לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

החלטה

1. בפני בקשתה של המבקשת לכוף על המשיבים באופן אישי באמצעות הסנקציות הקבועות בפקודת ביזיון בית המשפט את ההחלטה מיום 31.1.18, שביום 8.1.18 קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה ניתן צו המורה להסתדרות לבטל כל הוראה ארגונית שניתנה בקשר לנקיטת שביתה או כל צעד ארגוני אחר שיש בו כדי להביא לשיבוש העבודה במבקשת בכלל ובמחלקת התפעול במבקשת בפרט. כן נקבע כי ההסתדרות תורה להפסיק לאלתר את כל הצעדים הארגוניים שננקטו במבקשת ותורה על חזרה מידית לעבודה מלאה, סדירה ותקינה של עובדי המבקשת.

2. בדיון בהליך העיקרי מיום 8.2.18 הודיע ב"כ ההסתדרות, שההסתדרות והמשיבים לא נתנו כל הנחיה ארגונית בקשר לנקיטת שביתה או כל צעד ארגוני אחר ועל כן הסכימה ההסתדרות שהצו הזמני מיום 31.1.18 יהפוך לקבוע.

3. המבקשת הגישה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ביום 7.2.18 עוד לפני שהצו הארעי הפך לקבוע, נגד המשיבים: המשיב 1, עו"ד אברהם (אבי) אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה, המשיב 2, מר גד בוטבול, יו"ר ועד סוור במחלקת תפעול אצל המבקשת, והמשיב 3, מר עמית שרף, יו"ר ועד ציוד מכני במחלקת תפעול אצל המבקשת.

המשיבים הסכימו לקיים את הדיון כבר ביום 8.2.18 מיד לאחר שניתן פסק דין בהליך העיקרי.

4. המבקשת טענה כי מיום 4.2.18, במשמרת א' שוב הואטה העבודה ברציפי המכולות. האטה זו נרשמה בכל המשמרות (למעט משמרת הלילה) והיא גורמת לעיכובים קשים ביותר בטיפול באוניות הממתינות לפריקתן והעמסתן ברציפי המכולות, מה שמעכב את האוניות הממתינות להיכנס לנמל וגורם לנזקים כבדים למבקשת. המבקשת טענה שקצב הפריקה והטעינה הרגיל של אוניות ברציפי המכולות עומד על 23 מכולות לשעה ולטענתה מאז תחילת פברואר חלה ירידה דרמטית בקצב הפריקה מבלי שלהאטה זו יש הסבר חיצוני. לטענת המבקשת ההסבר היחיד הוא הוראות ארגוניות הניתנות במחשכים.

מהבקשה עלה שביום 6.2.18 התקיימה פגישה בה השתתפו מנכ"ל המבקשת, סמנכ"ל משאבים במבקשת, וסמנכ"ל תפעול במבקשת עם המשיבים. אלה השיבו שאין כל עיצומים בשטח אך נטען שמשיב 3 הנחה את נהגי הגוררים להסיע את הגוררים "בהתאם לדין" ולהקפיד על כל חוקי התנועה והבטיחות קלה כחמורה. לטענת המבקשת מדובר "בשביתת הקפדה" המהווה שביתה לכל דבר ועניין. המבקשת טענה שהמשיבים המשיכו להביע תרעומת על הצעדים המשמעתיים שננקטו בגין העבירות של זיהום סביבתי, אותם בירורים אשר בעטיין פרצו העיצומים מלכתחילה. לבקשה צורפו תצהירים של סמנכ"ל תפעול ושל שני מנהלי עבודה.

5. המשיבים טענו שהבקשה אינה מגלה עילה לנקיטת הליך ביזיון מאחר שלא ניתנה הנחיה ארגונית להאט את קצב העבודה, לא הוצגה כל ראיה בעניין ואף לא ניתן להתרשם שקצב העבודה הואט ובוודאי שלא בשל הוראה ארגונית כלשהי ועל כן כשאין יסוד עובדתי בבקשה, דינה להידחות. המשיבים טענו שיש לראות בהפניית הבקשה באופן אישי ובייחוד כלפי המשיב 1 ניסיון "לכופף ידיים" ומדובר בניסיון שמקומו לא מקובל ביחסי העבודה.

