לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר

נציגת ציבור (עובדים) גב' נגה בוטנסקי

נציג ציבור (מעסיקים) מר גד פרנק

פסק דין

1. תביעתו של התובע להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה נדחתה בהחלטת הנתבע בטענה כי התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) אינם מתקיימים אצל התובע, לרבות הדרישה לחשיפה לרעש מזיק. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

רקע עובדתי

1. התובע הינו חשמלאי במקצועו, אזרח עובד צה"ל החל משנת 1987.
2. בשנת 2014 הגיש התובע לנתבע תביעה ראשונה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה, בטענה כי הוא חשוף לרעש מזיק אשר נוצר מכלים רוטטים אותם הוא מפעיל במהלך עבודתו. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע, וכנגד החלטה זו הוגשה תביעה לבית דין זה בתיק ב"ל 7054-05-15. התביעה נדחתה בפסק דין מיום 17.4.2016 במסגרתו נקבע כי לא חלה ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות.
3. ביום 5.2.2017 הגיש התובע לנתבע תביעה חדשה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי על פי אישור המעסיק התובע לא היה חשוף לרעש מזיק החל מחודש אוגוסט 2012. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.
4. ביום 18.6.2018 התקיים דיון מוקדם בתיק, במסגרתו טען ב"כ התובע כי הנתבע הכיר במסגרת התביעה הראשונה כי התובע עובד בחשיפה לרעש מזיק וכי על אף שהתובע עבר תאונת עבודה בשנת 2012, הוא ממשיך לבצע את אותו התפקיד. לאחר מכן, התיק נקבע לישיבת הוכחות והתובע הגיש תצהיר מטעמו. ביום 27.5.2019 התקיימה ישיבת הוכחות, אולם אז הסתבר כי במהלך שנת 2012 ובעקבות פגיעת CTS, הפסיק התובע לעבוד עם כלים רוטטים ומתכונת עבודתו השתנתה שכן הוא אינו מבצע את אותה עבודה כמקודם אלא עובד בצמוד לעובד אחר אשר מפעיל בעצמו את הכלים הרוטטים. בהתאם לכך, לא נשמעו עדויות באותו מועד והתובע ביקש להגיש תצהיר מתוקן.
5. התובע הגיש תצהיר מתוקן וכן ביקש לזמן לעדות את מר ניסים טפירו, שותפו לצוות, ואת מר עמוס דוד, מנהל עבודה. הנתבע הגיש הודעות שנגבו ממר דוד וכן ממר אדי ליעוז, ממונה בטיחות במרחב בינוי בצבא קבע. התיק נקבע לישיבת הוכחות ליום 10.10.2019, במסגרתה נחקרו התובע, מר טפירו, מר דוד ומר ליעוז. בתום ישיבת ההוכחות, ניתנה החלטה על הגשת הניטורים שנערכו על ידי צה"ל לעניין הכלים שבהם משתמשים התובע ומר טפירו. הניטורים הוגשו לתיק ולאחר מכן ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב. משהוגשו הסיכומים, עבר התיק למתן פסק דין.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, עבודתו כוללת תיקונים ואחזקה בתחום החשמל בבסיסים שונים של צה"ל באזור הצפון, כגון החלפת מנורות וגופי תאורה, התקנת גופי תאורה ותיקון מכשירים חשמליים. העבודה מתבצעת לטענתו באמצעות כלים רועשים, לרבות מברגה חשמלית, פטישון, מקדחה, קונגו ודיסק, כאשר שותפו לעבודה, מר טפירו, מבצע את העבודה באמצעות הכלים והתובע צמוד אליו במהלך ביצוע העבודה לצורך הדרכה ומתן עזרה. על כן, טוען התובע כי הוא עובד בחשיפה לרעש הבוקע מהכלים המופעלים על ידי מר טפירו, או רעשים מסביבת העבודה, במשך 8-10 שעות ליום, וכי מדובר ברעש מזיק העולה על המותר בתקנות.
2. מנגד, טוען הנתבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי היה חשוף לרעש מזיק החל משנת 2012, שכן מחומר הראיות עולה כי עיקר עבודתו של התובע ושותפו היה בעבודות אחזקה פשוטות אשר דרשו שימוש במברג ופלייר, ולעיתים מברגה חשמלית – כלים אשר אינם יוצרים רעש מזיק כהגדרתו בתקנות. עוד טוען הנתבע כי אין לקבל את טענתו של התובע בחקירה הנגדית כי רוב העבודה התבצעה עם פטישון או מקדחה, בשל אי אמינות עדותו של התובע ונוכח סתירות מול עדותו של מר טפירו, אשר אישר כי מרבית העבודה התבצעה רק עם מברגה.

