובעים מבטיחים ומבטיחים ובסוף מעיפים אותה מהמוסך, ומשפילים. הוכח גם כאמור כי כאשר הנתבעת באה לקחת את התיק שלה, בעל המוסך אמר לפקידה, גב' אדרי, שלא תיתן לה את התיק. בפוסט מוצג התובע שהיה תוקפני, בפוסט מוצג שהשירות שקיבלה התובעת היה שירות לא טוב - והדברים הוכחו, כפי שפורט לעיל.
   בנסיבות אלו אני קובעת כי הפרסום הינו פרסום אמת.
2. יש לציין כי ברור לקורא שהמילים "זה היה נשמע לי קצת חשוד", זו הבעת דעה של הנתבעת אודות מה שנמסר לה על ידי המוסך בעניין הצורך בהשבתת הרכב. וראו עדות הנתבעת בעניין זה, לפיה לא היה נראה לה לפי המכות של הרכב כי מדובר ברכב שצריך להשבית (פרו' עמ' 32 שורו 7 – 8). נכון שהנתבעת אינה שמאית או בעלת מוסך ואין לה מומחיות בעניין זה, אולם מדובר בדעה שלה כאמור.

גם המילים: "שהמבריק, שנשמעו כ"כ אמינים, הם כנראה לא כאלה, ושכל מה שהם רוצים בסופו של דבר זה כסף, והמון!", הם מילים שהקורא הסביר מבין שהם הבעת דעה של הנתבעת על סמך החוויה שלה במוסך. הבעת דעה זו היא רלוונטית וקשורה לאותה התנהלות של המוסך כלפי הנתבעת, אשר פורטה לעיל.

1. כמו כן אני קובעת כי בפרסום היה עניין ציבורי. כבר מזמן הוכר בפסיקה העניין הציבורי בנוגע לביקורות על בתי עסק (בעניין זה ראה פירוט להלן).
2. באשר לטענת התובעים כאילו הפרסום היה לא מידתי כיוון שנעשה באתר "באר שבע ביחד", להבדיל מפרסום באתרי התובעים, שם ניתן להביע ביקורת על המוסך - אני דוחה את הטענה.

הוכח, הן באמצעות עדות הנתבעת והן באמצעות עדות התובעים כי מי שנמצא באתר "באר שבע ביחד" הם קבוצת יעד של ביקור במוסך התובעים. הוכח גם כי באתר זו פורסמו ביקורות גם על עסקים אחרים. בנסיבות אלו אני קובעת כי הפרסום בוצע בפלטפורמה רלוונטית.
ראו עדות הנתבעת: "..באותה תקופה היו המון ביקורות על עסקים בקבוצה הזו וככה זה עד היום.." (פרו' עמ' 39 שורו' 27 – 28). וראו בהמשך: "..בתוך באר שבע ביחד בטוח יש ציבור שמשמש במוסכים. זה מוסך בבאר שבע.." (פרו' עמ' 39 שור' 30).
וראו עדותו של מר בן עמר, אחיו של התובע : "..היא פגעה בכל הקהל יעד שבזמן הנוכחי או בעתיד יכול להיות לקוח שלנו.." (פרו' עמ' 22 למעלה).

עניינים נוספים

1. לפי עדות השמאי, במהלך בדיקתו את הרכב מסר לנתבעת כי הבעיה בבלמים לא קשורה לתאונה, הנתבעת ביקשה שהשמאי ישוחח עם בעלה והשמאי אכן שוחח איתו והסביר לו נושא זה. השמאי מתאר בעדותו את הבעל כנסער, אולם השיחה לא "התפוצצה" או משהו דומה. השמאי מסר לו את חוות דעתו ובכך הסתיימה השיחה.
2. הן לפי עדות גב' אדרי והן לפי עדות התובעת, לנתבעת נמסר בשיחה הטלפונית עם גב' שגית שהמוסך עובד עם חברת הפניקס. בנסיבות אלו הנתבעת גם פנתה בתלונה על המוסך לחברת הפניקס, לאחר הביקור במוסך. מעיון באותה תכתובת עולה כי חברת הפניקס כתבה לנתבעת שהמוסך אינו מוסך הסדר שלהם, דבר שהנתבעת לא הייתה מודעת לו. וראו מה כתבה שם בתגובה: "היי, אז הם שיקרו לנו בעצם?".

