בפני תביעה כספית, על סך של 2,353 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

בקליפת אגוז: הנתבעת היא מבטחת התובע, ושילמה תגמולים מלאים, למעט ניכוי עבור ירידת ערך (בטענה כי לא הופחת משווי הרכב עבר ליסינג, הגם שהרכב נקנה כיד שניה ללא נסועה כלשהי), ולמעט ניכוי חלק משכר השמאי (בטענה ששכרו גבוה ואינו משקף חובת התובע להקטנת נזקיו, הגם שמערכת היחסים המשפטית בין הצדדים היא חוזית). מה שהיה אמור להיות תיק קל להכרעה הסתבך, נוכח החלטת התובע להביא לדיון את השמאי מטעמו, בלא שנדרש לכך ע"י הנתבעת, ותוך העמסת הוצאות נוספות על הליך מיותר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אפוא, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 2,353 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן הוצאותיו האישיות של התובע עבור התייצבותו לדיון, בסך של 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,300 ₪. התובע ישא בעצמו בשכר השמאי מטעמו. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ט, 03 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.