בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מבקש

חסן אבו דאלו

נגד

משיבים

1. פרופ' חליל אבו דלו

2. פרופ' יוסף אבו דלו

3. עזבון מוסטפה אברהים אבו דאלו באמצעות פאטמה עליאן

פסק-דין

כלפי משיבים 1 ו-3

בקשה לסילוק על הסף של המרצת פתיחה זו מחמת מעשה בית-דין שנוצר במסגרתם של הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים (ת.א. 6618/04, שלום ירושלים; ע"א 14823-04-11, 14914-04-11; רע"א 87/12).

לאחר העיון והבחינה, החלטתי לקבל את הבקשה בהתאם למפורט להלן.

התביעה בבית משפט השלום בת.א. 6618/04

1. ביום 20.2.2011 ניתן פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון) ביחס לסכסוך הקיים בין הצדדים (ת.א. 6618/04). כעולה מפסק-הדין, המבקש והמשיבים הם ילדיו של המנוח אברהים מוסא אבו-דאלו ז"ל. בין המבקש, חסן אבו-דלו, למשיבים – חליל, יוסף ומוסטפה אבו-דלו, קיימים מספר סכסוכים בנוגע לבעלות במספר חלקות מקרקעין.
2. לענייננו חשובה המחלוקת הנוגעת לחלקת קרקע, המכונה בפי הצדדים בשם "חלקת רשב"ג". חלקה זו מצויה ברחוב רשב"ג בירושלים, והיא מזוהה כחלקה 78 (שבהמשך פוצלה) בגוש 30173 (המקרקעין מוסדרים).
3. ביחס לחלקה זו, קבע בית משפט השלום בפסק-דינו בת.א. 6618/04 הנ"ל את העובדות הבאות (פסקה 5 לפסק-הדין):
4. בעבר הייתה לאחים חלקה אחת, חלקה 78. חלקה זו פוצלה לשתי חלקות: חלקה 78 וחלקה 44. חלקה 44 היא בבעלות משותפת בחלקים שווים של חליל ויוסף. אין מחלוקת בנוגע לחלקה זו.
5. חלקה 78 היא שבמוקד המחלוקת. הזכויות שבחלקה זו לפי מרשם המקרקעין הן: חסן – 32%; מוסטפא – 32%; חליל – 18%; יוסף – 18%.
6. בעבר, לא ניתן היה לבנות על מרבית החלקה, שכן ייעודה – ברובו – היה שטח ציבורי פתוח שצ"פ). רק ב"זנב" החלקה בשטח של 276 מ"ר היו אחוזי בנייה. בהמשך, ייעודה שונה בחלקו, כך שהתאפשרה בנייה למגורים.
7. בשנת 1980 ביקשו הצדדים לבצע חילופי שטחים ביחס לחלקה 78, ונכתב ביניהם כעין סיכום דברים בעניין.
8. חסן פעל לשינוי ייעוד החלקה למגורים ולקבלת היתר בנייה, והוא אף רכש חלקים מחלקות סמוכות, חלקות 77-76.
9. בעקבות שינוי הייעוד וקבלת היתר הבנייה, חסן בנה במקום את ביתו. ביתו של חסן נבנה בחלקו על ה"זנב" של חלקה 78 ובחלקו על חלקות 77-76, שהן רק שלו.
10. חסן לא העביר לאחיו דבר מחלקה 78. עם זאת, בפועל יכלו האחים ליהנות משינוי הייעוד אותו יזם חסן.
11. על בסיס הממצאים העובדתיים דלעיל, פסק בית משפט השלום בת.א. 6618/04 בנוגע לחלקת רשב"ג כדלקמן (סעיף 8(ג) לפסק-הדין):
12. לא יינתן פירוק שיתוף ביחס לחלקה 78.
13. חסן ישלם לאחים בגין אחוזי הבנייה בחלקה 78 ובגין דמי השימוש בחלקה למשך שבע שנים, וזאת בהתאם לחלקם של האחים בחלקה 78 (68%).
14. לפי חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, מר טובי פרי, שווי זכויות הבנייה בחלקה 78 הוא 268,500$. 68% מסכום זה, בשקלים חדשים, הם 730,320₪.
15. לפי חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, מר טובי פרי, שווי דמי השימוש בחלקה 78 הוא 13,425$ בשנה. 68% מסכום זה לתקופה של שבע שנים ובהמרה לשקלים חדשים הם 255,612 ₪.
16. לכן, בסך הכול חסן ישלם לאחים בגין חלקת רשב"ג 985,932 ₪.
17. אין מקום לקיזוז ההשבחה, שחסן השביח את חלקה 78 בשל שינוי ייעודה. וזאת, בין היתר, משיקולי מדיניות, ומשיקולים נוספים שפורטו בפסק-הדין.

