העותרת פנתה לבית המשפט בבקשה לצוות על המשיבה לפעול למינויו של תובע עירוני. לאחר הגשת העתירה פנתה המשיבה ליועמ"ש לממשלה בנוגע למינויו של תובע משפטי. כיוון שכך, ביום 21.3.18 הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה, שהיתה עתה למיותרת. עם זאת היא ביקשה לחייב את המשיבה בהוצאות ההליך. לבקשת העותרת מחקתי את העתירה, וביקשתי את עמדת הצדדים אודות החיוב בהוצאות. המשיבה התנגדה לפסיקת ההוצאות, כיוון שלטעמה היא פעלה למינויו של תובע עירוני בלא כל קשר לעתירה.

לאחר ששקלתי את הדברים שנפרשו בכתב העתירה ובבקשת העותרת למחיקת העתירה, מחד, ואת דברי המשיבה בתשובתה לבקשה לפסיקת הוצאות, מאידך, סברתי כי עתירתה של העותרת היתה במקומה, ובלעדיה ספק רב בעיניי אם היתה נעשית פניה ליועמ"ש לממשלה בעת שבה נעשתה. כיוון שכך, יש לזכות את העותרת בהוצאות ההליך.

אני מחייב, על כן, את המשיבה לשלם לעותרת שכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.