בפני בקשה לדחיית התביעה שבפני על הסף וזאת לאור הטענה כי הנתבעת נהנית מחסינות מהותית על פעולות שופטי ביהמ"ש מתוקף תפקידם בנסיבות תביעה זו.

ואלה העובדות הנצרכות להכרעה בבקשה זו-

1. בפני ביהמ"ש תביעה נזיקית שעניינה החלטות שיפוטיות שנתנו כבוד השופט זבולון וכבוד סגן הנשיאה השופט אדם המכהנים במחוז דרום של בתי המשפט (להלן: השופטים). החלטות אלה ניתנו במסגרת תא"מ 14586-01-16, תא"מ 42298-08-16 ותא"מ 42284-08-16 שהוגשו ע"י התובע דכאן כנגד גורמים שונים וכנגד הנתבעת דכאן.

לטענת התובע בכתב התביעה, ההחלטות תכליתן הייתה סילוקן של התביעות והכל כדי לא לאפשר לתובע לקבל צדק המגיע לו בדין.

המבקשת הגישה עוד ביום 18.6.18 בקשה לסילוק התביעה על הסף ולאחר קבלת תגובת התובע ביקש ביהמ"ש לקבל לידיו תעודת עובד ציבור אשר תפרט את כלל המסמכים וההחלטות בתיקים נשוא תובענה זו.

2. שבוע ימים טרם התקיים הדיון במעמד הצדדים שנקבע בבקשה, הגישה הנתבעת הודעה לפיה לטעמה, לאור פסק הדין התקדימי שניתן במסגרת רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (2.9.18, פורסם בנבו) אין מקום לדיון בתביעה והיא צריכה להיות מסולקת על הסף. התובע ביקש ארכה להגשת תגובתו לבקשה לאור הצורך ללמוד את האמור בפסק הדין, ותגובתו הוגשה ביום 7.10.18. התגובה כוללת פירוט עובדתי חדש ורב ומעלה טענות שונות, ביחס לגורמים שונים אשר כלל אינם צדדים לתביעה זו, כל זאת במטרה לתמוך בטענות אותן מבקש התובע להעלות כנגד השופטים. לאור היקפה המשמעותי ניתנה למבקשת זכות תשובה לה וזו ניתנה ביום 13.11.18 ולטעמה, בשלב זה על בית המשפט להכריע על בסיס החומר הראייתי שבפניו האם אכן פעלו השופטים בכוונת זדון כנטען ע"י התובע. כן טענה המבקשת כי תגובת התובע מהווה הרחבת חזית אסורה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי; זאת לאור החלטת התובע להגיש תביעתו כתביעה בסדר דין מהיר.

3. לאור חשיבותה של הלכת מוסא איברהים לענייננו, נציין כי ביום 2.9.18 קבע בית המשפט העליון במסגרת רע"א 3359/18 הלכה המכריעה בין שתי עמדות עיקריות לעניין היקף חסינותה של ההגנה הקבוע בס' 8 לפקודת הנזיקין שעניינה נושאי תפקידים שיפוטיים. על פי הכרעת בית המשפט, לאור היות החסינות האישית הנתונה לנושאי משרה שיפוטית מוחלטת ביחס לפעולות שביצעו במסגרת תפקידם, ולאור הרציונל העומד מאחורי מתן הגנה רחבה לפעולות אלה, יש מקום למתן חסינות מהותית למדינה ביחס לפעולות אלה. לטעמו של כבוד השופט עמית, היה מקום למתן חסינות מוחלטת אולם סוגיה זו לא הוכרעה לגופה ושופטי הרוב בפסק הדין קבעו כי רק במקרה של פעולה זדונית ובכוונת מכוון ניתן יהיה לסבור כי יש מקום להטלת אחריות על המדינה. כדברי כבוד השופט מאזוז –