וראו עדות הנתבעת שהוכחה לבית המשפט לפיה חיפוש שנעשה לפי שמו של המוסך מביא לאתרים, בהם נרשם כי המוסך הוא מוסך הסדר של הפניקס.

גב' אדרי ציינה בעניין זה במהלך חקירתה הנגדית כדלקמן:

ש.אני אומר לך שחברת הפניקס אמרו שלא עובדים אתכם?

ת. אין לנו הסדר איתם אבל אנו מקבלים תביעות של כל חברות הביטוח. אם לקוח בוחר לתקן במוסך שלא בהסדר זה זכותו המלאה.

ש. האם אמרת זאת לבעלה של הנתבעת שאתם לא בהסדר עם הפניקס?

ת. אמרתי לו שאנחנו עובדים עם הפניקס. אני לא צריכה להגיד לו שאנחנו לא בהסדר איתם, הרכב יתוקן, אני מסתמכת על הניסיון העשיר שלי, טיפלתי בהרבה תאונות..." (פרו' עמ' 28 שור' 17 – 23) (הדגשה שלי – הח"מ).

אף התובע לא הבין מדוע יש בעיה שהתובעת מפרסמת שיש לה הסדר עם חברת הביטוח, בעוד שאין לתובעת הסדר עם חברת הביטוח, כאשר לשאלה שהופנתה אליו בנושא ענה: "מה זה רלוונטי" (פרו' עמ' 11 למטה).

גב' אדרי והתובע העידו כי אין שום הבדל בין עם הם מוסך הסדר של הפניקס ובין אם לאו. דומה אולם כי מאחר והמוסך אינו מוסך הסדר של הפניקס, אזי צריך לציין זאת בפני הלקוחות ולא להציג להם מצג כאילו המוסך הוא מוסך הסדר של הפניקס. הלקוח צריך לעשות החלטה האם זה משנה לו אם לאו. אין זה תקין בעיני שהמוסך לא אומר את האמת בעניין זה. גב' אדרי ציינה בעדותה: "אם לקוח בוחר לתקן במוסך שלא בהסדר זו זכותה המלאה". זו אכן זכותו המלאה, אבל עליו לבחור מתוך ידיעה האם מדובר במוסך הסדר כן או לא, ולא מתוך כך שמסתירים ממנו עובדה זו.
נכונה אולם טענת התובעים כי הנתבעת ידעה שהמוסך אינו מוסך הסדר של חברת הפניקס, רק לאחר פרסום הפוסט. יחד עם זאת יש לנושא חשיבות. כפי שהמוסך יצר כלפי הנתבעת מצג שווא בשיחת הטלפון לגבי נושא הרכב החלופי, כך התברר כי יצר מצג שווא נוסף, לגבי היות המוסך מוסך הסדר של חברת הפניקס.
וראו עדות הנתבעת בעניין זה: "..כי מבחינתי זה שקר אם שגית אומרת שהם עובדים עם כל חברות הביטוח כולל הפניקס אז אני שמה על זה דגש כי שקרו לי.." (פרו' עמ' 37 שור' 34 – 35).

1. לא מצאתי מקום לפסול את עדות הנתבעת בשל השאלות שעלו בעדותה לגבי מועד כניסת רכבה, אם בכלל, למוסך גבי. לא מצאתי שהדבר מביא לפסילת כלל עדותה, שהייתה אמינה ומשכנעת, ונתמכה ברובה בעדותם של אחרים. לא מצאתי גם לפסול את כל עדותה של הנתבעת מכך שהכחישה את הפנייה שלה לאחיו של התובע, פנייה שאכן אינה מביאה כבוד לנתבעת.
2. באשר לתגובית בה ציינה הנתבעת כי לתובעת אין עבודה, אזי מדובר בהבעת דעה של הנתבעת על סמך מה שראתה במוסך. הנתבעת כתבה בתגובית כי ראתה במקום שני רכבים. התובע העיד כי "המוסך בנוי שהמשרד מנותק משטח העבודה לחלוטין ששם בשטח העבודה נמצאות המכוניות עליהן אנו עובדים.." (פרו' עמ' 10 שורו' 13 – 14). הנתבעת לא יכלה לדעת עובדה זו. הנתבעת ציינה בתגובית את מה שראו עיניה. מדובר בתגובית שנבלעת בים של תגוביות.
3. לא מצאתי כי בשל אי הבאת בעלה של הנתבעת לעדות, יש כדי לפגום בגרסתה. בהעדר הגעת הבעל מצאתי לנכון לקבל במלואה את עדות התובע באשר למה שהתרחש בשיחה בין התובע לבין בעלה של הנתבעת. בעלה של הנתבעת לא היה במוסך, אלא דיבר אתה בטלפון כנראה פעמיים, במהלך שהותה במוסך, ולא מצאתי לפיכך שמדובר בעדות קרדינלית שנמענה במכוון מבית המשפט.

