1. עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לצדדים עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 11.9.17.

1. בזמנים הרלוונטיים לתאונה, התובע/נתבע שכנגד (להלן: "התובע") היה הנהג ברכב מסוג שברולט מספר 5450170; מנגד נהג הנתבע 1/התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ברכב, הנמצא בבעלותו של הנתבע 2, מסוג מזדה, שמספרו 9623654.

בכתב התביעה טען התובע כי התאונה אירעה לאחר שהנתבע נסע לאחור ברכבו, והתנגש ברכבו של התובע אשר עצר בצומת. לטענת התובע הוא צפר לנתבע, לאחר שראה כי הוא נוסע לאחור, אם כי ללא הועיל.

1. מנגד, טוענים הנתבעים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהוגש במקביל, כי במזמן שרכבם היה בעצירה מוחלטת, בצד שמאל בכניסה לרחוב צופים, רכב התובע הגיע לפתע מכיוון רחוב בת חן פנה ימינה ופגע ברכבם.

1. בתביעה העיקרית ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 3,940 ₪ הכולל נזק לפי חו"ד שמאי בסכום של 2,288 ₪, שכ"ט שמאי בסכום של 702 ₪, הוצאות בגין תמלול שיחה שהוקלטה בין הצדדים לאחר התאונה בסכום של 250 ₪ והפסד יום עבודה לתובע בסכום של 700 ₪.

הנתבעים מנגד עתרו לחיוב התובע בסכום של 3,570 ₪ לפי חו"ד שמאית שצורפה.

1. דיון ראשון בתביעה התקיים ביום 17.9.18. לדיון לא היתה התייצבות מצידם של הנתבעים, חרף זימונם כדין. מכאן, ניתן נגדם פס"ד בהעדר, במסגרתו הוריתי על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 3,490 ₪. כן הוריתי על דחיית התביעה שכנגד.
2. ביום 23.10.18 הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסה"ד ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. בקשה זו, לאחר שהועברה לתגובת התובע, נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 4.2.19. בהחלטה שניתנה הובהר לצדדים כי על הצדדים להיות ערוכים לכך שביהמ"ש ישמע את ראיותיהם במעמד הדיון. במקביל הורית על עיכוב ביצוע פסה"ד כנגד הפקדת סכום של 1,500 ₪ בקופת ביהמ"ש.
3. ביום 4.2.19, התקיים דיון במעמד שני הצדדים. הנתבע טען כי לא קיבל את הזימון לדיון הקודם. עפ"י עדותו, הוריו גרושים והוא מתגורר אצל אביו ברחוב נורית 14 קרית ביאליק, בעוד שהמסירה בוצעה בכתובה בה מתגוררת אמו. לאחר שעיין באישור המסירה הנמצא בתיק, העיד הנתבע כי מי שחתומה על אישור המסירה זו אמו "ציונה", אם כי היא לא מסרה לו את הזימון ולא הודיעה על קיומו של משפט.

1. לגוף הענין, התובע העיד כי הוא נסע מאחוריו של רכב הנתבעים. הוא היה ברחוב בת חן והתכוון לפנות ימינה אל רחוב צופים. עפ"י עדותו "הוא נסע רוורס ובזווית הוא פגע לי ברכב מהצד הימני אחורי שלו, הוא פגע בצד הקדמי שמאלי שלי. הוא כנראה הסתכל על משהו ולכן נסע רוורס. צפרתי לו....לפני התאונה, עמדתי אחריו, חיכיתי שהוא ייסע. הוא עמד בצומת ואני עמדתי אחריו. במקום שהוא יפנה ימינה או שייקח טיפה שמאלה, הוא נסע רוורס. צפרתי לו. לא עזר...".

התובע הגיש תמונות צבעוניות המראות את מקום התאונה כמו גם את נזק שנגרם לרכבים. הוא טען כי אם היה פוגע ברכב הנתבעים, כפי שטען הנתבע, אזי היה פוגע בחלק האחורי והרכב שלו היה ניזוק בחלק הקדמי.

עוד העיד התובע כי מיד לאחר התאונה, ובעודם מחליפים פרטים ביניהם, הקליט את הנתבע. התובע הגיש תמליל ההקלטה, ממנה עולה כי הנתבע מודה שהוא נסע רוורס.

1. מנגד העיד הנתבע "אני בסה"כ עמדתי במעבר חצייה. ילד קטן רצה לעבור ועצרתי במעבר החצייה. אני לא יודע אם התובע בא במהירות, הוא נכנס בי מאחורה, יכול להיות שהוא לא שם לב. הוא פגע בי מאחור"...ראיתי את התמלול. אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה, לא היה ולא נברא. לא היתה שיחה כזאת בינינו".

