07 מרץ 2018

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל

נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק גליק

החלטה

1. לפנינו מונחת בקשת המבקש לצו ארעי וזמני לביטול הפיטורים של המבקש מעבודתו כמורה בכפר הנוער "נחלת יהודה".

כבר עתה נקדים ונציין כי לטעמנו, דין בקשת המבקש להתקבל בחלקה בכפוף לסייגים שיפורטו להלן.

העובדות

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות הן :

1. המבקש הוא מורה המועסק בכפר הנוער "נחלת יהודה", לנוער במצוקה ובסיכון, משנת 2006.
2. המשיבה, ויצו – תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות לשיפור החברה בישראל (להלן: "המשיבה" או "ויצו") היא הבעלים של כפר הנוער "נחלת יהודה", מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי.
3. המבקש קיבל קביעות אצל המשיבה בשנת 2011.
4. בחודש 11.2017 נקרא המשיב לשיחה עם מנהל כפר הנוער. בשיחה נמסר למבקש כי התקבלה תלונה מאת תלמידה. המבקש הושעה מתפקידו.
5. הוגשה תלונה כנגד המבקש במשטרת ישראל על מעשה מגונה בקטין, לפיה נגע בשתי תלמידות במהלך טיול שנתי.
6. ביום 27.11.17 המבקש עבר בדיקת פוליגרף מיוזמתו ונמצא דובר אמת.
7. ביום 18.12.17 זומן המבקש לשימוע ליום 28.12.17. במכתב הזימון לשימוע (נספח ג' לבקשה) צוין כי:

"לנוכח הכוונה לשקול את המשך עבודתך כמורה בבית הספר, מפורט להלן פירוט העילות:

1. הנך מתנהל כמורה ואיש חינוך בחוסר גבולות ברורים בקשר עם התלמידים. התנהגות זו אינה הולמת עובד חינוך והיא באה לידי ביטוי למשל: ברכישת ממתקים, כרטיסים להופעות, רכישת מוצרים אישיים וכדומה.

2. למרות הנחייה מפורשת ממנהל בית הספר לא לקחת בטרמפים תלמידים ותלמידות, המשכת לקחת בטרמפ גם ביום שהגעת לטיול השנתי.

3. חריגה מגבולות הטעם הטוב במתן שיעורי עזר ותגבורים עד לשעות ערב מאוחרות, וישיבה ביחידות בחדר מורים עם תלמידות ותלמידים. מספר פעמים השנה ובשנים קודמות, התבקשת לסיים את יום העבודה ולעזוב את שטח הכפר, אולם תופעה זו חזרה על עצמה.

4. תקשורת אישית, בנושאים שאינם במסגרת הקשר שבין המורה לתלמיד, באמצעות הווטסאפ בינך ובין תלמידות על בסיס יום יומי המעידה על אי הבנת גבולות הסמכות והאחריות שלך כעובד חינוך. עובדה זו יוצרת בלבול אצל התלמידים.

5. בשנת 2015 לקחת ברכבך הפרטי מספר תלמידות מכיתה י"ב לכפר נוער סמוך, בתירוץ לבקר חברים, ללא תאום עם מנהל בית הספר, מנהל הפנימייה והמדריכים. בשלב הראשון הכחשת את דבר הנסיעה ולאחר אימות הדברים הודית שרק הקפצת אותן לסביבה. גרסה זו הושמעה מפיך תוך כדי תאום גרסאות עם התלמידות. אחרי שלא נחה דעתנו, ואחרי ברור לעומק של העובדות הודעת שלקחת אותן לכפר הסמוך. על אירוע זה ננזפת על ידי מנהל בית הספר. כיום, אירוע זה משמש גם הוא כרקע לטענה בדבר חוסר גבולות והפרת משמעת, ומעיד כי לא למדת את הלקח ולא הפנמת את ההתנהגות הנדרשת מאיש חינוך.

6. לאחרונה הוגשה תלונה במשטרה ע"י תלמידות בית הספר בטענה שהוטרדו מינית על ידך. תלונה זו מתבררת במשטרה ובגינה הורחקת מן הכפר והמתלוננות לחודש ימים בהנחיית משטרת ישראל.

7. ללא קשר למסקנות המשטרה והתפתחות החקירה, אנו סבורים כי די בדבר האירועים והחשדות שתוארו לעיל, כדי להטיל בספק רב את כישוריך ויכולתך לשמש כדמות חינוכית ואיש חינוך, התנהלותך המתוארת לעיל, עולה כדי הפרת נהלים בסיסית והפרת המשמעת כעובד, כמורה, ובפרט כמחנך. על כן אנו שוקלים לסיים עבודתך כמחנך בכפר הנוער.

8. לנוכח חומרת הדברים, אנו שוקלים להשעות אותך, לפי הצורך באופן זמני, עד לקבלת החלטה סופית בעניין הפיטורים. במהלך השימוע תתבקש להתייחס גם לעניין זה"

1. ביום 28.12.17 נערך למבקש שימוע.
2. ביום 10.1.18 התקיימה פגישה בין נציגי המשיבה וב"כ המבקש. בשיחה נאמר כי שתי התלמידות שהתלוננו על המבקש מאיימות לעזוב את בית הספר אם המבקש יחזור לעבודה.
3. ביום 31.1.18 נשלחה למבקש הודעה על סיום העסקתו (נספח ד' לבקשה).

במכתב חזרה המשיבה על כך כי העילות בגינן שקלה את פיטוריו הן כאמור במכתב ההזמנה לשימוע משעה שלא השתכנעה מדבריו בשימוע כי גבולות הקשר מורה – תלמיד ברורים לו. בכלל זה התייחסה המשיבה להסעת תלמידים לחוגים או אירועים (שלטענתה אסורה בתכלית); שיחות אישיות עם תלמידות בווטסאפ שגלשו לגבול האינטימי; מתן כרטיס יקר להופעת כוכבת רוק לתלמידה; רכישת מתנות אחרות לתלמידים ותלמידות ועוד. צוין כי טענתו כי הדבר מקובל וכי גם מורים אחרים נוהגים כך, אינה מקובלת. המשיבה ציינה כי אם מורים אחרים נוהגים כך, הדבר טעון טיפול ותיקון ואין בכך כדי להצדיק את מעשיו וכי הצטברות האירועים במקרה שלו, עד כדי טשטוש גבולות ופגיעה בעבודה החינוכית מול התלמידים, הוא חריג.

המשיבה התייחסה במכתב הפיטורים להודעות הווטסאפ שנשלחו בציינה כי "בשימוע צוטטו בפניו משפטים שכתב לתלמידות בהודעות ווטסאפ, שאינן מותאמות לקשר המקובל בין מורה – תלמידה ("מותק", "היית חסרה לי היום", "בדיוק היום נזכרתי בך" ועוד). הודית כי שלחת הודעות אלו לתלמידות. ההודעות לא הוצגו בפניך במלואן, על מנת לא לחשוף את התלמידות, אך הודית בשליחתן. איננו מקבלים את טענתך כי סוג זה של תקשורת הוא רגיל או מקובל".

