מבוא

1. לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 2.10.17 באזור גינות סחרוב בכניסה לירושלים (להלן: "התאונה").
2. התובע, מר יוסף אלבז (להלן: "התובע"), הוא בעליו של רכב מסוג מרצדס ספרינטר מ.ר. 93-447-39 שהיה מעורב בתאונה (להלן: "המרצדס"). במועד התאונה נהג ברכב התובע מר שרון שפיצר, אשר עבד אצל התובע כנהג (להלן: "נהג המרצדס" או "מר שפיצר").
3. הנתבע 1, מר דרור אהרון (להלן: "הנתבע"), החזיק ברכב מסוג סיאט מ.ר. 38-054-43 שנטען שהיה מעורב בתאונה (להלן: ''הסיאט''). בעליו של הסיאט היה מר רוט נעים, גיסו של הנתבע.
4. הנתבעת 2, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") היא המבטחת של הנתבע 1.
5. התביעה הינה על סכום של 135,434 ₪, בגין עלויות תיקון הנזקים שנגרמו למרצדס, כפי שהוערכו על ידי השמאי מטעם התובע ושולמו על ידו, ירידת ערך, החזר שכ"ט השמאי וכן נזק תוצאתי בגין עלות הלוואה שלקח התובע לצורך תיקון המרצדס ואובדן הכנסות בתקופה בה היה המרצדס בתיקון.

טענות הצדדים

1. שאלת החבות אינה במחלוקת. הצדדים מסכימים, וכך גם העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה, כי הנתבע 1 לא שמר מרחק כדין מהמרצדס ופגע בו מאחור. כתוצאה מכך נגרמה לצדדים פגיעת חזית-אחור, כך שהמרצדס נפגע בחלקו האחורי והסיאט נפגע בחזיתו.
2. השאלה שבמחלוקת נוגעת לגובה הנזק שנגרם לרכב המרצדס והיקף נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה.

טענות התובע

1. התובע טען כי רכב המרצדס שלו הינו טרנזיט מהודר המיועד להסעת תיירים ברחבי העיר ירושלים. בחלקו האחורי של המרצדס שתי דלתות גדולות הנסגרות באמצעות ידית הממוקמת במרכז הדלת הימנית אחורית. בכל דלת מאחור ישנה שמשת זכוכית בחצייה העליון. התובע טען כי בתאונה נגרמו למרצדס פגיעות מעיכה ועיוותי פח על כל דלתות הרכב.
2. התובע טען עוד כי המרצדס היה רכב חדש לחלוטין שנרכש על ידו כשלושה- ארבעה חודשים בלבד קודם לתאונה. בתקופה בה היה המרצדס על הכביש, הוא לא נפגע באף תאונה מלבד התאונה נשוא התביעה.
3. מר שפיצר היה הנהג הקבוע של המרצדס, ששכרו התבסס על רווחים מהסעת נוסעים בהתאם להיקף נסיעותיו. התובע עצמו נהג ברכב אחר שגם הוא היה בבעלותו.
4. כתוצאה מהתאונה, היה צריך התובע לשלם למוסך עבור תיקון המרצדס, שכן בגלל אחריות הנתבע 1 לתאונה, לא רצה התובע להפעיל את פוליסת הביטוח שברשותו. כן נגרמה ירידת ערך למרצדס ונמנעו מהתובע רווחים במהלך שישה-עשר הימים בהם היה המרצדס מושבת במוסך. התובע תובע את כל אלו.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים טענו כי התאונה הייתה קלה וגרמה לנזק קל בלבד למרצדס, המתמקד בדלתות האחוריות. לטענתם, הנזק מאחור היה אך ורק בגובה התואם את גובה חזית הסיאט, דהיינו עד לגובה של כ- 72 ס"מ הקרקע, וכל שאר הנזק הממוקם גבוה יותר בחלקו האחורי של המרצדס, אינו קשור לתאונה ונגרם ככל הנראה בתאונה אחרת.
2. בנוסף, הנתבעים הכחישו את כל נזקיו הנטענים של התובע כתוצאה התאונה, לרבות ירידת ערך ואובדן הכנסות בעקבות השבתת הרכב במהלך ימי תיקונו במוסך, הן ביחס לחישוב ההכנסה היומית, הן ביחס לתקופה בה היה המרצדס מושבת בפועל.

מומחים

1. שני הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת של מומחים בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעות הנראות במרצדס מאחור ובנוגע לגובה הנזק:

• מטעם התובע הוגשו חוות דעת של בוחן התנועה מר משה ויסמן (להלן: "הבוחן ויסמן") ושל השמאי בני תמר (להלן: "השמאי תמר").
• מטעם הנתבעים הוגשו חוות דעת של בוחן התנועה מר רפי וולמרק (להלן: "הבוחן וולמרק") והשמאי אוזון עוזי (להלן: "השמאי אוזון").

1. המומחים, הנהגים והתובע נחקרו בפניי והוגשו ראיות.

דיון והכרעה

1. השאלה המהותית העיקרית שבמרכז התביעה היא האם כל הנזקים הנטענים ברכב התובע – נגרמו בתאונה נשוא התביעה. שאלה נוספת נלווית לכך היא, מה הייתה עוצמת הפגיעה והאם אכן פגיעת הסיאט במרצדס הייתה פגיעה קלה כפי שנטען על ידי הנתבעים.

