11 אוקטובר 2018

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 18.10.17 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי למערערת נכות צמיתה בשיעור 28% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
2. המערערת, ילידת 1961, הגישה למשיב תביעה לקבלת קצבת נכות.
3. למערערת נקבעו נכויות זמניות בשיעורים משתנים, 50% ו -30%, עד ליום 31.5.17, בגין ליקוי בעצב האולנרי במרפק שמאל שהצריך התערבות ניתוחית.
4. סמוך למועד פקיעת הנכות הזמנית הוזמנה המערערת לבדיקת רופא מוסמך, ד"ר ישראל קליר, אורתופד מנתח, אשר בחוות דעתו מיום 7.9.17 קבע כי למערערת 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 37 (5) א בגין נכות צווארית.
5. בחוות דעת הרופא המוסמך מיום 7.9.17, תחת סעיף "ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום חוות דעת" נרשמו הדברים הבאים:

"הומצא EMG מ- 2.2.17 ו- 21.8.17 לפיו קיימת נוירופטיה אולנרית קלה לציין שעברה שני ניתוחים לשחרורו העצב האולנרי, האחד במרפק שמאל השני בשורש היד בתעלת אגלילן.

בבדיקת הצוואר אין כל מתח שרירי, המנח לורבלטי תקין, טווחי תנועה מלאים בכל המישורים. סה"כ טווח הסיבוב מעל 150, היישור מעל 60, הכיפוף מלא, ההטיות מלאות. CT ע"ש צווארי 26.5.17 מדגים קרע נווני בגובה C56 עם לחץ קל על השק. נכות צווארית.

בגין הפרעה אולנרית ייעוץ נוירולוגי"

1. הוועדה נשוא הערעור, אשר בהרכבה השתתף רופא נוירולוג, קיבלה חוות דעת זו וכן קבעה כי למערערת נכות של 10% בגין הצוואר, 10% בגין הברכיים, 10% בגין יתר לחץ דם ו-0% בגין סכרת וליפידים. למערערת נקבעה נכות משוקללת יציבה של 28% החל מיום 1.6.17. בהחלטת הוועדה נכתב כדלקמן:

"נוירולוג: כח גס ביד ימין תקין. ביד שמ' חולשה קלה באבדוקציה ואדוקציה. החזרים גידיים בידיים שווים. הפרעות תחושה בכף יד שמ' בפיזור של עצב אולנרי.

הועדה עיינה בEMG, לאחר ניתוח מ- 21/8/17:

נוירופתיה של עצב אולנרי ...קלה בגובה של מרפק ומ.א שחרור של עצב אולנרי ...

הוועדה עיינה במסמכים בתיק לגבי תסמונת פגיעה בעצב אולנרי בגובה של מרפק.

הוועדה דוחה את הערר"

1. לטענת המערערת, הוועדה הפחיתה את אחוזי הנכות הזמנית שניתנו לה בעבר בהתאם לסעיפים 35 (ד) ו- (ה) בגין מחלות העצמות והפרקים ללא כל נימוק לכך, ולמרות שעל פי האישורים הרפואיים לאחר הניתוח ביד החמירה מחלתה והתחזקו הכאבים.

המערערת הוסיפה, כי גם על פי סעיף 35 (5) ג' הוענק למערערת 10% נכות לגבי מחלת עצבי הגפיים העליונות שבאותה יד, למרות שמדובר בחלק גוף דומיננטי ועל פי הסעיף כאמור יש להעניק לה 20% נכות.

כן ציינה המערערת כי הוועדה התעלמה לחלוטין ממחלת סכרת ממנה היא סובלת.

1. המשיב טען מנגד, כי הוועדה כלל לא ביטלה את הנכויות שהוענקו למערערת, שכן מדובר היה בנכויות זמניות בלבד. בתום תקופת הזמניות הוזמנה המערערת לבדיקת הרופא המוסמך ונקבע לה נכות בשיעור 10% בגין מצב אחרי ניתוח עצב אולנרי.

