<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיבים:

כתב האישום והבקשה למעצר הוגשו היום. אני מסכימה לצורך הבקשה שיש ראיות לכאורה בדמות עדות המתלונן ואשתו, אני רוצה לומר כי יש הבדל בין כל אחד מהמשיבים, לגרסתו של משיב 1, לאחר תחילת הקטטה כאשר המתלונן החזיק בגרונו של משיב 2 הוא בא להפריד ונקלע לקטטה. גם המבקשת כתבה שיש הודאה, ההודאה היא יותר של משיב 2, הוא מודה שהעניין התפתח למכות ושהוא הכה והוכה.

בנוגע למשיב 1, ההודאה היא כפי שהיא שהוא נאלץ להתערב בשלב מאוחר יותר והוא התערב כדי למנוע בין היתר ממשיב 2 שהוא סובל מאסתמה והחל להיחנק.

אשר לעילת המעצר, אני טוענת כי אין עילת מעצר, מדובר במשיבים נורמטיביים, כאשר משיב 1 משרת 14 שנים בצבא קבע בבה"ד 1. עילת המעצר לעיתים נובעת ממסוכנות הנובעת מעבר פלילי.

מדובר במשיבים שמעולם לא היו מעורבים בפלילים. משיב 1 משרת בצבא קבע, משיב 2 סיים צבא בחיל האוויר 3 שנים, הוא עובד בצורה מסודרת ואין לו עבר פלילי.

מדובר בסכסוך משפחתי לא נעים, כנראה מיותר, אבל בוודאי שמדובר באירוע חד פעמי שהסיכוי שיחזור על עצמו הוא מבוטל ואסביר מדוע. המקרה קרה ביום חמישי, 25.1.2018, המתלונן התלונן 5 ימים לאחר מכן, שני המשיבים היו חופשיים במהלך התקופה ולא עשו דבר, עד כדי כך שאביהם רצה לשוחח עם המתלונן ולהגיד שהוא רוצה שלום בית והם חששו שזה לא יתפרש כניסיון לשבש חקירה למרות שלא הייתה חקירה כי עדיין לא הוגשה תלונה. הם ניסו להגיע לסולחה, הם אנשים מכבדי חוק וגם בתקופה לא יצרו קשר כדי שזה לא יתפרש בצורה טובה. אם הם לא היו מסוכנים לאחר האירוע הם גם לא מסוכנים היום, כאשר עניין המסוכנות עמד לביקורת, הם ידעו שהוגשה תלונה והם לא ניסו ליצור קשר ולא ניסו להשפיע גם לא בעקיפין על המתלונן. המתלונן לא הרגיש בסיכון כי אם היה מרגיש סיכון היה מתלונן מיד במשטרה.

הרקע הוא רקע של פגיעה באמם ז"ל שנפטרה לא מכבר והייתה בעיה בשבעה בין המתלונן לבין אביהם של המשיבים, אביהם החליט לסלוח והם לא קיבלו את זה. לא מדובר ברקע אובססיבי או רקע שאי אפשר לגשר עליו. המתלונן לא צעיר, כוחו במותניו, גם הוא הכה את המשיבים. למשיב 2 היה סימן של שריטות.

אבקש להורות על שחרורם לחלופה, יש לנו ערבה שגרה בערד שהיא קרובת משפחה של המשיבים שמוכנה לפקח על המשיבים. המשיב 1 משרת כל השבוע בצבא בבה"ד 1 במצפה רמון ומגיע הביתה רק בימי חמישי. אני לא חושבת שהאירוע החד פעמי הזה שזה גם התדרדר, הם סיפרו שאילו יצאה רק אשתו של המתלונן ולא הייתה קוראת לו והוא לא היה יוצא ותופס בגרונו של משיב 2 האירוע לא היה מתפתח.

ב"כ המבקשת:

מפנה את בית המשפט להודעות של המתלונן ושל אשתו, שם ניתן להבין כי שני המשיבים הכו את המתלונן פעם אחר פעם באגרופים בראשו. אשתו של המתלונן שבאה לעזור לו לא הצליחה להגיע אליו כי כל פעם הרחיקו אותה ממנו והיו מקרים שכתוצאה מכך היא נפלה. מדובר בזוג מבוגרים, זקנים, בני 70. כתוצאה מהתקיפה המתלונן דימם, יש גם תעודות רפואיות בתיק.