הקשר הסיבתי בין נזקי המרצדס לבין התאונה

1. גובהה המקסימלי של הסיאט שפגעה במרצדס הוא כ- 71- 72 ס"מ מהקרקע. אין מחלוקת כי במרצדס מאחור נראים נזקים גבוהים מ- 72 ס"מ. השאלה שעל הפרק היא אם הנזקים הנראים על דלתות המרצדס מאחור מעל לגובה 72 ס"מ מהקרקע הם נזקים שנגרמו בתאונה נשוא התביעה או שנגרמו בתאונה אחרת.
2. שאלה זו תיבחן בארבעה שלבים: (א) התמונה נ/3, (ב) נזקי הסיאט, (ג) קיומה של תאונה אפשרית אחרת, (ד) עוצמת הפגיעה.
3. תמונת המרצדס- נ/3
4. תמונות המרצדס נכללו בחוות דעת שני בוחני התנועה. תמונה צבעונית של חלקו האחורי של המרצדס, שהופיעה בחוות דעתו של הבוחן וולמרק, הוגשה וסומנה נ/3. בתמונה זו נראות פגיעות מעיכה על פני שתי הדלתות האחוריות לכל רוחב ואורך הרכב, החל מגובה לוחית הרישוי הממוקמת מתחת לדלתות, המשך בפינה השמאלית אחורית לצד הפנס בפינת הרכב והמשך בעיוותים עמוקים בפח על פי שתי הדלתות. העיוותים בפח נראים על כל אחת מהדלתות:

• בדלת הימנית- ישנו קימוט המתחיל בחלקה התחתון של הדלת, העולה עד לאזור שמימין לידית הרכב, הנמצאת בחלקה השמאלי של הדלת הימנית. מעל לידית ובצמוד לצדה השמאלי של הדלת הימנית, ישנה מעיכה עמוקה נוספת, המגיעה עד לגובה סמל הרכב הנמצא במרכז גובה הדלת. שתי המעיכות בדלת הימנית, גם זו בחלקה התחתון וגם זו בחלקה עליון, מגיעות עד לצד השמאלי של הדלת הימנית.
• בדלת השמאלית- ישנו קימוט המתחיל בצדה הימני של הדלת השמאלית, מתעקל, מתרחב שמאלה ועולה ברציפות עד לפינה הימנית תחתונה של החלון הקבוע בחלקה העליון של הדלת. הקימוט בדלת השמאלית הוא צמוד לצדה הימיני של הדלת. בנוסף, שמשת החלון בדלת השמאלית חסרה.