הפסיקה הנוהגת

1. בשורה של פסקי דין נקבע שיש עניין לציבור בפרסום ביקורת על בתי עסק באינטרנט. כן נקבע כי יש לאפשר ביקורת זו.

וראו מה נקבע בע"א 5001-02-18 סטבה פוגרבנוי נ' טל חמו (פורסם במאגרים משפטיים). "..בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש. בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן. אין צורך לומר, החירות להביע דעה ולמתוח ביקורת אין משמעה זכות להשתלחות פרועה או ביקורת צרכנית שאינה תמת לב והוגנת.." ובהמשך נקבע שפרסום פוסט על ידי לקוחה בפייסבוק שלה על פיצה שרכשה מוגן בהגנת תום הלב. "...סיכומה של נקודה, הפרסום בו עסקינן הוא בבחינת ביקורת צרכנית, וככזה יש לציבור עניין בו, כמשמעות הדבר בהגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(4) לחוק". וראו בהמשך: "מתוך התרשמותי שלי מתוך עיון במכלול הפירסומים שהונחו לפניי עליי לומר, כי המערערת הביעה את תחושתה האישית ביחס לפיצה אותה היא רכשה. המערערת ביקשה לתאר את אכזבתה ממוצר המזון שקנתה. דבריה לא היו בבחינת השתלחות לשמה, כי אם דעה צרכנית שהיא ביקשה להביע. אגב כך אציין, כי התבוננות בתמונות שפרסמה המערערת, בהן נראית הפיצה כשהיא רטובה לגמרי, תומכות בטרוניה שהיא השמיעה באוזני המשיב. הבעת דעה זו חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק". באותו הליך מצא בית המשפט כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, והורה על קבלת ערעור הלקוחה על פסק דינו של בית משפט השלום שקיבל את תביעת הפיצרייה, וכך נקבע בפסק הדין: "סיכומים של דברים, הדברים שהטיחה המערערת בפרסום במרשתת היו בבחינת ביקורת מידית, סבירה והוגנת, לפי זכותה, שלא לומר חובתה האזרחית, כצרכנית. להבעת דעה מסוג שכזה מעניק החוק הגנה מפני אחריות על פי חוק איסור לשון הרע, ולהגנה זו ראויה המערערת.
אני קובעת כי גם במקרה שלפני, הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות. לא מצאתי כי הנתבעת התכוונה לפגוע בתובעים במידה גדולה מזו שהייתה סבירה בנסיבות. מצאתי כי הפרסום היה אמת, מלבד פרטי לוואי, והנתבעת האמינה באמיתותו.

1. ראו גם מה שנקבע בע"א 26770-05-16 מרפאת איי קליניק ואח' נ' משה פרץ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), כדלקמן: "..עיון בלשון הפרסום מעלה כי, המשיב תיאר חוויה בלתי נעימה שהייתה מנת חלקו במגעיו עם המערערים במסגרת טיפול רפואי.... באשר לתום הלב בפרסום כפי שציינתי לעיל, בעידן המרשתת כל צרכן יכול לפרסם את השקפתו באשר לטיב השירות בתפוצה רחבה, ומטבע הדברים, ביקורתו הינה אישית ומבוססת על התנסותו הסובייקטיבית. משכך, העובדה שהפרסום נבע מכעסו האישי של המשיב, אינה מאיינת את תום לבו, בעיקר שעה שמלשון הפרסום ברור שהוא מבוסס על חוויה אישית..." ובהמשך: "..בעניינו העובדות בפרסום כפי שתוארו לעיל, מרביתן אינן שנויות במחלוקת, ואילו מסקנותיו של המשיב הינן בגדר הבעת דעה. אשר לתום לבו של המשיב, אף אני סבורה כי, תחושת הפגיעה האישות והסבל שחש אינם פוגעים בתום לבו.."

