תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 36,840 ₪ לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 22.4.2017.

א.כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע ברכבו בכביש 60 בנתיב הימני; לפתע יצא רכב נהוג על ידי הנתבע מכביש צדדי מצדו הימני של התובע ועקף את רכב התובע ; לפתע בלם והחל בפניה שמאלה לכביש עפר שנמצא בצד שמאל של הכביש וזאת ללא איתות ובכך גרם להתנגשות ביו שני כלי הרכב.

ב.כתב ההגנה:

1.הנתבע 2 ( להלן: " הנתבע" ) טען בכתב ההגנה כי נסע בכביש המדובר ברכבו מסוג ג'יפ יונדאי קצר; ברכב נסעו עמו שתי ילדות בנות חמש; הוא הבחין במראה האחורית ברכב התובע נוסע במהירות לעברו ; כשבריר שניה לאחר מכן פגע רכב התובע ברכב הנתבע מאחור; הנתבע הצליח להשתלט על רכבו ולמנוע התהפכותו אף כי מדובר ברכב גבוה בעל סיכון התהפכות גבוה מרכבים פרטיים רגילים; רכב התובע נפגע בחלק קדמי שמאלי; רכב הנתבע נפגע בחלק אחורי ימני.

2.הנתבע טען כי התובע מסר גרסאות שונות שאינן מתיישבות תוך שהפנה לגרסת התובע במשטרה, גרסתו בכתב התביעה וגרסתו בנפי השמאי שערך את חוות הדעת.

3.הנתבע הוסיף וטען בכתב הגנה כי לא קיים כלל כביש צדדי במקום בו ארעה התאונה וכי במקטע בו קרתה התאונה יש קו הפרדה רצוף והוא תחום במעקות בטיחות משני צדדיו ושטחים חקלאיים משני צדדיו ואין רחובות צדדיים לא במקטע בו קרתה התאונה "אף לא לאורכו של כל הכביש האמור בכלל" וזאת בניגוד לגרסה של התובע (סעיף 46 ו' לכתב ההגנה).

4.הנתבע הוסיף והכחיש את גובה הנזק וטען כי השמאי בדק את הרכב לאחר שתוקן והפנה להעדר חשבוניות תיקון.

ג.הוכחות:

1.התובע תיאר בעדותו את מהלך התאונה:

"נסעתי בכביש הראשי של יזרעאל, היה מזבלה מצד ימין, הבחור יצא מהכביש של המזבלה לכביש הראשי לפניי, צפצפתי לו, נתתי ברקס, היו לו ילדים ברכב התעסק איתם והמשיך לנסוע לפניי"

2.התובע הדגים באמצעות צעצועים שהוא נוסע ישר, הנתבע מגיע מצד ימין, נכנס לפני רכב התובע כדי להמשיך בנסיעה באותו כיוון ואותו נתיב שבו נוסע התובע.

"שהוא נכנס לנתיב נסיעתי וכבר היה לפניי אני נתתי איתות כדי לעקוף אותו, זה היה כבר אחרי שהוא התיישר בנתיב לפניי. הוא היה רחוק ממני 2- 3 מ', הוא ראה כביש עפר ואז הוא נכנס לכביש עפר לפניי, כביש העפר בצד שמאל. הוא חתך לצד שמאל לכביש עפר בעוד אני עוקף אותו. ואז אני לחצתי על הברקס וצפצפתי לו אז הוא נבהל לא הסתכל ולקח ימינה לפניי, אני ברחתי ממנו לצד ימין עוד פעם אז נגעתי בו קצת בכנף".

"לסיכום הוא נכנס לנתיב הנסיעה שלי התיישר התחיל לחתוך שמאלה ולאחר שצפצפתי ובלמתי הוא חזר ימינה ואז קרתה התאונה".

3.בחקירות הנגדית השיב כי במקום שבו קרתה התאונה היה פס מקוקו ,מותר לו לעקוף את

הנתבע.

4.מטם התבוע העידה אשתו חיתאם חבשי. חיתאם מסרה בעדותה כי " אנחנו היינו בכביש שלעמק

יזרעאל, היינו במסלול שלנו פתאום יצא רכב מסוג ג'יפ מהמזבלה, מאז שראינו את הרכב בלמנו

הורדנו מהירות והיה כביש מקווקו, רצינו לעקוף את הנתבע, עקפנו אותו בזמן העקיפה לא היה

מרחק כל כך גדול אז הרכב שהיה במסלול הימני חזר למסלול שלנו. במהלך

העקיפה הרכב של הנתבע נכנס למסלול שלנו".