1. מומחי התביעה, הבוחן ויסמן והשמאי תמר, העידו כי כל הנזקים מאחור הם נזקים שנגרמו בתאונה נשוא התביעה. השמאי תמר הסביר באופן בהיר בעדותו כי גם הנזקים הגבוהים הם ישירים כתוצאה מהתאונה, שכן ברגע שהדלתות מקבלות מכה בחלקן התחתון ומתקמטות, הפח שקרוב לפנס לוחץ עליו וגורם לו להישבר וכך גם יתר החלקים, שהם כמו לגו, ומעוצמת המכה הפגיעה נמשכת עד לחלקם העליון, כאשר השמשה בדלת השמאלית קפצה ממקומה החוצה. השמאי תמר העיד כי הנזקים הגבוהים לא נפגעו באופן ישיר ממכסה המנוע של הסיאט המגיע לכל היותר לגובה פנס אחורי, אלא הם תוצאה של המכה בחלק התחתון.
2. גם הבוחן ויסמן מטעם התובע העיד כי במרצדס ישנה מאחור מכה ישירה וישנם עיוותים בפח כתוצאה מלחיצת הפח פנימה, ולפיכך כל הנזק על הדלתות נגרם בתאונה. הבוחן ויסמן העיד כי גובה חזית הסיאט היא מ- 0.78 ס"מ מהקרקע ועד 1 מטר מהקרקע, כך שהפגיעה במרצדס עד לגובה הידית בו, הממוקמת בגובה של 1.10 מ' מהקרקע- היא פגיעה ישירה מחזית הסיאט. הבוחן ויסמן לא הגדיר אלו מהנזקים הם ישירים ואלו עקיפים, אולם קבע כי הנזק מתחיל מהחלק התחתון עד לגובה הידית למעלה ברציפות. אמנם הבוחן ויסמן לא צירף לחוות דעתו תמונות של מדידת הגבהים שביצע, אך חוות דעתו אינה נשענית על גבהים אלו, אלא על המסקנה לפיה בכל גובה שהוא, כל הפגיעה במרצדס נובעת מהתאונה עם הסיאט.
3. לעומתם, מומחי הנתבעים, הבוחן וולמרק והשמאי אוזון, טענו כי הנזקים הגבוהים אינם קשורים לתאונה וכי הנזקים הנובעים מהתאונה הם רק אלו שמגיעים לכל היותר לגובה של כ- 72 ס"מ, התואם לגובה המקסימלי של חזית הסיאט.
4. הבוחן וולמרק התעקש כי הפגיעות הגבוהות בדלתות מאחור אינן עיוות של הפח אלא פגיעות ישירות ממשהו אחר שאינו הסיאט. במהלך הסבריו, התקרב המומחה אל דוכן בית המשפט והסביר את גרסתו, תוך שהצביע על תמונת המרצדס ("אני אראה לבית המשפט למה אני מתכוון בפגיעה ישירה"). תחילה הצביע על הפגיעה בחלקה העליון של הדלת השמאלית אחורית ואמר: "מה שרואים פה זו פגיעה ישירה. אין לי עיוות מלמטה. גם פה אנחנו רואים קילוף צבע מפגיעה ישירה וזה מה שניפץ את השמשה" ואז הזיז המומחה אצבעו ימינה על גבי תמונה נ/3 כדי לדייק את ההסבר לבית המשפט, הצביע על הפגיעה בדלת הימנית ואמר - "זה לא עיוות. בין זה לבין זה אין לי כלום בדרך. זה חלל ישר. הפח ישר". (ראו עמ' 19 רישא לפרוטוקול מיום 30.6.19).
5. הבוחן וולמרק ייחס את הסברו רק לפגיעה הימנית שמתיישבת לכאורה עם גרסתו, דהיינו לקטע ה"נקי" בפח הדלת הימנית, בין המעיכה בחלקה התחתון לחלקה העליון. אלא שמדובר על מצג מגמתי, שכן לא ניתן להסתכל רק על חצי מהתמונה אלא על הפגיעה בכללותה, וזו נראית בבירור על שתי הדלתות יחד. למעשה, אין כל "הפסקה" בין מוקדי המעיכות בדלת ימין, אלא שני מוקדים אלו מחוברים ביניהם במעיכות שיש בפח בדלת שמאל. הבוחן וולמרק נמנע במובהק ממתן תשובה ברורה ביחס להמשכיות המעיכות בדלת השמאלית. העובדה כי בניגוד לטענתו ניתן לראות בנקל שמדובר במעיכות שתחילתן בדלת הימנית למטה וסופן בדלת הימנית למעלה שיוותה לעדותו מגמתיות וחוסר אמינות.
6. באופן דומה גם לא ניתן כל הסבר על ידי הבוחן וולמרק כיצד הוא מבדיל בין מעיכה שהיא עיוות ובין מעיכה שהיא מכה ישירה. הוא רק אמר שהפגיעות הגבוהות במרצדס אינן פגיעה ישירה ולא עיוות, ללא הסבר.
7. לעומתו, הסבר מומחי התובע היה פשוט והתיישב עם השכל וההיגיון ואף עם מראה העיניים שנראה בבירור בתמונה נ/3; כאשר הפגיעות הגבוהות בחלקן העליון של הדלתות נראות בבירור כהמשכן הישיר של הפגיעות הנמוכות, בחלקן התחתון של הדלתות, כשקווי הקימוט הם מלמטה למעלה בקווים ממשיכים. מאחר ושתי דלתות המרצדס היו סגורות וצמודות זו לזו, הן הפכו להיות מעין מקשה אחת מהודקת, אשר מתחייב כי פגיעה בחלקן התחתון תביא בהכרח לקימוט ועיוות של המשך הדלתות בחלקן העליון ואף לקילוף הצבע במקומות אלו בשל כך.
8. מכאן שאין כל חשיבות לגובה המדוייק של כל מעיכה. חוות דעתו של הבוחן וולמרק המתמקדת אך ורק במדידת גובה המעיכות נראית כהיסח דעת מכוון מהעיוותים של הפח בהמשך ומהמראה הכולל של הדלתות. לאור כך, אין גם בעובדה שחוות דעתו של הבוחן ויסמן אינה כוללת צילומים של מדידת גובה הפגיעות כדי לפגוע במסקנתו העיקרית בה.
9. נזקי הסיאט
10. חוות דעתו של הבוחן וולמרק מטעם הנתבעים, התמקדה בהשוואת גובה הפגיעות במרצדס מאחור לגובה הסיאט מקדימה, על סמך תמונות של מדידות הגובה שביצע בשני הרכבים. הבוחן וולמרק טען עוד, כי מראה הפגיעות במרצדס אינו תואם את מראה וחומרת הפגיעות הסיאט.
11. הבוחן וולמרק פירט בחוות דעתו כי נזקי הסיאט הם "מעיכה מלפנים לאחור, הכוללת בתוכה לחיצות ועיוותי פח במכסה תא המנוע, נזקי שברים בפנסי החזית, קרע במגן הקדמי והתנתקות חלקית של הסורג והמגן מחיבורם" (סעיף ד' עמ' 13 בחוות דעתו).
12. נזקי הסיאט פורטו בחוות דעתו של השמאי וקנין שלום (להלן: "השמאי וקנין"), אותה הכין עבור שומרה. חוות דעתו של השמאי וקנין עמדה בפני הבוחן וולמרק עת הכין את חוות דעתו. אלא שחוות דעת זו של השמאי וקנין לא הוגשה לבית המשפט והשמאי וולמרק אף לא הביא אותה עמו לבית המשפט. עם זאת, היא הייתה בידי ב"כ התובע והוצגה בבוקר הדיון למומחים מטעמו, אך גם הוא לא הגיש אותה כראיה.
13. כל צד טען כי נזקי הסיאט תואמים את התיאוריה שלו. התובע טען כי נזקי הסיאט מעידים על נזק משמעותי ומתיישבים עם הפגיעה המשמעותית במרצדס, ואף הוסיף וטען כי הבוחן וולמרק הסתיר מבית המשפט כי לסיאט נגרם גם נזק בקורה הפנימית והשילדה. מנגד, הנתבעים טענו כי נזקי הסיאט קלים, שכן לכל היותר נגרמה לו פגיעה בחלקי הפלסטיק בחזיתו ואין בינם לבין הפגיעות הגבוהות במרצדס כל התאמה.
14. כאמור, שני הצדדים לא הגישו את חוות דעתו של השמאי וקנין. ב"כ התובע טען כי חוות הדעת הייתה צריכה להיות מוגשת על ידי הנתבעים, בהיותה חוות דעת של שמאי מטעם שומרה ונוגעת לרכב בו נהג הנתבע 1 ובהיותה נספח לחוות דעתו של הבוחן וולמרק, אף הוא מטעמם של הנתבעים, כך שאי הגשתה מקימה חזקה כי היא אינה תומכת בטענותיהם.
15. בנקודה זו- איני מקבלת את טענתו. הימנעות מהגשת ראיה שהיה בה כדי לתמוך בטענה- אכן פועלת לחובת הצד הטוען לה, שהיה יכול להביאה ולא הביאה. ראו לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו סלימה, פד"י מה (4) עמ' 651- 658 וכן ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ, פד"י מד (4) 595, עמ' 603 שם, בו נקבע כדלהלן:

"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 [2], בעמ' 760 מול אות השוליים ה)."

1. חוות דעת השמאי וקנין, שהוא שמאי מטעם שומרה, הוצאה לצורך בחינת תשלום שומרה בגין נזקי הסיאט והיא אחד מנספחי חוות הדעת של הבוחן וולמרק, מטעם הנתבעים. על כן, בהחלט היה מתבקש כי לביסוס מסקנותיו של הבוחן וולמרק, היו הנתבעים צריכים להגישה. עם זאת, לא ניתן כל הסבר מדוע נמנע גם התובע מהגשתה, שהרי גם הוא טען טענותיו, בין היתר בהסתמך עליה, לצורך הוכחת עוצמת הפגיעה וההתאמה בין הפגיעות בסיאט לפגיעות במרצדס והיא הייתה גם בידיו. כך או כך, משלא הוגשה לא ניתן להסתמך על קביעותיה, וההימנעות מהגשתה פועלת לחובת שני הצדדים.
2. יש לציין כי מאחר והבוחן וולמרק התבסס, בין השאר, על חוות דעת וקנין וזו לא הוגשה, הרי שחלק זה בחוות דעתו מהווה למעשה עדות שמיעה.
3. ב"כ התובע ניסה לטעון כי עדותו של הבוחן וולמרק הייתה מגמתית שכן הוא לא אישר כי הסיאט נפגעה בקורה הפנימית או בשילדה. עם זאת, מאחר וגם התובע נמנע מהגשת חוות הדעת של השמאי וקנין שהתייחסה לסיאט, הרי שמוקדי הנזק בסיאט לא הוכחו.
4. תאונה אפשרית נוספת
5. טענת הנתבעים לפיה אירוע אחר או תאונה אחרת הם שגרמו לנזקים הגבוהים במרצדס, נטענה בעלמא, לא הוכחה, לא הוגשה לכך אף ראיה, והיא נותרה בגדר השערה וסברה בלבד.
6. מנגד, התובע תמך את טענתו כי התאונה נשוא התביעה היא היחידה בה המרצדס היה מעורב, באישור העדר תביעות מחברת כלל. בנוסף, התובע העיד כי המרצדס הוא רכב "VIP" שחייב להיות מהודר ואם היה ניזוק, הוא היה מפעיל את הביטוח ומתקן את הרכב מיד, שכן הניראות שלו הכרחית לקבלת לקוחות מחו"ל (עמ' 14 שו' 25). כן העיד התובע כי מר שפיצר הוא הנהג היחיד שנוהג במרצדס, שכן לתובע עצמו רכב נוסף בו הוא נוהג ומר שפיצר העיד שלא הייתה עוד כל תאונה ברכב. כן העיד התובע כי לא יתכן מצב שהמרצדס היה מעורב בתאונה נוספת מבלי שידע על כך (עמ' 14 שו' 29), שכן עיקר העבודה היא העמסת מזוודות על ידי פתיחת וסגירת הדלתות שנפגעו ולכן אם יש נזק בדלתות, לא ניתן לעבוד ומתחייב לתקנו (עמ' 15 שו' 1). נהג המרצדס, מר שפיצר, העיד באופן זהה, כי רק הוא עובד על הרכב וכי קיבל אותו חדש, נקי וללא שריטות כשלושה-ארבעה חודשים לפני התאונה.
7. עדות התובע ונהג המרצדס שפיצר היו אמינות לחלוטין ולא מצאתי סיבה לא לקבלן כמות שהן. מר שפיצר הוא נהג מקצועי והמרצדס היווה מקור פרנסה לו ולתובע. המרצדס היה זמן קצר על הכביש והספיק לגמוע פחות מ- 28,000 קילומטרים. כל אלו, ביחד עם האישור על העדר תביעות, גוברים על השערת הבוחן וולמרק שהייתה תאונה נוספת, שאינני מקבלת אותה.
8. על סמך כל האמור, אני מקבלת את הטענה כי המרצדס לא היה מעורב בתאונות נוספות מלבד זו נשוא התביעה.