עוד צוין במכתב כי לאחר השימוע, שקלו את טענותיו ואת האפשרות להקל עימו ולתת לו אפשרות לחזור לכפר בענישה של פיטורים על תנאי, אולם לאחר דיון עם הצוות החינוכי, ולאחר קבלת חוות דעת פסיכולוגיות מאת אנשי המקצוע המטפלים בתלמידים שהתלוננו על הטרדה מצידו, התברר למשיבה כי אין אפשרות להחזיר אותו לכפר מבלי לפגוע בשלומן הנפשי של התלמידות וכי האמור היווה שיקול מכריע.

כן צוין כי נבדקה האפשרות להעסקה במקום חלופי ולא נמצאה משרה פנויה מה גם שהובעה הסתייגות להעסקתו לנוכח הטענות.

עוד צוין כי לאחר שניסיון לסיים את ההעסקה שלו בהסכמה לא צלח, התקבלה החלטה על פיטוריו. התובע פוטר על אתר עם תשלום תמורת הודעה מוקדמת.

1. לטענת המבקש, המשטרה המליצה לפרקליטות על סגירת התיק כנגדו, דבר שנמסר למשיבה עוד בטרם התקבלה ההחלטה בדבר הפיטורים. מנגד, לטענת המשיבה, ככל הידוע לה חקירת המשטרה עדיין מתנהלת, ואין לה מידע מעבר לכך^[1].
2. ביום 7.2.18 המבקש הגיש בקשה לקבלת צו ארעי וזמני המורה על כי החלטת הנהלת המשיבה מיום 31.1.18 בדבר פיטורי המבקש בטלה וכי על המשיבה להמשיך ולהעסיק אותו בתפקידו כמורה בכפר הנוער נחלת יהודה באותו היקף משרה ובאותם התנאים בהם היה מועסק במהלך תקופת עבודתו אצל המשיבה.

עיקרי טענות המבקש

1. התובע טוען כי פוטר שלא כדין וכי הן האמור בזימון לשימוע והן האמור במכתב הפיטורים מלמד על ניסיון עקר של המשיבה למצוא את כל ה"עילות" האפשרויות בכדי להצדיק את פיטוריו הבלתי חוקיים ואת חוסר תום לבה של המשיבה.
2. טענות המבקש "על קצה המזלג" ביחס ל"עילות" לפיטורים היו כי :
3. המעשים נשוא התלונות במשטרה שהוגשו כנגדו לא היו ולא נבראו ועובדה כי המשטרה החליטה לסגור את התיק, כפי שנאמר במפורש למשיבה על ידי חוקרת המשטרה בשיחה טלפונית בנוכחות ב"כ המבקש. משכך, הטענה כי עניין זה טרם נבחן עד תום אינה נכונה שכן התלונות הופרכו. כמו כן, אם התלונות אינן עילה לפיטורים אז גם אינן צריכות להיות "ברקע הדברים".
4. המבקש לא התנהג בחוסר גבולות עם התלמידים, ודאי לא כחריג לעומת המורים האחרים בכפר הנוער.
5. המבקש הפריך במעמד השימוע את כל הטענות של המשיבה ובכלל זה הוא טען כי -
6. רכישת ממתקים מעת לעת לתלמידים הוא נוהג ידוע ומקובל בבית הספר אצל כל המורים ללא יוצא מן הכלל ואינו בניגוד לנהלים.
7. מתן כרטיס להופעה היה פעם אחת בודדת לפני כחמש שנים, באישור מראש של המנהל.
8. "המוצרים האישיים" הם מחזיקי מפתחות שנרכשו על ידי המבקש בחופשה בתאילנד.
9. מעולם לא הייתה הנחיה שלא לתגבר תלמידים עד לשעות מאוחרות. מרבית המורים מתגברים תלמידים עד לשעות 21:00 ו-22:00, בעיקר לפני בחינות בגרות. ההמלצה, שלא לומר ההוראה החד משמעית הייתה כי יש לתגבר תלמידים עד לשעות מאוחרות, למרות ששולם רק בגין עד 30 שעות תגבור.
10. לא הייתה שום הנחייה מפורשת שלא להסיע תלמידים. ההנחייה הייתה שלא להסיע תלמיד ללא אישור הוריו. מורים נוספים לקחו תלמידים בטרמפים.
11. בשנת 2015 אכן לקח המבקש תלמידים לכפר נוער סמוך לאחר שאמרו לו שקיבלו אישור לכך. דבר שהתברר בדיעבד כלא נכון והוא טעה בכך שלא בירר זאת בעצמו.
12. ביחס להודעות הווטסאפ טען המבקש כי אין המדובר בהתנהגות "אינטימית" כלל ועיקר אלא בדאגה לתלמידים ולהצלחתם ויש לבדוק את הקשר הדברים. גם אם חרג בתקשורת האישית עם התלמידים בתום לב, הוא מוכן לתקן זאת מכאן ולהבא ודי בקיום שיחה עימו והעמדתו על נהלי בית הספר. אך אין בכך עילה להשעותו מתפקידו ובוודאי שלא לסיים את עבודתו.
13. למבקש לא הוצגה חוות דעת פסיכולוגית המצביעה על אפשרות פגיעה בשלומן הנפשי של התלמידות. כל שהוצג לבא כוחו הוא מכתב מאת הפסיכולוג של בית הספר לפיו אותן שתי תלמידות מסרו לו כי אם המבקש יחזור ללמד בבית הספר הן יעזבו.