"פתיחת פתח לדיון במסגרת הליך משפטי נזיקי בהתנהלותו של נושא משרה שיפוטית ובהחלטותיו, ולקביעה לפיה נושא משרה שיפוטית פלוני התרשל בתפקידו, עלולה בהחלט לגרוע מיכולתם של נושאי משרה שיפוטית למלא את תפקידם החיוני ללא מורא וללא חשש ובאופן אובייקטיבי. ודוק - הנזק כתוצאה מהליכים כאלה הוא בראש ובראשונה מעצם ניהול ההליך לאורך פרק זמן (שבמקומנו אינו קצר כלל ועיקר), כאשר מעל ראשו של נושא המשרה השיפוטית מרחף החשד למעשי רשלנות במילוי תפקידו (וכל שכן מעשה של "רשלנות רבתי"), כאשר מטבע הדברים ההליך ילווה בהד ציבורי נרחב; ואף אם התביעה תידחה בסופו של דבר, הנזק האישי והציבורי כבר נגרם. לכך יש להוסיף גם את הפגיעה המערכתית והאישית, שכן במהלך ניהול הליך כזה יקשה מאוד על נושא המשרה השיפוטית להמשיך בתפקידו, אם בכלל."

ועוד הדגיש ביהמ"ש-

"ראוי לענין זה להדגיש כי מבחן אחריות כגון "רשלנות רבתי", או "מקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד", כפי שהוצע בענין פרידמן, או כל הגדרה דומה אחרת, הוא מבחן שאין לו גבולות אנליטיים וסופו שיישחק ויתמסמס לרשלנות סתם, כפי שכבר ניכר בפסקי דין שונים שניתנו בסוגיה זו, ומכאן ועד להצפה של תביעות בגין רשלנות שיפוטית, הדרך קצרה. ודוק - החשש ל"הצפה" לענין זה אינו בהיבט של עומס על בתי המשפט אלא עיקרו בנזק המערכתי למערכת השפיטה והפגיעה בעקרון אי התלות כמפורט לעיל."

עם זאת, ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את שאלת היקפה של החסינות השיפוטית ביחס למקרים של פעולה בזדון, תוך ציון העובדה כי גם ביחס לסוגיה זו יש מקום ליתן משקל לגישה המצמצמת (השופט עמית אף קבע בהחלטתו שלא אומצה ע"י שני עמיתיו כי החסינות המהותית נשוא ס' 8 הינה חסינות מוחלטת).

4. לאחר מתן פסק הדין שב ביהמ"ש ונדרש לסוגיה ובמסגרת ע"א 10051/17 גדעון רוה נ' מדינת ישראל- רשות האכיפה והגבייה (10.10.18, פורסם בנבו) שב וחידד קביעתו-

"סוגיה זו הוכרעה לאחרונה בבית משפט זה (רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' עלי אדם (2.9.2018) (להלן: פרשת עלי אדם)), שם נקבע כי החסינות השיפוטית היא מהותית, וכנגזרת מכך, נחסמת גם האפשרות לתביעה נגד המדינה בגין אחריות שילוחית.

במסגרת פרשת עלי אדם, אף נדחתה אפשרות לשלילת החסינות המהותית לגבי פעולות שנעשו ב-"רשלנות רבתי" או ב-"רשלנות בוטה מאוד". אי לכך, גם לו המערערים היו מוכיחים רשלנות שכזו מצד הרשמת, לא היה בכך כדי לשלול את חסינותה, או את החסם על ניהול הליך נגד המשיבה בגין אחריותה השילוחית.

בעניין עלי אדם, הושארה בצריך עיון שאלת תחולתו של חריג לחסינות המהותית מקום בו נושא המשרה פעל "בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות". אינני רואה צורך להכריע בסוגיה, כיוון שהמערערים לא טענו לפעולה מסוג זה. למותר לציין, כי גם אם נפל פגם בהתנהלות הרשמת, הרי שפעולה בחריגה מסמכות (ואף ב-"חריגה מסמכות ביודעין") אינה שקולה לפעולה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות."