אני מפנה את בית המשפט לחקירתו של משיב 2, שאומר שאיך שהוא שמע את המתלונן מקלל אותו הוא ראה שחור בעיניים, קפץ מעל הגדר והחל להכות אותו. אפשר לתאר את הסיטואציה שהוא היה בטירוף והחל להכות אותו וקפץ מעל הגדל. מדובר במתלונן שהוא בן 70 שתקפו אותו כי יש סכסוך בינו לבין אחיו, על זה שהוא קילל את אמא שלהם, עם כמה שזה לא בסדר. אין סכסוך שמצדיק דבר כזה. המשיבים הם הגיעו לביתו של המתלונן, זרקו את חפציו של אביהם לחצרו של המתלונן, המשיבים הם החלו באירוע.

אני סבור שבשלב הזה לא ניתן להורות על שחרורם, לדעתי לכל הפחות צריך להפנות לתסקיר אשר יבחן את המסוכנות ואת מערכת היחסים שבין הצדדים.

גב' מיטל בראנס לאחר שהוזהרה כדין:

אני מהמשפחה של המשיבים.

בעלי והמשיבים בני דודים.

אני גרה בערד, רח' החסידה 9.

אני גרה עם בעלי והילדים שלי.

אני באתי לחתום על המשיבים שיהיו אצלי בבית.

אני לא עובדת.

בעלי לא עובד, הוא נכה.

הוא נמצא כאן, הוא גם מוכן לפקח עליהם.

אני כל היום בבית.

לשאלה כמה ילדים יש לי, אני משיבה ש-7 ילדים.

יש לי בית ענק, יש לי מקום בשביל המשיבים.

אני לא יוצאת מהבית, אני כל היום בבית.

לשאלה אם אני מודעת לסכסוך בינם לבין המתלונן, אני משיבה שלא היה סכסוך.

לשאלה על מה הם רבו, אני משיבה ויכוח בין משפחה, אבל לא כמו שמתארים.

לשאלה מתי אמא שלהם נפטרה, אני משיבה שלפני שנה וקצת.

לשאלה אם זה קשור לפטירה שלה, אני משיבה שכן.

לשאלה מה קרה, אני משיבה שאף פעם לא כיבדו אותם, לא היו באים לאזכרות שלה, הם נפגעו מדוד שלהם שלא כיבדו את אמא שלהם. אבא שלהם חידש את הקשר עם הדוד בניגוד לדעתם והם כעסו על זה.

אין לי עבר פלילי.

עונה לשאלות ב"כ המבקשת:

הילדה הכי גדולה בת 20 והכי קטן בן שנתיים.

כל הילדים גרים בבית חוץ מאחד שהוא חייל.

יש לי מקום בשביל המשיבים.

לשאלה מה אני אומרת על מה שהם עשו, אני משיבה שאני לא רואה בזה משהו רע. הם עברו התעללות כל החיים המשפחה הזאת, בסך הכל הם סבלו.

מר יהודה בראנס לאחר שהוזהר כדין:

אני גר בערד, רח' החסידה 9.

אני בן דודם של המשיבים.

המתלונן הוא גם דוד שלי. אנחנו משפחה שמופרדת מהם.

אני יותר מחובר אליהם מאשר לדוד שלי המתלונן.

אני מסכים שהם יהיו אצלי בבית.

הם כל הזמן באים אליי הביתה.

אני מבין שאם בית המשפט משחרר אותם בתקופה הקרובה אסור להם לצאת מהבית.

אם הם ייצאו אני אדווח למשטרה, אני לא מאמין שיהיה דבר כזה, הם לא פושעים ועבריינים, הם אנשי חוק. זה לא כמו שזה מתואר. זה משפחה, קורה.

ב"כ המבקשת:

אני מתנגד לשחרורם של המשיבים לחלופה בטח לא בשלב הזה.

לשאלת בית המשפט באיזה שלב לדעתי אני סבור שניתן יהיה לשחרר אותם ולמה, אני משיב שאני סבור שיש להפנות את המשיבים לקבלת תסקיר אשר יעמוד על הסכסוך המשפחתי, לקבל את התמונה המלאה במקרה דנן. לא כל יום קם אדם ומכה אדם בן 70 בכזאת עצמה, רואה שחור בעיניים, יש סכסוך. גם הערבה המרכזית אומרת שלא היה סכסוך, מקטינה בסכסוך, בכלל לא מגנה את מה שהם עשו, מתארת שהם הקורבנות. יש מקום לקבל את התמונה המלאה לעניין המשפחה, להבין מה המסוכנות הנשקפת מהמשפחה לאותו מתלונן ואז אולי הדברים ייראו אחרת.

