לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.12.17 אשר דחתה את פניית המערער להחמרת מצב וקבעה כי לא חל כל שינוי במצבו הרפואי בכל הנוגע למרפק ימין.

רקע עובדתי

1. ביום 4.10.10 נפגע המערער בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

2. ביום 29.1.17 פנה המערער בבקשה להחמרת מצב במרפק ימין.

3. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 4.12.17, קבעה כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין מצב המרפק הימני. משכך, דחתה הוועדה את ערר המערער.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית לעררים עת דחתה את ערעורו. לדבריו, בתאונה בשנת 2010 נפגע ביד ימין כאשר הפגיעה הייתה במרפק ואובחן קרע בשריר. לטענתו, קיבל טיפולי פיזיותרפיה, אך משכאביו הלכו וגברו הגיש את תביעתו להחמרה על בסיס אישור רופא שהתרשם שחלה הגבלה נוספת במרפק ימין. המערער טוען, כי אין יסוד לקביעת הוועדה שלפיה אין קשר סיבתי בין ההחמרה לבין התאונה.

המערער מוסיף וטוען, כי הוועדה התעלמה מהחומר הרפואי שהוצג בפניה, התבצרה בעמדתה ולא בדקה את המערער באופן יסודי.

5. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות שכן לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. לטענתו, עוד במועד הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות לא עמד המערער על קביעת קשר סיבתי בין הפגיעה במרפק לאירוע תאונתי ואישור המשיב לפתיחת הליך ההחמרה לא כלל כל אזכור למרפק. המשיב טוען, כי הוועדה לא נדרשה להתייחס למסמכים שנוגעים לתאונה מיום 7.9.15 והם אינם רלוונטים לענייננו.

הכרעה

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

7. הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן:

"הומלץ לו על החלפת מרפק. לאחר הפגיעה חלה החמרה עם כאבים עם הגבלה ביד ימין ובמרפק ימין, יד ימין דומיננטית. מגבילה אותו בתיפקוד יום יומי. יש MRI עדכני הופנה ... החלפת מרפק. הגבלה בין יתר קושי לנקות/היגיינה אישית/הרמת יד. להחזיק באוויר יד כמה שניות. העבודה שלו פיזית ובגלל ההחמרה הביאה אותו לפרישה מהעבודה. משתמש בחובק אלסטי".

8. בבדיקתה מצאה הוועדה כדלקמן:

"MRI מ-18.9.17 הודגמו שינויים דגנרטיבים במבנה הגרמי עם אוסטאופטים בשוליים של הקונדילים בהומרוס, בהולקראנון ובקורואיד פלקסוס של האולנה. הודגמה אי סדירות והידקקות של הסחוס באזור של הקאפיטליום וראש הרדיוס באספקט חיצוני. הודגמו פרגמנטים בעלי אות נמוך המתאימים לגופיפים חופשיים הודגמה פרוסיזיס.

משתמש בחובק אלסטי למרפק, יישור -30, כיפוף 100 ... תקינים מלווים בכאב, גם תנועות יישור וכיפוף מלווים בכאב".

ואבחנה:

"מצב לאחר קרע של גיד ביצפס המרוחק".

9. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי אין קש"ס בין התאונה לבין מצב המרפק הימני. וזאת מכיוון שלא הייתה חבלה ישירה במרפק בעת התאונה. הוועדה עיינה בתרשומת רפואית של ד"ר אלי ינאי 2.11.10 בו מציין ד"ר ינאי כי קיים קרע בגיד ביצפס, כיפוף מלא והגבלה מזערית ביישור מרפק ימין. ד"ר ינאי אינו מציין כל חבלה במרפק וכן התובע אינו מוסר על חבלה במרפק כך שלא ניתן לקשר בין התאונה לבין הממצאים שהודגמו בבדיקת MRI. לסיכום: אין החמרה במצבו הקשורה לתאונה הנדונה".

10. מעיון בדוח הוועדה מיום 9.8.11 עולה כי אחוזי הנכות שנקבעו למערער ניתנו בגין "פציעת שרירי המרפק ... בצורה בינונית - ניכרת" (סעיף 42 (2)(א)(I-II) וזאת בהסתמך על אישורו של ד"ר ינאי מיום 2.11.10. מכאן, כי על פי קביעת הוועדה בסמוך לתאונה והמסמכים הרפואיים, נראה כי זו הביאה לחבלה במרפק. עיון באישור ההחמרה מצביע גם הוא כי האישור ניתן בשל הגבלה נוספת בתנועות מרפק ימין (נספח ו' לבקשה). משכך, קביעת הוועדה כי המערער לא הצביע על חבלה במרפק עקב התאונה אינה ברורה.

אומנם, מדובר בקביעה רפואית ואולם מהחלטת הוועדה לא ניתן ללמוד על הלך מחשבתה ומדוע היא סבורה כי הממצאים הרפואיים הכוללים "שינויים ניוונים קשים ביותר במרפק ימין וקרעים במייצבים של המרפק", כמו גם, כאב מתמיד וירידה בכוח גס מהם סובל התובע במרפק אינם קשורים לאירוע התאונתי מיום 4.10.10.

אשר על כן יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס באופן ענייני ומפורט לתלונותיו ולבדיקות ההדמייה שביצע על מנת שבית הדין יוכל להבין את הלך מחשבתה.

11. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשוב ותשקול את בקשת המערער להחמרה תוך שתתייחס באופן ענייני לתלונותיו ולבדיקות ההדמיה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה. המערער רשאי להציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים המפרטים תלונות וטיפולים שקיבל ממועד התאונה ועד לשנת 2016.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

12. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ט, (30 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.