1. לאור כך שהתמליל הוא כלי עזר, בעוד שהראייה היא הקלטת עצמה ומאחר והנתבע הכחיש קיומה של שיחה בינו לבין התובע, נתבקש התובע ע"י ביהמ"ש להגיש את הקלטת. התובע אשר מסר כי את הקלטת העביר לחברת התמלול, ביקש שהות לאיתור הקלטת והגשתה לביהמ"ש.
2. לאחר הדיון הגיש הנתבע בקשה לביהמ"ש בה ביקש לעדכן את כתובתו, כך שתירשם בשדרות מוריה 66 חיפה. ביהמ"ש נעתר לבקשה והורה למזכירות לפעול לתיקון הכתובת כמבוקש. הכתובת תוקנה בהתאם.
3. ביום 5.2.19 הגיש התובע שני דיסקים של השיחה המוקלטת (דיסק לביהמ"ש ודיסק לנתבע) ובהתאם להחלטה מיום 26.2.19 הוזמן הנתבע לגשת למזכירות ביהמ"ש לקבל אחד משני הדיסקים. באותה החלטה אפשר ביהמ"ש לנתבע לקבל את הדיסק בדואר. לגופם של דברים, ומפני שהקלטת לא הושמעה בדיון, ניתנה לנתבע זכות תגובה לתוכן ההקלטה, תוך 14 ימים.
4. עפ"י הרישומים בתיק, בשיחה טלפונית שיזמה מזכירות ביהמ"ש עם הנתבע, ביום 27.2.19, הודיע הנתבע כי הוא יגש למזכירות כדי לקבל את הדיסק לידיו. הנתבע לא עשה כן למרות פניות חוזרות מצד המזכירות וביום 17.3.19 המציאה המזכירות את הדיסק אל הנתבע בדואר, לכתובתו המעודכנת בתיק.

ביום 15.4.19 הגיש התובע בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה ולאחר שמזכירות ביהמ"ש נתבקשה לעקוב אחר ההמצאה שנעשתה לנתבע, התברר כי לא בוצעה המצאה כדין.

1. עם הגשת הבקשה האחרונה של התובע, ביום 14.5.19, נעשתה בדיקה נוספת של אישורי המסירה ועלה כי ההמצאה צלחה וכי הנתבעים קיבלו את דבר הדואר כדין עוד ביום 31.3.19. במצב דברים זה ולאחר חלוף הזמן שנקבע להגשת תגובה, אין לי אלא להניח כי הנתבעים ויתרו על הגשת תגובה לקלטת שהוגשה.
2. כעת לבקשה לביטול פסה"ד לגופה. כאמור, הנתבע טען כי לא ידע אודות הדיון שהיה קבוע, ומוכנה אני להניח כי עדותו זו עדות אמת. עם זאת, מדובר בהמצאה כדין של כתב התביעה וגם מדברי הנתבע עצמו עלה כי הוא מתגורר/מבקר לסירוגין אצל שני הוריו. השאלה החשובה למעשה הינה שאלת סיכויי ההגנה.
3. לאחר שמיעת עדויותיהם של שני הצדדים, לאחר עיון בתמונות ממקום התאונה ובתמונות הנזק של הרכבים ולאחר ששמעתי את ההקלטה שהוגשה, אני מבכרת את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע וקובעת כי התאונה אירעה לאחר שהנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע.

1. ראש וראשון אציין כי גרסתו של התובע היתה גרסה עקבית שעשתה עלי רושם אמין. התובע חזר והסביר תוך שהוא נעזר בתמונות שהגיש, כי בזמן שעצר בצומת מאחורי רכבם של הנתבעים, ובטרם יפנה ימינה חזר הנתבע בנסיעה אחורנית לאחור ופגע ברכבו. גרסה זו עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק בשני הרכבים, וחשוב מכך, היא מקבלת חיזוק משמעתי בשיחה המוקלטת בין שני הנהגים מיד לאחר התאונה, בה הודה הנתבע כי נסע לאחור. בכתב טענותיו ובדיון הכחיש הנתבע את דבר נסיעתו לאחור וטען כי התאונה אירעה בזמן שרכבו היה בעצירה מוחלטת, בעוד שבשיחה עם התובע לאחר התאונה הוא מודה שנסע לאחור, אם כי טען כי נסע מרחק קצר בלבד וזה היה התובע אשר עצר צמוד אליו.

בשיחה המוקלטת נשמע הנתבע משיב לתובע לעניין הנסיעה לאחור "כן מותר לי לנסוע רוורס" (עמ' 1 לתמליל, שו' 14) ובהמשך "אני נסעתי אולי 20 ס"מ" (עמ' 2, שו' 1).

1. לאור האמור, אני מקבלת את גרסתו של התובע בדבר אופן התרחשות התאונה ודוחה את גרסתו של הנתבע. מכאן ומשלא הועלו טענות מהותיות לעניין הנזק, איני רואה טעם להורות על ביטול פסה"ד.

בפסה"ד שניתן חוייבו הנתבעים לשלם לתובע את הנזק עפ"י חוות דעתו של השמאי, שכ"ט שמאי והוצאות משפט בסכום של 500 ₪. פסה"ד, כולל החיוב בהוצאות עומד בעינו. בנוסף לכך, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין התגובה שהגיש התובע לבקשה לביטול פס"ד ובגין הדיון השני שנערך.

1. סוף דבר – משקיבלתי את גרסתו של התובע, אני דוחה את הבקשה לביטול פס"ד. פסה"ד מיום 17.9.18 יעמוד בעינו. בנוסף לכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחוד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪.

עיכוב ביצוע פסה"ד, מבוטל בזאת.

סכומי החיוב ישולמו ע"י הנתבעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.