ב"כ המשיבים:

הערבה לא הוכנה במובן שהיא תבוא ותמסור את הדברים. מדובר במשיבים שהם אנשים נורמטיביים, הערבה מבינה את החובה שלהם שהיא צריכה לשמור עליהם, שאסור להם לצאת ואם ייצאו היא צריכה לדווח למשטרה. אין מה לחקור שורשי סכסוך כי אין פה עניין אובססיבי, לא משהו שיכול להתחדש, חוץ מזה לא שמעתי תשובה למה המתלונן פונה למשטרה כעבור 5 ימים.

<#2#>

החלטה

המדינה עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, זאת על רקע כתב אישום המייחס להם עבירות של איומי, הסגת גבול פלילית, תקיפת זקן הגורמת חבלה ממש ותקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר.

על פי המתואר בכתב האישום, המשיבים יצרו קשר טלפוני ביום 25.1.2018 בשעת צהריים עם המתלונן ואיימו עליו כי הוא הולך למות וזאת מאחר והמתלונן הזמין את אביהם למסיבת יום הנישואין שלו לאחר שהיו בנתק ארוך. סמוך לאחר מכן, הגיעו המשיבים לביתו של המתלונן והשליכו לחצר ביתו שקיות שהכילו את בגדי אביהם. במעמד זה החל ויכוח בין המתלונן והמשיבים ואלה החלו לקלל זה את זה ובשלב מסוים המשיבים קפצו מעל הגדר, נכנסו לחצר, הכו את המתלונן באגרופים וגרמו לו לחבלה בדמות דימום מהאף ורגישות בכל חלקי גופו. אשתו של המתלונן ניסתה להפריד בין המתלונן למשיבים, אולם אלה מנעו ממנה בכל פעם שהתקרבה ודחפו אותה וזו נפלה פעם על הרצפה ופעם על ספה שהייתה במקום.

ב"כ המשיבים הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, ואשר לעילת המעצר טענה כי זו אינה בעצמה גבוהה ואינה מחייבת את המשך מעצרם של המשיבים וכי ניתן להסתפק בשלב הזה בחלופת מעצר בעיר ערד בביתה של בת הדוד של המשיבים, בפיקוחה ובפיקוח בעלה.

לטענת ב"כ המשיבים, אין מדובר בסכסוך משפחתי מורכב, אלא בכעס של המשיבים על כך שאביהם השלים עם אחיו הוא המתלונן ועל רקע הדברים שהוחלפו ביניהם במהלך השבעה של אמם לפני כשנה לערך. לדידה לא מדובר בסכסוך שיש בו אלמנטים אובססיביים של המשיבים כלפי המתלונן או להפך, גם לא מדובר בסכסוך שלא ניתן לגשר עליו והרחקה של המשיבים מהמתלונן היא לבדה אף יכולה להשיג את מטרת המעצר. בהקשר זה ציינה בעברם הנקי של המשיבים, ללא כל מעורבות מכל סוג שהיא בפלילים ואת אורח חייהם הנורמטיבי עד לאירוע האמור.

ציינה בעובדה שהמתלונן אף הוא הכה במשיבים ובכך שהמתלונן הגיש תלונה במשטרה רק כעבור חמישה ימים ממועד קרות האירוע שבמהלך ימים אלה לא הייתה כל פניה או ניסיון מצד המשיבים לפגוע במתלונן.

ב"כ המבקשת עיין קצרות בתיק החקירה שכתב האישום כאמור הוגש רק היום וטען כי אין מקום לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בשלב הזה, שכן לדידו יש להידרש לתסקיר מעצר אשר יביא בפני בית המשפט תמונה רחבה בכל הנוגע לסכסוך שבין המשיבים למתלונן ולעומקו והאם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

עיינתי בחומר החקירה ולטעמי ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת המעצר שהוצעה בפניי. בהקשר זה אציין כי איני סבורה כי מהמשיבים נשקפת מסוכנות כלפי המתלונן בעצמה המחייבת את המשך מעצרם, בוודאי לא את מעצרם עד תום ההליכים. לטעמי בנסיבות המקרה גם אין צורך להידרש לתסקיר מעצר.

הסכסוך בין המשיבים למתלונן שהוא דודם, אחיו של אביהם, הוא על רקע דברים שאמר המתלונן למשיבים בעת ימי השבעה של אמם. המתלונן אמר להם כי הם מעשנים בשבת ולאחר דברים עזב את המקום ומאז משפחת המתלונן, המשיבים ואביהם אינם מדברים. סמוך לפני האירוע המתלונן ואשתו חגגו יום נישואין והזמינו את אביהם של המשיבים וזה נעתר לבקשתם, מה שהרגיז את המשיבים לכן אלה ארזו את בגדיו של אביהם בשקיות, התקשרו למתלונן ואמרו לו בין היתר כי עכשיו אביהם יעבור לגור אצלו, גם איימו עליו ובהמשך הגיעו סמוך לביתו והשליכו את השקיות אל מעבר לגדר.