הערעורים לבית המשפט המחוזי בע"א 14823-04-11, 14914-04-11

1. על פסק-הדין בת.א. 6618/04 הנ"ל הגישו הצדדים ערעורים לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 14823-04-11, 14914-04-11).
2. ביום 30.10.2011 ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעורים (כב' השופטים אורית אפעל-גבאי, אהרן פרקש, רפי כרמל).
3. ביחס לחלקת רשב"ג הבהיר בית המשפט המחוזי כי בשנות ה-80 של המאה שעברה יזם חסן את חלוקת חלקה 78 לששה מגרשים: מגרשים 2-1 ייועדו לבנייה למגורים ומגרשים 6-3 ייועדו לשימוש ציבורי (תב"ע 2983). חסן התכוון לבנות את ביתו על חלקה 2, ובהתאם – בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 29.10.1980 – נכתב כי חסן יוותר על חלקו במגרש 1 לטובת האחים, והאחים יוותרו לטובת חסן על חלקם במגרש 2. ההסכם הנ"ל לא בוצע לבסוף (פסקה 3 לפסק-הדין).
4. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של האחים ביחס לחלקת רשב"ג, והורה על פירוק השיתוף בחלקה 78 ברוח ההסכם משנת 1980. וזו לשון פסק-הדין בחלקים הנוגעים לענייננו:

"א. השיתוף בחלקה 78 יפורק כך שלמשיב [=חסן] תהיה בעלות מלאה בחלקה שתיווצר באותו חלק ממגרש 2 המצוי בחלקה 78, ולמערערים 3-1 [=האחים] תהיה בעלות משותפת בחלקה שתיווצר במגרש 1. המערערים 3-1 [=האחים] יתחלקו בחלקו של חסן במגרש 1 על-פי חלקם היחסי בבעלות.

ב. הבעלות בחלקה שתיווצר במגרשים 6-3 בחלקה 78 תירשם על שם עיריית ירושלים, כאמור בתב"ע 2983.

ג. החיובים הכספיים שנקבעו בפסק-הדין, להוציא החיוב שהוטל על המשיב [=חסן] בגין דמי שימוש עבור חלקם של המערערים 3-1 במגרש 2 בסך 255,612 ₪, יבוטלו...

ד. במסגרת פירוק השיתוף כאמור לעיל יוכל בית המשפט לדון בטענה שיטען המשיב [=חסן], ככל שיטען, בנוגע לתשלומי איזון בשל הפער בגודל השטחים כאמור לעיל.

ה. המשיב [=חסן] יסלק את ידו ממגרש 1 תוך 60 ימים" (פסקה 11 לפסק-הדין).

1. באשר לתשלומי האיזון שנזכרו בפסקה 11.ד. לפסק-הדין, יש לעיין גם בפסקה 10 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בה נפסק, בחלקים הנוגעים לענייננו, כך:

"על-פי ההסכם [=משנת 1980], ויתוריהם ההדדיים של האחים לא לוו בתשלומי איזון. המשיב [=חסן] טען שאחיו פטרו אותו מן החובה לקיים את חלקו בהסכם לנוכח העלויות הגבוהות שנשא בהן, כאמור לעיל. איננו סבורים כי יש מקום לשוב לעניינים אלה במסגרת פירוק השיתוף בחלקה 78, ואולם בשים לב לפער בגודל השטח לו היה זכאי המשיב [=חסן] במגרשים 1 ו-2 על-פי חלקו בבעלות המשותפת בחלקה 78 ((946+358)X32% = 417), לעומת השטח בו זכה (358 מ"ר), יוכל המשיב [=חסן] לטעון בבית משפט קמא לזכות לקבל תשלומי איזון מטעם זה, ומטעם זה בלבד. בית משפט קמא יכריע בעניין, ככל שיועלה, באופן שיקבע" (ההדגשה במקור).