14. מאחר שהחשדות הופרכו, הרי שאין במעשי המבקש כל הפרת נהלים, שמעולם לא הוצגו בפני המבקש ואין בהם כל הפרת משמעת כזו או אחרת, בפרט לא הפרה המצדיקה את הפסקתו עבודתו של המבקש כמורה מוערך ואהוב אצל המשיבה מזה שנים רבות.
15. טענת המשיבה כי נציגיה הנחו אותו והתרו בו במהלך תקופת עבודתו מנוגדת לעובדות.
16. המבקש לא הסכים להצעות הכספיות שהוצעו לסיום היחסים בהסכמה (לקבלת פיצויים מוגדלים, דמי הסתגלות, שכר עד סוף שנה"ל וכיו"ב) מאחר והוא אוהב את עבודתו ורואה בה שליחות אישית ומאחר ואין כל עילה לפטרו מתפקידו.
17. לטענת המבקש, פיטוריו נעשו בניגוד לתקנון שירות עובדי ההוראה (להלן יכונה גם "התקנון") משלא קוימו כלל הוראות התקנון ולא ננקטו התהליכים האמורים בו –
18. אם מדובר בעבירת משמעת או רשלנות – היה על המשיבה לפעול בהתאם להוראות סעיפים 16 – 21 לתקנון ובכלל זה לשלוח לו התראה בכתב בגין עבירת המשמעת הראשונה ומתן אפשרות להגיש כתב התגוננות. נזיפה ממנהל בית הספר ואזהרה על פיטוריו אם לא יחול שיפור בעבודתו בגין עבירת משמעת שנייה ומתן אפשרות למורה להגיש כתב התגוננות ופתיחה בהליכי פיטורין על ידי המפקח הכולל וראש החטיבה ורק לאחר מינוי ועדה משותפת הכוללת נציגים מהמזכירות הפדגוגית, מבית הספר והארגון היציג של אותו מורה.
19. אם מדובר בחשד לעבירה פלילית – היה על המשיבה לפעול בהתאם להוראות סעיפים 22 – 24 לתקנון, מה שלא נעשה.
20. לטענת המבקש, טענת המשיבה כי התקנון אינו חל איננה נכונה שכן העובדה כי המשיבה מכנסת ועדה פריטטית מצביעה כי היא נוהגת בהתאם לתקנון. זאת ועוד, המשיבה לא טרחה לצרף את תקנון המשמעת מכוחו היא טוענת שפיטרה את המבקש ולא הוצג למבקש תקנון שכזה מעולם. כמו"כ, המשיבה לא פעלה לפי הנוהג לו היא טוענת שכן לא טרחה לקבל את הסכמת הארגון היציג לפיטורי המבקש – גם לא מכללא - ולא טרחה לקיים ועדה פריטטית בעניין שלו.
21. המבקש צירף לסיכומי התשובה מטעמו מכתב שקיבל לטענתו מאת ההסתדרות, בו צוין כי השאלה האם התקנון חל על המשיבה לא עלתה בעשור האחרון נוכח מיעוט מקרי הפיטורין בויצ"ו ונוכח שיתוף הפעולה עם ויצ"ו אשר הניב מציאת פתרון מוסכם בין כל הצדדים. כן צוין במכתב כי ההסתדרות לא התייצבה לשימוע, בין היתר, מאחר שהמבקש לא פנה אליה וממילא לא ביקש שתייצג אותו אולם ההסתדרות דוחה כל ניסיון לפרש או להציג את הדו שיח שהתקיים בינה לבין נציגת המשיבה בעניין המבקש כ"שותף" או למצער כויתור על הידברות משותפת.
22. לטענת המבקש, לא ניתנה לו ההזדמנות לתקן את מחדליו בזמן אמת אלא הותירו את כל הטענות כנגדו לעת דרישת המעסיק לפטר אותו.
23. השימוע שנערך לו היה שימוע פגום ולמראית עין בלבד שנערך בשלב בו כבר "נפל הפור" והתקבלה החלטה לסיים את העסקתו, כי דבריו בשימוע לא נשקלו ולא קיבלו התייחסות בסופו של יום במסגרת ההודעה על סיום העסקתו.
24. המשיבה לא העלתה את מלוא טענותיה במכתב ההזמנה לשימוע ואף לא העלתה את הסבה ה"אמיתית" לשיטתה לפיטורי המבקש, גם לא במסגרת השימוע שנערך למבקש אלא רק לאחר מכן.
25. המשיבה מנועה מלפעול בכלים שרירותיים בכדי לפטר עובד הוראה קבוע בכל עת שתחפוץ והיא חבה בחובת נאמנות ותום לב בפעולותיה.
26. המבקש עותר כאמור לקבלת צו זמני המורה על ביטול פיטוריו. לטענתו, בעניינו מתקיימות הנסיבות המצדיקות, מתן סעד אכיפה בדבר הותרתו בתפקיד שלו או שיבוצו בכפר נוער אחר שבניהול המשיבה - דבר שהסכים לו לפנים משורת הדין. לשיטתו, לא יגרם למשיבה נזק ממתן הסעד המבוקש לאכיפה עד תום בירור ההליך העיקרי, בין היתר, נוכח נכונות המשיבה להשיב אותו למקום עבודתו או להעבירו לכפר נוער אחר שבניהולה ומאידך לו יגרם נזק בלתי הפיך כאשר הוא יאלץ להישאר ללא פרנסה או להתחיל את חייו המקצועיים מחדש במקום אחר, ללא קביעות ותוך היוותרות העננה מעל לראשו בשל פיטוריו על ידי המשיבה.
27. יצוין כי בסיכומי התשובה מטעמו, הודיע המבקש כי הוא הסכים לפנים משורת הדין לחזור לעבודה בפועל אצל המשיבה רק בתחילת שנת הלימודים הקרובה.