מסגרת נורמטיבית

1. סעיף 84א לחוק קובע כך:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

1. תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מגדירות 'רעש מזיק' כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו". בתקנה 2 לתקנות, נקבע, כי במפעל או במקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק תהיה "החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי" (כמוגדר בתקנה 1 והמבוסס על יום עבודה בן 8 שעות), כמפורט בתוספת השנייה לתקנות בה נקבע משך החשיפה המרבי בשעות המותר ליום עבודה. בין השאר, נקבע כי משך החשיפה המרבי המותר ליום עבודה בן שמונה שעות הוא 85 דציבל.
2. בעב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן: פרשת פאנוס) נדונה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעביד לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות. באותו עניין נקבע כדלקמן:

"לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף. במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א'."

1. בעב"ל (ארצי) 61058-12-16 גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי (11.04.19) נקבע שאין בפסיקה בעניין פאנוס כדי לגרוע מחובת התובע לעמוד בהוכחת קיומו של רעש מזיק לצורך הכרה בפגיעתו :

"....אחד מתנאי הסף להכרה בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה בשל רעש מזיק, היא הוכחת תנאי עבודה ברעש מזיק. נטל זה מוטל על התובע ואם לא עלה בידו להרים נטל זה, הרי שדין תביעתו להידחות. אכן, כפי שנקבע בעניין פאנוס, כאשר בוחנים אם עלה בידי התובע להרים את הנטל, מקום בו אין מדידות רעש, יש לבחון את השאלה בשים לב למכלול הראיות, וכאשר על פני הדברים המסכת העובדתית מצביעה על האפשרות הסבירה שהמבוטח נחשף לרעש מזיק, יישקל מינוי מומחה רפואי.... אולם, אם תובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב כמזיק, אין מקום למנות מומחה רפואי ...".

1. מן האמור לעיל עולה כי מקום בו בית הדין שוכנע כי המבוטח אכן נחשף לרעש מזיק במקום עבודתו, ימונה מומחה רפואי גם מקום בו אין מדידות רעש במקום העבודה, אולם על המבוטח להרים את נטל ההוכחה הראשוני על מנת שניתן יהיה לקבוע באופן ברור על פי החומר הראיות, כי עבד בסביבה בה קיימת חשיפה לרעש המזיק.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את הראיות ועדויות הצדדים, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב למזיק. להלן נימוקינו.
2. ראשית, הראיות מלמדות כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק בחלק משמעותי מיום עבודתו, שכן חלק משעות העבודה הוקדש לאיתור תקלות ולאו דווקא לתיקונים עצמם. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם עיקר תפקיד האחזקה הוא החלפת שקעים או מנורות, ולתשובתו "בדרך כלל זה אחזקה לאתר תקלות, לטפל (צ"ל לטפס) על סולמות, עבודה בשמש, לא רק לקחת שקע ולהחליף אותו, עבודה פיזית, לאתר תקנה אפשר שעתיים, לחפש היכן הקצר בתוך ההנמכה".^[1] עוד עלה מעדותו של התובע כי למעשה לא ניתן לאמוד כמה שעות ביום הוא חשוף לרעש מזיק הנוצר על ידי כלי העבודה, שכן לדבריו העבודה משתנה תדיר ולא ניתן לדעת בדיוק כמה זמן נדרש לאיתור תקלות:^[2]

ש. לגבי איתור תקלה, כל תקלה צריך לאתר? אמרת שזה משהו שלוקח שעתיים, כמה שעות ביום?

ת. לפעמים יכול להיות דקה, חצי שעה, תלוי.

ש. יום עבודה מ-8 עד 10 שעות, כמה זמן מהאחוזים האלה הולכים לאיתור תקלות?

ת. באחוזים זה יכול להיות 50% מהזמן, יכול להיות גם 5% מהזמן.

ש. עבודתך משתנה?

ת. כן, לכל תקלה יש את הזמן שלה, יש לה את האיפיון שלה.

1. זאת ועוד, הקושי לאמוד את זמן החשיפה לרעש מזיק נובע מכך כי עבודתו של התובע כרוכה בנסיעות מרובות בין בסיסי צה"ל השונים. התובע אישר בחקירה כי עבודתו לא התבצעה בבסיס אחד בלבד ולעיתים נדרש לנסוע בין מספר אתרים ביום:^[3]

ש. אתה נוסע לכמה תחנות ביום? עבודתך לא מתבצעת בבסיס מסוים?

ת. נכון.

ש. לכמה תחנות בממוצע ביום נסעת?