תיקון פסק-הדין

1. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פסק-הדין. בבקשה נטען כי "בסיפא לסעיף 10 לפסק-הדין נפלה טעות סופר המקרינה על הזכויות הקנייניות של הצדדים לרבות על זכויות רשומות בפנקס המקרקעין" (פסקה 1 לבקשה). עוד נאמר בבקשה כי:

"בפסק-הדין של בית משפט נכבד זה נקבע כי המשיב (חסן אבו דלו) זכה בשטח של 358 מ"ר, בניגוד למסמכים הקובעים כי 'מנת חלקו במגרש מס' 2' עומד על 276 מ"ר ולא כפי שנקבע 358 מ"ר" (פסקה 2 לבקשה).

1. המבקש הוסיף וטען כי:

"תיקון טעות סופר זו מביאה לכך שנותרו למשיב [=חסן] שטח של 115 מ"ר או 135 מ"ר, וזאת לפי החישוב הבא: 276 + 946 = 1,222 מ"ר, כשחלקו של המשיב [=חסן] לפי הזכויות בפנקס המקרקעין עומד על 32%... והיתרה של כ-115 מ"ר זכאי במגרש מס' 1..." (פסקה 3 לבקשה).

1. ביום 25.12.2011 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבקשת התיקון, לאמור:

"לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה לתיקון פסק-הדין, הגענו למסקנה כי אכן נפלה טעות סופר בפסק-הדין באשר לשטח בו זכה המבקש בחלקה 78. נתון זה (358 מ"ר) נלקח מחוות דעת השמאי טובי פרי, בעוד שהנתון הנכון על פי האמור בתיקון לחוות הדעת (במסגרת מכתב מיום 17.5.08) הוא 276 מ"ר. לפיכך, בסיפא לסעיף 10 לפסק-הדין במקום 358 מ"ר יבוא 276 מ"ר (פעמיים).

אנו דוחים את טענת המבקש כי מדובר בשינוי אשר יש בו כדי להביא למסקנה שונה בנוגע לפירוק השיתוף בחלקה 78, ולכן איננו רואים לתקן את פסק הדין מעבר לאמור לעיל.

ככל שהמבקש מעוניין לבקש עיכוב ביצוע לצורך הגשת בר"ע, עליו להגיש בקשה מנומקת בעניין זה".

בקשת רשות הערעור ברע"א 87/12

1. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-דינו הנ"ל של בית-המשפט המחוזי (רע"א 87/12). בבקשת רשות הערעור הלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי הורה על סילוק ידו של המבקש ממגרש מס' 1, בשעה "שנותרו למבקש כ-15% זכויות" (הפתיח לבקשת רשות הערעור). המבקש הוסיף וטען כי "קביעת בית המשפט שלערעור כי תיקון השטח (במקום 358 יירשם 276) אין לו השלכות, בטעות יסודה" (פסקה 23 לבקשת רשות הערעור). כן טען המבקש כי:

"לאחר תיקון פסק-הדין ובהתאם לשטח חלקה 78 הכוללת 1,222 מ"ר, למבקש 276 מ"ר (הזנב) ועוד 115 מ"ר ממגרש מס' 1, יוצא למבקש 391 מ"ר, שהם 1,222 * 32% שווה 391 מ"ר" (פסקה 27 לבקשת רשות הערעור).

1. ביום 5.8.2012 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) את בקשת רשות הערעור מבלי לבקש תשובה. בדחותו את הבקשה, קבע בית המשפט העליון כי "במקרנו, תחומה הבקשה בגדרו של סכסוך פרטי-משפחתי, ולא נמצא בה פן עקרוני או ציבורי החורג מכך. יצוין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק כדבעי, ולא עולה בו על פניו כל טעות" (פסקה 7 להחלטה).

המרצת הפתיחה הנוכחית (ה"פ 17744-02-18)

1. בהמרצת הפתיחה הנוכחית – שהוגשה ביום 8.2.2018 – תבע חסן את שלושת אחיו: חליל, יוסף ומוסטפא, בנוגע לחלקת רשב"ג (יצוין כי מוסטפא נפטר בינתיים, ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 3, עיזבונו של מוסטפא ז"ל, מיוצג באמצעות אלמנתו-יורשתו, ובאמצעות בנו אברהים). בהמרצת הפתיחה ביקש חסן כי יוצהר ש"המבקש הינו בעל זכויות קנייניות במקרקעין (במושאע) בשטח של 115 מסך של 944 מ"ר במגרש מס' 1 (שהוא חלק מחלקה 78 גוש 30713)".
2. בהמרצת הפתיחה נטען כי "לאחר תיקון פסק-הדין ובהתאם לשטח חלקה 78 הכוללת 1,222 מ"ר, למבקש 276 מ"ר (הזנב), ועוד 115 מ"ר ממגרש מס' 1, יוצא למבקש 391 מ"ר שהם 1,222 * 32% שווה 391 מ"ר" (פסקה 11 להמרצת הפתיחה).