עיקרי טענות המשיבה

1. לטענת המשיבה, על המבקש חלים דיני המשמעת הנהוגים בארגון שלו ולא תקנון שירות עובדי המדינה. כפר הנוער הוא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי – קרי, שאינו בבעלות המדינה. מעמד זה ניתן לו מכוח סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (להלן: "החוק"). המחוקק הסדיר בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג -1953 (להלן: "התקנות") את התנאים להכרה במוסד חינוכי כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. המשיבה ציינה כי אמנם קיימת זיקה בין מוסדות חינוך רשמיים לאלו שמוכרים ואינם רשמיים המופעלים על ידי הבעלויות השונות, משעה שסמכות הרישוי והפיקוח על מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים נתונה בידי משרד החינוך מכוח חוק הפיקוח על בתי הספר, התשכ"ט-1969. אולם המחוקק קבע באופן ספציפי כי בסעיף 3(א)(6) לתקנות כי התנאים שצמודים לתנאי העבודה של עובדי המדינה הם אך ורק תנאי השכר. משכך אין לקבוע כי על המשיבה מוטלת החובה לערוך הליך זהה להליך שנקבע בתקשי"ר לגבי עובדי המדינה וכי חל עליה הדין המשמעתי המקומי של המעסיק (כשהיא מפנה, בין היתר, לע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ו-15 אח', ניתן ביום 2.10.2011, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
2. במילים אחרות, לשיטת המשיבה, תקנון שירות עובדי ההוראה של המדינה, אינו חל על כל עובדי ההוראה באשר הם - כאשר עובדי ויצו אינם עובדי מדינה ואינם עובדי משרד החינוך. לטענתה, משעה שהמבקש לא הצביע על מקור משפטי מכוחו חלה על ויצו החובה לבצע הליך פיטורים מחמת משמעת על פי הקבוע בתקנון שירות עובדי ההוראה (כגון נוהג וכו'), יש לדחות את הטענה להליך לא תקין ולו מטעם זה.
3. לשיטת המשיבה, על פי הנוהג השגור בויצו, מזה שנים ארוכות, פיטורי עובד קבוע מכל סיבה, נעשים בהסכמה עם ארגון העובדים היציג הרלוונטי לעובד. זאת בנוסף על קיומו של שימוע כדין. מה שנעשה לטענתה במקרה דנא.
4. לטענת המשיבה, במהלך טיול שנתי שהתרחש בתחילת נובמבר 2017, התלוננה תלמידה על כך שהמבקש הטריד אותה (מילולית ופיסית). בגין אירוע זה הוגשה תלונה נגד המבקש במשטרה על ידי שתי תלמידות והוא הורחק מבית הספר למשך 30 ימים בצו משטרתי.
5. לטענת המשיבה, אירוע זה הציף התנהגויות חמורות של המבקש בהתנהלות עם תלמידים (בעיקר תלמידות), שכללו התכתבויות בעלות אופי אינטימי עם התלמידות על גבול הרומנטיות, וטשטוש גבולות מול התלמידים.
6. לטענתה, המשיבה התייעצה עם מפקחת בית הספר מטעם משרד החינוך ונמסר לה מטעם משרד החינוך כי אופן הטיפול במקרה נתון להחלטתה בלבד, ועל פי הפרוצדורה הנהוגה בויצו.
7. בנוסף, המשיבה התייעצה לטענתה עם יו"ר סניף ראשון לציון של הסתדרות המורים (הארגון היציג אליו משתייך המבקש) וגם היא לא הביעה התנגדות לזימון המבקש לשימוע ולא התייצבה לשימוע. ביחס למסמך שצורף לסיכומי התשובה של המבקש – עמדת הסתדרות המורים – טענה המשיבה כי המכתב תומך בטענותיה, בין היתר, באשר לפרוצדורה הנדרשת לפיטורי עובד הוראה קבוע בנסיבות של פיטורי משמעת ותומך בכך שההסתדרות הוזמנה לשימוע. לטענתה, אדישות ההסתדרות לפיטורים כמוה כהסכמה להם ומכל מקום ויצו עשתה כל הנדרש ממנה בענין זה.
8. למבקש נערך שימוע כדין, אשר פרוטוקול שלו צורף כנספח 2 לסיכומים מטעם המשיבה.
9. לטענתה, בסופו של יום המבקש לא פוטר בשל התלונה על הטרדה מינית אלא על רקע התנהלות שאינה הולמת איש חינוך אל מול התלמידים. לטענתה, הקשר בין התלונה לזימונו של המבקש, הוא בכך שהאירוע הביא לידיעת המשיבה חלק מההתנהגויות שלא היו ידועות לה במלוא חריפותן, כגון תכתובות הווטסאפ.
10. עוד טענה המשיבה כי כחלק מהשיקולים בעניין המשך העסקתו לקחה גם בחשבון שתי חוות דעת מקצועיות מאת גורמים המטפלים בנערות שהתלוננו על המבקש שהבהירו כי קיים חשש כבד לנזק נפשי של ממש לתלמידות שהתלוננו על המבקש, אם יחזור לעבודה (צורפו כנספח 3 לסיכומי המשיבה).
11. לשיטת המשיבה המבקש פוטר כדין ואולם גם אם יקבע כי נפל פגם בפיטורים, דבר המוכחש, לא מדובר במקרה הקיצוני והחריג המצדיק אכיפת יחסי עבודה – נוכח הפרוצדורה בה נקטה המשיבה לסיום ההעסקה, השיקולים העניינים והראויים והשימוע שנערך כדין. זאת ועוד, לשיטתה, גם מאזן הנזק נוטה לאי החזרת המבקש לעבודה בבית הספר, וזאת נוכח חומרת הטענות נגד המבקש והחשש לנזק הצפוי לתלמידות עם החזרתו. מנגד, דחיית הבקשה לא תסב נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות פיצוי כספי.

ההליכים בתיק

1. כאמור, הבקשה לסעד ארעי וזמני לביטול הפיטורים הוגשה לביה"ד ביום 7.2.18.
2. ביום 11.2.18 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם בבקשה לסעד זמני. המבקש נכח בדיון ומטעם המשיבה נכחו הגב' חוה שי, מנהלת אגף משאבי אנוש במשיבה והגב' פנינה גפן, מנהלת כפר הנוער נחלת יהודה. בדיון נשמעה תגובת המשיבה (שמפאת מועד הדיון לא הוגשה בכתב עובר לדיון) וכן נשמעה התייחסות המבקש.
3. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים הוגשו ביום 22.2.18 סיכומים מטעם המשיבה וכן הוגשה מטעם המשיבה בקשה לצירוף מסמך, שלטענתה הוא "פרוטוקול השימוע". ביום 27.2.18 הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקש במסגרתם הודיע המבקש כי הוא מסכים לצירוף "פרוטוקול השימוע" (אשר לטענתו עד לאותו מועד לא קיבל אותו) וכן ביקש כאמור לצרף מסמך הנחזה להיות עמדת הארגון היציג – הסתדרות המורים וכן מסמכים נוספים. לאחר שניתנה הזדמנות להגיב, הודיעה המשיבה כי אינה מתנגדת לצירוף עמדת הסתדרות המורים עם זאת בית הדין התבקש להתייחס לעובדות המפורטות בנייר העמדה בזהירות, בשים לב לכך שהוא אינו נתמך בתצהיר ונציג ההסתדרות לא נשמע.
4. משעה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם והגישו סיכומים מטעמם, ניתנת בזאת ההכרעה בבקשה.

