בפניי תביעה כספית על סך 19,330 ₪ בטענה לרשלנות חמורה של הנתבעת, אשר ניתקה את קווי הטלפון של התובעים, בעת שהותם בחו"ל.

לטענת התובעים, הם מנויים של הנתבעת וברשותם היו ארבעה קווי טלפון נייד וגלישת אינטרנט סלולארי פעילה. בטרם יציאתם לחו"ל, ביום 27.11.17, רכשו התובעים קו נוסף, כאשר עלות הסים עמדה על סך של 19 ₪ אשר שולמו באמצעות כרטיס אשראי.

בנוסף, על התובעים היה לשלם סך נוסף של 30 ₪ בגין הפעלת הקו. גם סכום זה הועבר לגבייה באמצעות כרטיס אשראי. ערב הנסיעה הקו החדש הופעל והתובעים אף קיבלו הודעה על כך שהקו הופעל בהצלחה (נספח ב/1 לתביעה). הטיול היה טיול בן 48 שעות בלבד. מיום 28.11 (עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול). לקראת סיום הטיול, כאשר התובעים היו בדרכם לוונציה, נותקו באופן פתאומי הקווים לשיחות חו"ל וכן נותק האינטרנט. לטענת התובעים, הם מצאו עצמם באיטליה חסרי אונים, עם תינוקת, וללא יכולת להתקשר לילדיהם שנותרו בבית. כמו כן התובע לא יכול היה לתקשר עם לקוחותיו (התובע הינו מהנדס מקוואות ונסע לנסיעת עבודה). לטענת התובעים, לנוכח ניתוק הקווים, הם ניסו לברר את העניין ונכנסו לאחד המלונות בוונציה לצורך התחברות לאינטרנט, אך המלון לא אישר להם להתחבר לאינטרנט באמצעותו. התובעים ביטלו תוכניות ויצאו בשעה מוקדמת יותר לכיוון שדה התעופה. בהיעדר תוכנת ניווט, טעו בדרך, איחרו ב – 5 דקות והשער נסגר. נוכח האמור, נאלצו התובעים לרכוש כרטיסי טיסה חדשים ליום למחרת וכן לשכור חדר במלון.

כאשר הצליחו התובעים להתחבר לאינטרנט במלון, גילו שהניתוק בוצע על ידי הנתבעת, שכן התשלום על סך 30 ₪ לא נקלט במערכת הנתבעת, זאת לאחר שהנתבעת כבר הנפיקה להם חשבונית בגין תשלום זה. מייד עם היוודע על קיום החוב, שילמו התובעים את הסך של 30 השקלים. התובעים אף ראו כי נשלח להם אימייל בעניין, אולם, בשל הפסקת שירותי האינטרנט, לא היתה להם גישה לאימיילים והם ראו זאת רק בדיעבד. התובעים טוענים כי הקווים נותקו ללא כל התראה מוקדמת, כאשר לתובעים היה ברור שהתשלום נקלט ולא נאמר להם בזמן אמת אחרת. לטענתם, מדובר ברשלנות חמורה ומכוונת מצד הנתבעת ולכן אף יש לחייבה מעבר להוצאות הנוספות שנגרמו לתובעים, אף בפיצוי לדוגמא מכח חוק הגנת הצרכן.

עוד טענו התובעים, כי מבירור שבוצע לאחר מכן מול חברת האשראי, התברר כי נציגת הנתבעת, אשר מסרה את מספר כרטיס האשראי לחברת האשראי, טעתה במספר, ולכן הוראת החיוב נדחתה (מכתב מחברת האשראי צורף כנספח ח' לכתב התביעה).

הנתבעת טוענת מנגד, כי הקווים לא נותקו, כי אם הופסקו שירותי הפרימיום והשיחות לחו"ל בלבד. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי הפסקת השירות ניתנה לאחר שנשלחה אל התובעים הודעת SMS ביום 29.11.17 בשעה 10:21 בבוקר. אציין, כי בסמוך לאחר שליחת ההודעה, הופסק השירות. לטענת הנתבעת, השירות הופסק ל – 12 שעות בלבד, כאשר היתה לכך הצדקה, מקום בו התובעים לא שילמו בעבור שירות זה ולכן מכח סעיף 24 לתנאים הכללים למתן שירותי רט"ן (להלן: "התנאים הכללים") ניתנה הזכות לנתבעת להפסיק את מתן השירותים. כמו כן טוענת הנתבעת כנגד סכום הפיצוי הנתבע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לכך שהופסקו שירותי שיחות חו"ל ואינטרנט למשך 12 שעות. הנתבעת טוענת כי הדבר נעשה בהתאם להוראות סעיף 24 לתנאים הכללים, בהיעדר תשלום בגין השירות.

קריאת סעיף 24 לתנאים הכללים (נספח 2 לכתב ההגנה) מעלה כי : "..מתן השירותים על ידי החברה מותנה באישור אמצעי התשלום על ידי הבנק בו מתנהל החשבון ממנו יגבו התשלומים או חברת האשראי שלך, ובהיעדרו של אישור כאמור, רשאית החברה להגביל או להפסיק את מתן השירותים או מי מהם לאלתר".

