בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובע עקב איחורים חוזרים של קווי תחבורה ציבורית שמפעילה הנתבעת בין הערים מודיעין עילית ובני ברק ב-14 אירועים שונים בין החודשים ספטמבר- דצמבר 2017.

בכתב הגנתה של הנתבעת, שהוגש באיחור ניכר מן המועד שקצב לכך ביהמ"ש לאחר מספר בקשות ארכה של הנתבעת, אישרה הנתבעת מקרה אחד של איחור ותלתה אותו באירוע חריג של תאונת דרכים בעיר בני ברק אשר יצרה עומסים חריגים בתנועה והשפיעה השפעה ישירה על הנתבעת ועל מסלולי הנסיעה הרלוונטיים. כן צירפה הנתבעת 2 דוחות מיקומים ביחס לשתי נסיעות נוספות אשר לטענתה בוצעו במועדם. ביחס לשאר 11 הנסיעות- סתמה הנתבעת ולא פירשה דבר.

בתי המשפט עסקו לא אחת בסוגית חובתו של המסיע בפיצוי הנוסע מקום בו לא עמד המסיע בתנאי הרישיון שהונפק לו.

וראה לענין זה ת"ק (י-ם) 2659/07, תק (י-ם) 27438-09-14, תק (י-ם) 17754-06-16, תק 23761-09-15 ועוד ועוד. עם זאת, בניגוד לחוק שרותי תעופה בו מצא המחוקק לנכון לקבוע פיצוי מוסכם בגין תקלות ואיחורים באספקת שירותי נסיעה האוויריים, הוראה חוקית דומה אין בנמצא ביחס לתקלות ואיחורים באספקת שרותי נסיעה יבשתיים. השוני בין המקרים ברור. שרותי נסיעה כאלה זולים עשרות מונים וזמינים עשרות מונים. ועדיין, המסתמכים על שרותי התחבורה הציבורית; ובוודאי מי שמסתמכים על שירותי התחבורה הציבורית מטעמים סוציו-אקונומיים כאלה ואחרים זכאים לתחבורה ציבורית יעילה העומדת בלוחות הזמנים שנקבעו לכך. נראה כי אף למעלה מזה- חובתם של המסיעים דווקא במקומות אלה הינה חובה מוגברת, בהעדר תחבורה ציבורית זמינה אחרת.

ביהמ"ש אף פסקו לא אחת כי זמנו של התובע אינו הפקר, וכי ככל והנוסע מצביע על צבר תקלות רחב יותר, מתחזקת התחושה כאילו המדובר בהפרה שיטתית של הרישיון- וככזו היא מזכה את התובע בפיצוי בגין נזקיו- הממוניים ואלה שאינם ממוניים.

עם זאת, אין המדובר בתביעה ייצוגית. עסקינן בתביעה קטנה, שעניינה נזקו של היחיד. אין מקום כי ביהמ"ש זה יחליף את מוסד התביעות הייצוגיות בפסיקת פיצויים בשם קבוצה או למען קבוצה. משכך, ובכל הכבוד הראוי, אין פסק דין זה עוסק בנזקים הנגרמים לכלל או אף למי שנזקק לתיאום עם התובע ונאלץ לשנות מתוכניותיו עקב איחוריו. המדובר בתביעה נזיקית המתייחסת לנזקיו של התובע בלבד.

בנסיבות העניין אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 500 ₪ בגין כל מקרה של איחור או היעדרות- כאשר סכום זה מגלם בתוכו את כלל הנזקים אליהם מתייחס התובע. רואה אני בעניין עין בעין עם עמדת התובע לפיה איחור משמעותי העולה על מס' דק' מהווה שיבוש של יומו של הנוסע הנעזר בשרותי הנתבעת. התובע אף מסר במועד הדיון לעיון ביהמ"ש והנתבעת מסמך לפיו אחד מהגורמים לשימוע אליו זומן ובסופו של יום לפיטוריו- נבע מהאיחורים שנכפו עליו עקב איחורי קווי הנסיעה להם נזקק. לא יכול להיות חולק כי נזק ממשי עשוי להיגרם מחמת איחורים אלה וכאמור, אין לי אלא לשוב על הקביעה לפיה זמנו של הנוסע- אינו הפקר ומפח הנפש הנגרם בשל איחור משמעותי או היעדר נסיעה- ראוי לפיצוי כספי. איחורים חוזרים ונשנים של 15-20 דק' יוצרים תגובת שרשרת שלה השפעות הן על התובע והן על המסתמכים על מועד הגעתו. ביהמ"ש יוצא מנקודת ההנחה כי לוח הזמנים המתוכנן משקלל לתוכו נתונים שונים מעבר למרחק המטרי בין תחנה לתחנה ומתחשב בגורמי עומס, השעה המדוברת ועוד, אולם גם במצב זה, עדיין איחור סביר של מס' דקות אינו דומה לאיחור של עשרים דקות או למעלה מכך. הנתבעת גם לא הצביע, למעט ביחס למקרה אחד, על אותן נסיבות מיוחדות או מסרה התייחסות לביצוע הנסיעות ב11 מהמקרים שנותרו ללא פירוט או מענה. כידוע, אי הבאת ראיה מקום שהינה בידי הצד הרלוונטי מקימה חזקה לפיה ראיה זו לא היתה תומכת בטענתו.

ולא אוכל לפטור עצמי מהתייחסות לטענת הנתבעת לפיה פגם נפל בהתנהלות התובע עקב העובדה שכרך בתביעתו 14 מקרים של איחור. איני מוצאת כל פגם בהתנהלות זו של התובע. התובע לא המתין תקופה ארוכה להצטברות מקרים רבים מספור של איחורים. אדרבא, כאמור לעיל פסיקת ביהמ"ש ציינה לא אחת כי התרבות מקרים של איחורים כאמור היא הנותנת משקל לטענה כי אין המדובר בתקלה מקומית אלא בתקלה מערכתית אשר טעונה תיקון ומשקלה הסגולי רב. דווקא תביעה בשל אירוע יחיד יוצרת רושם של תביעה קטנונית ודווקנית מצידו של מגיש התביעה.

זאת ועוד, בהגינותו ציין התובע כי בתקופה האחרונה ניתן לחוש בשיפור, גם אם לא מספק, בפעולתה של הנתבעת. יש לקוות כי מגמה זו תימשך.

עם זאת, אכן, אין התביעה קרדום לחפור בה ואין מקום להתעשרות בלתי מידתית בעקבות תביעות כאמור. לעניין זה יש לשום את היקף הנזק הנטען- וכך נעשה גם במקרה זה.

לפיכך, גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי ביחס לשלושת המקרים עליהם הביאה הנתבעת ראיותיה לא קיימת התרשלות מצידה של הנתבעת (וגם זאת ללא ספקות שכן נספח ב' אינו מציין את מספר הקו הרלוונטי ומאידך כתב התביעה אינו מציין את מיקום התחנה בה המתין התובע וכן נספח ג' אינו כולל את מספר הקו הרלוונטי), עדיין קיימים 11 מקרים בהם נטען כי האוטובוסים הרלוונטיים איחרו בהגיעם לתחנה זמן החורג מגדר הסביר- טענה שלא הוזמה ע"י הנתבעת.

משכך תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 5,500 ₪, בתוספת אגרה והוצאות משפט בסך 750 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה כדין עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.