גם בענייננו, הקורא הסביר מבין שכל מה שכתבה התובעת מבוסס על חווית השירות שלה במקרה הבודד שהוצג בפוסט. עיון בתגובות פוסט מלמדות שכך גם הבינו זאת הקוראים של הפוסט. וראו למשל תגובתה של דנה בן שמעון: "טוב שם טוב משמן טוב. אנשים עמלים על הפרנסה שגם כלל לא קלה לי הייתה חוויה ממוסך אחר לא נעימה והתקלה באה על מקומה בטח לא בשיימינג..." (הדגשה שלי – הח"מ).

1. וראו ת"א 63077-06-15 איי פאב בע"מ נ' ליבי זסלבסקי בורדמן (פורסם במאגרים משפטיים), שם דן בית המשפט בביקורת שפרסמה הנתבעת בפייסבוק אודות בילוי שלה ושל חבריה בפאב ששמו "הספריה". הביקורת הייתה שלילית. בית המשפט דחה את התביעה כאשר קבע שכלל לא מדובר בלשון הרע, במקרה בו מובעת ביקורת על בית העסק.

וראו קביעתו: "בפסקאות הקודמות ביקשתי לבחון האם הפוסט שפרסמה הנתבעת הינו "לשון הרע". הבחינה אם פרסום זה עונה לאחת מהחלופות שבסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע נעשתה תוך כדי יישום הלכת בית המשפט העליון לגבי "שינויים מתחייבים" הנובעים מהימצאותו של הפרסום במרחב הוירטואלי, ותוך אימוץ גישתו של בית המשפט המחוזי בעניין גיע, לפיה כשמדובר בפרסום ברשת חברתית, נקודת האיזון בין שני הערכים המתנגשים - חופש הביטוי והזכות לשם טוב - נעה לכיוון חופש הביטוי. בכל הנוגע לפרסומים מקבוצה ספציפית - פרסומי צרכנים בנוגע לשירותים שהם קיבלו - כדוגמת הפרסום של הנתבעת ב"פייסבוק", דנתי בשאלה על-פי חמישה פרמטרים: חומרת התוכן שפורסם, יכולת הנפגע להגיב לפרסום, יכולת צרכנים אחרים להגיב לו, מידת החשיפה של הפרסום והרושם הכללי שהפרסום והתגובות לו מותיר אצל הגולש הסביר. מממצאי לגבי כל אחד מפרמטרים אלו במקרה שבפנינו, עולה מסקנתי כי אין לראות בפוסט של הנתבעת בגדר "לשון הרע". לאור מסקנתי זו, אינני נדרש להמשיך בניתוח שאר השלבים, שעניינם חסינויות, הגנות וסעדים...".

בענייננו יכלו התובעים להגיב לפרסום, ואכן אחיו של התובע פרסם תגובה ארוכה ומפורטת באתר "באר שבע ביחד", בעקבותיו החליט האתר להוריד את הפוסט. כמו כן לפוסט התקבלו תגובות רבות שחלקן היו חיוביות – לקוחות מרוצים של הנתבעת, שדיברו בשבחה (ראה פירוט להלן).

1. לסיום אפנה לת"א 38585-08-15 גייטהיים שמש טל נ' חן לוי (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "מאחר והצדדים לא טענו שאין בפרסום "עניין ציבורי" והיות ואני סבור שביקורת צרכנית של לקוחות על בתי עסק ועל טיב השירות שניתן על ידם הינו בבחינת "עניין ציבורי", מצטמצמת המחלוקת לשאלה האם האמור בפרסום הוא אמת, תוך שאם יש בו אי-דיוק, הלה הוא בבחינת "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" (הדגשה שלי – הח"מ)

