בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת מ. ברלינר לוי) אשר ניתנה ביום 21.1.18 במסגרת תא"מ 59693-02-16.

בהחלטתו, דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לזמן עורך תמלול אשר הוגש לתיק לחקירה, זאת תוך שציין כי התמלול הוגש חודש קודם לכן והמבקש לא פנה ולא ביקש לחקור את עורכו. הבקשה הועלתה רק בתום שמיעת הראיות בתיק, כאשר אלו נפרשו על פני שתי ישיבות. רק בתום הישיבה השניה, הועלתה הבקשה לחקור את העורך התמלול. בית המשפט ציין כי המדובר בתיק בסדר דין מהיר והוסיף והעיר כי משקל התמלול ייקבע במסגרת פסק הדין וכי ממילא, נוכח הראיות שנשמעו, ספק מהו משקלו.

רקע

ביום 28.2.16 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מהיר כנגד המבקש בשל סכסוך הנוגע לרכב מסוג איסוזו שנת 2005 דגם TFS77 מספר רישוי 4499059 (להלן: "הרכב").

טען המשיב בבית המשפט קמא, כי המבקש לקח את הרכב למספר ימים על מנת לבדקו לקראת קניה, אולם נעלם ועמו הרכב. בשל כך תבע 73,000 ₪, סכום המגלם את מחיר הרכב (50,000 ₪), דמי שימוש בסך 2,000 ₪ עבור 4 חודשי שימוש (סה"כ 8,000 ₪) , פיצוי בגין עגמת נפש (15,000 ₪). כמו כן הגיש, עם פתיחת ההליך, בקשה להטלת צו עיקול זמני על הרכב, צו אשר ניתן בו ביום.

המבקש טען בכתב ההגנה, בין היתר, כי לא נכרת הסכם בין הצדדים אלא מדובר בזכרון דברים בלבד וכי המשיב הוא זה שהתנהל בחוסר תום לב בהציגו מצג מטעה לבית המשפט קמא, כאשר המבקש התנהל בתום לב.

עיון בתיק קמא מעלה כי במחצית השנייה של שנת 2017 הוגשו מספר בקשות בתיק, בין היתר הגישו הצדדים שניהם בקשות לזימונם של עדים, חלקם בלא תצהיר.

בהמשך, עתר המשיב להגיש תצהירים נוספים, בהם תמלול שיחה שהתנהלה בין הצדדים. הבקשה נדונה בישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 11.12.17.

בתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע חלף לפני חודשים רבים.

אין מקום בשלב זה להגיש תצהירים נוספים. עם זאת...

לעניין ההקלטה, ועל אף שגם מועד הגשתה של זו חלף, אני אתיר הגשתה ככל שתוגש בהתאם לסדרי הדין בדרך שבה הקלטה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט וזאת תוך 7 ימים מהיום."

לאחר הדיון הוגשה בקשה נוספת מצד המשיב, להזמנתם של שני עדים נוספים.

ראיות הצדדים נשמעו בשני מועדים. בפתח הדיון הראשון, ביום 7.1.18 ולאחר דברי ב"כ המבקש אשר הלין, בין היתר, על התמלול הנוסף אשר נשלח אליו, תמלול שני לאותה הקלטה, ניתנה החלטה: "הנספחים יישארו בתיק. חלקם נערכו על ידי עדים שנתנו תצהירים ובכל מקרה, משקל התצהירים יינתן בהמשך".

בדיון זה לא הועלתה דרישה לחקור את המתמלל או להגיש תמלול נגדי.

בדיון השני, אשר התקיים ביום 21.1.18 העלה, שוב, ב"כ המבקש טרוניה אודות התמלול ועתר להוצאתו מתיק בית המשפט לאחר שהמשיב לא הגיש אותו באמצעות עד מטעמו, אך בית המשפט דחה את הבקשה וקבע: "בשלב זה איני מוצאת מקום להוציא את התמלילים מהתיק- משקלם ייקבע בהמשך".