5. ודוק, לטעמי אין די בעצם טענת תובע כי פעולת השופט בעניינו בוצע בזדון על מנת להצדיק קיומו של הליך, שכן אז תימצא הכרעת בית המשפט בעניין מוסא איברהים כאות מתה ובית המשפט יהיה מחויב בכל מקרה לקיים הליך מלא על מנת להכריע האם אכן חלה ההלכה. נראה כי על מנת לעמוד בסטנדרטים אותם קבע ביהמ"ש, על היושב בדין לבחון את חומר הראיות המונח בפניו על מנת לקבוע האם נראה כי קיימות ראיות ולו לכאוריות על מנת לתמוך בטענת הזדון המעלה התובע. יפים הדברים שבעתיים עת המדובר בתביעה בסדר דין מהיר. זאת לאור חובתו החוקית של התובע לפרוס בכתב התביעה את כלל המסכת העובדתית הנוגעת לתביעה ולצרף אליה את כלל ראיותיו.

6. בענייננו כלל כתב התביעה מידע עובדתי צר אשר למעט טענות כלליות באשר לקיומו של קשר קונספירטיבי כנגד התובע, לא הכיל תוכן ממשי. הגם שבפתח תביעתו טען התובע כי פעולות השופטים בוצעו בניגוד לדין, לא השכיל להצביע בכתב התביעה על הוראת הדין אותה הפרו השופטים.

לעומת זאת, טענות התובע שהועלו בתגובתו לבקשת המדינה מיום 13.9.18 כללו נתונים עובדתיים רבים (התגובה מכילה למעלה מ-260 סעיפים והמשתרעת על פני כמעט 400 עמ' !) אשר זכרם לא בא בכתב התביעה, ומהווים הרחבת חזית עובדתית אסורה. כידוע כתבי הטענות תוחמים את מסגרת המחלוקת בין הצדדים. משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט. האיסור להרחיב חזית, עיקרו בכך, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקות, כפי שהוצבו בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) עמ' 97 וכן ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ. [פורסם בנבו]).

התובע הגיש תביעתו והציג בפני ביהמ"ש והצד שכנגד את טענותיו העובדתיות המהוות בסיס לתביעתו. ככל והתובע מעוניין היה לפרוס גדר המחלוקת באופן רחב יותר, היה עליו לעשות כן עוד בכתב התביעה.

7. כזכור, מן הנסיבות כפי שהובעו בכתב התביעה הועלתה טענה לפיה מחיקת תביעות שהוגשו ע"י התובע בבית משפט השלום בקרית גת נעשתה מתוך מטרה להתנכל לתובע. עיון בתעודת עובד הציבור שהוגשה ע"י הנתבעת בהתאם להוראת בית המשפט ובתגובת התובע לבקשת הדחייה של הנתבעת מעלות כי הגם שהתובע מבקש לייחס כוונות זדון לפעולות שבוצעו בתיקים, לא נמצא כי אכן העובדות מצביעות על כוונה זו. כך למשל העובדה כי מחיקה מחוסר מעש עליה הצביע התובע הינה פועל יוצא של פעילות מזכירות ביהמ"ש ולא מכוחה של החלטה שיפוטית אקטיבית שננקטה ע"י מי מהשופטים (תא"מ 42298-08-16- אשר לטענת התובע בכתב התביעה הוגשה בה בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה- אולם בקשה כאמור לא מצויה בתיק התביעה) ; כך גם ביחס למתן ארכה להגשת כתב הגנה לאחר שהתובע עצמו הגיש כתב תביעה מתוקן ומשכך קמה לנתבעת הזכות להגשת כתב הגנה המתייחס לכתב תביעה מתוקן זה (42284-08-16, בה עם בקשת פס"ד בהעדר הגנה הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והקים הזכות להגשת כתב הגנה לאור תיקון כתב התביעה), ועוד. בסעיף 45 לכתב התביעה מבהיר התובע וטוען כי פעולותיהם של השופטים לקו "ברשלנות בוטה וחד כיוונית לרעתו של התובע". בתגובתו לבקשת המדינה מצא התובע לחדד מס' פעמים שלעמדתו המדובר בפעולת זדון- העילה העובדתית או המשפטית אשר הביאה אותו לשינוי טענתו בכתב התביעה- לא פורטה.

