1. מונחות לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בטבריה (תא"ק 56366-02-12; כב' השופט ס' חטיב) ובקשה להפחתת סכום עירבון.

בתמצית ייאמר, כי הצדדים הם בעלי משקים סמוכים במושב כפר זיתים. בין שני המשקים קיימת דרך, אשר שימשה במרוצת השנים את המבקשים לצורך מעבר לרפת חקלאית המצויה בנחלתם. בשלב מסוים נתגלע סכסוך בין הצדדים, והמשיבה, אשר טענה כי הדרך מצויה בתחום נחלתה, החלה נוקטת בפעילות החוסמת את מעבר המבקשים לרבות הקמת גדר.

2. בית המשפט קמא שמע ראיות, ביקר במקום ומינה מומחה מטעמו, ולאחר כל אלה פסק, כי דרך המריבה אכן מצויה בשטחה של המשיבה, ומשכך מצא לדחות את תביעת המבקשים. עוד נדחתה טענת המבקשים, לפיה דרך המריבה הינה הדרך היחידה באמצעותה ניתן להגיע אל הרפת ואל המשק החקלאי המצוי מאחוריה. לאחר ביקור במקום התרשם בית המשפט קמא, כי קיימת אפשרות להכשרת דרך חלופית לרווחת המבקשים. על פסיקה זו מערערים המבקשים. במסגרת זו הם מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין, משמע לעכב את ביטול צו המניעה שניתן בשעתו אצל בית משפט השלום. נוסף על כך הם מבקשים, כאמור בפתיח להחלטה זו, להפחית את סכום הערבון שבהפקדתו הם חויבו.

בבקשתם אין המבקשים חולקים על ממצאי המודד. לטענתם, הם פנו לבית המשפט קמא בתום לב, וככל הנראה תוצאת המדידה מקורה בשינוי תב"ע שלא היה בידיעתם. לטעמם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ככל שתימנע מהם דרך הגישה הנוכחית למעבר כלי רכב כבדים, לא תתאפשר האכלת בעלי החיים, וייגרמו להם נזקים כבדים. עוד הדגישו המבקשים את אינטרס ההסתמכות שלהם שנפגע, נוכח שימושם רב השנים בדרך המריבה.

עוד הוגשה בנפרד בקשה להפחתת סכום העירבון, שבבסיסה טענה למצב כלכלי קשה של המבקשים.

3. בתשובתה לבקשה טענה המשיבה, כי קביעותיו של בית המשפט קמא מבוססות היטב, ולכן סיכויי הערעור קלושים. אשר למאזן הנוחות מציינת המשיבה, כי למבקשים אין זיקה לדרך המחלוקת, והם אלו אשר הרחיבו את הסככות החקלאיות על חשבון שטח שכלל אינו בבעלותם. המשיבה הדגישה כי עיכוב ביצוע פסק הדין ימנע ממנה לנהוג מנהג בעלים ברכושה, ולהפיק ממנו את מלוא הזכויות.

4. כידוע, על מערער המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן לחובתו, להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, משקל מאזן הנוחות פוחת, ולהפך – אם כי שיקול מאזן הנוחות הינו "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה (רע"א 7770/15 אבן פז נ' קנדקו בע"מ, פסקה 3 (28.1.2016); ע"א 8008/17 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ, פסקה 4 (13.11.2017)).

בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, סיכויי הערעור נמוכים, באשר קביעותיו של בית המשפט קמא הן בעיקרן וובדתיות, הנשענות על חוות דעת מומחה מקצועי (ונראה כי גם המבקשים מסכימים למסקנותיו).