החברה טענה כי בשל היעדר אישור חברת האשראי, היא הגבילה / הפסיקה את השירותים ולא ניתקה אותם, ולכן אף אינה מחוייבת במתן הודעה מוקדמת, הגם שהודעת SMS נשלחה אל התובעים.

סעיפים 39-40 עוסקים בניתוק ו/או הפסקת שירות. סעיף 40 קובע כי מקום בו החברה מבקשת לנתק או להפסיק מתן שירות בשל הפרת הוראות ההסכם או במקרה של אי תשלום חיוב, הפסקת השירות או הניתוק, יבוצעו רק לאחר מתן הודעה מוקדמת בכתב למנוי, 10 ימים לפחות לפני מועד ההפסקה או הניתוק.

הנתבעת טוענת כי אין מדובר בניתוק ולכן לא נדרשה ליתן הודעה מוקדמת בת 10 ימים. אולם, הסעיף הנדון אינו עוסק אך בניתוק, כי אם אף בהפסקה במתן שירותים, כפי שאירע במקרה הנדון בו הופסקו שירותי הפרימיום וכן שירותי שיחות לחו"ל.

בהתאם להוראות התנאים הכללים, לנתבעת לא היתה כל סמכות להפסיק את השירות אלא במתן התראה מוקדמת בת 10 ימים לפחות.

עוד אציין, כי סעיף 41 לתנאים הכללים עוסק במקרה של ניתוק ללא מתן התראה מוקדמת, אלא שהתנאים המנויים בסעיף זה אינם מתקיימים בענייננו.

אשר על כן אני מוצאת, כי הפסקת השירות שבוצעה לתובעים, לא בוצעה בהתאם להוראות הרישיון. עוד אציין, כי לא מצאתי בהסכם כל הגדרה או התייחסות למונח "הגבלת שירותים" ולכן בהינתן כי פרשנות ההסכם הינה כנגד מנסחו, ובהינתן כי הגבלת השירותים והפסקת השירותים, נכתבו בצוותא חדא בסעיף 24 לתנאים, ההתייחסות ניתנה להם בהתאם, שכן פרשנותם זהה.

באשר לנזקים הנטענים – התובעים דרשו נזקים בסך של כ – 2,400 ₪ בגין רכישת כרטיסי טיסה חדשים, שהייה במלון ואובדן יום עבודה. איני מאשרת ראש נזק זה. נזק זה הינו נזק רחוק, ולא הוכח קשר סיבתי בין היעדר תוכנת הניווט לבין האיחור לטיסה, כאשר התובעים איחרו כטענתם ב – 5 דקות בלבד (עמ' 2 שורות 4-5). זאת ועוד, על התובעים היה להשיב את הרכב השכור שהושכר על ידם, לא הוכח כי העיכוב לא נבע דווקא מבעיה בהשבת הרכב השכור. כמו כן, על התובעים היה להיערך מראש לעיכובים וטעויות נווט, עת ידעו, עוד בטרם יציאתם לשדה התעופה, כי אין ברשותם תוכנת ניווט. כך יכלו לצאת מספר שעות לפני המועד המתוכנן ואף יכלו לרכוש מפה לצורך הגעה לשדה התעופה.

התובעים דרשו פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן פיצוי לדוגמא מכח חוק הגנת הצרכן בסך 10,000 ₪. לא מצאתי כי מתקיימים במקרה הנדון התנאים למתן פיצוי לדוגמא מכח סעיף 31 א לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981. מלבד היות הסמכות לקבוע פיצויים לדוגמא, סמכות שבשיקול דעת, הרי שהמקרים המפורטים בסעיף הינם רשימה סגורה, והמקרה הנדון אינו נכנס בגדרם.

בנוגע לעוגמת הנפש – אכן, מקום בו קבעתי כי הניתוק בוצע שלא כדין ובניגוד לרישיון וכן מקום בו הציג בפניי התובע מסמך ולפיו, דחיית התשלום על ידי חברת האשראי נעשתה בשל טעות הנתבעת, הרי שהתובעים זכאים לפיצוי. במקרה הנדון מדובר בזוג עם תינוקת, אשר משך כ – 12 שעות היה מנותק טלפונית בחו"ל. אכן מבינה אני את טענת התובעים, באשר לחוסר האונים והתחושה הקשה שנקלעו אליה, מקום בו היו מנותקים מהאינטרנט ואף מילדיהם הקטנים.

נוכח האמור, ולאור המפורט לעיל, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעים, סך כולל של 4,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. סכום זה כולל אף את הוצאות המשפט. בעניין זה אציין, כי סכום התביעה היה מופרז וכלל רכיבי נזק רחוקים, אשר לא הוכח קשר סיבתי בינם לבין טענת ניתוק הקווים. נוכח האמור לא נפסקו במקרה הנדון הוצאות מעבר לסכום שנפסק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.