המערערת לא הציגה מסמכים רפואיים מהותיים המחייבים התייחסות פרטנית ואף אין בתיעוד שהציגה כדי להצביע על החמרה, כטענתה. הוועדה פסקה בהתאם לממצאיה ולשיקול דעתה המקצועי.

הוועדה התייעצה עם מומחה בתחום האורתופדיה וזה האחרון פסק כי לא קיים פחת בתנועות הצוואר. חרף ממצאיו אלה נקבעו למערערת 10% נכות ובכך ננקטה גישה מקילה.

אשר לפגימה בעצב האולנרי משמאל, יישמה הוועדה פריט הדן בשיתוק בדרגת חומרה בינונית וזאת על אף ממצאיה לפיהם קיימת אך חולשה קלה ביד שמאל באבדוקציה ואדוקציה ובכך נקטה הוועדה גישת בית הלל גם בהיבט הנוירולוגי.

טענת המערערת לפיה ידה השמאלית היא הדומיננטית אינה מתיישבת עם הצהרתה בפני יועץ בתחום האורתופדיה מיום 7.2.16.

דיון והכרעה

1. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ולהלכה הפסוקה, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת.

ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

1. הוועדה לעררים היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק.

ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356 -01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985).

1. לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכי התיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות, ואפרט.
2. הוועדה קבעה את נכותה של המערערת בהתאם לפריט הליקוי 31 (5) (ג) אשר עניינו פגיעה בעצב האולינרי בשיעור 10% בגין פלג גוף לא דומיננטי. המערערת לא סתרה את טענת המשיב לפיה יד ימין היא ידה הדומיננטית, בהתאם להצהרתה בישיבות מיום 4.12.16 ומיום 7.2.16. על כן, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה להעניק לה 10% נכות בגין פגיעה בעצב האולינרי בצד שמאל.

כמו כן, בעקבות חוות דעתו של המומחה אורתופד הוענקו למערערת 10% נכות לפי סעיף 37(5) א' בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי, בצורה קלה.

1. לטענת המערערת סעיפי ליקוי אלו אינם תואמים את מצבה הרפואי, אלא שלא הוצגו מסמכים מהם ניתן ללמוד כי הוועדה שגתה בקביעת נכותה של המערערת. המערערת צירפה לסיכומיה מסמכים, אשר על פי טענתה יש בהם כדי ללמד על מצב חמור מזה שנקבע. במסמכים מצוין כי המערערת סובלת מכאבים, כי היא מתקשה ליישר את היד ומצבה אחרי הניתוח החמיר. עם זאת, אין בתיעוד זה קביעה של אחוזי נכות ולא ניתן ללמוד מהם כי מצבה של המערערת מתאים לפגימה נוספת או לסעיף ליקוי המעניק נכות גבוהה יותר. לפיכך, על הוועדה לא הייתה מוטלת חובה להתייחס למסמכים.
2. נוכח המפורט, משהוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, התייחסה לתיעוד הרפואי שעמד בפניה ונימקה החלטתה, אין ממש בטענות המערערת לפיהן החלטת הוועדה אינה מנומקת ומפורטת והיא התעלמה ממסמכים רפואיים שהוצגו בפניה. המדובר בשיקול דעת מקצועי אשר הינו בסמכות הוועדה.
3. הוועדה אף התייחסה לכך שהמערערת סובלת מסכרת, והעניקה לה 0% נכות בהתאם לסעיף 4 (א) לתקנות שעניינו: "היפרגליקמיה או סוכרת, בלא טיפול תרופתי". המערערת לא טענה בפני הוועדה ואף לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד על כך שמצבה מתאים לפריט ליקוי אחר ולפיכך אף בהקשר זה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.
4. משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה נדחה הערעור.
5. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ט, (11 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.