1. תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 3.8.17, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

2. לגרסת התובע, בעת שיצא מחניה בצד שמאל של דרך חד סטרית, לאחר שבחן את הכביש ונוכח לראות את רכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") בעצירה מוחלטת, החל לפתע רכב הנתבע בנסיעה מבלי לשים ליבו אל הדרך ופגע ברכב התובע.

3. לגרסת הנתבע בעת שנסע בדרך בנסיעה איטית אך לא עצר כנטען ע"י התובע, יצא התובע מהחניה מבלי לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בדרך, והנתבע אשר דעתו היתה מוסחת לדבר מה בימין הדרך לא הבחין ברכב התובע ופגע בו.

4. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מתוך מצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על נהגי הצדדים, התובע והנתבע, בשיעורים שווים, 50% על כל צד.

5. בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

6. לא שוכנעתי כי הוכחה טענת התובע בדבר עצירת רכב הנתבע קודם להתרחשות התאונה. הנתבע שעדותו הותירה בי רושם מהימן והיא אף נתמכת בראיות נוספות, שלל את האפשרות שעצר בכביש.

אמנם, בנקודה זו העידה גם רעייתו של התובע, אולם נוכח עדות הנתבע כאמור ותימוכין נוספים ולאור קרבתה אל התובע לא מצאתי כי ניתן לייחס לעדות זו משקל מכריע בנקודה זו שבמחלוקת.

7. מיקום הפגיעה ברכב התובע הינו בחלק קדמי פינתי מימין, וככל שאכן היה רכב הנתבע בעצירה בעת שהחל התובע ביציאה מהחניה, כאשר לפי עדותו ביניהם מרחק של כרכב, לא ברור כיצד לא הספיק התובע להשלים את היציאה ולכל הפחות להתיישר ברובו בכביש וכיצד הספיק רכב המתחיל בנסיעה להגיע אל רכב התובע אך לפגוע רק בפינת הרכב.

8. מתוך מיקום הפגיעה ברכב התובע ניתן ללמוד כי זה היה רק בתחילת היציאה אל הכביש ולא לאחר השתלבות ולו חלקית, אחרת ניתן היה לצפות לנזקים בגוף הרכב (דלתות) ולא בחלק קדמי כפי שארע בפועל. מיקומי הפגיעות ברכבים מלמדים על קרבתם של הרכבים זה לזה סמוך לפני התאונה, מה שאינו מתיישב עם הטענה לעמידת רכב הנתבע.

9. מתוך האמור, המסקנה המסתברת ביותר היא כי רכב הנתבע היה בתנועה בזמן שרכב התובע יצא מהחניה ואילו הגרסה כי היה בעצירה מוחלטת איננה מתיישבת עם הראיות ועם הגיונם של דברים.

10. עם זאת, הנתבע הודה בהגינותו כי דעתו היתה מוסחת לימין הדרך וכי לא ראה את רכב התובע. מכאן כי אף ששיקול דעתו של התובע בהחליטו לצאת אל הכביש מתוך החניה היה מוטעה נוכח חובתו לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בדרך, הרי שהנתבע נהג בחוסר זהירות בולט ביותר בכך שכלל לא נתן דעתו אל הדרך ובכך תרם תרומה משמעותית להתרחשות.

11. לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע 50% מנזקיו, דהיינו סך של 3,236 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 100 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.