השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור מר נתן מזרחי ומר צבי גל; ב"ל 17278-01-18) מיום 22.1.18, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו זמני שלפיו יורה בית הדין למוסד לביטוח לאומי להשיב את שמה למאגר המבוטחים בביטוח בריאות וזאת עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.
2. להלן העובדות לכאורה, כפי שהן עולות מהחלטת בית הדין האזורי ומכתבי הטענות בתיק:
3. המבקשת ילידת שנת 1955, עקרת בית, נשואה למר מחמד קניבי, יליד 1939 (להלן: בן הזוג של המבקשת או מר קניבי) ולהם ששה ילדים. בשנת 1997 לערך רכש מר קניבי דירה בשכונת אבו טור בירושלים. בבעלות בני הזוג דירה נוספת בעיר חברון.
4. ביום 30.1.17 הגיש בן הזוג של המבקשת דין וחשבון רב שנתי, לראשונה, למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). על פי הדו"ח שמסר מר קניבי כתובת בני הזוג היא רחוב המפקד 88, אבו טור, ירושלים.
5. בני הזוג בוטחו בביטוח בריאות ממלכתי, לטענת המוסד עקב טעות.
6. במועד שלא הובהר ("לפני זמן מה" כלשון המבקשת; ינואר 2017 לטענת המוסד) הגיש מר קניבי תביעה לתשלום קצבת זקנה והדבר הוביל לבירור נושא התושבות של בני הזוג.
7. ביום 10.7.17 נשלח למבקשת ובן זוגה "מכתב שימוע". במכתב שקיבלה המבקשת והוגש לתיק בית הדין הודיע המוסד כי: "על פי המידע והממצאים שבידי המוסד לביטוח לאומי הפסקת, לכאורה, להיות תושבת ישראל... מתאריך 1.7.1977 ואילך. הואיל ואינך מתגוררת בתחום מדינת ישראל בתקופה זו. לפיכך לכאורה, אינך מבוטחת על פי חוק הביטוח הלאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתקופה שפורטה לעיל...". בהודעה צוין כי נשלחה בדואר רשום לכתובת המפקד 88 ירושלים 9354562.
8. ביום 28.11.17 השיג בן זוגה של המבקשת על האמור במכתב השימוע שקיבל.
9. ביום 27.12.17 נדחתה ההשגה שהגיש מר קניבי. במכתב שנשלח מטעם המוסד צוין: "מבדיקת השגתך וטענותיך עולה כי: ע"פ בדיקה מקיפה ויסודית שערכנו וע"פ כל מבחני הזיקה שנערכו, הובהר כי מרכז חייך היה ועודנו בחברון ועל כן ערעורך נדחה. מעמדך נותר "לא תושב"...". על פי ההודעה היא נשלחה לכתובת המפקד 88 ת"ד 55643, ירושלים 9354562.
10. המבקשת מתמודדת עם סרטן השד שבעטיו עברה ניתוח כירורגי להסרת הגוש לקראת סוף שנת 2017 במרכז הרפואי "שערי צדק" (להלן: שערי צדק).
11. ביום 8.1.18 הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי בעניין "קביעת מעמד, תושבות, החזרת ביטוח בריאות", וביום 9.1.18 הגישה בקשה לסעד זמני המורה למוסד להשיב את ביטוח הבריאות עבורה וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים.

לטענת המבקשת היא מתגוררת בישראל עשרות שנים; שלילת זכאותה לביטוח בריאות נעשתה מבלי לתת לה הזדמנות להשמיע את טענותיה; המכתב ששוגר לה מעולם לא הגיע אליה וחזר למוסד; עקב מצבה היא זקוקה לטיפולים מצילי חיים הניתנים בשערי צדק, כאשר מצבה הכלכלי לא מאפשר לה לממן את הטיפולים בכוחות עצמה (להלן: הבקשה). לבקשה צורף כתב התחייבות.