ת. יכול להיות חמש תחנות, שתי תחנות, תלוי בתקלות, אם התקלות קלות, אם התקלה חמורה, אני יכול להישאר באותו בסיס ולהישאר כל היום שם.

1. גם מר טפירו אישר בחקירה הנגדית כי עבודתם היתה כרוכה בנסיעות מרובות:^[4]

ש. באותו יום נסעתם יותר מנסיעה אחת?

ת. כן, בוודאי, תמיד יש יותר מנסיעה אחת.

ש. כמה זמן נסיעה הייתה ביום עבודה?

ת. סדר גודל של כל כיוון 40 דקות נסיעה. סך כל היום, שעה וחצי על הכבישים.

1. שנית, עולה מעדויות הצדדים כי התובע ושותפו מר טפירו עבדו מרבית שעות היום באמצעות מברגה (ואף כלים פשוטים יותר כגון צבת) ולא באמצעות כלים אחרים. על פי הניתורים שהוגשו לתיק ואשר נערכו בשנת 2015, מדידת הרעש למברגה עמדה על 73.8 דציבל בלבד. התובע נשאל בחקירה הנגדית לעניין ביצוע העבודות, וכאשר התבקש לתאר כיצד מתבצעת החלפת שקע שבור או שרוף, השיב: "מנתק את החשמל, מברג, פלייר ומחליף".^[5] מנגד, בהמשך החקירה, הוסיף וטען התובע כי לאורך כל היום נדרש שותפו לעבוד עם פטישון, מקדחה ודיסק. כך לדוגמא, טען התובע כי כל החלפת שקע דורשת עבודת קדיחה וכי "תמיד זה מתלווה עם פטישון",^[6] וגם בחקירה החוזרת טען כי השימוש בפטישון נעשה על בסיס "יומיומי" כדי לקדוח חורים חדשים במקרה של החלפת גופי תאורה.^[7]
2. אולם, מעדותו של מר טפירו עולה תמונה אחרת לגמרי. בחקירתו הראשית, ציין מר טפירו כי הוא עובד עם מגוון של כלים, כולל מברגה, פטישון ודיסק. כאשר נשאל כמה זמן מהעבודה הוא משתמש בכלים אלו, השיב: "מברגה 99% מהעבודה, דיסק ופטישון אולי 10%".^[8] בהמשך נשאל מר טיפרו כיצד הוא מטפל בתקלה של מנורה שרופה, ולדבריו "באים, פותחים, מחליפים מנורה, מברגה, סוגרים".^[9] כלומר, מעדותו של מר טפירו עולה כי מרבית שעות העבודה הוא עושה שימוש בעיקר במברגה, ולעיתים רחוקות בדיסק ופטישון. גם כאשר התייחס מר טפירו לתיקון תקלות רגילות, ציין מפורשות: "להחליף שקע לא צריך פטישון",^[10] וזאת כאמור בניגוד מוחלט לעדותו של התובע. באופן דומה, כאשר נשאל בחקירה הנגדית מר טפירו לעניין השימוש בכלים, אישר כי ברוב התיקונים אין צורך לעשות שימוש במקדחה, וכן אישר כי השימוש בכלים כגון פטישון ומקדחה נעשה לדקות ספורות במשך יום העבודה.^[11] עוד חזר ואישר מר טפירו כי בתקלות מסוג החלפת מנורות שרופות או תקלות דומות, כגון תיקון גוף תאורה שנפל, אין צורך בשימוש במקדחה או שמדובר בקדיחה של כדקה,^[12] ובסיום עדותו שוב השיב כי השימוש במברגה הוא המרכזי לאורך שעות עבודתו, ואילו השימוש במקדחה אינו משמעותי:^[13]

ש. בדרך כלל אתם משתמשים במברגה?

ת. כן.

ש. ביום עבודה ממוצע, בזמן הנקודתי שאתה מחזיק את המקדחה, כמה זמן?

ת. לצורך העניין בכולל של היום 10 דקות עבודה, כל שימוש הוא בין 2 ל-3 דקות, מספר חורים במקדחה ועוברים למברגה, כל תקלה שאנו נוגעים בה, זה מברגה, 99% מהתקלות מצריכה מברגה.