ד. עוצמת הפגיעה בתאונה

1. התובע טען כי הפגיעה בתאונה הייתה בעוצמה גדולה, ולכן יש לקבל טענתו לקשר בין התאונה לבין נזקי המרצדס. מנגד, טענו הנתבעים, כי התאונה הייתה קלה ולפיכך לא יתכן כי נזקי המרצדס יהיו כה משמעותיים כנטען על ידי התובע.
2. נהג המרצדס, מר שפיצר, העיד כי הפגיעה במרצדס הייתה בעוצמה רבה (עמ' 11 שו' 8 בפרוטוקול מיום 30.6.19). עדותו תאמה לאמור בתצהירו. הבוחן ויסמן תיאר באופן דומה את התאונה, על פי התיאור שמסר לו נהג המרצדס (סעיף 4.2 לחוות דעתו- ת/1).
3. לעומת זאת, הנתבע 1 טען בתצהירו כי פגע במרצדס "קלות". בחקירתו בבית המשפט, הוא לא עמד מאחורי תיאור זה והבהיר כי כך אמנם נוסח בתצהירו, אך הוא אינו משפטן (עמ' 24 שו' 18).
4. הנתבע 1 אמר בעדותו כי רכבו "נתקע" במרצדס מבלי שהעיף אותו קדימה. בהקשר זה, העיד נהג המרצדס כי רכבו כבד יותר משמעותית, בהיות המרצדס אוטובוס, לעומת הסיאט שהוא רכב פרטי (עמ' 11 שו' 30), כך שלא ניתן להסיק מתיאורו של הנתבע 1 מהי עוצמת הפגיעה.
5. הנתבע 1 העיד כי עד לרגע הפגיעה, הוא נסע בנסיעה רצופה מבלי שנתן דעתו לתנאי הדרך. הוא לא ידע לפרט באיזו מהירות נסע ורק טען שלא ניתן לנסוע במקום במהירות של מאה קמ"ש.
6. באשר למצב המרצדס ברגע הפגיעה, העיד נהג המרצדס כי היה כמעט בעצירה מלאה לפני רמזור. בתצהירו טען כי כבר היה בעצירה מלאה. את הסתירה בין השניים, הסביר נהג המרצדס כי היה על מהירות 0 קמ"ש וכמעט בעצירה, כך שהמשמעות זהה ולא מדובר בסתירה.
7. הנתבע 1 בתצהירו ובעדותו אמר כי רכב המרצדס היה בעצירה ברמזור. הוא גם אישר שהוא לא היה ער למצב הכביש בשניות שקדמו לתאונה, כך שוודאי לא היה יכול להעיד אם המרצדס היה לקראת סוף נסיעה וכמעט בעצירה, או שכבר עמד בעצירה מוחלטת.
8. נהג המרצדס טען כי אם היה עדיין בנסיעה, פגיעת הסיאט מאחור הייתה הודפת אותו לרכב שלפניו. אלא שקביעה זו מחייבת מומחיות.
9. הצדדים ביקשו להסתמך גם על מוקדי הנזק בסיאט לצורך קביעת עוצמת התאונה, אלא שכאמור, בהעדר חוות דעתו של השמאי וקנין, שלא הוגשה, נזקים אלו לא הוכחו.
10. הצדדים לא חלקו על הקביעה בחוות דעתו של השמאי וקנין שהנזקים לסיאט היו בשיעור של כ- 41% מערכו, כתוצאה מפגיעות קשות בחזית הרכב, בין היתר לקורה הפנימית, לסורג הקדמי, למכסה המנוע ולפח חזית. ב"כ התובע טען כי פגיעות אלו מעידות על עוצמת התנגשות חזקה עם המרצדס.
11. אף שמומחי הנתבעים לא חלקו על עצם הקביעה שנזקי הסיאט היו בשיעור של 41% מערכה, הם חלקו על המסקנה שהמשמעות היא שמדובר בנזק משמעותי. הבוחן וולמרק טען בעדותו כי אין בגובה נזק ביחס לערך הרכב כדי להעיד על חומרת הפגיעה, שכן החלקים בחזית הרכב יקרים ועלולים להביא לתמחור גבוה על אף קיומה של פגיעה קלה. אני מקבלת קביעה זו.
12. בין הצדדים הייתה מחלוקת האם בתאונה נפגעה קורת הרוחב הקדמית של הסיאט, שיש בה כדי להעיד על פגיעה בעוצמה גדולה. מאחר ושני הצדדים לא הגישו את חוות דעת השמאי וקנין וכל אחד מהם טען בעניין זה טענות עובדתיות סותרות, הגם שב"כ התובע הקריא בסיכומיו בעל פה מתוך חוות דעתו של השמאי וקנין, לא ניתן לקבל זאת ולא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה זו.
13. גם מהירות הנסיעה של הסיאט ברגע הפגיעה לא הוכחה. נהג המרצדס לא העיד על כך, מלבד הטענה שנסע בתוך פקק. עם זאת, נהג המרצדס שיער כי אם הוא היה במהירות אפסית והנתבע 1 הגיע במהירות אופיינית לתנאי המקום, המגיעה ל- 40 קמ"ש, די בכך לגרום את הנזק שנטען. הנתבע 1 העיד כי אינו זוכר את מהירות נסיעתו מלבד העובדה כי לא נסע מהר שכן המקום עמוס ואינו מאפשר זאת. אף לא אחד מהמומחים העריך את מהירות הנסיעה של מי מהרכבים. משכך, אין כל ראייה וסימוכין לעניין מהירות נסיעת הרכבים.
14. לסיכום נקודה זו, נראה כי הממצאים היחידים עליהם ניתן להישען לצורך קביעת עוצמת הפגיעה בתאונה הם עדויות הנהגים כמי שהיו מעורבים בתאונה והעידו עליה מידיעתם האישית. לנוכח תיאוריו האחידים של נהג המרצדס לפיהם הפגיעה במרצדס הייתה חזקה, ומולה עדות הנתבע 1 בה הוא לא חיזק את טענתו לפגיעה "קלה" כפי שנכתב בתצהירו, ונוכח סימני הפגיעה והנזקים, סביר יותר שהפגיעה במרצדס לא הייתה קלה כפי שניסו הנתבעים לטעון.