1. המוסד התנגד לבקשה ובין היתר ציין בתגובתו כי לא הוגשה ערבות כנדרש בתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; מהממצאים הקיימים בידו עולה כי המבקשת לא מתגוררת באבו טור מאז שנת 1970 וכי מרכז חיי בני הזוג הוא בחברון. בתוך כך המבקשת לא צירפה ראשית ראיה להוכחת גרסתה כי היא מתגוררת בישראל; המבקשת מעולם לא הגישה כל תביעה למוסד כגון קצבת ילדים וקצבת זקנה עבורה; מכתב השימוע ומכתב ביטול התושבות נשלחו לכתובת שמסר בן זוגה של המבקשת במסגרת ה"דו"ח הרב שנתי" בינואר 2017 ועל כן אין בסיס לטענה כי נשללה ממנה זכות השימוע; גם אם גרסת המבקשת תתקבל, לא יקשה על המוסד לשלם קצבאות רטרואקטיבית. עוד נטען שהמבקשת לא הגיעה לבית הדין בידיים נקיות שעה שבן זוגה (יוער כי על פי דו"ח החוקר שהוגש מדובר בבנה) סירב לפתוח לחוקר המוסד את דלת דירתם בחברון.
2. בתשובה לטענות המוסד ציינה המבקשת כי היא נכונה להפקיד כל ערובה שעליה יורה בית הדין וצירפה ערבות צד ג' מטעם בנה. בנוסף טענה כי לצורך הסעד הזמני אין מקום לדרישה להוכיח את מרכז חייה ודי בראשית הראיה שהביאה בדבר קבלת טיפולים רפואיים בירושלים; היא נכחה בביתה בירושלים עת הגיע חוקר המוסד; משלוח המכתב ללא ציון תיבת דואר מעיד כי בא למנוע ממנה את האפשרות לטעון כנגדו; לא ברור מדוע המתין המוסד 47 שנים כדי לשלול את התושבות שלה; טענות המוסד בדבר החזר הוצאות עבור הטיפולים הן תיאורטיות שכן איש אינו יכול לממן טיפולים כנגד סרטן מכיסו; לבני הזוג אין מפעל בחברון ותוצאות החקירה שערך המוסד חסרות בסיס; אם יתברר שבני הזוג אכן אינם תושבי מדינת ישראל יהיה המוסד מחויב להשיב להם את דמי הביטוח ששילמו כל השנים - סכום העולה על כל פסיקת הוצאות שיגיעו למוסד אם יתברר שהמבקשת אינה תושבת.

נוכח האמור ובפרט נוכח מצבה הרפואי של המבקשת, ברור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

1. ביום 19.1.18 ניתנה החלטת השופטת בר"ג-הירשברג שלפיה בנסיבות העניין יש לקיים דיון במעמד הצדדים, היות שהמסד העובדתי אינו שלם. במסגרת ההחלטה הורה בית הדין כדלקמן:

ככל שיש בידי התובעת להביא עמה לדיון מסמך משלים המבהיר טוב יותר את מצבה הרפואי ואת אופי הטיפולים להם היא נזקקת תעשה כן, ותדאג להמציא עותק למוסד קודם לדיון. המוסד לא השיב לעניין מצבה הרפואי של התובעת במסגרת תגובתו לבקשה לסעד זמני והוא יתכונן לעשות כן בעל-פה. בנוסף יתכונן המוסד ליתן הבהרות באשר 'להיסטוריה הביטוחית' של התובעת וכן לרקע להחלטה נשוא כתב התביעה. כלומר ובין היתר, האם שולמו דמי ביטוח ברצף; האם קיבלה התובעת גמלאות מהלך השנים; האם הגישה התובעת השגה על ההחלטה מיום 27.10.2017 כאמור בהחלטת פקידת התביעות מיום 27.12.2017 ומה תכנה; ההחלטה לראות בתובעת כמי שאינה תושבת דווקא משנת 1977. ככל הנדרש יתייצב לדיון פקיד תביעות מתאים.