הבקשה לסילוק על הסף

1. ביום 25.3.2018 הגיש המשיב 1, פרופ' חליל אבו-דאלו, בקשה לסילוק על הסף של המרצת הפתיחה מחמת מעשה בית-דין. בבקשה נטען כי ההליכים דלעיל יצרו מעשה בית-דין, ואין מקום לאפשר למבקש לנהל הליכים באותו עניין ממש, שכבר הוכרע ונדון. עוד הובאה בבקשה סקירה של הליכים נוספים, שהתנהלו בין הצדדים, בנוגע להליכי הפינוי מחלקה 1 שננקטו כלפי המבקש.
2. ביום 1.5.2018 הגישה גב' פאטמה עליאן, אלמנתו ויורשתו של מוסטפא ז"ל (שעיזבונו, באמצעות אלמנתו, הוא המשיב 3) את תשובתה להמרצת הפתיחה. בתשובה זו התבקש בית המשפט לדחות את תביעת המבקש נגד המשיב 3 מחמת מעשה בית-דין שנוצר בשל ההליכים דלעיל שהתנהלו בין הצדדים.
3. אשר למשיב 2 להמרצת הפתיחה, פרופ' יוסף אבו-דלו: לא הוגש מטעמו כל כתב בי-דין. בדיון שהתקיים ביום 17.6.2018 מסר המבקש כי אין בידיו אישור מסירה של המרצת הפתיחה למשיב 2, השוהה בחו"ל.
4. הצדדים הגיבו לטענות הסילוק על הסף הן בכתב הן בעל-פה. כעת, הגיעה העת להכריע בהן.

דיון והכרעה

1. לאחר העיון, החלטתי לסלק את המרצת הפתיחה על הסף מחמת מעשה בית-דין, שנוצר בהליכים שתוארו לעיל.
2. בהמרצת הפתיחה עולות טענות זהות לטענות, שהועלו בפני הערכאות השונות, כפי שתיארנו לעיל. בהליך הקודם, המבקש טען בפני בית המשפט המחוזי ובפני בית המשפט העליון כי נותרו בידיו 115 מ"ר בחלקה 78 (מגרש 1), וכי מדובר בזכויות קניין הנתונות לו. טענות אלו זהות לטענות הנטענות כעת בהמרצת הפתיחה.
3. הדמיון בענייננו בין שני ההליכים – ההליך הקודם וההליך הנוכחי – הוא כה בולט, עד כי לעתים הוא מגיע לכדי זהות – מילה במילה ממש. כך, למשל, בבקשת רשות הערעור, שהגיש המבקש לבית המשפט העליון ברע"א 87/12 כתב המבקש:

"לאחר תיקון פסק-הדין ובהתאם לשטח חלקה 78 הכוללת 1,222 מ"ר, למבקש 276 מ"ר (הזנב) ועוד 115 מ"ר ממגרש מס' 1, יוצא למבקש 391 מ"ר, שהם 1,222 * 32% שווה 391 מ"ר" (פסקה 27 לבקשת רשות הערעור).

1. טיעון זה זהה, מילה במילה, לטיעון המרכזי של המבקש בהמרצת הפתיחה, לפיו:

"לאחר תיקון פסק-הדין ובהתאם לשטח חלקה 78 הכוללת 1,222 מ"ר, למבקש 276 מ"ר (הזנב), ועוד 115 מ"ר ממגרש מס' 1, יוצא למבקש 391 מ"ר שהם 1,222 * 32% שווה 391 מ"ר" (פסקה 11 להמרצת הפתיחה)".