5. עוד הוסיפה חיתאם בעדותה כי "שאנחנו במהלך העקיפה הוא פנה שמאלה. ואז צפצפנו

ולחצנו על הבלמים. ברחנו ממנו לצד השני ימינה וגם הוא יחד איתנו חזר ימינה וברגע הזהקרתה

ההתנגשות".

6. העדה הדגימה את מנגנון ההתרחשות באמצעות צעצועי רכבים באופן שדומה לתיאור של

התובע אך עם הבדל אחד שברגע האחרון שבו קרתה ההתנגשות בעוד שהתובע הדגים ששני

הרכבים היו עם הטיה לכיוון מסוים העדה מתארת את ההטייה לכיוון ההפוך.

7.הנתבע העיד כי " לא יצאתי מהמזבלה, נסעתי על הכביש מעפולה לג'נין, נסעתי ישר, לא היו

איתי ילדים, היו איתי שני ילדים הבת שלי וחברה שלה. אני נסעתי ישר הוא הגיע במהירות לא

יודע מאיזה סיבה, ראיתי מהמראה שהוא בא במהירות לא היה לי מה לעשות הוא נתן לי מכה

עם החלק השמאלי שלו בחלק האחורי ימני שלי, כתוצאה מהמכה שהוא נתן לי הוא ניסה לברוח

ימינה, הרכב שלי הסתובב ונתקעתי במעקה הבטיחות, הרכב שלי נפגע באגזוז, מה שהםטוענים

לא מבין את הסיפור שהם מספרים". ..." הרכב שלי הסתובב ונעצר על המעקה".

"ש. יש פגיעה מהמעקה

ת. לא. יש אולי שריטה".

8.הנתבע תיאר את התאונה במכוניות צעצוע , לפי תיאור זה הרכב של הנתבע הסתובב 180 מעלות

עקב המכה ונע בצורה של חצי מעגל . בסוף המהלך הוא היה בשוליים השמאליים של הכביש

ביחס לכיוון הנסיעה הקודם.

9.הנתבע הוסיף כי " לפי המיקום של המזבלה והמקום שבו קרתה התאונה זה לא מסתדר עם

הגרסה של התובע". וגם "צילמתי בזמנו ולא מצאתי את התמונות אני אחפש".

10.בחקירתו הנגדית טען כי " אסור לעקוף בכביש הזה" וכי אילו הסיפור של התבוע היה נכון כי

אז הנתבע "צריך להיות נהג של פורמולה אחד". הרכב שלו ניזקו קלות ו" החלפתי אגזוז 100 – 200 ₪ ".

11.הנתבע ביקש לשכנע באמתות גרסתו על ידי הפניה לתמונות שהגיש התובע וטען כי על פי

התמונות היציאה מהמזבלה נראית ליד הרכבים כאשר על פי גרסת התובע היציאה למזבלה לא

צריכה להופיע בתמונות שכן על פי תיאור התובע התאונה ארעה כברת דרך אחרי הכניסה

של המזבלה.

"..היציאה מהמזבלה איפה שעומד האדם עם חולצה לבן, לפי הגרסה שלהם אנו אמורים להיות

רחוקים מהכנסה למזבלה ולא בכניסה למזבלה, זה לא הגיוני הסיפור שלהם."

ד.סיכומי הצדדים:

1.בא כוח התובע ביקש לקבל גרסת מרשו וטען כי גרסתו עקבית וכי השוני בין גרסתו במשטרה

ופני בשאמי היא שהאחרונה יותר מפורטת . כמו כן הפנה לכך שאשתו של התובע לא נכחה במהלך

עדותו ואילו הנתבע בחר להיות נוכח במהלך שמיעת עדות התובע. עוד הפנה לכך שהנתבע לא

ביקש לחקור את השמאי מטעם התובע.