1. ביום 22.1.18 הגיש המוסד תגובה לתשובת המבקשת וציין כי הערבות שהגישה אינה בת מימוש; המבקשת הפגינה נוכחות בדירה בירושלים משום שידעה כי עניינה נבחן על ידי המשיב; המבקשת מעולם לא הודיעה למוסד על מספר של תא דואר אליו יש להמציא אליה מכתבים ולמעשה ההצהרה היחידה היא זו של בן זוגה מינואר 2017; בן זוגה של המבקשת הגיש השגה על הכוונה לשלול את התושבות שלו באמצעות עורך דין וזו נדחתה; על כן אין לקבל את טענות המבקשת בכל הנוגע לשלילת זכות השימוע; הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לצו זמני זהה לזה שבתביעה העיקרית וגם מטעם זה דין הבקשה דחייה.
2. ביום 22.1.18 התקיים דיון שבמהלכו נשמעו באי כוח הצדדים. יצוין כי המבקשת נכחה בדיון, אולם משהתברר כי באת כוח המוסד תגיע באיחור הסכים בית הדין לשחררה.
3. ביום 22.1.18 ניתנה החלטת בית הדין שבמסגרתה דחה את הבקשה למתן צו זמני. ראשית עמד בית הדין על חיוניות הסעד המבוקש וציין כי המסמכים הרפואיים שצרפה המבקשת אינם מלמדים על טיפול כימותרפי או אחר לו נזקקת המבקשת וכי בעת הזו ולמרבה השמחה היא אינה נתונה בסכנת חיים.

בית הדין המשיך והבהיר, לעניין ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, כי לא נמצאו טעמים או ראיות לכאורה המצדיקים את התערבותו המוקדמת בהחלטת המוסד. בתוך כך צוין כי המבקשת מעולם לא תבעה ולא קיבלה, היא או בן זוגה, גמלה כלשהי מאת המוסד, הגם שהם הורים לשישה ילדים.

הראיות שהציגה המבקשת בשלב זה הן כתובתה הנטענת; קבלת טיפולים רפואיים בישראל; משלוח מכתב המוסד לכתובת בירושלים; וביקור של חוקר המוסד עת נמצאה בירושלים. בית הדין סבר שבאלה לא סגי. זאת בפרט נוכח הראיות הלכאוריות שהציג המוסד ובהן דו"ח החקירה שערך, לרבות חקירת בן הזוג של המבקשת ונתוני צריכת החשמל. בית הדין קיבל את טענות המוסד כי שהות בירושלים שעה שהמבקשת יודעת כי עניין מעמדה נמצא בברור, אין בו כדי להטות את הכף. עוד הוסיף בית הדין כי המבקשת למעשה מסכימה עם המוסד או למצער, חלק מגרסתו נכונה שכן גם לשיטתה עד לשנת 1997 לא הייתה תושבת ישראל. בית הדין הדגיש כי בהתחשב בעובדות אלו, ראוי ששאלת התושבות תוכרע במסגרת ההליך העיקרי ולאחר ברור עובדתי מקיף, ולא במסגרת של צו זמני.

לעניין זכות הטיעון ציין בית הדין כי לא מצא ולוּ ראשית ראייה לקיומה של הודעה מאת המבקשת למוסד שבה היא מבקשת לקבל דברי דואר לכתובת תא דואר. על כן אין פסול בכך שמכתב השימוע נשלח לכתובת היחידה שמצויה אצל המוסד ושעליה הצהיר מר קניבי, כאמור לעיל.

ביחס ל"מכתבי השימוע" הצביע בית הדין על כך שאין מחלוקת כי בן זוגה של המבקשת קיבל את המכתב ואף השיג עליו באמצעות בא כוחו דאז ביום 27.11.2017. מענה לאותה השגה ניתן במכתב המוסד מיום 27.12.17 שלגביו מודה המבקשת כי התקבל. אמנם המבקשת ובן זוגה הם ישויות נפרדות אך לא נטען כי אינם מתגוררים ביחד. מכאן שידעו כי החלטה שתתקבל בעניין בן הזוג תחול גם על רעייתו. עם זאת ומאחר שיתכן שנפל פגם טכני במשלוח המכתב למבקשת - החליט בית הדין לאפשר לה להשלים טיעוניה בפני המוסד כמפורט להלן.

לעניין מהות הסעד המבוקש סבר בית הדין כי הסעד זהה במהותו לסעד הנתבע בהליך העיקרי והוא גם סעד כספי, וכי הנזק שייגרם למבקשת הוא נזק כלכלי שניתן לפיצוי כספי.