בתום הדיון, אחר שהסתיים פרק שמיעת הראיות, שב המבקש ועתר להוצאת התמלול בטענה כי המתמלל לא הוזמן לעדות וקיים פער בין הדברים כפי שהיו לבין התמלול, לחילופין עתר כי יתאפשר לו לחקור את המתמלל או להגיש תמלול נגדי. המשיב טען כי היה על המבקש לעתור לחקירת המתמלל במועד ומשלא עשה כן יש לדחות את בקשתו.

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, בין היתר, כך:

"הדיון היום היה דיון הוכחות שני. התמלולים הוגשו לתיק עוד בחודש דצמבר , לפני מועד דיון ההוכחות הראשון ולאחר שהתקיים בתיק קדם משפט. ככל שב"כ הנתבע היה מעוניין לחקור את עורך התמלול – היה עליו להגיש בקשה מפורשת או להעלות את העניין קודם לסיום מועד ההוכחות וטרם מתן צו לסיכומים. עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר כשהמחלוקת איננה גבוהה ואינני מוצאת בנסיבות דנן, להתיר זימון עדים נוספים. כפי שנקבע בהחלטות קודמות – המשקל לתמלולים יינתן בהמשך כאשר מבלי לקבוע מסמרות – ספק מה משקל התמלולים בהתייחס לראיות שנשמעו."

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור אשר בפניי.

דיון ומסקנות

בבקשת רשות ערעורו מיום 1.2.18 טוען המבקש כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת ביניים, שכן, נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא. המבקש מלין על כך כי בתיק קמא הגיש המשיב בקשות רבות מספור, אשר בחלקן לא נתן בית המשפט קמא החלטה ברורה, אשר היו מסייעות לסיים את ההתדיינות באופן חד וחלק.

עוד עומד המבקש בהחלטתו על חשיבות זכות החקירה הנגדית, דרכה מבסס בעל הדין את גרסתו ועומד על הזמנת המתמלל למתן עדות, שכן הוא יכול לשפוך אור על שיחת הצדדים באופן אשר יש בו ממש לתרום לגילוי האמת אודות סכסוך הצדדים.

אחר שבחנתי את טענות המבקש ואת התיק קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, כבר כעת, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, זאת בלא צורך בתגובת הצד שכנגד.

עיון בטענות המבקש מלמד כי בין היתר, קובל הוא על החלטת בית המשפט קמא לקבל כראיה תמלול (הכולל תרגום) של קלטת אשר התקבלה כראיה. על החלטות מסוג זה לא תינתן רשות ערעור, כך בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009 בסעיף 1(5).

אשר להחלטה המונעת מן המבקש לחקור את עורך התמלול, גם בזאת לא ראיתי להתערב.

ראשית, עסקינן בהחלטה דיונית אשר נומקה כראוי ולא מצאתי פגם בה. שנית, יש לזכור כי הראיה המהותית היא הקלטת ואילו התמלול הוא אך ורק כלי עזר לבית המשפט.

ועוד, המדובר בתרגום ותמלול שנערך על ידי חברה, כאשר תמלול קודם כבר הוגש על ידי המשיב חודשים קודם שנשמעו הראיות ולדברי המבקש בעצמו, ההבדלים בין שני התמלולים הם מינוריים ובעיקרם סימני פיסוק (ראו דברי ב"כ המבקש בעמ' 57 לפרוטוקול קמא). לא מצאתי כי המבקש עתר לחקירתו של המתמלל הראשון ומכאן לא ברור כיצד נולד לפתע הצורך בחקירתו של המתמלל השני דווקא ומהי החשיבות הרבה שבכך. בנוסף, גם ביחס לבקשה להגיש תמלול נגדי איני מוצאת מקום להתערב, שכן לא ראיתי כי בעקבות הגשת התמלול הראשון, פנה המבקש בבקשה להגיש תמלול מטעמו. בקשה זו נולדה רק בתום שמיעת הראיות.

בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הללו וכאשר עסקינן בהחלטה דיונית של בית המשפט קמא, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בה בשלב זה.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.