2.בא כוח הנתבע טען בסיכומיו כי התובע מסר גרסאות שונות שאינן מתיישבות וטען כי הכניסה

למזבלה אותה כינה " הפתח היחידי הקיים בכביש" נראית בתמונות בזירת ההנתגשות שעה

שהיא צריכה להיות רוחקה 200 מטר ולא להופיע בתמונות של זירת ההתנגשות. אשר לשיעור

הנזק הפנהלכך כי לא צורפה ולו חשבונית אחת.

ה.דיון והכרעה:

אחריות-

לאחר ששמעתי את העדויות ברוב קשב ובחנתי את המוצגים, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי.

מסקנתי זו מתבססת על האימון שאני נותן בגרסת התובע והעדה מטעמו ועל סתירות בגרסת הנתבע וכן על אותות האמת ושיקולים של הגיון ושכל ישר שיפורטו להלן:

1.על פי גרסת התובע, התאונה מורכבת מארבעה מהלכים : כניסת הנתבע לנתיב נסיעת התובע מצד ימין מכביש צדדי של המזבלה , מהלך עקיפה בו נקט התובע, סטיית הנתבע שמאלה לאחר שהתובע יצא לעקיפה, בריחת שני הנהגים ימינה בניסיון כושל למנוע את ההתנגשות.

2. על פי גרסת הנתבע כל גרסתו של התובע היא המצאה. כל לא קיימת בכביש המדובר דרך צדדית ממנה ניתן לפנות ימינה ולהשתלב בכביש. ( סעיף 46 ו לכתב ההגנה הנתמך בתצהיר הנתבע) . לטענת הנתבע, הוא לא נכנס מכביש צדדי ולא סטה שמאלה. הוא נסע ישר ולפתע התובע הגיע במהירות מאחוריו ופגע ברכבו.

3. מוקדי הנזק מתיישבים עם שתי הגרסאות. הן התובע ,הן העדה מטעמו והן הנתבע הדגימו באמצעות צעצועי רכבים את התאונה באופן שמתיישב עם מוקדי הנזק.

4.לא מצאתי סתירות מהותיות בין עדותו של התובע ועדותה של אשתו הגב' חיתאם. אף כי מדבור במהלך מורכב של התאונה שניהם תיארו אותה באופן זהה למעט הזווית שבה היו הרכבים ביחס לכיוון הנסיעה המקורי ברגע ההתנגשות.

לא מדובר בסתירה מהותית ואין לצפות מהתובע והעדה לתאר את התאונה בכל ארבעת המהלכים בדיוק מוחלט. דיוק מוחלט שכזה היה יוצר חשש דווקא לעדות מגמתית.

5.(א) לא שוכנעתי כי התובע מסר גרסאות סותרות. התובע לא נחקר במשטרה אלא מסר גרסה קצרה ונמרצת בקליפת אגוז בה אמר כי התנגש ברכב הנתבע. המילה " התנגשתי" אינה נושאת בחובה אלמנט של הכרה באשמה. להבדיל מהילה" פגעתי".

5.(ב)הגרסה שנכללת בחוות דעת השמאי מפורטת יותר והיא צורפה לכתב התביעה. היא מפורטת יותר מהנטען בכתב התביעה אך אין סתירה בין הדברים. הגרסה שהעלו בפני התובע והעדה ח'יתאם היא הגרסה שמפורטת בחוות דעת השמאי שצורפה כאמור לכתב התביעה שעל פי דברי השמאי הועתקה מטופס ההודעה על תאונה.

6. גרסתו של הנתבע לא שכנעה אותו והיא לוקה בחולשות וסתירות שיפורטו להלן:

7.א. בלהט הניסיון להציג את גרסת התובע כגרסת בדים המתארת את הנתבע כאילו היה נהג "פורמולה אחד" כלשון הנתבע , טען הנתבע בפירוט יתר בכתב ההגנה והתצהיר המצורף לו שמחזיקים כששים סעיפים כל אחד, כי בכביש המדבור אין בכלל דרכים צדדיות ובלשונו- "..אף לא לאורכו של כל הכביש האמור בכלל" (סעיף 46 ו' לכתב ההגנה).

לשון אחר: הטענה של התובע כאילו הנתבע הגיע מהכביש של המזבלה אינה אלא המצאה פרי דמיונו של התובע.