1. על כגון דא ניתן לומר כי זה אינו מצב של "אותה הגברת בשינוי האדרת", אלא שני ההליכים – הקודם והנוכחי – הם בבחינת אותה הגברת ממש, ואף אדרתה לא השתנתה כלל ועיקר.
2. בית המשפט המחוזי בערעורים שנדונו בפניו (ע"א 14823-04-11, 14914-04-11) דחה את טענותיו של המבקש, לפיהן הפערים בשטח מגרש 2 (אותו קיבל המבקש) לעומת שטח מגרש 1 (אותו קיבלו האחים), יש בהם כדי להצדיק הענקת זכויות קניין למבקש גם במגרש 1 ולא רק במגרש 2. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לפרק את השיתוף בחלקה 78, כך שמגרש 1 יוקצה לאחים ומגרש 2 יוקצה למבקש, תוך סילוק ידו של המבקש ממגרש 1. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ההתחשבות בפערים בגודל המגרשים תבוא לידי ביטוי בתשלומי איזון ולא בהענקת זכויות קניין למבקש במגרש 1.
3. בית המשפט המחוזי לא ראה לשנות מהחלטתו זו חרף טענותיו של המבקש בדבר טעות הסופר שנפלה בפסק-הדין, וההחלטה נותרה על כנה במובן זה שהפסיקה בדבר פירוק השיתוף בחלקה 78 וסילוק ידו של המבקש ממגרש 1 בעקבות פירוק השיתוף – לא השתנו. השינוי היחידי שהוכנס בפסק-הדין בעקבות טעות הסופר נגע לדרך החישוב של גובה תשלומי האיזון. בית המשפט המחוזי קבע שאת גובה תשלומי האיזון יש לחשב על בסיס ההנחה שהמבקש קיבל 276 מ"ר מחלקה 78 ("הזנב") ולא 378 מ"ר.
4. המבקש טען בפני בית-המשפט המחוזי כי השוויון בין הצדדים צריך להיות מושג בדמות זכויות קניין שוות, שיוענקו לצדדים בחלקות 1 ו-2 גם יחד. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו, וקבע כי יש להורות על פירוק השיתוף בחלקה 78, כך שחלקה 1 תוקנה רק לאחים וחלקה 2 תוקנה רק למבקש, והוסיף וקבע כי האיזון בין הצדדים יושג, כאמור, בדמות תשלומי איזון. נמצא כי טענות המבקש, העולות בהמרצת פתיחה זו, כבר הועלו, נדונו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי.
5. זאת ועוד, בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
6. משכך, ההליך הקודם הוא הליך חלוט, ומשבהליך חלוט זה נדונו והתלבנו אותן שאלות ממש שמבקש המבקש לעלות בהליך הנוכחי, אזי יש לומר כי ההליך הקודם יוצר מעשה בית-דין כלפי המבקש, בעטיו דינה של המרצת הפתיחה הנוכחית לסילוק על הסף.
7. ראוי בהקשר זה להביא מדבריה של פרופ' נינה זלצמן, העומדת על ההגדרה ועל הטעמים שבבסיס כללי מעשה בית דין. ואלו הדברים:

"כלל מעשה-בית-דין (res judicata) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק-דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך... באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק-הדין. משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין" (נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי (1991) 9-8).

1. ובאשר לטעמים שבבסיס הכלל:

"שני שיקולים עיקריים מעצבים, אם כן, את תוכנו של כלל ההשתק ותוחמים את גבולות חלותו:

השיקול האחד נעוץ בטובת הציבור, כי יהיה סוף לדיוני משפט. שיקול זה מתבטא במקסימה הלטינית interest rei publicae ut sit finis litium.

השיקול השני מבטא אינטרס אחר של החברה, והוא לעשות צדק עם הפרט, בעל-הדין שכנגד, שלא יהא נטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא, או על-פי המקסימה הלטינית nemo debet bis vexari pro una et eadem causa" (שם, בעמ' 13).

1. הוא הדין בענייננו. בענייננו נוצר מעשה בית-דין מובהק, משההליך הנוכחי אינו אלא ניסיון ל"שידור חוזר" של ההליך, שהתנהל כבר בין הצדדים בת.א. 6618/04 בבית משפט השלום בירושלים ובע"א 14823-04-11, 14914-04-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים. ואף לפתחו של בית-המשפט העליון הגיעו הדברים, במסגרת רע"א 87/12.
2. אין כל מקום לקיומו של "שידור חוזר" שכזה, ולניהולם של כפל הליכים באותו עניין ממש. הכול, כמתחייב מכללי מעשה בית-דין ומהטעמים המהותיים שבבסיסם.
3. מטעמים אלו, אני מסלקת על הסף את המרצת הפתיחה כלפי המשיבים 1 ו-3. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-3, כל אחד, בסך של 10,000 ₪.
4. אשר למשיב 2: כאמור לעיל, אין בידי המבקש אישור מסירה של המרצת הפתיחה למבקש 2, השוהה בחו"ל. בנסיבות אלו, מתבקש המבקש ליתן טעם עד ליום 13.9.2018 מדוע לא תימחק המרצת הפתיחה נגד המשיב 2 מחמת חוסר מעש לפי תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לעיון פנימי ביום 16.9.2018.