ניתן ביום 16 אפריל 2018

השופטת חני אופק גנדלר

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 16.1.18 (השופט אסף הראל; סע"ש 54936-09-16) (להלן: ההחלטה) הדוחה את בקשת המבקש להורות למשיבה לפרט את הבונוסים ששולמו למנהלי האזורים בשנים 2012- 2015 (סעיף 1 להחלטה).

רקע עובדתי

1. מר בנימין צובארי (להלן: המבקש), אשר הינו מהנדס, הגיש תביעה כנגד חברת שיכון ובינוי- סולל בונה תשתיות בע"מ (להלן: המשיבה) בעילות ממשפט העבודה, כאשר לטענתו התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק. המשיבה בכתב ההגנה מטעמה טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד- מעסיק בין הצדדים, כי אם "התקשרות קבלנית". נוכח מחלוקת זו, הורה בית הדין קמא, בהחלטה מיום 2.7.17 לעניין בקשת המבקש למתן צו לגילוי מסמכים, בין השאר, כי:

"לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכדי מסקנה כי יש לקבל את בקשת התובע לחייב את הנתבעת להעביר לו נתונים בנוגע להשתכרותם החודשית של עובדיה השכירים ששימשו בתפקיד מנהלי אזור בשנים 2012 עד 2015. באתי לכדי מסקנה כי מדובר בנתון רלוונטי. לא היה חולק כי אחד מתפקידיו של התובע, היה מנהל אזור. במסגרת התביעה יהיה מקום לברר מה השכר שהיה משתלם לתובע אילו היה עובד שכיר. נכון שהנתבעת צרפה לכתב ההגנה נתונים לגבי העובדים אליהם יש להשוות את התובע. אלא שאין הדבר מונע מהתובע את הזכות לבקש פרטים נוספים. את הנתונים על הנתבעת להעביר בתצהיר וזאת כדי לשמור על פרטיותם של מנהלי האזור השכירים שהועסקו על ידה. התצהיר יכלול נתונים לגבי שכר ממוצע בנוגע לכל אחת מהשנים וכן עלות מעביד ממוצעת של אותו שכר לכל שנה. באותו תצהיר אין לציין את שמות מנהלי האזור, אלא להסתפק בשמות כלליים..."

ביום 24.12.17 הגיש המבקש בקשה נוספת לגילוי מסמכים ולמסירת פרטים נוספים, באשר לטענתו מתצהיר המשיבה הושמטו פרטי הבונוסים ששולמו לעובדים השכירים הנ"ל, ואשר לטענתו אותם בונוסים הינם "חלק בלתי נפרד מתנאי העסקתם של העובדים כמו כל רכיב תשלום" (סעיף 14 לבקשה). לאור זאת, ביקש להורות למשיבה לחשוף את פרטי הבונוסים ששולמו לאלו.

ביום 25.12.17 נתן בית הדין האזורי החלטה לפיה על הנתבעת להגיש תשובתה עד ליום 25.1.18 וכי התיק יובא לעיון ביום 20.1.18 "לשם מעקב אחרי תשובת הנתבעת".

בתגובת המשיבה מיום 10.1.18 טענה כי המדובר בניסיון לעקוף את החלטת בית הדין קמא מיום 2.7.17 שלא לחשוף את תלושי השכר של העובדים השכירים הנ"ל כי אם להגיש תצהיר בלבד אודות שכרם. כן טענה שתשלום בונוס אינו חלק מהשכר, כי אם "מטיבעו וטיבו פררוגטיבה ניהולית של המעסיק" (סעיף 6 לתגובה), ומשכך "אינו רלוונטי לבחינת ההשוואה בין התובע לבין השכר שקיבל שכיר מקביל" (סעיף 10).

ביום 16.1.18 ניתנה החלטת בית הדין קמא בבקשה זו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפנינו, לפיה (סעיף 1 להחלטה):

"באשר לבקשה להורות לנתבעת לפרט את הבונוסים ששולמו למנהלי האזורים בשנים 2012-2015 (סעיפים 13-17 לבקשה) – דין הבקשה להידחות. מדובר בבקשה שאינה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים. ראשית, עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע אינו טוען כי במסגרת שכרו הקובע יש להביא בחשבון תשלומי בונוס ששולמו לו. מטענתו – בסעיף 27 לכתב התביעה – לפיה לא שולמו לו כלל בונוסים בשנים 2013-205, עולה כי בשכר הקובע הנטען לא מובא בחשבון תשלום בונוס. שנית, אין בכתב התביעה עתירה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בונוס. שלישית, אין טענה כי תשלום הבונוס אינו משקף תמריץ אמיתי. ככזה, אין לעובד זכות לקבלו אלא הדבר מסור לשיקול דעת המעסיק, והתובע לא טען וממילא לא הוכיח אחרת. כתוצאה מכך, הנתון של בונוסים ששולמו למנהלי האזורים, ככל ששולמו, לא יוכל לשמש עיגון לזכותו של מנהל אזור אחר לבונוס כזה. רביעית, אין טענה כי בונוס כזה מהווה חלק מהשכר הקובע לתשלום הזכויות להן עתר התובע (השוו: ע"ע (עבודה) 300327/98 אטקה בע"מ – רטר, פס' 9 (24.4.2002)). משאין מדובר בנתון רלוונטי, די בכך לדחות את הבקשה".

