בפני בקשה לשומת הוצאות בהליך בוררות שהתנהל בפני הבורר, השפט בדימוס מ' גל (להלן: "הבורר").

פסק הבוררות ניתן ביום 15.1.2018. בסיכום פסק הבוררות, נקבע כדלקמן:

"סוף דבר: התביעה מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעת (המבקשת – ב.ט.) סכום של 3,400,000 ₪... הנתבעת תישא גם בהוצאות התובעת בבוררות זו ובנוסף בשכר טרחת עורך הדין של התובעת בסכום של 300,000 ₪..." (סעיף 23 לפסק הבוררות).

ביום 1.3.2018 , פסק הבוררות אושר וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין").

במקביל להליכי הבקשה לאישור פסק הבוררות, פנתה המבקשת לבורר ב"בקשה לשומת הוצאות וחתימה על פסיקתא" (נספח 2 לבקשה).

בהחלטתו מיום 11.3.2018 דחה הבורר את הבקשה למתן פסיקתא, שתכליתה בעצם בקשה לשומת הוצאות. הבורר ציין בהחלטתו כי סמכותו מוגבלת למתן פסיקתא "משקפת" בלבד (רע"א 5962/16 נווה נ' יוסף (21.11.2016 ) (להלן: "נווה").

הבורר התייחס למחלוקת בעניין פרשנות סעיף 23 בפסק הבוררות והבהיר כי "...מובן מפסק הדין – וזאת אף היתה הכוונה – שההוצאות ישולמו במלואן ומה שהובא בחשבון לעניין פערי הסכומים הוא סכום שכ"ט עוה"ד שנפסק על הצד המתון, הן בשים לב לסכום שנפסק והן בשים לב להיקף המחלוקת והדיונים ובקשות הביניים. לא ברור על יסוד מה תומכת הנתבעת את הפרשנות לפסק הבוררות, כפי המוצע על ידה. פרשנות כזו היתה מחייבת ניסוח מצמצם ומיוחד לגבי אותן הוצאות מוכרות. עוד יושם נא אל לב, מרבית ההוצאות היו מוצאות כשעורן לו סכום התביעה במקור היה דומה או קרוב לסכום שנפסק...".

אשר למחלוקת בעניין סכום ההוצאות, הבורר קבע כי אינו מוסמך להידרש למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים , וכדבריו: "חוששני שלענין זה אין מדובר בפסיקתא משקפת. התובעת לא הגישה במהלך סיכומיה שומה כלשהי של הוצאות ולא הפנתה לרצף קבלות שהוגשו בהליך עצמו, כדי שניתן יהיה לשקפן בפסיקתא. יתר על כן, הנתבעת חולקת גם על חלק מהתשלומים, שלגביהם אין זהות בנוגע לגוף המשלם (אינו התובעת) או לגוף המקבל (אינו המומחה). די אפילו באי התאמה זו כדי לחייב דיון נפרד המצריך בחינה של הראיות, שהתאם להלכת נווה הנ"ל אין בסמכותי כבורר לקיימה, עם כל הצער שבדבר, אין מנוס אלא להשאיר נושא זה לבירור בבית המשפט, אלא אם הצדדים יתעשתו ויגיעו ביניהם להסכמה" .

ביום 13.6.2018, כשלושה חדשים לאחר שניתן פסק הדין, המבקשת הגישה בקשה לשומת הוצאות, במסגרתה עתרה לשום את הוצאותיה בניהול הבוררות, בסכום נומינלי של 252,213 ₪, כמפורט בבקשה הנתמכת באסמכתאות ותצהירים בנוגע להוצאות הנטענות.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי דינה להידחות על הסף ולחילופין, לגופם של דברים זאת מהנימוקים המפורטים בתגובה.

בהחלטתי מיום 5.7.2018, הצעתי כי בכדי לסיים את המחלוקת בשאלת ההוצאות בדרך היעילה והקצרה ביותר, יודיעו הצדדים אם מוסכם עליהם כי הבורר יכריע בשאלת ההוצאות. סברתי כי זו הדרך היעילה והנכונה ביותר להכרעה במחלוקת בשאלת ההוצאות שהרי הליך הבוררות התנהל בפני הבורר המכיר את הסכסוך ואת התנהלות ההליכים ומשכך הוא המותב "הטבעי" להכרעה במחלוקת בשאלת ההוצאות (להשוואה ראו תקנה 512 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ (20.8.2017), ע"א 1593/11 ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל נ' דירות נ. שקד בע"מ (7.8.2013)). ואולם, משהליך הבוררות הסתיים ופסק הבוררות אושר, אין לבורר סמכות להידרש למחלוקת בשאלת ההוצאות אלא מכוח הסכמת הצדדים שהיא בבחינת הסכם בוררות חדש המסמיך את הבורר להכריע בשאלת ההוצאות.