7.ב. אלא שבלהט הרצון להציג את ראיית הזהב, שכח הנתבע את הטענה הנ"ל אשר טען בכתב ההגנה וביקש במהלך הדיון לפני להוכיח , הפעם בדרך אחרת , את אי היתכנות גרסתו של התובע. לטענתו ,באחת התמונות נ/1 נראית הכניסה המזבלה ליד הרכבים אף כי התאונה ארעה כברת דרך לאחר המזבלה. טענה זו היא טענת השטר ושוברו בצדו שכן לא ראיתי בתמונה הנ"ל כניסה לכביש. אך עצם העלאת הטענה אינה אלא הודאה ברורה כי יש גם יש מזבלה שהדרך אליה מתחברת עם הכביש המדובר. סתירה מהותית זו פוגעת במהימנות של הנתבע.

7.ב.(1) הנתבע תיאר את מהלך התאונה במכוניות צעצועים. על פי תיאורו, לאחר שהתובע פגע בג'יפ מאחור נע הג'יפ במסלול של חצי מעגל תוך שהוא מסתובב סביב צירו . בסופו של מהלך נתקע הג'יפ במעקה בצדו השמאלי של הכביש לאחר שהשלים חצי מעגל ולאחר שנע סביב צירו מאה ושמונים מעלות. מסלול זה לא קיים על פי התיאור של התובעים.

7.(ב)(2) אומר מיד כי קשה עלי להלום כי הג'יפ יסתחרר כפי שתיאר הנתבע ולא יתהפך תוך כדי התנועה בחצי מעגל ובד בבד סביב הציר שלו. זה המקום לציין כי היה זה הנתבע שציין בכתב ההגנה כי מדובר בג'יפ הונדה קצר שסיכוי התהפכותו גבוה מרכב רגיל.

7.(ב)(3) עוד אוסיף כי תיאור זה לא רק שלא נזכר בכתב ההגנה המפורט ביותר ומעבר לנדרש אלא גם סותר את הטענה שנטענה בכתב ההגנה לפיה הצליח הנתבע בשל זהירות וניסיונו להשתלט על הג'יפ. שכן תיאור זה פירושו שהנתבע איבד את השליטה על הג'יפ באופן מוחלט ומה שעצר את הג'יפ הוא המעקה שלטענתו היה בצד הכביש.

7.(ב)(4) ולא זו אף זו- אם הג'יפ נעצר ע"י המעקה – כיצד זה לא נפגע הג'יפ מהמעקה למעט " שריטה קטנה". ומדוע לא נפגע המעקה?

7.(ב)(5) ואם לא די בכל אלה, הרי גם העובדה שלא נגרמה פגיעה כלשהי לא לנתבע ולא לבנות שהיו עמו בג'יפ אינה מתיישבת עם הטלטלה החזקה שעבר הג'יפ על פי התיאור של הנתבע.

7.ג. הנתבע לא הגיש תביעה נגד התובע בגין הנזק שנגרם לג'יפ. הנתבע הסביר עובדה זו בכך שהנזק שנגרם לג'יפ סמלי וזניח. לדבריו מדובר בתיקון אגזוז של 100 -200 ₪. אם האגזוז תוקן כבר אזי מדוע הנתבע לא יודע לומר אם זה 100 ₪ או 200 ₪.

7.ד. רכב התובע הוא מרצדס סדרה אס. זהו רכב חזק ומאסיבי. הנזק שנגרם לו כפי שעולה מהתמונות המצורפות לחוות דעת השמאי הוא נזק רציני. קשה להלום כי לרכב התובע נגרם נזק כה רציני ואילו לג'יפ ההונדה הקצר נגרמה פגיעה של 100- 200 ₪. מה גם שמהתמונה של הג'יפ עולה כי נגרם נזק גם לפגוש.

7.ה. אני דוחה אפוא את הטענה כי לג'יפ נגרם נזק מינורי וסמלי. העובדה שהנתבע לא הגיש תביעה נגד התובע מתיישבת עם תחושת האשמה בגרימת התאונה.

7.ו. הנתבע טען כי היו ברשותו צילומים. לשאלה מדוע לא הביא את הצילומים השיב " אני אחפש". נשאלת השאלה מדוע לא חיפש לקראת הדיון.

גובה הנזק:

8. התובע תמך את תביעתו בעניין שיעור הנזק בחוות דעת שמאי.

9. מעיון בחות דעת השמאי עולה כי השמאי בדק את הרכב לאחר שתוקן. חוות דעתו מתבססת על תמונות הרכב במצבו הניזוק.