ה. הנזק לשמשה בדלת השמאלית

1. לאחר תום שמיעת עדויות התביעה, בתחילת חקירתו של הבוחן וולמרק, התברר במפתיע כי בידו תמונה ממקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, בה מצולם המרצדס כאשר השמשה בדלת השמאלית נראית במקומה ואינה חסרה. זאת בניגוד מוחלט לכל התמונות שצורפו לחוות דעת מומחי שני הצדדים, שבכולן השמשה השמאלית חסרה.
2. בהקשר זה, העיד הבוחן וולמרק כי: "בדוח שמאי שבדק את האוטובוס חלון שמשה מנופץ אבל לי יש תמונה ממקום התאונה שהחלון קיים. אני לא יודע איפה הרכב היה מהתאונה ועד בדיקת השמאי. התמונה לא נמצאת בחוות הדעת לא קיבלתי אותה באווטאפ (צריך להיות "ווטסאפ"- ש.ס.מ.) מהנהג. יש לי את התמונה והיא מדברת בעד עצמה ואני רוצה להציגה. הראיתי את התמונה גם לשמאי בני תמר אחרי שהוא העיד . וגם הוא היה מופתע מהתמונה" (עמ' 16 שו' 9).
3. ב"כ התובע התנגד להגשת התמונה, אך בהחלטת בית המשפט היא התקבלה, תוך שנשמרה לצדדים זכותם לטעון כל טענה ביחס לקבילותה.
4. הגשת התמונה באופן בו הוגשה פוגעת בקבילותה כראיה. היא הוגשה לאחר תום פרשת התביעה והגשת ראיותיה. בנקל היה ב"כ הנתבעים יכול להגיש את התמונה באמצעות נהג המרצדס שנכח בזירת התאונה ולקבל ממנו את התייחסותו לתמונה. דבר זה לא נעשה. הבוחן וולמרק אף אישר שהציג את התמונה מחוץ לאולם לשמאי תמר, רק לאחר שהעיד. התנהלות זו יש בה משום הסתרה מכוונת של ראיות רלוונטיות.
5. יתרה מכך, גם בעדותו ולאחר שכבר חשף את התמונה, נימנע הבוחן וולמרק מלפרט היכן וממי השיג את התמונה, מי צילם אותה, כמה זמן חלף מרגע התאונה ועד לרגע הצילום ומדוע היא אינה מוזכרת בחוות דעתו ויותר מכך, בחוות דעתו אף ישנה התייחסות להתנפצות השמשה בתאונה. הבוחן וולמרק רק אמר כי התמונה לא הגיעה אליו מהנתבע 1, ומכאן אף גובר הקושי מהיכן התקבלה התמונה מזמן אמת וכיצד התגלגלה לידיו של בוחן הנתבעים, כאשר אף לא הוגשה על ידי הנתבע 1 בעצמו. התמונה לא הוגשה אפוא על ידי מי שצילם אותה ומקורה נשאר עלום, והיא אינה קבילה כראייה.
6. זאת ועוד, עד לרגע חשיפת התמונה שכאמור, איש אינו יודע מקורה, לא הייתה כל מחלוקת, גם לא מצד מומחי הנתבעים, כי השמשה בדלת השמאלית אחורית של המרצדס נשברה בתאונה. אין לשלול לפיכך כי השמשה התנתקה ממסגרתה דקות לאחר התאונה או בדרכה לתיקון או בכל שלב אחר. יתרה מכך, השמאי תמר, אשר במהלך עדותו עדיין לא נחשף לתמונת השמשה, העיד והסביר כי השמשות במרצדס לא היו מורכבות בתוך הדלת, אלא מורכבות על ידי גומי. המכה בדלת השמאלית אחורית במרצדס הייתה חזקה מהדלת הימנית ולכן השמשה "קפצה" ממקומה וזה מסביר מדוע היא שבורה (עמ' 8 שו' 1). ודאי שבנקודה זו היה מתחייב לחשוף אותו לתמונה ולקבל ממנו הסבר לכך שהשמשה נראית במקומה מיד לאחר התאונה. הנתבעים לא עשו כן.
7. הימנעות הנתבעים מלהציג את התמונה, למצער לאחד מעדי התביעה, הינה הימנעות מכוונת מחקירת עד בעניין זה, אשר יתכן והיה יכול ליישב את העניין בעדותו. הימנעות זו מקימה חזקה כי לו היה נחקר העד על כך, היה בתשובותיו כדי לפתור את הסתירה הנטענת. ראו בעניין זה ת.א. (מח-ים) 83/95 שאול אסרף נ' י' אדלר ובנו חברה להשקעה בע"מ, (פורסם בנבו 31.12.04), מפי כב' השו' גל:

"ההלכה מורה כי הימנעות מחקירה שכנגד עשויה להילקח בחשבון במסגרת מכלול הנסיבות, בבוא בית המשפט לשקול ולהעריך את הראיות ולשקול את משקלן. דומה, כי בית המשפט אף יטה ליתן לעובדה זו משקל רב יותר, בנסיבות שבהן הצד הנמנע מלחקור לא הביא ראיות אחרות להוכחת טענותיו (השוו: ע"א 176/83 רדום נ' ארגון נהגים ברעננה בע"מ, תק-על 86(3) 486, בסימן 5 לפסק הדין). אמנם הדברים דלעיל נפסקו בהקשר להימנעותו של בעל דין מחקירת שתי וערב של עד אשר הובא על-ידי יריבו, אולם, נראה כי הם חלים בשינויים המחויבים, אף אם במידה פחותה, גם על הימנעות מחקירה נגדית של מומחה מטעם בית המשפט." [ההדגשה במקור].