הכרעה

1. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שעיינו בכלל התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו בשלב זה, אנו סבורים כי דין הבקשה להתקבל בחלקה בכפוף למפורט להלן. התרשמותנו היא כי ההחלטה בדבר פיטוריו של המבקש הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית בנסיבות העניין, כפי שיפורט.
2. נבהיר כי מאחר שמדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני ומאחר שלא נפרשה בפני בית הדין מסכת ראיות מלאה ומקיפה, ממילא כל קביעותינו בהחלטה זו, הן העובדתיות והן המסקנות המשפטיות אינן אלא לכאורה בלבד, ויתכן כי יחול בהן שינוי במסגרת ניהול התיק העיקרי.
3. בתיק דנא לא הוגשו תצהירים מטעם מי מהצדדים והצדדים גם לא ביקשו לחקור עדים בישיבה שהתקיימה בבית הדין. משעה שהצדדים הסכימו על צירוף מסמכים שונים לתיק ולא העלו כל טענה בנוגע לתוכן שלהם – ובכלל זה התכתבויות של המבקש עם תלמידות, מסמך הנחזה להיות פרוטוקול השימוע ועמדת ההסתדרות - ומשעה שהשאלה העומדת לפתחנו היא - האם בנסיבות אלו נוכח התנהלות המבקש ובמיוחד נוכח ההתכתבויות בווטסאפ שנתגלו, ההחלטה בדבר הפיטורים של המבקש היא החלטה סבירה ומידתית והאם התקבלה בתום לב וכדין – נכריע על בסיס התשתית הראייתית שנפרסה בפנינו.
4. נתחיל בטענות הנוגעות למסגרת הנורמטיבית של הפרוצדורה של הליכי הפיטורים –
5. כאמור לעיל, לטענת המבקש הפיטורים שלו התנהלו בניגוד להוראות תקנון שירות עובדי ההוראה. סעיפים 16 – 21 לתקנון, הדנים בפיטורי מורה קבוע מטעמי משמעת, מפרטים שורה של הליכים שיש לנקוט טרם הפיטורים, החל במשלוח התראה בכתב ומתן אפשרות למורה להגיש כתב התגוננות (סעיפים 16 – 17 לתקנון), דרך מתן נזיפה בכתב ממנהל בית הספר למורה שקיבל התראה בכתב בתוך 5 שנים ועבר שוב עבירת משמעת או התרשלות (מכתב נזיפה בו יצוין כי המורה יוצע לפיטורים אם לא יחול שיפור בעבודתו) וכן מתן זכות למורה להגיש כתב התגוננות (אשר בעניינו יקוים בירור לשם אישור הנזיפה או ביטולה על ידי הגורמים כאמור בתקנון) (סעיפים 18 – 19 לתקנון) וכלה בקיום ועדה משותפת שחברים בה, בין השאר, נציגים של הארגון היציג שתדון בפיטורים של המורה והיא רשאית להחליט על פיטורי המורה או על מתן אזהרה נוספת למורה (סעיפים 20 – 21 לתקנון).
6. מנגד, המשיבה טוענת כי התקנון אינו חל על המשיבה שעה שכפר הנוער הוא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי וכי בהתאם לסעיף 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג-1953, התנאים של עובדי ההוראה של המשיבה הצמודים לתנאי העבודה של עובדי המדינה הם אך ורק תנאי השכר. עוד טענה המשיבה כי הנוהג השגור בויצו הוא כי פיטורי עובד קבוע מכל סיבה נעשים בהסכמה עם הארגון היציג הרלבנטי לעובד וכי המשיבה פעלה בהתאם לכך.
7. לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי לצורך הכרעה בבקשה לסעד הזמני אין מקום כי נקבע מסמרות בשלב זה בשאלת תחולת תקנון שירות עובדי ההוראה על המשיבה שכן מדובר בשאלה מורכבת שלצורך הכרעה בה נדרש לשמוע עדויות – בין היתר, בעניין שאלת התחולה נידרש למעמד המשיבה וכפר הנוער, קיומו של נוהג אצל המשיבה או דיני משמעת הרלבנטיים לה (אם וככל שלא חל עליה התקנון), עמדת הארגון היציג (בין היתר, נוכח המכתב שצורף לסיכומים מטעם המבקש) וכהנה וכהנה עדויות אותן נשמע בהליך העיקרי.
8. יצוין כי גם אם בית הדין היה מגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל את מלוא טענות המשיבה בנוגע לאי תחולת התקנון והנוהג השגור אצלה בדבר מתכונת הליך הפיטורים (דבר שלא הוכרע כאמור), הגענו לכלל מסקנה כי עדיין בהחלטה על הפיטורים של המבקש נפלו פגמים חמורים היורדים לשורש העניין אשר מטים את הכף למתן הסעד הזמני, בכפוף לעריכת איזונים, כפי שיפורט להלן.

האם פיטורי המבקש היו כדין ? האם ההחלטה נתקבלה בתום לב והאם היא סבירה ומידתית?

1. ביה"ד האזורי לעבודה פסק בעבר בעניינה של המשיבה כי היא גוף ציבורי דו מהותי^[2]. למצער, מתקיימים בה מאפיינים ציבוריים מובהקים כאשר כפר הנוער שבבעלותה הוא גוף חינוכי המתוקצב על ידי המדינה, בעל רישיון ממשרד החינוך ומפוקח על ידי משרד החינוך^[3] (ראו והשוו לע"ע (ארצי) 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון (ניתן ביום 21.8.2008) [פורסם במאגרים אלקטרוניים], סעיפים 17 – 20 לפסק הדין (להלן: "עניין בן נון") – שם נקבע ביחס לתאגיד חינוך פרטי שהוא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי כי הוא בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים והדברים שם יפים כאן מקל וחומר).
2. משכך ובהתאם לפסיקת בית הדין בחינת תקינות הליך פיטורי המבקש תעשה על יסוד העקרונות הכלליים של משפט העבודה ולאור עיקרי הצדק הטבעי ובהם חובות תום הלב וההגינות כמו גם כללי המשפט המינהלי וחובות מתחום המשפט הציבורי, החלים על מוסדות חינוך שבית הדין ראה בהם גופים דו מהותיים, בפעילותם כמעסיקים (עניין בן נון, סעיפים 18 – 20 לפסק הדין).
3. ככלל, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת המעסיק, אלא בוחן את ההחלטה לגופה והאם לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו בה. בית הדין בוחן האם ההחלטה היא סבירה, מידתית והאם נשקלו שיקולים זרים בעת קבלתה. במילותיו של בית הדין הארצי בע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני "כל ישראל חברים" בתל-אביב-יפו – צויזנר [פורסם במאגרים האלקטרוניים], פד"ע לו 438 (2001)(להלן: "עניין צויזנר"):

"כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות"