וראו בהמשך: "...אומנם נכון הוא, כי ניתן להבין את פרסומה של חן כתיאור של דרך פעולה בה נוהגת שמש, אך ברור מתוך הפרסום, כי מסקנתה זו של חן מבוססת על סיפורה האישי בהתבסס על העובדות המתוארות בפרסום. אומנם שמש לא טענה בעניין זה אך אדרש לעניין זה בקצרה. אפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט פרופ' גרוספקופף ב ת"א 5699-11-10 מנירב נ' אייל ויובל ארד תקשורת (1996) בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (12.11.2006) הסוקר את דינן של מסקנות שניתן להסיק באופן סביר מעובדות לעניין חוק איסור לשון הרע. מסקנתו שם הינה, כי "ההלכה כיום היא שהגנת "אמת הפרסום" משתרעת גם על מסקנה סבירה בשעתה המוסקות מעובדות נכונות. ודוק, מסקנה המוסקת על בסיס עובדות היא בגדר דעה, אשר מטבעה עשויה להיות שנויה במחלוקת, וזאת אף בהתעלם מכך שבזמן אמירתה לא ידועות כל העובדות. יישום הכלל האמור בעניינו מביא למסקנה כי לחן עומדת הגנת ה"אמת הפרסום" גם אם אקבע שמקריאת הפרסום ניתן להבין שלטענת חן המקרה שלה איננו חריג וכי הוא רק דוגמא לדרך בה נוהגת שמש עם כלל לקוחותיה. זאת מאחר וברור, כי מסקנה זו, מבוססת על תיאור המקרה הפרטי שלה, ("אחרי ניסיון רע מאד שהיה לי עם חברת בודי ליין... אני ממליצה לכן") שקבעתי כי הוא חוסה תחת הגנת האמת בפרסום ופרשנותה לאירועים הייתה סבירה בשעת הפרסום. בנסיבות אלו הקורא יכול להתרשם מהעובדות, ולגבש לעצמו עמדה בדבר מסקנותיה של חן בעניין זה. .." (הדגשה שלי – הח"מ).

הנתבעת בענייננו כתבה בפוסט דברים כמו: "בעל המוסך קם בעצבים כהרגלו "את לא מביאה לה את התיק, תלכי מפה". לקורא הסביר אולם ברור שהמילים "כהרגלו" מתייחסים למה שאירע מול הנתבעת, ולא למשהו אחר.

וראו גם הקביעות בהמשך אותו פסק הדין: "עוד אוסיף, כי אינני מתעלם גם מהטענה, כי הפרסום נעשה במרחב הווירטואלי, בו מאפשרת הנגישות של הנפגע-עצמו, ושל שוחרי טובתו, לפרסם הכחשות ותגובות מתאימות ("התרופה לדיבור הפוגע - היא דיבור נוסף" - רע"א 10520/03 - איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר [פורסם בנבו] (12.11.2006))...".

גם בעניינו, פורסמו בין היתר תגובות, בשבח המוסך. ראו למשל: "מוסך המבריק ובייחוד חיים אמר המנכל נתנו למשפחתי שירות מספר אחד וטיפול הכי מקצועי ואמין. לפי הפוסט שלך את אפילו לא תקנת את הרכב. רק הגעת להצעת מחיר. פוגעת בפרנסה של משפחה שלמה. היד קלה על המקלדת רושמים מה שבא גם אם יצאת משם בתחושה לא טובה אני מניחה שהייתה סיטואציה שלא הייתה הבנה בין הצדדים..." (דנה בן שמעון). וראו דוגמא נוספת: "קודם אגיד שאין כמו המוסך המבריק אנשים חמים ושרות מעולה שעושים טוב את העבודה. שנית כבר נהיה מעצבן שכל יום פותחים את הפייסבוק ורואים באיזה קלות אנשים מלכלכלים ופוגעים בפרנסה של אנשים פשוט עצוב (סיגלתית אוזן – ג'יבלי).

לסיכום

1. אני מורה על דחיית התביעה שכן הנתבעת הוכיחה את ההגנות הקבועות בחוק.
2. על אף שקבעתי שההגנות בחוק חלות, אזי מאחר והוכח כי התנהלות הנתבעת לא הייתה מיטבית - כאשר הוכח כי הנתבעת נכנסה לאתר העסקי של התובעים ורשמה שם תגובות שחיזקו תגובות שליליות (לא על כך נסובה התביעה, אולם הדבר עלה במהלך ניהול ההליך), פעולה שלפי עדותה לפני, התחרטה עליה בעצמה, וציינה שהרגישה "ילדותית", והוכח גם כי פנתה למר בן עמר, אחיו של התובע, ואמרה לו בין היתר "לך לך יא מכוער", מילים לא יפות, שלא היה מקום לאמרן - מצאתי שאין מקום לפסוק הוצאות לחובת התובעים, על אף שהתביעה נדחתה.
3. הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.
4. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
   

ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"א, 15 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.