1. על סעיף זה בהחלטה מונחת הבקשה שלפנינו. כאמור, המבקשת מבקשת בבקשתה להורות למשיבה לחשוף את פרטי הבונוסים ששולמו לעובדים המקבילים. לחילופין, ביקשה לאפשר למבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבה ורק לאחר מכן ליתן החלטה. הצדדים נתבקשו ליתן עמדתם, בין היתר, בעניין תחולת סעיף 1(8) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2017 (להלן: הצו) – וזאת בראי ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ - עיזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל (27.1.11), ובר"ע (ארצי) 56857-03-15 רבקה רוזנבאום - דובק בע"מ (15.11.15) (להלן: "עניין טבע" ו"עניין דובק" בהתאמה) – שניתנו טרם התקנת הצו אך עשויות להשליך על פרשנותו – ולאור האמור בבר"ע (ארצי) 29351-01-15 עלי אבו גריבאן - יצחק מנדל (14.04.15) (להלן: עניין יצחק מנדל) ובהיקש מהאמור ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.15) (להלן: עניין ברנד פור יו). כן נתבקשו ליתן עמדתם למתן פסק דין בבקשת רשות הערעור על יסוד תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנה 82).
2. לטענת המשיבה, על החלטה זו חל הכלל שבסעיף 1(8) לצו לפיו ההחלטה הינה מהסוג עליו לא תינתן רשות ערעור. לטענתה, המדובר בבקשה ל"פרטים נוספים" והפסיקה אליה הפנה בית הדין את הצדדים ניתנה זמן רב טרם התקנת צו בית הדין ואינה יכולה להביא להרחבת האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה כנ"ל.

טענת המשיבה היא כי יש להבחין בין העניין שלפנינו ובין ההחלטה שניתנה בעניין טבע, באשר שם העובדת היתה זכאית לתשלום בונוס, בניגוד למבקש בענייננו. בעניין דובק קבע בית הדין כי הדרישה "כוללנית וגורפת... ללא אבחנה בין סוגי הטבות ותוספות אישיות" (סעיף 10ב לתגובתה. הדגשה במקור). עוד טוענת המשיבה כי יש לאבחן בין המקרה שלפנינו לעניין יצחק מנדל, שם הוחזרה לערכאה הדיונית החלטה שניתנה מבלי שלמבקש היתה הזדמנות ליתן תשובתו לתגובת המשיבה, באשר בעניין שלפנינו "מדובר למעשה בהליך מתמשך בנוגע לפרטים נוספים" (סעיף 10ג). בניגוד לעניין ברנד פור יו, במקרה שלפנינו ההחלטה הינה ביחס לפרטים נוספים "שכלל אינם רלוונטיים למחלוקות בתיק" (סעיף 10ד). לפי דעת הנשיא גרוניס ברע"א 7471/09 אי די בי חברה לפיתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע (20.10.09), השבה להנמקה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן גם לאחר מתן הנמקה וגם אם זו תהיה שגויה- הרי שלא תינתן רשות ערעור על פי הצו. בכל מקרה, כך נטען, "וזה עיקר לענייננו" (שם), בניגוד לעניין ברנד פור יו החלטת בית הדין קמא במקרה דנן נומקה. כן מעלה המשיבה טענות לגופו של עניין, מדוע לשיטתה בצדק דחה בית הדין קמא את בקשת המבקש לפרטים נוספים בנוגע לבונוסים ששולמו למנהלי אזור במשיבה. המשיבה אינה מתנגדת, בכפוף לטענותיה ומבלי שהדבר יחשב כהסכמה והודאה, למתן פסק דין על יסוד תקנה 82.