לעניין מאזן הנוחות – עסקינן בבקשה לעכב את זכותה של המשיבה לנהוג בשטחה מנהג בעלים, כאשר מנגד, מדובר בקשיים אשר יגרמו לעסק חקלאי שבבעלות המבקשים. המבקשים טענו כי דרך המריבה הכרחית לצורך האכלת עגלים וטיפול בהם, אולם הם לא השיבו דבר לעניין קיומה של דרך חלופית, דרך שהכשרתה אפשרית, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא. מעבר לכך, בפסיקה נקבע כי קיים הבדל מהותי בין בקשה לעיכוב פינוי של נכסים המשמשים לצורכי מסחר, לבין בקשה לעיכוב הליכי פינוי של מקרקעין המשמשים למגורים. יפים, לעניין זה, דברי השופט י' דנציגר, בע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת [פורסם בנבו] (5.3.2012):

"קיים הבדל מהותי בין מקרקעין המשמשים למגורים לבין מקרקעין המשמשים למטרות מסחר. כאשר במקרקעין המשמשים למגורים עסקינן, נוטים בתי המשפט להקל במידה מסוימת בנטל המוטל על הצד שמבקש עיכוב ביצוע, וזאת בשל ההשלכות המיידיות והקשות שישנן לפינויו של אדם ממקום מגוריו. לעומת זאת, כאשר מדובר במקרקעין המשמשים למטרות מסחר, הנחת המוצא הינה שהעברתם בעין אינה בלתי הפיכה ומגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה, ככלל, להיענות לבקשת עיכוב ביצוע."

כוחה של הבחנה זו יפה גם לענייננו. המבקשים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם להם כתוצאה משינוי הדרך, מעבר לנזק הכספי הכרוך בהכשרת דרך חלופית. בנסיבות אלו, מאזן הנוחות נוטה לטובת דחייתה של הבקשה לעיכוב הביצוע.

5. הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית, אפוא.

6. באשר לבקשה להפחתת סכום עירבון, המבקשים מפנים למצבם הכלכלי הקשה. לתמיכה בבקשה הם צירפו תדפיס של חשבון עו"ש, אישור על הלוואות, תלושי משכורת, וכן מסמכים שונים מאגף הרווחה. לטענתם, אין באפשרותם לגייס את הסכום כספי שנקבע ע"י המזכירות. המשיבה מתנגדת לבקשה ומציינת את סיכויו הנמוכים של ההליך ואת ההוצאות שנגרמו לה בעטיו של הסכסוך המשפטי.

ראשית אציין, כי המבקשים נמנעו מלפרוש תשתית עובדתית מלאה באשר למצבם הכספי, שכן לא פורט דבר באשר לעסק החקלאי שבבעלותם (שבעטיו פרץ הסכסוך בין הצדדים). כמו כן המבקשים לא ציינו כיצד הם נושאים בעלות ייצוגם בבית המשפט קמא ובהליך הנוכחי, ובנוסף לא התייחסו לאפשרות העומדת להם לגייס את סכום העירבון בעזרת סביבתם הקרובה (ראו ע"א  3477/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב,  פסקה 6 (3.10.2011)). עוד אציין, כי מסמכי לשכת הרווחה שצורפו, העומדים על המשבר הכלכלי לו נקלעו המבקשים, הינם מסמכים ישנים (משנת 2014) ואין זה ברור כי הם רלוונטיים עוד.

חשוב לראות, מכל מקום, כי עניין לנו בהפקדת ערבון להוצאותיה של המשיבה בערעור, וקושי כלכלי לבדו אין בו די, שכן אם לא יעלה הערעור יפה, הם עשויים להיות מחויבים בהוצאות, והנה עתה הם מבקשים לשכנע, כי לא יהא בידם לשלם את ההוצאות. כאמור, שילוב של סיכויים נמוכים בערעור, והעדר תשתית מקפת מספיק המעידה על קושי רב בהפקדת הערבון, מוליכים לכלל דיעה כי אין מקום להפחתת סכום הערבון.

7. סוף דבר, הבקשה להפחתת סכום עירבון נדחית. עירבון בשיעור שנקבע יופקד בתוך 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה, ללא הודעה נוספת.

8. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ח, 27 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.