1. נוכח אופי המשיבה כגוף ציבורי דו מהותי או למצער גוף עם סממנים ציבוריים מובהקים הרי שהיא מחויבת לעמוד בסטנדרטים מוגברים של התנהלות נאותה, בקיום הוראות החוק ובחובת הגינות ותום הלב.
2. כפי שיפורט להלן, הגענו לכלל מסקנה כי ההחלטה על פיטורי המבקש אינה מידתית ולוקה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר תום לב.
3. כאמור לעיל, המבקש עבד אצל המשיבה משנת 2006. המבקש קיבל קביעות אצל המשיבה ועבד אצלה (להוציא תקופת השעיה) עד לפיטוריו לאלתר ביום 31.1.2018 (כאמור במכתב נספח ד' לבקשה), סה"כ למעלה מ-11 שנים. המבקש היה על פי מה שהתרשמנו מדברי הצדדים, מורה מוערך ואהוב בכפר הנוער.
4. מהתשתית הראייתית שנפרסה בפנינו עולה כי בעקבות תלונה שהתקבלה אצל המשיבה כנגד המבקש על ידי תלמידה הוזמן המבקש לשיחה אצל המשיבה בחודש 11.17. במהלך אותו חודש (במועד שאינו ידוע לבית הדין) הוגשה גם תלונה למשטרה על ידי שתי תלמידות בית הספר - כנראה בטענה של מעשה מגונה בקטין במהלך טיול שנתי שהתקיים בחודש 11.17 – תלונה אשר בעקבותיה הורחק גם המבקש מכפר הנוער למשך חודש ימים.
5. המשיבה זימנה את המבקש לשימוע שנערך ביום 28.12.2017 (כאמור בנספחים ב' ו-ג' לבקשה) ולאחריו ב-31.1.2018 פוטר המבקש מעבודתו (כאמור במכתב נספח ד' לבקשה).
6. לטענת המשיבה, ההחלטה על הפיטורים התקבלה לא בשל התלונה במשטרה למרות שהיא ברקע של הדברים עד שיסתיים הבירור שלה, אלא בשל הצטברות של אירועים שאינם הולמים מורה המצביעים על טשטוש גבולות עם תלמידות וגם עם תלמידים – חלקם אירועים מהעבר - הכוונה בכך לרכישת מתנות לתלמידים ולתלמידות ובכלל זה כרטיס להופעת רוק לתלמידה; הסעת תלמידים ברכב הפרטי של המבקש לחוגים או אירועים; מתן שיעורי עזר ותגבורים עד השעות המאוחרות וישיבה ביחידות בחדר מורים עם תלמידות ותלמידים וכיו"ב - וחלקם דברים שבעקבות התלונה נתגלו לראשונה – ובכך הכוונה להתכתבויות הווטסאפ בין המבקש לבין תלמידות שלו שנתגלו בעקבות התלונה.
7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו לתיק הגענו לכלל מסקנה כי אין ב"עילות" המפורטות בזימון לשימוע ובהחלטת הפיטורים כאמור לעיל כדי להצדיק במקרה דנא את הפיטורים של המבקש וכי ההחלטה שנתקבלה אינה מידתית ואינה מצויה במתחם הסבירות.
8. ראשית נתייחס לעילות ביחס ל"אירועים" מהעבר שאליהם מתייחסת המשיבה במכתב הזימון לשימוע ובמכתב הפיטורים, אשר לטענתה מצביעים על טשטוש גבולות הקשר בין מורה לתלמיד. המשיבה לא הציגה תיעוד של "נזיפות" או "הערות" שהעירה למבקש בכל הנוגע לאירועים הנטענים בעבר – ובכלל זה בעניין רכישת מתנות לתלמידים, הסעת תלמידים ברכב פרטי וכו'. בדיון בפנינו ציינה ב"כ המשיבה כי "חלק מהדברים היו ידועים קודם וניתן לומר שלא טופלו ולא שמו לב לדברים" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 11-12). הדבר אומר דרשני. אם מדובר בדברים שהיו ידועים עוד קודם לכן ולא "טופלו" ו"לא שמו לב לדברים", משמע שהמשיבה לא ייחסה בזמן אמת לדברים הללו את אותה חומרה כפי שהיא מציגה זאת כיום. כל שכן המשיבה לא סברה כי מדובר ב"הפרות משמעת" המצדיקות את סיום עבודת המבקש ולא הזהירה אותו כי יהיה באמור כדי להביא לסיום עבודתו. התבססות המשיבה כעת על אותם אירועים נטענים כ"מצדיקים" את הפיטורים של המבקש שעה שלא היוו מבחינתה בשעתו עילה לפיטורים של המבקש ואף אין תיעוד מסודר כלשהו בדבר התרחשותם והאופן שבו טופלו היא בעייתית ובלתי סבירה.
9. יצוין כי לא ברור בשלב זה מתי אירעו כל אותם "אירועים" נטענים המפורטים בזימון לשימוע ובמכתב הפיטורים ביחס לעבר – למרות שלגבי חלק מהם ברור שאירעו לפני מספר שנים – כך למשל טוענת המשיבה כי הסעת תלמידות ברכבו הפרטי של המבקש לכפר סמוך ללא אישור אירע בשנת 2015^[4]. לא ברור גם האם מדובר באירועים נטענים בודדים או באירועים שחזרו ונישנו לעתים תכופות. כמו כן, לא ברור אם לגבי חלק מהמעשים המיוחסים למבקש שהמשיבה טענה שהם בגדר עבירת משמעת באמת מדובר במעשים שהיוו מבחינתה עבירת משמעת (כגון: מתן שיעורי עזר ותגבור בשעות מאוחרות, מתן מתנות לתלמידים ולתלמידות) ובכלל זה לא ברור האם אכן היו הנחיות ברורות האוסרות על חלק מהדברים להם טוענת המשיבה או שכפי שטוען המבקש לא הייתה הנחיה שאוסרת וגם מורים אחרים נהגו ונוהגים באותו אופן. מכל מקום, ברור כי המשיבה לא הציגה כל תיעוד בדבר מכתבי התראה או נזיפה בהם הוסבר למבקש כי מדובר בעבירות משמעות כל שכן עבירות משמעת חמורות שבעטיין עלולה המשיבה לשקול את סיום ההעסקה שלו.
10. לא נעלם מעינינו כי, לטענת המשיבה, קוימו עם המבקש שיחות על התנהלותו וכי הוא הוזהר על ידה אולם מצופה מהמשיבה שהיא גוף בעל סממנים ציבוריים מובהקים כי תפעל ברמת התנהגות גבוהה יותר מזו המוטלת על הפרט. דהיינו, מצופה ממנה שתקיים שיחות אזהרה ותתעד אותן בכתב וכן תשלח מכתבי התראה בהם תיידע את העובד כי התנהגותו מהווה הפרת משמעת וכי ככל שהתנהגותו תחזור על עצמה הדבר עלול לגרום לכך שהוא יוצע לפיטורים. זאת ועוד מצופה מהמשיבה כי תערוך נהלים ברורים ומסודרים בכתב וכי תשגיח ותפקח על קיום אותם נהלים על מנת לוודא כי אכן הם מקוימים על ידי כלל העובדים שלה, אם אכן אינם מקוימים.