1. לא למותר לציין כי בשליפת תמונה חשובה לאחר תום פרשת התביעה, יש גם משום חוסר תום לב. המומחים והעדים המתינו מחוץ לאולם בית המשפט זמן ממושך. הצגת התמונה הייתה מתבקשת לא על דוכן העדים אלא עוד קודם לכן.
2. לאור האמור, אני קובעת כי תמונה זו אינה קבילה ואין לה משקל במסגרת ראיות ההגנה. כפועל יוצא מכך, אני קובעת כי הנתבעים לא הוכיחו שהשמשה לא ניזוקה כתוצאה מהתאונה.

סיכום שאלת הקשר הסיבתי

1. האמור עד כה מוביל למסקנות הבאות:
2. על פי תמונות הרכבים ועדויות המומחים, נראה קשר ישיר והמשך רצוף בין המעיכות בחלקן התחתון של דלתות המרצדס לעיוותים בפח בחלקן העליון. בהתאם לכך, אני קובעת כי גם הנזקים בחלקן העליון של הדלתות הן מעיכות ועיוותים שנגרמו בתאונה נשוא התביעה ובעקבותיה.
3. נזקי הסיאט לא הוכחו. לפיכך, לא הוברר האם נזקים אלו תואמים לפגיעות במרצדס אם לאו.
4. הוכח כי המרצדס לא היה מעורב בתאונה נוספת מלבד התאונה נשוא התביעה.
5. עוצמת הפגיעה של הסיאט במרצדס לא הייתה קלה.
6. לא הוכח כי השמשה בדלת השמאלית של המרצדס לא ניזוקה בתאונה.
7. קביעות אלו מביאות למסקנה כי התביעה הוכיחה את טענתה לקיומו של קשר סיבתי בין נזקי המרצדס לבין התאונה.

הנזק

1. התובע טען לנזקים הבאים, נדון בהם כסדרם:
2. נזק ישיר למרצדס- 72,934 ₪. סכום זה מתבסס על חוות דעתו של השמאי תמר. השמאי מטעם הנתבעים, מר אוזון, אישר כי במישור השמאות, יש משמעות יותר אמינה ומדויקת לקביעות הנעשות על ידי שמאי הבודק את הרכב במקום בו מתבצע התיקון, אשר רואה כל חלק שנפגע וקובע כמה שעות עבודה נדרשות לתיקון בפועל (עמ' 23 שו' 16). אמנם השמאי אוזון טען כי מאחר והוא לא ראה את המרצדס במהלך התיקון, הוא הקל בקביעותיו, אך מנגד, בפועל הפחית מרכיב העבודות שנקבע בחוות דעתו של השמאי תמר סכום של כ- 7,000 ₪. הפחתה זו עשה רק בגלל שרכיב העבודות לא היה מפורט בחוות דעתו של השמאי תמר. השמאי תמר העיד כי החוק אינו מחייב אותו לפרט זאת וכי ישנו פירוט מושלם בין כל העבודות שנעשו בפועל ברכב לבין תמחור השעות. שני השמאים, תמר ואוזון, הסכימו כי עלות שעת עבודה היא 300 ₪ (לפי תמר- יש להוסיף מע"מ). אין מחלוקת כי השמאי תמר בדק את המרצדס במהלך שלבי תיקונו, דבר העולה מהתמונות שצירף המתעדות זאת. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טען כי מועדי הבדיקות אינם מתועדים בחוות דעתו של השמאי תמר ואף לא ניתן לראות תאריכי צילום על התמונות שצורפו. אין בכך כדי לפגוע במסקנותיו. מעל הכל, התובע הציג קבלה לפיה שילם למוסך עבור תיקון המרצדס סכום של 85,333 ₪ בתאריך 21.2.18 (נספח ט' למוצגי התובע קבלות שצורפו למוצגיו). מטעמים אלו, הסכום מתקבל במלואו.
3. ירידת ערך- 44,200 ₪. השמאי תמר קבע שירידת הערך של המרצדס בעקבות התאונה הינו בשיעור סכום זה. השמאי תמר אמר אמנם כי הוא לא נתן דעתו לשאלה אם המרצדס היה מעורב בתאונות נוספות. עם זאת, השאלה אם המרצדס היה מעורב בתאונות נוספות נידונה בפסק דין זה והוכרעה לעיל, ונקבע שהוכח כי לא היו תאונות קודמות למרצדס. בהקשר זה, אין לקבל את טענת השמאי אוזון, לפיה חוות דעתו מבוססת על דו"ח ועדת ששון. לטענת השמאי אוזון, בעמ' 4 בחוות דעתו הוא כתב שירידת הערך מבוססת על "פרמטרים טכניים", כשהתכוון במילים אלו כי היא מבוססת גם על ועדת ששון. בכל הכבוד, מדובר בהסבר דחוק שאינו מתיישב עם פשט הכתוב. לפיכך, רכיב ירידת הערך מתקבל במלואו.
4. שכ"ט שמאי- 1,500 ₪. למוצגי התובע (נספח ב') צורפה קבלה על סך של 500 ₪ בלבד מתאריך 31.10.17 ולפיכך זהו הסכום שהוכח ובגינו יש לפצות את התובע.
5. עלות חוות דעת הבוחן ויסמן- 8,000 ₪- סכום זה נתמך על קבלה בסך של 3,000 ₪ מתאריך 31.7.18 וקבלה ע"ס של 5,000 ₪ מתאריך 15.7.18 (שני העמודים אחרונים למוצג ו' במוצגי התובע). טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו בהקשר זה, לפיה העובדה שהסכום שולם ופוצל בין שתי קבלות מלמד על ניסיון להגדיל את הנזקים (עמ' 29 שו' 28 לפרו' מ- 25.7.19)- אינה ברורה ואין לקבלה. מדובר בהוצאה בפועל בגין הוצאות משפט ויש להשיבה במלואה.
6. עלות אובדן ימי עמידה- 12,800 ₪. סכום זה חושב לפי הכנסה יומית בסכום של 800 ₪ במכפלת שישה עשר ימים בהם היה לכאורה המרצדס במוסך. הנתבעים הכחישו את ראש הנזק הזה ודעתי כדעתם בנקודה זו. הסכום לא הוכח ואין לקבלו.

