1. לפניי בקשת המשיבים – שר החוץ ומשרד החוץ – לסילוקה על הסף של עתירה מינהלית שהגיש נגדם העותר. בעתירתו מלין העותר על התייחסות משרד ההגירה של וייטנאם כלפיו, ועל הימנעות משרד החוץ לסייע לו אל מול ההחלטות שנתקבלו על-ידי הרשויות בווייטנאם. בגדרה של העתירה ביקש העותר שורה של סעדים, ובכללם – "לפעול במידי להפסקת הפגיעה בזכויות היסוד של העותר על-ידי החלטות לא סבירות ולא מידתיות של משרד ההגירה הוייטנאמי", וכן לפרט מה הפעולות שנעשו על-ידי מדינת ישראל כדי למנוע את המשך הפגיעה בו על-ידי הרשויות בווייטנאם (הכל כמפורט בשמונה הסעדים שבכותרת העתירה).

2. כפי שצוין בהחלטה מיום 11.2.18, בכתב העתירה נפלו פגמים לא מעטים. בין-השאר לא הבהיר העותר מה ההחלטות שנתקבלו על-ידי המשיבים אשר בעניינן הוגשה העתירה; ולא ציין מה סמכותו העניינית של בית-משפט זה לדון בעתירה בזיקה לפריט המתאים בתוספת הראשונה של חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. בנוסף, כרך העותר בכתב טענות אחד את העתירה ואת הבקשה לצו ביניים, זאת בניגוד לקבוע בתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי-דין), התשס"א-2000. על-רקע הפגמים האמורים, התבקשו הן העותר והן המדינה להתייחס לשאלת הסמכות העניינית. בשולי אותה ההחלטה המלצתי לעותר, כפי שמומלץ על-ידִי לכל בעל דין שאינו מיוצג, להתייעץ עם עורך-דין.

3. בתגובתו מיום 20.2.18 טען המערער, בין-השאר, כי הסמכות העניינית של בית-משפט זה לדון בעתירה קמא מכוח פריט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהלים, שעניינו "חופש מידע". עוד הוסיף, כי בשלב זה הוא מעדיף לייצג את עצמו.

4. ביום 11.3.18 הגישה המדינה בקשה לסילוק העתירה על הסף. היא טענה, כי למקרא הסעדים המבוקשים בעתירה, אין מדובר בעתירה כנגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים. כן הוסיפה, כי לא התקבלה כל החלטה בעניינו של העותר על-ידי משרד החוץ ושר החוץ – המשיבים; וכי בכל הנוגע לאישור כניסה לתחומיה של מדינה זרה, הרי שמדובר בהחלטה שלטונית של המדינה הזרה, ולמשרד החוץ אין סמכות להתערב בשיקוליה. באשר להבהרת העותר מיום 20.2.18, שלפיה מדובר בעתירה לפי חוק חופש המידע – טענה המדינה, כי העותר לא טען בעתירתו, שהקדים ופנה אל הממונה על חופש המידע במשרד החוץ, בהתאם לחוק חופש המידע; וכי ממילא – לא ניתנה החלטה של המשיבים לפי חוק חופש המידע, שעליה יכול העותר לעתור לבית-המשפט. על-כן גורסת המדינה, כי אין מדובר בעתירה לפי חוק חופש המידע; ואף אם היה מדובר בעתירה לפי חוק חופש המידע – דינה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים והיות ההליך מוקדם. משכך, עתרה המדינה לסילוק ההליך על הסף.

5. בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף ציין העותר, בין-השאר, כי "נושא העתירה אינו החלטות של משרד ההגירה הווייטנאמי אלא ההחלטות של המשיבים לא לבצע את המוטל עליהם לפי הגדרת תפקידם ואחריותם, למנוע פגיעה בעותר עקב התנכלות לעותר על-ידי קצין ממשרד ההגירה הוייטנאמי, כפי שפורט בגוף העתירה" (ההדגשות במקור). הוא טען, כי לבית-המשפט סמכות לדון בעתירה, שכן מדובר בהחלטה מינהלית בסכסוך שבין אדם לרשות. כן ציין, כי במסגרת העתירה גם ביקש לעיין במסמכים בעניינו, ועל-כן העתירה היא בסמכות בית-משפט זה, בהתאם לפריט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים.

6. דין העתירה להימחק על הסף.

על-פי סעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, מוסמך בית-משפט זה לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה...".

הטענות שהעלה העותר בעתירה, המופנות כנגד התנהלות המדינה בהימנעותה מלסייע לו בעניין ההחלטות שנתקבלו על-ידי משרד החוץ בווייטנאם, אינן החלטות המנויות בתוספת הראשונה לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, ומשכך בית-משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהן.

בתגובתו בכתב טען העותר, כי חלק מהסעדים המבוקשים מתייחסים לקבלת מידע, ועל-כן העתירה הִנה בסמכות בית-משפט זה בהתאם לפריט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים. פריט 2 לתוספת הראשונה מתייחס ל"חופש המידע – החלטה של רשות לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998". ככל שחלק מהסעדים בעתירה מתייחסים לקבלת מידע, הרי שדין העתירה גם בעניין סעדים אלה להימחק על הסף, הואיל והעותר לא הגיש לממונה על חופש המידע במשרד החוץ בקשה לקבלת מידע, בהתאם להוראות חוק חופש המידע, וממילא לא ניתנה החלטה כלשהי של רשות, לפי חוק חופש המידע, שניתן להגיש עליה עתירה בהתאם לפריט 2. בהקשר זה, דין העתירה בעניין הסעדים של קבלת מידע לפי חוק חופש המידע, להימחק על הסף – מחמת היותה עתירה מוקדמת ובשל אי-מיצוי הליכים.

7. על-יסוד האמור לעיל, העתירה נמחקת על הסף.

מזכירות בית-המשפט תמציא עותקים מפסק-הדין לעותר ולפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).

ניתן היום, ג' בניסן התשע"ח, 19 במארס 2018, בהיעדר הצדדים.