1. על כך משיב המבקש, כי "פרשנות תכליתית של הצו מעידה כי יש לאפשר הגשת ערעור" (סעיף א1 לתשובתו), באשר לשיטתו יש לפרשו באופן שיהיה תואם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לפיו יש אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת למסירת פרטים נוספים. כמו כן טוען, כי הפרטים הנדרשים הם תוצר של בקשה מקורית לעיון במסמכים (תלושי השכר של העובדים המקבילים), ומשכך ראוי להתייחס לבקשה ככזו. לאור עניין יצחק מנדל, הפגם של אי מתן זכות תשובה "יורד לשורשה של ההחלטה ומאפשר לבית הדין הנכבד להתערב בהחלטת בית הדין קמא על אף הוראות צו בית הדין לעבודה" (סעיף 15). כך נקבע בעניין ברנד פור יו לעניין פגם היורד לשורשו של עניין, וכן בעניין רע"א (עליון) 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ (23.04.2013). כן מעלה המבקש טענות לגופו של עניין, בעניין הרלוונטיות של פרטי הבונוסים ששולמו, לשיטתו. המבקש אינו מתנגד למתן פסק דין על יסוד תקנה 82.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק, החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בערעור כאילו הוגש, ולקבל את הבקשה החלופית בלבד, קרי החלטת בית הדין קמא ככל שנוגעת לעניין חשיפת פרטי הבונוסים- תבוטל, והבקשה תוחזר לבית הדין קמא למתן החלטה חדשה בעניין זה לאחר שיתאפשר למבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבה. אין בפסק דיננו משום הבעת עמדה במחלוקת שבין הצדדים לגוף הבקשה בשאלה אם יש מקום בנסיבות הענין לגלות את פרטי הבונוסים. להלן יובאו נימוקינו.
2. בעניין יצחק מנדל פסק בית דין זה כי יש להחיל בבית הדין לעבודה את הכלל הקבוע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בדבר זכות המבקש להגיש את תגובתו לתשובת המשיב. וכך נאמר:

"קבלת תגובת המבקש לתשובת המשיב תאפשר להכריע בבקשה ביעילות ובשלמות לאחר שיוצגו לפני בית הדין כל טענות הצדדים. יש לזכור כי לרוב המבקש אינו יכול לצפות את מלוא תשובתו של המשיב, והוא גם אינו יודע אם המשיב יעשה שימוש בטענות "הגנה" שעומדות לו. לפיכך, אך מתבקש לאפשר למבקש להתייחס לטענות הצד שכנגד שלא יכול היה, או לא חייב היה, לצפותן מראש. זאת ועוד, אף כי ממבט ראשון אין הדברים נראים כך, דווקא שלילת היישום של תקנה 241(ג1) לתקסד"א בבית הדין לעבודה מנוגדת לרעיון של פישוט הדיון.

[...]

לאור המקובץ, משהחלטת בית הדין האזורי ניתנה מבלי להמתין לתגובת המבקש, נפל בה פגם שמצדיק, הוא לבדו, את ביטול ההחלטה, וזאת גם מבלי להידרש ליתר טענות הצדדים".

1. את הטענה כי אין מקום להושיט סעד זה כיוון שהבקשה חוסה תחת כנפי הצו החלטנו לדחות וזאת משני טעמים:

ראשית, מקובלת עלינו טענת המבקש כי הבקשה לפרטים נוספים הנדרשים היא המשך לבקשה לעיון וגילוי תלושי השכר של העובדים המקבילים, ולכן אין היא מוחרגת מגדר תחולת הצו. בהקשר זה נציין כי בעניין טבע דן בית דין זה לעניין מענקים ואופציות כ"גילוי מסמכים ספציפיים" וכן בעניין דובק דן בית הדין בעניין חשיפת הטבות ותוספות שכר כ"גילוי מסמכים ספציפיים". אמנם החלטות אלה ניתנו טרם התקנת הצו, ואולם יש בהן ללמד על אופן סיווגן של החלטות מסוג זה.

שנית, אף אם היתה הבקשה באה בגדרי הצו הרי שבענייננו נפל פגם דיוני, ועל פי ההלכה הפסוקה ערכאת ערעור מוסמכת להושיט סעד המתקן פגם דיוני שנפל באותה ההחלטה. זאת, בהיקש מההחלטה בענין ברנד פור יו בה נקבע כי במקרים מתאימים עשוי בית הדין – אך לא בהכרח – ליתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי, וזאת להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית. בהיקש מכך, אף אם ההחלטה באה בגדר הצו הרי שזה אינו מהווה מחסום דיוני מוחלט ממתן רשות ערעור במקרים מתאימים, בהם ההחלטה ניתנה תוך פגם דיוני.

1. סוף דבר - הבקשה מתקבלת באופן זה שהחלטת בית הדין קמא ככל שנוגעת לעניין חשיפת פרטי הבונוסים- תבוטל, והבקשה תוחזר לבית הדין קמא למתן החלטה חדשה בעניין זה לאחר שיתאפשר למבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבה. למען הסר ספק נחדד כי אין באמור משום התייחסות לגופה של הבקשה, ואין בה משום נקיטת עמדה לכאן או לכאן למהות הטענות. הכרעתינו מתמקדת אך בפגם הדיוני שנפל עקב אי מתן זכות תשובה למבקשת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אייר תשע"ח (16 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.