חישוב ההכנסה היומית נתמכה במכתב של דבוש את ז'סב יועצי מס מתאריך 13.11.17. מסמך זה לא הוגש באמצעות עורכו, הגם שהנתבעים התכחשו לאמור בו לכל אורך הדרך. יתרה מזו, המסמכים הגולמיים על פיהם נכתב המסמך לא צורפו. בנוסף, לא ברור האם מסמך זה מפרט את הכנסות התובע בגין המרצדס בלבד או שמא מפורטות בו ההכנסות משני רכבי ההסעות שבבעלות התובע. כך או כך, לא ניתן לקבוע מסמרות על פיו. הן התובע, הן נהג המרצדס, מר שפיצר, העידו כי בימים בהם המרצדס היה במוסך, מר שפיצר לא עבד אלא ישב בבית מאחר ואין רכב חלופי. שניהם העידו כי שכרו של מר שפיצר נשען על אחוזים בהתאם להיקף עבודתו ולפיכך הוא משתנה. מר שפיצר אמר כי הוא יכול להציג תלושי שכר, אך בסופו של דבר, לא הציגם ושכרו והפסדיו לא הוכחו באמצעות אסמכתאות כלשהן. יצוין כי מר שפיצר גם אינו התובע בתביעה.

גם היקף הימים בהם היה המרצדס במוסך- לא הוכח. התובע דרש פיצוי בגין שישה-עשר ימים ותמך טענתו בחשבונית התיקון בה נכתב מועד כניסת ויציאת המרצדס מתיקון. אלא שהשמאי תמר מטעמו כתב בחוות דעתו כי מדובר בתיקון במשך חמישה ימים בלבד. מר שפיצר טען בעדותו כי למיטב זכרונו המרצדס היה במוסך במשך עשרה ימים. התובע העיד כי אינו זוכר כמה ימים הרכב היה במוסך וכי במהלך ימים אלו היה חול המועד סוכות. לאור הסתירות, לא ניתן לקבוע את היקף הימים בהם היה המרצדס מושבת מעבודה ולכן, מאחר והמרצדס תוקנה בפועל במוסך, ניתן היה לקבל לכל היותר כי התובע זכאי לפיצוי בגין חמישה ימי תיקון. עם זאת, ההכנסה לא הוכחה וכך גם לא הוכח כי אם נגרם הפסד, הוא נגרם בכל התקופה הנטענת, ולפיכך התביעה בראש הנזק של ימי עמידה- נדחית.

1. הפרשי הצמדה וריבית-התובע מבקש שיערוך עד למועד הגשת תצהיר התובע, תקופה של 17 חודשים- 9,100 ₪. חישוב זה יבוצע בהתאם למועד של כל תשלום, בסיפא לפסק הדין.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת חלקית (תוך דחיית רכיב הנזק בגין ימי עמידה כמפורט לעיל).
2. לאור האמור, ישלמו הנתבעים 1 ו- 2, באמצעות הנתבעת 2 (שומרה) לתובע את הסכומים כדלקמן:
3. בגין תיקון המרצדס- סכום של 72,934 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 21.2.18 ועד למועד התשלום בפועל.
4. בגין ירידת ערך- 44,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל.
5. שכ"ט שמאי- 500 ₪- בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 31.10.17 ועד למועד התשלום בפועל.
6. עלות חוות דעת הבוחן ויסמן- 8,000 ₪- בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.7.18 (מיצוע מועדי התשלום בפועל) ועד למועד התשלום בפועל.
7. החזר הוצאות העדים והמומחים מטעם התובע כפי שנפסק במהלך הדיון מיום 30.6.19, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הדיון ועד למועד התשלום בפועל.
8. החזר אגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
9. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ מהסך כולל המפורט בסעיפים א' וב' לעיל.
10. הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ח' אב תשע"ט, 09 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.