המבקשת הודיעה על הסכמתה להצעה. המשיבה הודיעה כי אינה מסכימה להצעה.

בנסיבות אלה, בהעדר הסכמה כי הבורר הוא שיכריע בשאלת ההוצאות, יש להכריע בבקשה ולהידרש תחילה לטענות המקדמיות.

בפתח הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי יש לסלק את הבקשה לשומת הוצאות על הסף, נוכח הגשתה בחלוף חודש וחצי לאחר שפסק הדין הפך לחלוט כך שהתגבשה אצל המשיבה ציפייה סבירה לסופיות הדיון שהרי בפסק הדין ציינתי במפורש כי "באישור פסק הבוררות אין כדי להכריע בכל מחלוקת בעניין ביצוע חיובי פסק הבוררות. כל טענה בעניין זה שמורה לצדדים להליכים המתאימים".

אשר לדרך הדיונית - יש להצר על עמדת המשיבה שאינה מסכימה להסמכת הבורר, שהוא המותב המתאים ביותר, להכריע במחלוקת בשאלת ההוצאות. עם זאת, בהינתן כי זו היא עמדת המשיבה, איני סבורה כי יש לברר את המחלוקת בשאלת ההוצאות בבית משפט זה, במסגרת התובענה שבכותרת שהדיון בה הסתיים עם מתן פסק הדין המאשר את פסק הבוררות - ואנמק.

כפי שעולה מטענות הצדדים, כמו גם מהחלטת הבורר בבקשה לשומת הוצאות ומתן פסיקתא, הכרעה במחלוקת בשאלת ההוצאות מחייבת בחינה של הראיות שהובאו בהליך הבוררות ובירור עובדתי לגבי ההוצאות הנטענות שלגבי חלק מהן קיימת מחלוקת באשר לזהות הגוף המשלם - שאינו המבקשת ולגבי זהות הגוף המקבל - שאינו המומחה (ראו החלטת הבורר מיום 11.3.2018, כן ראו התצהירים שצורפו לבקשה לשומת הוצאות (ארבעה תצהירים) וטענות המשיבה כי חלק מחשבוניות המס שצורפו לבקשה, הוגשו על ידי חברות אחרות למס הכנסה ולמע"מ, כי המבקשת אינה קשורה להוצאות אלה וכי אין להן קשר להליכי הבוררות, בין משום שלא הוצאו לצורך הליך הבוררות ובין שמשום שלא היו נחוצות בהליך הבוררות).

בנסיבות אלה, כאשר אין מדובר בשומת הוצאות "טכנית", אלא במחלוקת המחייבת בירור עובדתי, אין לבית משפט זה או לרשם בית המשפט, כל יתרון דיוני ואין מקום שבית משפט זה ידרש לבירור עובדתי במחלוקת האמורה.

כאמור, בפסק הדין המאשר את פסק הבוררות ציינתי במפורש כי "באישור פסק הבוררות אין כדי להכריע בכל מחלוקת בעניין ביצוע חיובי פסק הבוררות. כל טענה בעניין זה, שמורה לצדדים להליכים המתאימים". בנסיבות אלה, כאשר שאלת ההוצאות מעוררת מחלוקת שההכרעה בה מחייבת בירור עובדתי, עומדת למבקשת האפשרות לפעול לביצוע ואכיפת חיובי פסק הבוררות על דרך של הגשת תביעה על פי הפסק, לבית משפט המוסמך לדון בתביעה על פי סכומה.

סיכומם של דברים - משנדרש בירור עובדתי לצורך הכרעה במחלוקת בשאלת ההוצאות, ראיתי להורות על מחיקת הבקשה לשומת הוצאות, תוך ששמורה למבקשת הזכות לנקוט בכל הליך הנתון לה על פי הדין לביצוע חיובי פסק הבוררות, לרבות הגשת תביעה על פי הפסק לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי סכומה.

למותר לציין כי כל טענות הצדדים שמורות להם להליכים המתאימים.

הבקשה נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.