6. בדיון ביום 8.2.18 ב"כ המשיבים וויתר על חקירת העדים למעט מנהל העבודה מר יורם סויסה שנשאל לגבי "טופס 8" והשיב שמדובר בטופס שבסיום יום העבודה מנהל העבודה מפרט בו את הנתונים של כל העובדים והתפוקות באותו יום. מר סויסה נשאל מה הוא עושה כמנהל עבודה אם עובד שעובד לאט מן הנדרש, הוא השיב שאם העובד עובד לאט אין רובריקה בטופס 8 אך אם הוא עושה דווקא ומנהל העבוה יודע על זה יש הערה בטופס 8 לערוך לו בירור (עמ' 6 שורות 19 – 26).

7. בסיכומיו טען ב"כ המבקשת שהנזקים נגרמים למבקשת הם עצומים, אין למשיבים שום הסבר להאטה ואף הפנה לסעיף 7 בתגובת המשיבה מיום 5.2.18 שם כתב ב"כ המשיבה: "מאחר ומלכתחילה לא הייתה שביתה בנמל, ניתן היה לצפות מהמבקשת, שחששה משביתה כזו הופג בצו, שתפנה לפתור את הבעיות האמתיות שהסבו את ההאטה עליה התלוננה המבקשת. בעיות שהתקיימו לפני הצו והוסיפו להתקיים אחריה". לטענת ב"כ המבקשת מדובר בהודאת בעל דין לפיה יש האטה ולכן המבקשת עומדת על בקשתה למתן צווים. ב"כ המשיבים טען שבהליך של ביזיון אין די בראיות נסיבתיות ולמצב המתואר בנמל יכולים להיות הסברים אחרים.

8. לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט קובע כי תנאי לאכוף אדם בקנס או במאסר או קיומו של צו "המצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". כנגד המשיבים בפסק הדין לא ניתן צו. ניתן צו להסתדרות לבטל כל הוראה ארגונית שניתנה בקשר לנקיטת שביתה או כל צעד ארגוני אחר וניתן צו להסתדרות להפסיק לאלתר את כל הצעדים הארגוניים שננקטו במבקשת ולהורות על חזרה מידית לעבודה מלאה של עובדי המבקשת. אכן על פי הפסיקה אין מניעה כי צו לפי פקודת ביזיון בית משפט יינתן גם נגד מי שאינו צד בהליך בגינו מבוקש הצו, אולם המבקשת לא העלתה טענה כלשהי כנגד המשיבים 1 ו-2. נגד המשיב 3 הועלתה טענה אחת שהוא נתן הנחיה לנהגי הגוררים להסיע את הגוררים בהתאם לדין ולהקפיד על כל חוקי התנועה והבטיחות קלה כחמורה. ההנחיה אל הנהגים להסיע את הגוררים "בהתאם לדין" ולהקפיד על חוקי התנועה והבטיחות אינה מהווה שביתה. ההקפדה על כללי התנועה והבטיחות היא הקפדה למלא את הוראות החוק ואת הוראות הבטיחות של המבקשת. זאת ועוד, מהבקשה עצמה לא הוכח קיומה של האטה בעבודה ולא הוכח קיומה של הנחיה ארגונית. מעדותו של מנהל העבודה עלה שכאשר יש האטה בעבודה מצופה ממנו לדווח על אותה האטה בטופס 8. לא הוצגו בפנינו טפסי 8 בהם דווח על פגיעה בעבודה או עבודה איטית מצד עובד כלשהו. אין מקום להסתמך על האמור בסעיף 7 לתגובת ההסתדרות מיום 5.2.18 כפי שטען ב"כ המבקשת. תגובת ההסתדרות אינה תגובת המשיבים, וממילא אין באמור בסעיף 7 אישור לכך שההסתדרות או מי מטעמה נתנו הנחיות ארגוניות שגרמו לקיומה של האטה בעבודה.

9. על מנת להוכיח ביזיון בית משפט, יש להוכיח יסוד עובדתי ויסוד נפשי כפי שנקבע בדב"ע (ארצי) נו/ 5-18 אמונים פיתוח ושירותי הספקת כח אדם נ' שרעבי, ניתן ביום 12.2.96. משמדובר בהליך מעין פלילי יש להוכיח יסוד נפשי, צריכה להיות מיוחסת למשיבים כוונה כלשהי לבצע את ההפרה. המבקשת לא הוכיחה קיומם של היסודות הנפשיים והעובדתיים.

10. לאור האמור אני מורה על דחיית הבקשה נגד כל המשיבים. למרות בקשת המשיבים החלטתי שלא לחייב את המבקשת בהוצאות לאור העובדה שמדובר בסכסוך בעל אופי קיבוצי.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ח, (11 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.