1. מר טפירו נשאל גם לגבי עבודות שאינן בשגרה, וציין כי הוא עושה שימוש בכלים כמו דיסק או ג'קסון, אולם ציין גם כי עבודות כאלו נעשות אחת לעשרה ימים.^[14]
2. על כן, לא שוכנענו גם כי עבודתו של התובע ושותפו דרשה עבודה משמעותית עם דיסק, מקדחה או פטישון, באופן החורג מהמוגדר בתקנות, ואף כאשר התובע נשאל לגבי התכיפות של השימוש בדיסק, תשובתו היתה לא מדויקת ומעורפלת: "כמה פעמים בשבוע, לא יודע, לא זוכר כמה, מתי שצריך. לא יודע להגיד לך מתי".^[15] התרשמנו כי התובע ניסה להעצים את הרעש אליו נחשף, ולא נתנו אמון בעדותו, נוכח הסתירות אל מול עדותו של מר טפירו. התובע גם ניסה להעצים את זמני העבודה בהם נחשף לטענתו לרעש, אולם בפועל לא ידע לכמת זמנים אלו או למסור מידע קונקרטי. כך למשל, התייחס התובע בחקירה הנגדית לעבודת שטח לצורך פריסת אלקטרודות, אולם תשובותיו בהקשר זה היו לקוניות וכלליות:^[16]

"ש. כל כמה זמן אתה נמצא בשטח עם אנשים שתוקעים אלקטרודות?

ת. מתי שצריך, כל הצוותים הולכים לשטח.

ש. כל כמה זמן?

ת. אני לא יודע.

ש. מתי אתה הלכת ועשית?

ת. לא זוכר מתי היה תרגיל והיינו צריכים ללכת לשטח, לאו דווקא עבודות אלה של השקעים והמנורות."

1. מר דוד, מנהל העבודה, נחקר על ידי חוקר הנתבע, ובמסגרת החקירה מסר כי הוא אומנם אינו מצוי עם התובע ומר טפירו בשטח בזמן עבודתם, אך גם הוסיף וציין כי עיקר עבודתם הוא בתחזוקה ולא בהתקנות, וכי עבודת התחזוקה דורשת בעיקר עבודה עם מברגה שאינה מרעישה. עוד אמר מר דוד כי "מה שעושה רעש זה הפטישון והדיסק שזה הם עושים בעיקר בהתקנות ולפעמים באחזקה", כאשר לדבריו התקנה נעשית אחת לשבוע בלבד, והיא נמשכת בין שעה לשעתיים.^[17] עדותו של מר דוד, הן בבית הדין והן בחקירתו על ידי חוקר הנתבע, עלתה בקנה אחד עם עדותו של מר טפירו.
2. מר ליעוז נחקר על ידי חוקר הנתבע ונשאל לגבי הכלים שבהם משתמש מר טפירו במשך יום העבודה. לדבריו של מר ליעוז, "מברגה זה הכלי העיקרי, הוא עובד עם דיסק 4.5 אינצ', הקטן, פטישון נטען לא חשמלי... מברגה זה רוב היום כ- 3.5 שעות, אבל היא לא מפיקה רעש, אלא אם כן הוא קודח באסקוריט אבל זה חריג, בפטישון לא עובדים יותר משעה ביום, דיסק – לא יות משעה ביום...".^[18] דברים אלו עולים אף הם בקנה אחד עם עדותו של מר טפירו אשר אישר כי רוב עבודות התחזוקה נעשות באמצעות מברגה בלבד, וכי העבודה עם פטישון או דיסק נמשכת מספר דקות ביום.
3. ממכלול העדויות עולה, למעשה, כי כלי העבודה של התובע ושותפו היה מברגה חשמלית, ועבודתם לא דרשה שימוש רצוף וממושך בפטישון, דיסק או מקדחה. לא נתנו אמון בגרסתו של התובע ולא שוכנענו כי היה חשוף לרעש מזיק באופן אשר תואר על ידו, ואשר אינו עולה בקנה אחד עם שאר הראיות.

סיכום

1. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
2. הואיל ומדובר בתיק מסוג ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, י"ג ניסן תש"פ (07 אפריל 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עמ' 9 שורות 18-21. ↑

2. עמ' 10 שורות 1-8. ↑

3. עמ' 10 שורות 9-13. ↑

4. עמ' 18 שורות 24-27. ↑

5. עמ' 10 שורה 18. ↑

6. עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 20. ↑

7. עמ' 14 לפרוטוקול, 20-26. ↑

8. עמ' 16 שורה 13. ↑

9. עמ' 16 שורה 23. ↑

10. עמ' 17 שורה 12. ↑

11. עמ' 20 שורות 1-16. ↑

12. עמ' 21 שורות 4-5. ↑

13. עמ' 21 שורות 20-25. ↑

14. עמ' 17 שורות 17-21. ↑

15. עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 12-13. ↑

16. עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 18-24. ↑

17. עמ' 4 לחקירה, שורות 3-7, 15-18. ↑

18. עמ' 3 לחקירה, שורות 2-12. ↑