1. התובע מבקש להכיר באירוע מיום 10.3.17, בו לטענתו מעד לאחור, לאחר שרגלו נתפסה בשיח, כפגיעה בעבודה.

2. על פי גרסת התובע, העובד בחברה להשכרת רכב, ביום 10.3.17, בין השעות 9:00 ל – 10:00, התובע ניגש לבדוק רשינות וביטוח רכב על מנת להזיזו ובדרך דרך על צואת כלב. הוא ניגש לצד הרכב כדי לנגב את הצואה על שייח, רגלו נתפסה בשיח והוא מעד לאחור, תוך כדי תנועה של משיכת הרגל, שהיתה תפוסה בשיח.

כך הדברים תוארו בכתב התביעה.

3. גרסה זו אינה עולה מהתיעוד הרפואי שהוצג.

כך למשל, בביקור מיום 15.3.17, חמישה ימים לאחר האירוע הנטען, נרשם: "MUSCLE RUPTURE NON TRAUMATIC" (נ/4).

ביום 15.4.17 התובע שוחרר ממחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שיבא (נ/5). במסמך זה צוין : "לדבריו מזה שבועיים מטיחה [כך במקור – ד.ו.] של שריר ברגל שמאל, במהלך שבועיים אלו מעד פעמיים וכאבים באזור השוק החמירו מאד".

ביום 20.4.17 התובע התייצב לבדיקת דימות באסותא וגם שם לא צוין מנגנון חבלה/ תאונה. סיבת הפניה שנרשמה: "כאבים ברגל".

בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 26.4.17, כחודש וחצי לאחר האירוע הנטען, נרשם רק כי האיבר שנפגע הוא: "שריר אחורי ושריר תאומים ימין, שוק שמאל". החלק שבו אמור להיות מתואר "התעסקות בשעת הפגיעה" וכן "תאור התאונה" נותר ריק.

גם בתעודה נוספת לנפגע בעבודה, מיום 5.6.17 לא תואר מנגנון הפגיעה שנטען בתביעה. נרשמה רק אבחנה רפואית (PAIN & OTHER SYMPTOMS REFEREBALE TO LIMBS ").

לראשונה מתועד אירוע תאונתי דומה לזה המתואר בתביעה, במסמך רפואי נוסף מאותו תאריך (5.6.17, כשלושה חודשים לאחר הפגיעה הנטענת) - הפניה לפיזיותרפיה, שם נרשם: "ת.ע. רגיל ימין, נתקעה מול שיח במנגנון החלקה". תיאור זהה מופיע במסמך זהה מאותו יום – "הפניה לרפואה משלימה".

4. העובדה שגרסת התובע לגבי נסיבות הפגיעה הנטענת מופיעה שבועות רבים לאחר המועד עליו התובע הצביע, למרות שמאז יום האירוע הנטען, התובע נבדק במספר מוסדות רפואיים ועל ידי רופאים שונים, שוקלת לחובת התובע. זאת מאחר שעל פי הפסיקה, יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

5. זאת ועוד – בטופס התביעה לדמי פגיעה, שהוגש במאי 2017, התובע ציין כי "ביציאה מהמשרד מעדתי לאחור לאחר שדרכתי על צואת כלבים". כלומר לכאורה, החליק על צואת כלבים ומעד. תיאור עובדתי זה שונה מהותית מגרסתו של התובע בבית הדין, בה לא תיאר שהחליק על צואה, אלא נפל לאחור כתוצאה מכך שרגלו נתפסה בשיח (לאחר שדרך על צואת כלב). לעניין זה יש להוסיף כי לטופס התביעה התובע צירף מכתב ובו מלל נוסף. גם בו לא נזכר "עניין השיח". התובע ציין כך: "10-3-17 היה יום שישי. ימי שישי אצלנו בעבודה הם ימים קצרים, קרה המקרה וחשבתי שאין לי משהו 'רציני' אולי מתיחה חזקה ושמנוחה בשישי/ שבת תעשה לי טוב...".