אשר למאזן הנוחות שוכנע בית הדין כי הוא נוטה לעבר עמדת המוסד. בתוך כך צוין כי כתב ההתחייבות וכתב הערבות שהציגה המבקשת אינם עונים על דרישות הדין. כמו כן המבקשת לא פרשה בפני בית הדין תמונה שלמה של העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשה, ולעתים אף הציגה גרסאות סותרות (למשל ביחס לבעלות במפעל בחברון).

על יסוד כל אלה נדחתה הבקשה. עם זאת נקבע כי המבקשת רשאית להשלים טיעוניה בפני המוסד ביחס להחלטתו מיום 17.10.17 תוך 7 ימים, וככל שתעשה כן תינתן החלטה חדשה שניתן יהא להגיש עליה בקשה מתאימה לבית הדין. כמו כן לנוכח מצבה הרפואי של המבקשת הורה בית הדין על לוח זמנים לבירורו של ההליך העיקרי בהקדם האפשרי. לעניין ההוצאות נקבע כי אלה תישקלנה בתום ההליך.

1. ביום 31.1.18 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור. בבקשה שלפני טענה המבקשת כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי לא נשקפת סכנה לחייה שכן לפי המסמכים שהוגשו עולה כי היא חייבת במעקב דחוף וכי כל דיחוי עלול להוביל להתפשטות מחלת הסרטן; הקביעה כי הסכימה עם טענות המוסד לפיהן עד לשנת 1977 לא הייתה כלל תושבת ישראל אינה אלא פרשנות חסרת יסוד לדבריה; בית הדין שגה עת קבע כי הסעד הזמני זהה לזה העיקרי כיוון שבמסגרת התביעה נטען כנגד ההחלטה שלא לראות במבקשת תושבת, ואילו במסגרת הבקשה עתרה היא לחייב את המוסד להחזיר את ביטוח הבריאות באופן זמני עד להכרעה בתביעה; זכות הטיעון של המבקשת נפגעה ואין בהשלמת הטיעון שניתנה לה במסגרת ההחלטה כדי לרפא את הפגם; אין מדובר בסעד כספי אלא בטיפול במחלת הסרטן ודחיית הבקשה אינה מותירה בפני המבקשת כל אלטרנטיבה; המבקשת מוכנה לעמוד בכל התחייבות או ערבות שתיקבע על ידי בית הדין לשם כניסת הסעד הזמני לתוקף; שגה בית הדין עת קבע כי לא פרשה תמונה עובדתית שלמה שכן פירטה עד תום עובדות שדי בהן להליך העיקרי, קל וחומר להליך הזמני.

לאור האמור התבקש בית הדין לקבל את הבקשה ולהורות על החזרת ביטוח הבריאות למבקשת ללא דיחוי, עד להכרעה סופית בתביעתה.

1. ביום 31.1.18 ניתנה החלטה כדלקמן:

"המבקשת תבהיר תוך 7 ימים אם הגישה השלמת טיעון למוסד כפי שהתאפשר לה בסיפת החלטתו של בית הדין האזורי; ככל שלא - מדוע לא; ככל שכן - האם ניתנה החלטה נוספת של המוסד בבקשתה בעקבות השלמת הטיעון (החלטה שבגינה רשאית המבקשת להגיש בקשה נוספת לבית הדין האזורי).

בנוסף, ככל שלמבקשת מסמכים רפואיים אחרים/ חדשים/ נוספים המלמדים על דחיפותו של הטיפול הרפואי לו היא זקוקה, תגיש אף אותם תוך פרק הזמן הנקוב לעיל...".

1. המבקשת לא השיבה דבר ביחס להחלטה דלעיל וביום 25.2.18 ניתנה החלטה נוספת שבה נאמר:

"עד היום לא הוגש דבר בהתאם להחלטה מיום 31.1.18.

המבקשת תודיע, תוך 7 ימים, אם בקשת רשות הערעור עדיין רלוונטית, וככל שכן - תגיש את המבוקש במסגרת ההחלטה הקודמת. לא תודיע דבר, תימחק הבר"ע מחמת חוסר מעש...".