במעמד זה התפתח ויכוח בין המשיבים למתלונן שבמהלכו הוחלפו קללות ביניהם עד שהמתלונן אמר לאחד המשיבים "בן זונה" ואז דילגו המשיבים מעל הגדר והאירוע התגלגל לאלימות פיזית. לא יכול להיות חולק כי המשיבים הכו במתלונן, אם כי גם המתלונן הכה בהם. המתלונן נפצע באפו מאחד האגרופים שהיכו בו המשיבים, הוא דימם וקיבל טיפול רפואי.

יש ממש בטענת ב"כ המשיבים לפיה העובדה שהמתלונן הגיש תלונה רק כעבור 5 ימים, אשר במהלכם לא הייתה כל פניה של המשיבים למתלונן או ניסיון כזה או אחר של המשיבים להוסיף ולפגוע במתלונן מחזקת בטענה כי מדובר באירוע חד פעמי שהסיכוי שיחזור על עצמו הוא קלוש.

לאמור יש להוסיף כי העובדה שבמהלך הנתק בין המשיבים לבין המתלונן שארך למעלה משנה וחצי לא היה כל ניסיון מצד המשיבים ליצור נקודות חיכוך על מנת לפגוע במתלונן, מדברת בעד עצמה. נראה כי נקודת החיכוך נוצרה בעצם אותו אירוע, יום נישואין של המתלונן והגעת אביהם לאותו אירוע.

עוד בהקשר זה ניתן להוסיף כי המשיבים, עת הגיעו סמוך לחצר הבית של המתלונן, לא דילגו מיד ונכנסו לחצר הבית על מנת לפגוע בו, אלא השליכו את השקיות ורק לאחר שהעניין התלהט, גמלה בלבם ההחלטה לפגוע בו גם פיזית.

כך או כך, תוצאת הדברים למרבה המזל אינה קשה ובמכלול הנסיבות והדברים אין לי ספק כי חלופת המעצר שהוצעה בעיר ערד, שהינה מרוחקת מבאר שבע, בבית משפחת המשיבים תאיין מכל רמת סיכון ככל שישנה.

נתתי דעתי לכך שהמשיבים נעדרי עבר פלילי ובשים לב שהשניים מנהלים אורח חיים נורמטיבי, שניהם עובדים ובעלי משפחות ועבודתם היא מחוץ לעיר באר שבע, אני מורה על שחרורם של המשיבים בתנאים הבאים:

א. נאסר על המשיבים להיכנס לעיר באר שבע משך 30 ימים. משיב 1 ישהה בבסיס הצבאי בו הוא משרת, בסופי שבוע ישהה בביתם של גב' מיטל בראנס ת.ז. 042839670 ומר יהודה בראנס ת.ז. 37237724 ברח' החסידה 9 בערד.

משיב 2 ישהה בביתם של גב' מיטל בראנס ת.ז. 042839670 ומר יהודה בראנס ת.ז. 37237724 ברח' החסידה 9 בערד, אם כי יהיה רשאי לצאת לעבודה החל מהשעה 14:30 ועד השעה 02:30.

ב. נאסר על המשיב ליצור כל קשר בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלונן.

ג. התייצבות לכל הדיונים בעניינו, וזאת בליווי אחד הערבים.

ד. כל אחד מהמשיבים יפקיד סכום של 3,500 ₪.

ה. ערבות עצמית של כל אחד מהמשיבים וערבות צד ג' של כל אחד מהערבים הנ"ל בסך 5,000 ₪ כל אחת.

לא יעמדו המשיבים בתנאי השחרור, ייעצרו ויובאו בפניי בתוך 48 שעות.

על ב"כ המשיבים להבהיר למשיבים ולערבים שוב את כל תנאי השחרור, לוודא כי הבינו אותם, וכן לוודא כי הללו הבינו היטב כי כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור – יכול ותוביל הן למעצרו המחודש והן לחילוט הערבויות.

מורה על ביטול דיון ההקראה הקבוע בפניי ליום 13.2.2018.

המשיבים הודעו בדבר מועד הדיון המקדמי הקבוע בתיק העיקרי ליום 7.3.2018 בשעה 12:00 בפני כב' השופט אמיר דורון וכי עליו להתייצב בליווי אחד הערבים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ד שבט תשע"ח, 30/01/2018 במעמד הנוכחים.