לעומת זאת, בהודעה לחוקר (נ/2), שמסר כחודשיים וחצי לאחר הגשת התביעה לדמי פגיעה, ביום 26.7.17, התובע הזכיר שדרך על צואת כלב וביקש לנגב אותה על שיח, אך לא תיאר כל מעידה או נפילה לאחור, אלא שבעת הרמת הרגל, חש כאב:

"בתאריך 10/3/17 ביום שישי בערך בשעה 9:00 – 10:00 יצאתי מהדלת של המשרד כדי להגיע לרכב כדי להזיז אותו, בזמן הליכה לכיוון הרכב דרכתי על צואה של כלב ולאחר רציתי לנגב בשיח שהיה ליד, הגעתי לשיח ועשיתי תנועת ניגוב הרמתי רגל לשיח כדי לנגב ואז הרגשתי מתיחה חזקה בהמסטרינג האחורי ברגל שמאל, היה כאב חד מאוד, חזרתי למשרד ישבתי בעמדה שלי להירגע לאחר כשעה כבר עזבתי את העבודה והלכתי הביתה."

6. התובע וחברו לעבודה, מר הנרי שמיר, התייצבו להעיד בבית הדין.

עדותו של מר שמיר אינה תומכת בגרסתו של התובע, מאחר שלא היה עד לפגיעה הנטענת, אלא באותו זמן היה במשרד והוא יכול להעיד רק על דברים שהתובע מסר לו לאחר שנפגע או על מה שראה בעצמו, כשהתובע שב למשרד.

בהתאם, בתצהיר העד לא תואר אירוע כפי שהתובע תיאר, אלא רק שהתובע אמר לעד שהוא החליק באזור המדרגה של המעבר מהמתחם לתחנת הדלק (סעיף 6 לתצהירו). דברים דומים נמסרו על ידי העד גם לחוקר (נ/6). ר' לעניין זה בעמוד 1 לחקירה, שורות 13 – 15, 19 – 20 ור' גם בעמוד 2 שורות 4 - 7.

התיאור בתצהירו של העד, כאילו התובע מסר לו עוד ביום הפגיעה שניסה להימנע מלדרוך על צואת כלבים, שונה מהתיאור שהתובע מסר במסגרת ההליך. הוא גם אינו נזכר בהודעתו של העד לחוקר. מסיבות אלה, אין מקום לקבל חלק זה בתצהירו של העד.

7. התובע התבקש בחקירתו הנגדית להסביר את הפער בין גרסתו לחוקר, גרסתו של העד מטעמו וכן הגרסה שבטופס התביעה לדמי פגיעה, אך לא מסר תשובה משכנעת: "אתה יורד לרזולוציות וגם אם מעדתי בלשוני, אז לא מעדתי בתיאור של מה שקרה לי".

התובע גם התבקש להתייחס לתיעוד הרפואי שאינו תומך בגרסתו וגם בנושא זה, מסר תשובות כלליות ולא משכנעות: "לקחתי את הנייר הזה כי היה לי בצמוד אליו רצפט למשחה אבל אין לי משהו חכם להגיד לך למה כתוב מחלה". ובהמשך: "לא ניגשתי בקטע של תאונת עבודה אלא כאדם שכואב לו. ניגשתי לקבל טיפול". וכן: "אני חוזר שוב ואומר שבאתי לקבל טיפול ולא לעסוק בענייני פרוצדורה".

כפי שצוין לעיל, הדעת נותנת שאדם המבקש טיפול רפואי ומזור למכאוביו ימסור לרופא המטפל את התמונה המלאה. העובדה שפרטים אלה חסרים בתיעוד הרפואי, תומכת במסקנה לפיה התובע לא מסר סמוך לאירוע את הגרסה שתיאר במסגרת ההליך בבית הדין.

8. לאור כל האמור לעיל, לא הוכחה גרסת התובע כי ביום 10.3.17 נפגע במהלך יום העבודה, במנגנון הפגיעה שתואר בכתב התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אייר תש"פ, (19 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.