11. התרשמנו מהמסמכים בתיק ומהדברים שנאמרו בדיון כי אלמלא אותה תלונה שהובילה לחקירה משטרתית ואלמלא התכתבויות הווטסאפ שנתגלו בעקבותיה וחשש המשיבה למשמעות השבת המבקש לעבודה ביחס לאותן תלמידות שהתלוננו ול"אווירה בבית הספר", עד לאותה עת לא עמד על הפרק סיום עבודת המבקש אצל המשיבה, חרף טענתה היום כי היה באירועים הנטענים מהעבר (במצטבר עם הדברים החדשים שנתגלו) כדי להוות עבירות משמעת המצדיקות את סיום עבודתו. למצער מהראיות שנפרסו בפנינו עולה כי המבקש לא הוזהר באופן מסודר ומתועד כי הוא עלול להיות מפוטר עקב האירועים הנטענים שאירעו בעבר. כך כאשר נשאלה מנהלת כפר הנוער על ידי ב"כ המבקש, במעמד השימוע: "אז איך את מתייחסת לכך שעובדתית השיחה שלך עם חגי [מנהל בית הספר] היתה רק בחודש האחרון, איפה הייתם כל השנים ?" השיבה הגב' פנינה גפן כי: "זו שאלה טובה, אבל זה שלא פעלנו לא אמור שלא צריך לפעול. אני חושבת שבעיקר הודעות הווטסאפ זה לא מתואם" (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע, נספח 2 לסיכומי המשיבה, ההדגשה אינה במקור). גם ב"כ המשיבה ציינה בדיון כי "עוצמת הדברים התפוצצה בעוצמה גדולה לאחר האירוע. זה נכון. ההודעות שלא היו ידועות והתלמידות שהגיעו למצב קשה. לפני כן הדברים היו ברמת השיח בין מנהלת בית הספר אליו. הדברים היו על השולחן אבל לא בעוצמה הזו" (ע' 11, ש' 25 – 28 לפרוטוקול הדיון).
12. הפעם הראשונה שהוצגו למבקש ההתכתבויות באמצעות הווטסאפ בינו לבין התלמידות הייתה במעמד השימוע.
13. מדברי ב"כ המשיבה בדיון עולה כי אין טענה למערכת יחסים מינית בין המבקש לתלמידות אלא כי מדובר בטשטוש גבולות והתנהלות בלתי ראויה שיש בה אלמנטים רגשיים רומנטיים לא ראויים בין דמות חינוכית לתלמידות^[5].
14. אכן עיינו בהודעות הווטסאפ שנשלחו אל המבקש וממנו (נספח 1 לסיכומי המשיבה) ואף אנו התרשמנו כי אין זה יאה כי מורה יתכתב עם תלמידות בסגנון כפי שנכתב אלא ראוי שמורה בישראל "ישמור מרחק" מתלמידיו ומתלמידותיו, לא ישלח אמוג'י של לבבות, לא יסכים לקבל אימוג'י של לבבות, לא יכתוב לתלמידה שלו שנעדרה מהלימודים כי "היית חסרה לי היום..." או במסגרת ברכת מזל טוב יכתוב לתלמידה כי "יש לך חיוך מדהים..." או יגרר אחר תלמידה וישיב לה "גם אני התגעגעתי אלייך.." אחרי שכתבה לו כי התגעגעה אליו בזמן שהיה בחופש או יכתוב לתלמידה שנמצאת בחופש "איך בחופש? אתמול חשבתי עליך.." וכהנה וכהנה אמירות עם רמיזה רומנטית.
15. אין זה משנה גם אם לא היה בכוונת המבקש לפלרטט או לרמוז רמיזות רומנטיות לתלמידותיו אלא כי מדובר רק בדאגה לתלמידים ולהצלחתם, שכן אין הכוונה משנה כי אם האופן שבו הדברים עלולים להתפרש ואין זה יאה כי מורה יתבטא באופן זה עם תלמידות שלו. האמור חמור בכלל ובמיוחד משמדובר באוכלוסיית נוער בסיכון ובמצוקה, הזקוקה ביתר שאת לדמויות חינוכיות והצבת גבולות ברורים.
16. עם זאת, על אף האמור זכותו של המבקש הייתה כי יתריעו בפניו בגין התנהלות לא ראויה זו, אם הוא לא מבין זאת בעצמו.
17. המבקש עבד כאמור במשיבה למעלה מ-11 שנים והיה מורה מוערך ואהוב. גם אם כשל בהתנהגותו ולא הפעיל שיקול דעת ראוי לא מן הראוי לחרוץ את גורלו ולכרות את מקור פרנסתו, מקצוע בו עסק במשך למעלה מ-11 שנים, באיבחה אחת מבלי לנהל עימו שיחות בירור בענין בטרם זימונו לשימוע ומבלי להתריע בפניו על ההשלכות, לכוון אותו באשר להתנהגות הראויה, ללוות אותו ולתת לו הזדמנות לתקן את אופן התנהלותו בתקשורת עם התלמידות שלו לפני העמדתו לפיטורים ורק ככל שלא היה שיפור בענין – אזי היה ראוי לזמן אותו לשימוע.
18. אכן מצופה ממורה כי יפעיל שיקול דעת וידע היכן עובר הגבול ביחסיו עם תלמידיו ותלמידותיו וידע להתכתב עימם באופן ענייני ומקצועי ולא יגלוש לפסים פלרטטניים. אך לצד האחריות האישית של המבקש קיימת גם אחריות המשיבה וחובתה לנהוג בהגינות ובתום לב כמעסיקה של המבקש במשך שנים רבות שלא ניהלה עימו שיחות בעניין התקשורת בינו לבין התלמידות בטרם שיחת השימוע, לא השגיחה עליו ולא ליוותה אותו ולא אפשרה לו לתקן את דרכיו בעניין זה לאחר שנודע לה על ההתכתבויות בינו לבין התלמידות אלא אצה לה הדרך לפטר אותו.
19. לא נעלם מעיני בית הדין כי המבקש זומן לשימוע מבעוד מועד וכי המשיבה ערכה לו שימוע בו הוצגו טענותיה כלפיו וניתנה לו הזדמנות להתייחס לאותן טענות. אולם, עולה חשש כי השימוע לא נערך ב"נפש חפצה". המבקש הביע בשימוע נכונות לקבל על עצמו הכוונה וליווי וכל תיקון והערה מהצוות המנהל ובלבד שהמערכת לא תנטוש אותו. המשיבה לא אפשרה לו לתקן את דרכיו בעניין זה לאחר שנודע לה על ההתכתבויות בינו לבין התלמידות אלא אצה לה הדרך לפטר אותו.
20. יובהר כי בית הדין איננו מקל ראש כאמור בהתנהלות המבקש בהתכתבות שלו עם התלמידות ואולם בית הדין מתרשם כי בנסיבות דנא יש לתת למבקש הזדמנות נוספת לתקן את התנהלותו, בכפוף למפורט בהמשך.