1. ביום 1.3.18 הודיעה המבקשת כי לא הגישה השלמת טיעון למוסד לביטוח לאומי משום שלא היה בכך טעם לנוכח החלטת בית הדין האזורי ועמדת המוסד המלמדת כי הוא נעול בדעתו. משכך ביקשה כי עניינה יידון כאן לגופו וכי ההליך יקודם משום שמצבה הרפואי מונח על כף המאזניים.
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד. ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה לתת סעד זמני או להימנע מכך אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). החלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה שלפני מפורטת ומנומקת, ולא שוכנעתי כי יש להתערב בה.
3. החלטת בית הדין האזורי מעלה כי היה ער לטענות בדבר מצבה הרפואי של המבקשת אלא שסבר שמהמסמכים שהגישה לא עולה כי היא זקוקה כעת לטיפול מציל חיים או דחוף.

זאת ועוד. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 19.1.18 ראה הוא לנכון לציין שככל שיש בידי המבקשת מסמך משלים המבהיר טוב יותר את מצבה הרפואי ואת אופי הטיפולים להם היא נזקקת, תדאג להמציאו לקראת הדיון. כלומר ניתן היה להבין עוד בטרם הוכרעה הבקשה כי בית הדין סבור שיש צורך בהבהרת מצבה הרפואי של המבקשת. אף על פי כן, עיון בתיק בית הדין מעלה כי בא כוחה של המבקשת לא הגיש ולא טען למידע נוסף לפני הדיון ואף לא במהלכו.

לנוכח חשיבות ורגישות העניין, ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש מסמכים רפואיים נוספים או חדשים גם במסגרת הליך זה, כאמור בהחלטתי מיום 31.1.18. ואולם, המבקשת בחרה שלא להגיש דבר ועל כן כל שהונח לפני הוא המסמך שעמד גם לפני בית הדין האזורי והוא מכתבו של רופא המשפחה ד"ר כלווי סקאפי מיום 20.1.18 שלפיו המבקשת עברה ניתוח וזקוקה למעקב, הערכה וטיפול ללא דיחוי, וכן שכל עיכוב במתן טיפול עלול להוביל להתפשטות הגידול ועלול להיות פטאלי או לגרום להחמרת המצב. זאת מבלי לציין מהו הטיפול לו זקוקה המבקשת וללא כל התייחסות ללוחות זמנים, מלבד זימון לביקורת בשערי צדק ביום 24.1.18 (מועד שחלף טרם הגשת הבר"ע, מבלי שהוברר אם המבקשת אכן הגיעה לביקורת האמורה ואם זומנה למועדים נוספים).

1. לעניין זכות הטיעון, שלטענת המבקשת נשללה ממנה, ייאמר כי על פי החלטת בית הדין האזורי התאפשר לה להגיש השלמת טיעון למוסד, נוכח הפגם הטכני שיתכן שנפל במשלוח המכתב, וככל שתעשה כן יהא על המוסד לקבל החלטה חדשה שניתן יהא להגיש בגינה בקשה חדשה לבית הדין. חרף האמור בחרה המבקשת שלא להגיש השלמת טיעון.
2. על כן, בהיות החלטת בית הדין האזורי מנומקת כדבעי ותואמת את ההלכה הפסוקה, ובשים לב לסד הזמנים הקצר שנקבע בהחלטה במטרה לקדם את ההליך העיקרי - סבורני שיש לדחות את הבקשה. מובן כי אין בכך כדי להביע עמדה לגבי ההליך העיקרי. כן אין בכך כדי למנוע מבית הדין האזורי להגיע למסקנות אחרות לאחר שישמע את ההליך כולו, או גם במהלכו, ככל שתוגשנה בקשות ביניים נוספות.
3. סוף דבר - לנוכח האמור בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ככל שהמבקשת תידרש לטיפול דחוף כלשהו בתקופת הביניים שעד מתן פסק הדין תהא רשאית לפנות בקשר לכך לבית הדין האזורי בצירוף מסמכים מתאימים, ובית הדין האזורי יקבל החלטה לפי שיקול דעתו.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ח (16 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.