1. ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), שהתכנסה ביום 20.12.17 (להלן – הוועדה) בהתאם להוראות פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, ביום 6.9.17 (בל 41772-09-16, בפני כב' הרשמת עציון פלץ, להלן – פסק הדין).

2. בפסק הדין עניינו של המערער הוחזר לוועדה "על מנת שתשקול בשנית את קביעתה תוך התייחסות לממצאי בדיקת סי. טי. מיום 2/11/15".

3. להשלמת התמונה יובהר כי בישיבת הוועדה שקדמה לפסק הדין, מיום 27.7.16, הוועדה קבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור 20% ונכות יציבה בשיעור 0%, בגין פגיעה בעבודה מיום 7.7.13 – כאבי גב תחתון.

בישיבה זו הוועדה מצאה את הממצאים הבאים:

"הליכה ללא צליעה. ללא מכשירי עזר. מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים ללא הפרעה.

כיפוף מגיע עד קצות אצבעות עד 1/3 מרוחק של שוקיים. יישור 20, הטיה 30 כל צד, SLR בישיבה 90 דו"צ החזרים תקינים. כח גס שמור. תחושה תקינה."

4. הוועדה, אשר התכנסה בעקבות פסק הדין, שמעה את המערער ובאת כוחו ועיינה בממצאי בדיקתCT מיום 2.11.15, בהם נרשם כי למערער בלטי דיסק דיפוזיים בגובה 4-3L, 1S – 5L.

הוועדה קבעה כך:

"הוועדה נסובה לפי פס"ד מ 6-9-17 ומציינת שקביעת הנכות מתבססת על תוצאות בדיקה גופנית קלינית ובדיקת CT בדיקת עזר, שהיא עצמה לא תומכת בקביעת אחוזי נכות, אלא בנוכחות ממצא קלינית של מגבלה בתנועות ולכן משאירה על כנה החלטתה 20% מ – 26-7-13 – 31-10-13 ולא נותרה נכות 0% מ 1.11.13."

5. במסגרת הערעור כאן, המערער מלין על כך שקיים פער בין החלטת הוועדה ובין החלטת וועדה רפואית שהתכנסה בעניינו של המערער, במסגרת ענף נכות כללית, ביום 1.8.17 וקבעה כי למערער 50% נכות זמנית עד יום 31.1.18, בגין כאבים בגב תחתון. לטענתו, העובדה כי שתי ועדות של המשיב קבעו קביעות רפואיות שונות בנוגע לכאבי גב מהם המערער סובל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את החזרת עניינו לוועדה.

במסגרת נימוקי הערעור גם נטען שהיה על הוועדה לבדוק שוב את המערער וכן התעלמה מתעודה רפואית של ד"ר בשוראי.

6. לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין, נימקה את החלטתה ולא נפלה בה טעות. הוועדה לא נדרשה לעיין בפרוטוקול של ועדה רפואית בענף נכות כללית או במסמכים רפואיים נוספים. המשיב הפנה לכך שפרוטוקול הוועדה בנכות כללית הומצא למערער עוד ביום 13.8.17, כלומר היה בפניו במועד הדיון בבית הדין, במסגרתו הצדדים הגיעו להסכמה לגבי תוכנו של פסק הדין.

7. לאחר שעיינתי בהחלטות הוועדה ובמסמכים שהוגשו במסגרת ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בשאלות של משפטיות בלבד.

כאשר עניינו של המבוטח מוחזר בפסק דין אל הוועדה הרפואית לעררים, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי (8.1.08); בר"ע (ארצי) 59175-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10).

9. על פי פסק הדין, הוועדה נדרשה לנושא אחד בלבד והוא עיון בבדיקת CT.

הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, התייחסה לממצאי הבדיקה והסבירה מדוע ממצאי בדיקת העזר, שאין להם עיגון בבדיקה הקלינית של המערער, לא הביאו אותה לשנות את מסקנתה לגבי שיעור נכותו היציבה.

אין בפסק הדין הנחייה לוועדה להתייחס לפרוטוקולים של ועדות בענף נכות כללית או למסמכים רפואיים אחרים. גם אין הנחייה לוועדה לשוב ולבדוק את המערער. על כן אין לקבוע שנפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא עשתה כן.

10. יתירה מכך – מהתיק עולה כי החלטת הוועדה בנכות כללית היתה בידי המערער, (שהיה מיוצג גם בהליך הקודם) כבר עובר לדיון בבית הדין, שהתנהל בפני כב' הרשמת עציון פלץ. מסיבות השמורות עם המערער, עניין זה לא הועלה בזמנו כנימוק להחזרת עניינו לוועדה בענף נפגעי עבודה. החלטת הוועדה בנכות כללית גם לא נזכרה בטיעוני המערער ובא כוחו, אשר הופיעו בפני הוועדה ביום 20.12.17.

בנסיבות אלה, כאשר מלוא המידע היה בידי המערער עובר להחלטת הוועדה וזה לא הוצג לוועדה, אין יסוד לטענה לפיה אי התייחסות הוועדה להחלטת ועדה אחרת, בענף נכות כללית, אשר כלל לא הובאה לידיעתה (וממילא גם לא נזכרה בפסק הדין), מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטתה.

11. סוף דבר – הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין, נימקה את החלטתה ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין בתוך 30 ימים מקבלתו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ט, (09 ינואר 2019), בהעדר הצדדים.