1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 25.12.17 (כב' השופטת הבכירה נ' מימון שעשוע) אשר הורה כי "אין מנוס מחקירתו הנגדית של התובע באמצעות וידאו/סקייפ. הצדדים יעמדו בקשר עם המזכירות הראשית בבית המשפט ויתאמו את המועד, האמצעים והאופן לביצוע החקירה באולם בית המשפט".

2. בקצרה יפורט כי המשיב, ייבואן טלפונים סלולאריים תושב חאן יונס, הגיש לבימ"ש קמא תביעה למתן צו עשה כנגד המבקשת, במסגרתה עתרה להורות למבקשת להשיב לו את הטובין שנתפסו על ידה בהתאם לסע' 192(א) לפקודת המכס.

בבימ"ש קמא התקיימו שני קדמי משפט, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וההליך נקבע לשמיעת הוכחות ליום 21.11.16. בדיון מיום 21.11.16 טען ב"כ המשיב כי אין למשיב אישור כניסה לישראל ולפיכך הוא אינו יכול להתייצב לדיון. בתום הדיון קבע ביהמ"ש, בין היתר, כי על המשיב להסדיר את כניסתו לישראל בין במנהלת התיאום והקישור ובין בדרך אחרת, ככל שנדרש.

הצדדים ניסו להגיע להסכמות ביניהם באשר לניהול התביעה ומשלא הצליחו להגיע להסכמות, ומאחר שנדחו בקשותיו של המשיב להיכנס לישראל, הגיש המשיב בקשה לקיים את חקירתו באמצעות הסקייפ ו/או אמצעי טכנולוגי אחר. לאחר שהתקבלו התגובות לבקשה, נעתר ביהמ"ש, כאמור, לבקשת המשיב תוך שנקבע כי הצדדים יתאמו את המועד והאופן לביצוע החקירה.

על החלטה זו הוגשה, כאמור, בקשת רשות הערעור שלפניי.

3. לטענת המבקשת, בתמצית, שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: המדובר בהחלטה חריגה המתירה העדת עדים מרצועת עזה; המדובר בסוגיה עקרונית מהותית; בקשת המשיב הוגשה ללא תצהיר ולא פורטו המאמצים שנעשו מטעמו להיכנס לישראל; נראה כי לא ניתן לבצע טכנית כינוס וידאו או שיחת סקייפ מעזה; יש בהחלטה משום פגיעה משמעותית ביכולת לנהל חקירה נגדית ראויה; המשיב לא פעל בהתאם לנוהל הגשת בקשות כניסה לישראל מטעמים של ניהול הליך משפטי; המשיב פעל בחוסר תום לב ומסר פרטים שאינם נכונים ולא עמד בתנאי הסך המינימאליים הנדרשים.

4. מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה: החלטה נכונה ואין להתערב בה; יש לאפשר למשיב- התובע בהליך קמא- להיחקר על תצהירו ולהוכיח טענותיו; ככל שהמשיב לא ייחקר באמצעות וידאו /סקייפ הוא לא יוכל להוכיח תביעתו והיא תדחה; המשיב הגיש מספר פעמים בקשות להיכנס לישראל ובקשותיו נדחו; למשיב רצון עז להתייצב לדיון בישראל.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

החלטת בית משפט קמא בדבר חקירתו הנגדית של המשיב ב"אמצעות וידאו/סקייפ" הינה החלטה דיונית במהותה, באשר לאופן ניהול הדיון. החלטה זו מצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות מסוג זה אלא במקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 9726/11 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' מאהר רפאל סלאח, מיום 12.01.12).

לא מצאתי כי העניין שבפני נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, המשיב הינו התובע בהליך קמא ובית המשפט הורה על התייצבותו לחקירה. מאחר שהמשיב אינו יכול להיכנס לישראל ולא ניתן לו אישור כניסה כאמור- ועל כך אין חולק- נראה בשלב זה, וכפי שנקבע בהחלטה קמא, כי אין מנוס מחקירת המשיב בדרכים אחרות ולא בדרך של התייצבותו בפועל בביהמ"ש.

יש לנסות להתדיין באופן שנקבע ע"י ביהמ"ש (אם באמצעות היוועדות חזותית- Video Conference, ובאם באמצעות הסקייפ), וככל שהדבר לא ייצלח, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה לבימ"ש קמא וביהמ"ש ישקול בשנית את הבקשה, בהתחשב בנסיבות החדשות.

כך, ברור מאליו כי ככל שלא ניתן יהיה לתאם עם הגורמים המוסמכים את האופן חקירתו של המשיב, והחקירה בדרך האמורה לא תצא אל הפפועל, תוגש, כאמור, בקשה מתאימה לבית משפט קמא.

6. בשלב זה, טרם ביצוע הניסיון לשמוע את עדותו של המשיב בדרך שנקבעה על ידיד בית משפט קמא, לא השתכנעתי כי הדרך האמורה אינה ראויה לקיומו של משפט, ובפרט כאשר מצד אחד דורשים את התייצבותו של המשיב לחקירה ומצד שני לא מאפשרים את כניסתו לישראל. מילים אחרות, יש לאפשר למשיב להיחקר בהתאם לדרכים שנקבעו בהחלטה קמא, ורק אם הליך זה לא ייצלח, כאמור, יש מקום לבחון את האפשרות לחקירה פרונטלית של המשיב- בפני בית המשפט.

7. טענות המבקשת, הן באשר למשקל הראייתי שיש ליתן לעדות הניתנת במדינה זרה, והן באשר לטענה לפיה לא ניתן לקיים פיקוח משפטי ראוי במקום מושבו של המשיב, כמו גם הטענה כי לא ניתן לראות אם מחוץ לטווח המצלמה ניתנת הדרכה לעד- שמורות לה, והן טענות שיתבררו לאחר חקירתו של המשיב, ובימ"ש קמא יידרש לטענות אלו (במכלול הטענות) במסגרת פסק דינו, או בהחלטה אחרת שתידרש לפני מתן פסק הדין, ע"פ העניין.

8. לאמור יש להוסיף כי בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, רשות ערעור תינתן רק "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או הדרך שגוייה".

בנסיבות העניין שבפני, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 52(ב) כאמור, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

פתוחה הדרך בפני המבקשת להשיג על החלטת בית משפט קמא בסוף ההליך, במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

9. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

לאחר ששקלתי בעניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.