10.המשקל של חוות דעת שמאי שלא ראה את הרכב אלא עיין בתמונות הנזק , אינו כמשקלה חוות דעת שמאי שראה את הנזק במו עיניו וליווה את התיקון.

11. עוד יש לציין כי התובע לא תמך את ראיותיו בקבלה או בכל ראיה אחרת להוכחת הסכום ששולם על ידו שהאו התחייב לשלם בגין תיקון הנזק.

12. על מנת להסביר העדר חשבונית תיקון, טען בא כוח התובע כי טרם שולם בגין התיקון . בכל הכבוד טענה זו יכולה להסביר העדר קבלה אך אין היא יכולה להסביר העדר חשבונית תיקון או ראיה אחרת כלשהי לגבי עלות התיקון.

13. בפסק דין הנסון נגד אלסייד רע"א 3608/17 התייחס בית המשפט העליון לחובתו של הניזוק להוכיח את שיעור הנזק :

" הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו , כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפיצוי , דהיינו , את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו . נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי . אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט .. תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות ואינו נדרש דיוק מתימטי ואינה נדרשת וודאות מוחלטת . כל שנדרש הוא כי הנפגע התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה , כלומר באותה מידת וודאות המתבקשת בנסיבות העניין, על כן באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי . לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים אין בכך כדי להכשיל את תביעת הנפגע ודי לו שיביא אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

"......חרף זאת הן בית משפט השלום הן בית המשפט המחוזי קבעו כי לא עלה בידי המשיב להמציא תיעוד להוכחת נזקו משלא הגיש "כל חשבונית , קבלה או תעודת משלוח" ומשכך ברי כי לא עמד בנטל ההוכחה כנדרש ".

יוער כי במקרה הנ"ל בית המשפט העליון הורה על דחיית התביעה אף כי צורפה חוות דעת מומחה להוכחת שיעור הנזק.

14. יחד עם זאת, העובדה שחוות דעת השמאי מתבססת על תמונות הנזק והעובדה שלא הוגשה חשבונית תיקון או ראיות נוספות אחרות להוכחת הנזק הממוני שנגרם לתובע בפועל ,אין פירושה כי חוות דעת השמאי חסרת משקל . יש לזכור שהנתבע לא חקר את השמאי על חוות הדעת ולא הגיש חוות דעת נגדית.

15. בהתבסס על כל השיקולים דלעיל אני אומד את הנזק בשיעור של 80% מהסכום שקבע השמאי בחוות דעתו.

אשם תורם:

16. הנזק שנגרם לרכב התובע משמעותי. בהינתן שמדובר ברכב מאסיבי - מרצדס סדרה אס ניתן להסיק כי נזק זה שנגרם חרף הבלימה מלמד על כך שהתובעת נסע במהירות גבוהה.

18. סבורני כי גם מהלך העקיפה שביצע התובע היה פזיז ובלתי זהיר. כש "פלש" הנתבע לנתיב הנסיעה של התובע מצד ימין ,התובע היה צריך להמתין מעט על מנת לראות היכן מועדות פניו של הנתבע. ממהלך התאונה כפי שתואר על יד התובע והעדה מטעמו עולה כי התובע לא רצה לאבד מומנטום והחליט לצאת מיד לעקיפה בנסיעה רציפה.

19. על יסוד האמור באתי למסקנה כי צודק יהיה ליחס לתבוע אשם תורם בשיעור 15%.

התביעה נגד נתבעת 1:

נתבעת 1 נתבעה בהיותה הבעלים של הרכב. המזיק הוא הנוהג. היותו של אדם בעלים של רכב אינה מקימה עילה נגדו בגין תאונה שגרם אחר שנהג ברשותו.

דין התביעה נגד נתבעת 1 להידחות.

סוף דבר:

אני מעמיד את שיעור הנזק על 80% מהנזק על פי חוות דעת שמאי דהיינו סך של 25,340 ₪.

מהסכום הנ"ל יש לנכות בגין אשם תורם סך של 3,801 ₪.

אני מאשר שכ"ט שאמי בסך של 1,000 ₪.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע בגין נזקיו סך של 22,538 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאת משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪.

התביעה נגד נתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.