1. לפניי תביעה על סך של 15,322 ש"ח שהגיש התובע כנגד הנתבעים בקשר לנזקים שנגרמו לרכבו עקב תאונת דרכים שאירעה בעת שהנתבע 1, נהג ברכב השייך לנתבעת 2. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה תמציתי.
2. הנתבע 1 לא התייצב לדיון ואילו הנתבעת 2 הבהירה במהלך הדיון שהתקיים בפניי כי אינה חולקת על שאלת האחריות אלא על הנזק בלבד.
3. לעניין הוכחת גובה הנזק, צירף התובע לכתב התביעה חוות דעת מטעם השמאי מר כהן גבריאל ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו הינו בסך של 11,472.77 ₪ וכן סך של 1,722.98 ₪ עבור ירידת ערך. יצוין כי השמאי לא הוזמן לחקירה ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים. עוד מבקש התובע פיצוי בגין שכר טרחת שמאי בגובה 1,170 ₪; עלות שכירות רכב חלופי ליומיים בסך של 448.60 ₪; הוצאות דואר בסך 18 ₪; 500 ₪ בגין ביטול זמן; מפח נפש וחרדה והכל בצירוף הוצאות. סך כל הסכום הנתבע עומד על 15,322.35 ₪.
4. לעניין ראשי הנזק, טען ראשית התובע כי לא תיקן את רכבו שכן, זה לא הושבת עקב הנזק שנגרם ועל כן, מסיבותיו שלו לא היה חייב להוציא כסף מכיסו לביצוע התיקון (שורה 24 עמ' 1 לפרו'). שנית, לעניין השכרת רכב חלופי, התובע הצהיר כי בפועל לא שכר רכב חלופי, אך היות ובחוות הדעת שהוגשה מטעמו נרשם כי משך התיקונים יעמוד על כיומיים, מצא לנכון התובע לצרף הצעת מחיר מחברת "קל אוטו" עבור משך הזמן כאמור (שורה 27 עמ' 1 לפרו'). שלישית, לעניין הוצאות בגין ביטול הזמן ועוגמת הנפש, ביקש התובע במעמד הדיון להעלות הסכום לסך של 50,000 ₪ ואולם, לאחר מכן חזר בו מבקשתו. התובע טען בין היתר, כי התנהלותה של הנתבעת 2 בכך שלא יצרה קשר עמו במשך שישה חודשים ולאחר מכן, כאשר ביקשה לבחון את הנזק שנגרם לרכבו, מעידה על ניסיון לרפות ידיו מלהתמיד בתביעתו ולבזבז את זמנו.
5. מנגד, טענו הנתבעים, בין היתר, כי לא הוצגו קבלות עבור תיקון הנזק; כי הנזק הינו נמוך מכפי שנאמד על ידי השמאי מטעם התובע; כי היה על התובע להקטין נזקו ולהרחיב חיפושיו לחלפים שאינם מקוריים בלבד ובכך להוזיל עלויות; נטען כי סכום שכר טרחת השמאי הינו גבוה במיוחד ויש להעמידו על סך של כמחצית מהסכום, כיוון שלא בוצעו פעולות חריגות על ידי השמאי, המצדיקות תשלום שכר טרחה גבוה. נטען כי מכיוון שהנתבעים הודו באחריותם לתאונה, התובע היה אדיש להוצאותיו ומשכך, לא פעל להקטנת הנזק.