8. עוד יש להעיר כי ע"פ המידע שנמסר בתעודת עובד הציבור הרי שביחס לשתיים מן התביעות (תא"מ 14586-01-16 ו- 42284-08-16) המשיך התובע בהגשת בקשות כאשר ההחלטה האחרונה בהן, לפי המידע שבפני, ניתנו ביום 13.5.18 ועניינן בקשה להתייחסותו של התובע לטענות שהועלו בתגובת הנתבעת. התובע לא הזכיר בתביעתו כי ההליכים במסגרת התביעות נמשכו גם במועד הגשת תביעתו. משכך, אין בידי לקבוע כעת מה יעלה בגורלן של תביעות אלה, והאם מהווה תביעה זו ניסיון "לעקוף" את סדרי הדין שעניינן מיצוי הליכים, לרבות הליכי ערעור.

משכך ולאור כל האמור לעיל, טענות התובע כפי שהובעו בכתב התביעה אינן מקימות בסיס ראייתי התומך בטענות התובע לפעילות זדונית כלשהיא.

9. במאמר מוסגר יוער כי אף מעיון בתגובת התובע לבקשת הנתבעת לדחייה על הסף המהווה כאמור לעיל הרחבת חזית אסורה גם היא אינה מצביעה על ראשית ראיה התומכת בטענות התובע. התגובה מעלה שלל טענות עובדתיות, הנוגעות לתיקים והליכים אשר אינם כלולים בכתב התביעה, תוך ניסיון לייצר ארומה של שחיתות וקשירת קשר. למותר לציין כי מלבד טענות בעלמא, לא הצביע התובע על כל ראיה ממשית לטענותיו ומבקש הוא, מתוך הקשרי דברים, טענות לראיות נסיבתיות וחצאי עובדות רלוונטיות, ללמוד על כוונות זדון. בכל הכבוד, אין די בכך כדי לייצר ראשית ראיה להתקיימות פעילות מכוונת ומתוזמרת כנגד התובע. משקבע ביהמ"ש כי יתכן ורק פעילות זדונית ומכוונת מסירה את החסינות המהותית הנתונה לנתבעת, הרי שגם אם נפל פגם רשלני בפעילות השופטים, הרי שאינו מסיר החסינות הנתונה לנתבעת. יוער כי עיון בפעילות בתביעות הרלוונטיות לכתב התביעה אינו מעלה קיומה פעילות רשלנית, אולם אף אם היה מצביע התובע על פעולות קונקרטיות כאלה- לא היה די בכך על מנת לצלוח את המבחן שקבעה הפסיקה.

10. משכך, אני קובעת כי התובע לא הצביע על ראשית ראיה התומכת בטענתו כי פעולות השופטים בעניינו בתביעות נשוא כתב התביעה שבפני בוצעו בזדון ולפיכך, לאור הלכת מוסא איברהים הרי שלנתבעת עומדת חסינות מהותית ביחס לפעולותיהם של השופטים במסגרת תפקידם ודינה של תביעה זו להידחות על הסף.

11. בשולי הדברים לא ניתן שלא להתייחס ללשון בה בחר התובע להתבטא כנגד שופטי בית המשפט. ההתייחסות אל ביהמ"ש כאל "קרטל הדרום" הינה לא פחות ממקוממת. גם אם סבור התובע כי נעשה לו עוול, עדיין אין מקום להתבטאויות וללשון בה נקט. אין לי אלא להצר על בחירתו של התובע להטיח מילים וביטויים כאלו ביחס לבית משפט ולשופטיו.

12. סיכומם של דברים- התביעה נדחית על הסף.

בהתחשב בשלב המקדמי מחד גיסא, ובהיקף תגובתו של התובע מאידך גיסא יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן- יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.