מאזן הנוחות

1. בית דין זה פסק לא אחת, כי דרך המלך בפיטורים שלא כדין איננה השבה לעבודה, אלא תשלום פיצויים. עם זאת נקבע, כי בנסיבות מתאימות וחריגות ניתן לאכוף יחסי עובד-מעביד. בעניין צויזנר (סעיף 62 לפסק הדין, עמ' 480), נקבע כי סעד האכיפה הוא סעד שבשיקול דעת במסגרתו:

"בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו"

1. גם לאופיו של המעסיק - גוף פרטי או ציבורי יש משמעות להכרעה באשר לסעד המתאים בעניינו של עובד שפוטר שלא כדין. שימוש בסעד האכיפה מקובל יותר כאשר יחסי העבודה מתנהלים במגזר הציבורי. עם השנים חל כרסום בגישה המסורתית, וכיום מסתמנת נכונות רבה יותר לאכוף חוזה עבודה ולהרחיב קמעא את החריגים לכלל של אי-כפיית יחסי עבודה^[6].
2. כאמור לעיל, התרשמנו כי עד להגשת התלונה המבקש שעבד אצל המשיבה במשך למעלה מ- 11 שנים היה מורה קבוע ומוערך אשר המשיבה החליטה על הפיטורים של המבקש רק לאחר הגשת התלונה שלטענתה "הציפה" בעוצמה רבה יותר אירועים מהעבר ובפרט הביאה לגילוי התכתבויות בווטסאפ בין המבקש לבין תלמידות שלו כאמור והחשש לשלום אותן תלמידות. אקט הפיטורים הוא סנקציה חמורה בנסיבות העניין בהן המשיבה אשר היא גוף דו מהותי או למצער גוף בעל סממנים ציבוריים מובהקים לא תיעדה ולא קיימה כראוי חובתה לקבוע נהלים ברורים, לפקח, להשגיח ולהתריע בדבר ההשלכה של מעשיו של המבקש ולא נתנה לו הזדמנות נאותה לתקן את דרכיו בטרם פוטר.
3. ראוי לזכור כי מקום העבודה אינו בבחינת מקור פרנסה בלבד. פרידה ממקום העבודה לתקופה ממושכת, עד שתתברר התובענה, היא בבחינת פגיעה קשה לא רק בפרנסתו של אדם, אלא גם בנפשו ובכבודו העצמי.
4. יצוין כי גם המשיבה עצמה חיפשה לטענתה למבקש מקום עבודה חלופי במוסד אחר שלה אך לא נמצאה לטענתה משרה פנויה (כאמור במכתב הפיטורים, נספח ד' לבקשה) כנראה עקב התלונה במשטרה. מכאן כי גם המשיבה התלבטה באם מקרה זה הוא מסוג המקרים המצדיק נקיטה בסנקציה החמורה ביותר של פיטורים של המבקש.
5. במקביל לאמור, קיים חשש, גם אם מחמת הספק, למשמעות השבת המבקש לעבודה לעניין מרקם היחסים אצל המשיבה נוכח היחסים הבעייתים בכפר הנוער בין המבקש לבין חלק מהתלמידות שלו שהגישו כנגדו תלונה במשטרה.
6. מאחר שמדובר בשתי תלמידות בכיתה יב' הצפויות לסיים את לימודיהן בחודש 6.18 ולהתגייס לצבא בתום שנת הלימודים. במצב עניינים זה הגענו לכלל מסקנה כי באיזון הנכון בין הנזק אשר עלול להיגרם לפרנסה ולקריירה המקצועית של המבקש בתחום החינוך אל מול היחסים הבעיתיים בכפר הנוער בין המבקש לבין חלק מהתלמידות שלו ואל מול הרצון למנוע מצב שבו אותן תלמידות לא ישלימו את מסכת הלימודים שלהן נוכח האיומים שלהן לעזוב את הכפר, מן הראוי כי המבקש לא ישוב לעבוד בכפר הנוער "נחלת יהודה" עד תום שנת הלימודים הנוכחית (דהיינו – עד תום 6.18).
7. יובהר כי אין באמור משום קביעה כי בעצם השבת המבקש לעבודה קיים חשש לפגיעה בשלומן הנפשי של אותן התלמידות – דבר שאין באפשרות בית הדין לקבוע משלא נשמעו עדויות בעניין (זולת מסמכים מטעם גורמים מקצועיים של המשיבה שצורפו כנספח 3 לסיכומים מטעמה שלא הוגשו מטעם עורכם ולא התקיימה חקירת עדים בעניינם) אולם מוטב שלא לכפות יחסי מורה – תלמיד נוכח התלונות שהגישו אותן תלמידות ולאפשר להן להשלים את מסכת הלימודים שלהן.
8. יודגש כי החלטה זו מתקבלת שעה שהמבקש בעצמו אף הודיע לבית הדין כי הוא מסכים לפנים משורת הדין לחזור לעבודה בפועל אצל המשיבה רק בתחילת שנת הלימודים הקרובה ולחילופין ללמד בכפר נוער אחר של המשיבה^[7].
9. על כן, החלטנו כי על המשיבה לפעול לשבץ את המבקש במקום עבודה חלופי באחד מהמוסדות שלה בתקופה שעד תום שנת הלימודים הנוכחית, ככל שקיימת משרה פנויה מתאימה. באם לאו המבקש לא ישוב לעבוד בכפר הנוער עד תום שנת הלימודים הנוכחית (קרי, עד 6.18) אך ימשיך להיחשב לעובד של המשיבה ויקבל מלוא הזכויות עד תום שנת הלימודים הנוכחית.
10. בתחילת שנת הלימודים הבאה, לאחר ששתי התלמידות יסיימו את לימודיהן בכפר הנוער ישוב המבקש ללמד באותו כפר נוער – ככל שלא ירצה להמשיך ללמד במקום אחר בו ישובץ המבקש (ככל שתהיה משרה פנויה מתאימה אחרת) - וזאת עד למתן החלטה בהליך העיקרי.
11. זאת ועוד, בית הדין ממליץ למשיבה כי תצמיד למבקש גורם מלווה – פסיכולוג או עובד סוציאלי או כל גורם מתאים אחר שיהיה ממונה עליו, ילווה אותו בעבודתו, ינחה אותו ויפקח על התנהלותו – בין אם המבקש יעבוד אצלה או במקום עבודה אחר שבו ישובץ על ידה. במקרה שכזה המבקש יהיה מחויב לשתף פעולה עם הגורם שיוצמד אליו לצורך מתן הנחייה ופיקוח. מומלץ כי התנהגותו של המבקש תיבחן באופן שוטף וכי תקוים עימו שיחת בירור באופן קבוע לפחות אחת לשלושה חודשים.
12. יובהר למבקש כי אין באמור בהחלטה זו כדי להקל ראש במעשיו ובהתנהלותו. ככל שהמבקש יחזור ויתנהג באופן בלתי הולם לדמות חינוכית יהיה באמור כדי להוות עילה מוצדקת לסיום העסקתו בפעם הבאה.
13. מן הראוי גם כי המשיבה תקבע נהלים ברורים בכתב בכל הנוגע להתנהלות בין המורים ואנשי החינוך במוסד ביחסים ביניהם לבין התלמידים ותדריך בעניין זה על מנת למנוע התנהגויות בלתי ראויות (לרבות בכל הנוגע למתן מתנות לתלמידים, הסעת תלמידים ברכב פרטי, התכתבויות פרטיות בווטסאפ בצורה החורגת מהמצופה בין מורה לתלמיד וכיו"ב), גם אם לכאורה מצופה מהמורים עצמם כי יבינו כי מדובר בהתנהגות לא הולמת או לא ראויה לדמות חינוכית.
14. משעה שהבקשה התקבלה בחלקה, המשיבה תשלם למבקש סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ הוצאות ההליך הנוכחי, ללא קשר עם תוצאות המשפט העיקרי.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ח, (07 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. כאמור בדיון שהתקיים ביום 11.2.2018 (עמ' 5, ש' 6 - 7 לפרוטוקול הדיון). ↑

2. בש"א 1805/01 יגיל, ד"ר – ויצו – הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, פד"ע לו יט' (ניתן ביום 3.6.2001). ↑

3. סעיפים 2 – 5 לסיכומים מטעם המשיבה. ↑

4. כאמור בסעיף 5 למכתב הזימון לשימוע, נספח ג' לבקשה. ↑

5. עמ' 5, ש' 20- 23 לפרוטוקול הדיון. ↑

6. בג"ץ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב (ניתן ביום 5.10.2009) [פורסם במאגרים האלקטרוניים], סעיפים 13 – 14 לפסה"ד. ↑

7. סעיף 21 לסיכומי התשובה מטעם המבקש. ↑