שאלת הנזק

1. אשר לשיעור הנזק הנתבע, בחנתי את המסמכים שצורפו לכתב התביעה, לרבות חוות הדעת השמאית מטעם התובע ובהעדר חוות דעת שמאית נגדית, אני סבורה כי חוות הדעת השמאית שהגיש התובע היא סבירה וראויה. לציין כי הוגשה בקשה מטעם הנתבעים ביום 07.05.18 להורות לתובע להעמיד רכבו לבדיקה על ידי מומחה מטעם הנתבעים ואולם, נוכח השיהוי בהגשת בקשה זו ונוכח העובדה כי הדבר היה מביא לדחיית הדיון, בית המשפט לא נעתר לבקשה. יחד עם זאת, לנתבעים ניתנה האפשרות, בכפוף לתשלום הוצאות שייפסקו, לבחון את הרכב הנפגע, אך אלה בחרו שלא לפעול כאמור. מן המצוין לעיל, מצאתי חוות דעת השמאי לא נסתרה.
2. באשר לגובה שכר טרחת השמאי, מלבד טענת הנתבעים בכתב ההגנה, לא צורפו אסמכתאות ו/או חוות דעת התומכות בטענתם כי שכר הטרחה הינו גבוה למדי. על כן, בהעדר כל תימוכין לטענות הנתבעים, לא מצאתי כי יש להפחית מגובה הסכום הנתבע בגין שכר טרחת שמאי.
3. ביחס לטענת הנתבעים כי לא צורפו קבלות בגין תיקון הרכב וכן, כי התובע יכול היה להקטין הנזק בכך שהיה בוחר בחלקים משומשים או חלופיים, שכן, אלו מייקרים את עלויות התיקון, לא מצאתי כי יש בכך אלו כדי לסתור את גובה הנזקים שהוערכו על ידי השמאי. צורף לחוות הדעת מסמך המעיד על זמינות החלק הנפגע ונחה דעתי כי אין המדובר בחלק שכיח. חיזוק לכך, מצאתי בעובדה כי לא הוצגו אלטרנטיבות שונות על ידי הנתבעים לתיקון הרכב, כדוגמת חלקים חילופיים או משומשים זמינים.
4. הנתבעים טענו כי הסכומים הנתבעים מנופחים ולאור העובדה כי לא בוצע בפועל התיקון ו/או לא הוצגו קבלות, לא הורם נטל ההוכחה על ידי התובע ומשכך, יש לדחות התביעה.

הנתבעים מבקשים להיבנות מהעדר הגשת קבלות ואולם, הואיל ומדובר בדיני נזיקין, על המזיק להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא אירע הנזק. יפים דבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"א 9085/00 שטרית נ' שרבט חברה לבנין בע"מ, נז(5) 462 (2003):

"כלל הוא בתורת הפיצוי כי יש להעמיד ניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן אך אין מחייבים בדרך כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת".

1. יחד עם זאת מכיוון שהרכב לא תוקן בפועל, מצאתי לנכון להפחית את שיעור המע"מ בחוות הדעת ביחס לרכיב הנזק הישיר. ועל כן אני מעמידה הפיצוי על רכיב זה על סך של 9,805 ₪.
2. לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.
3. לא מצאתי כי יש לפצות בגין רכיב שכירת רכב חלופי שכן, בפועל, כפי שטען התובע, רכבו לא הושבת והנזק לא התגבש. ביחס לרכיב ביטול הזמן, מפח הנפש והחרדה אלה לא הוכחו ועל כן לא מצאתי שיש לפסוק פיצוי נוסף בגינם. הרכב לא הושבת ומשכך, לא ברור כיצד זמנו של התובע הושחת. כמו כן, ביחס לרכיב עוגמת הנפש, מדובר ברכיב שהינו בשיקול דעת בית משפט.
4. בשולי הדברים אעיר כי התובע ביקש מבית המשפט כי יכריע בשאלות הנוגעות לביטוח ולמעמדה החוקי של הנתבעת כמבטחת, לא מצאתי לנכון לדון בשאלות אלה שכן הן אינן רלוונטיות למסגרת ההכרעה בתיק דנן.
5. סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה את הסכומים הבאים:
6. סך של 9,805 ₪ בגין הנזק הישיר, כפי שהוערך בחוות הדעת שצורפה, בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (07.02.18) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
7. סך של 1,170 ₪ בגין שכ"ט שמאי, בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (07.02.18) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
8. סך של 1,722 ₪ בגין ירידת ערך, בצירוף הפרשי הצמדה ודין כחוק מיום הגשת התביעה (07.02.18) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
9. סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחור מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לבעלי הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.